"כבר בדייט הראשון שלנו דיברנו על ילדים ועל איך אנחנו רואות את המשפחה שלנו לעתיד", נזכרת שני לוי-מנדל, יזמית עסקית, בפגישה הראשונה שלה עם מור לוי-מנדל. "אמרתי למור שאני אישית לא רוצה להיות בהיריון כי יש לי בעיה בבלוטת התריס שעלולה להקשות על כך מאוד, אבל כן שואפת לילדים גנטיים משלי. מור מאוד רצתה היריון, להרגיש ולחוות את זה, לכן זה היה ברור שלא משנה באיזו קונסטלציה נעשה את זה, היא זאת שתהיה בהיריון".
הפתרון שהן בחרו היה מהפכני – שתיהן יעברו שאיבת ביציות והפריה מאותו תורם זרע, כששני העוברים יושתלו אצל מור ברחם באותו הזמן. "אני יודעת שיש הומואים שהרבה פעמים עושים את התהליך הזה הפוך, לוקחים שתי ביציות מאותה תורמת ומפרים כל אחת עם זרע אחר של בני הזוג. לא הבנתי מה הבעיה לעשות את זה כשתי נשים, עד שגיליתי שבארץ פשוט לא עושים את זה", אומרת מור.
שני: "הלכנו לרופאי פריון ישראלים שאמרו לנו שזה מדע בדיוני, שנרד מזה ושנלך על היריון רגיל. כל אחד נתן סיבה אחרת שבגללה זה לא חוקי לעבור את זה. הממסד הרפואי התייחס לתהליך שרצינו לעשות כאל פונדקאות, כאשר מבחינתנו זאת כלל לא פונדקאות אלא היריון משותף, שבו שתי האימהות עושות שימוש בגוף שלהן בלבד על מנת להפוך למשפחה.
"לא יכול להיות שמסרבים לנו על הליך רפואי בשל חוק תרומת ביצית למשל, כי אני לא תורמת לה ביציות והיא לא הפונדקאית שלי. הרגשנו שנעשה לנו עוול, שאנחנו חוות אפליה לכל דבר ועניין. מבחינת המדינה, עד היום נשים שרוצות לעבור היריון משותף ולשאת את הביצית של השנייה, לא יכולות לעשות את זה כי החוק עדיין לא נתן את הדעת לגבי מקרים כאלה. יש פה אפליה שמשפיעה על חייהן של הרבה מאוד נשים".
הגשתן עתירה לבג"צ?
"הוצאנו על זה עשרות אלפי שקלים ואז, כדי להגיש את העתירה, היינו צריכות להוציא עוד איזה 100 אלף, אז עצרנו והחלטנו להתרכז בעיקר".
מור: "החלטנו שקודם כל נקים משפחה בדרך שלנו, ואז נתעסק בעניינים המשפטיים. מצאנו רופא ישראלי בלוס אנג'לס שיש לו חמש מרפאות פיריון, ואנחנו היינו המקרה הראשון שלו".
שני: "מהשיחה הראשונה איתו הוא אמר שהוא לא מבין את השטויות שמדברים בישראל ושלו אין שום בעיה לעשות את התהליך בדיוק כמו שאנחנו רוצות. לא היו שום מגבלות חוקיות מקומיות, אבל כן התחתנו שם בנישואים אזרחיים".
מור: "בעקבות ההיריון יוצא הדופן קיבלנו מבול של פניות מנשים נוספות בקהילה שביקשו להתייעץ, לשמוע ולדעת. עד היום נשים פונות אלינו ואנחנו תמיד מקדישות את הזמן כי חשוב לנו לתת וחשוב לנו לשנות".
4 צפייה בגלריה
שני ומור ביום חתונתן. עוד בדייט הראשון הן דיברו על הרצון שלהן להפוך לאימהות
(צילום: HeladO photography)
אמא ואמא
הקשר הזוגי והמשפחתי של מור ושני הפך לאחרונה גם לקשר יזמי-עסקי, כשהשתיים השיקו יחד את המיזם ALLG, המציע פתרונות תעסוקתיים ללהט"ב. "אנחנו מאפשרות קבלת מלגות של אלפי שקלים לכל להט"ב שמעוניין להיכנס לתחום של דיגיטל או של הייטק, באמצעות קורסי קריירה שמוכרים על ידי משרד העבודה. המטרה שלנו היא להבטיח תעסוקת להט"ב במשכורות גבוהות ובמקומות שמכבדים ומכילים את הצרכים של הקהילה", אומרת שני.
שתיהן מגיעות ממערכת הביטחון. שני שירתה ביחידת המחקר של חיל המודיעין ולאחר מכן הועסקה בתפקידים שונים במערכת, האחרון בממל"ט (מרכז מבצעי לאבטחת תעופה, ח"א), בעוד שמור היא מדריכת כושר אשר שירתה כמפקדת תצפיתניות. הן בזוגיות כבר שמונה שנים, לפני ארבע שנים נולדו להן התאומות עמית וליאור, אותן הביאו באותו היריון מהפכני בארה"ב, ולפני תשעה חודשים נולדה בתן השלישית, רומי.
איך הכרתן?
שני: "מישהי מהעבודה שמעה שאני לסבית והראתה לי תמונות של מור. אמרתי לה 'כן' חד-משמעי, אלא שאז היא הלכה למור והראתה לה את התמונות שלי, אבל מור אמרה לה, 'אני עם משוגעות סיימתי'".
מור, ככה אמרת?
מור: "לא בגלל התמונות חלילה! זאת פשוט נראתה לי כמו הרפתקה ובדיוק יצאתי מכזאת".
4 צפייה בגלריה
מור ושני לוי-מנדל. מבקשות לעזור ללהט"ב להיכנס לעולמות ההייטק והדיגיטל
(צילום: HeladO photography)
שני: "אחרי כמה חודשים, מור שלחה לי הודעה באתר ההיכרויות 'שי-דייט'. בהתחלה לא חיברתי ולא זיהיתי וגם היא לא. היא הציעה שניפגש ונכיר, והסכמתי למרות שזה היה ביום השנה לפטירתה של שרית, החברה הכי טובה שלי שנהרגה בפיגוע בבסיס נצרים. עד אותו הדייט לא נהגתי לקבוע דברים לאותו יום. בסוף נפגשנו בחוף גורדון בתל אביב. זה היה דייט מאוד אמוציונלי כי גיליתי שהיא הכירה את שרית, והשיחה עסקה באובדן של החברות הכי טובות".
מור: "הייתה לי ילדות רגילה לחלוטין. ורודה, יפה וטובה, עד שהבועה התנפצה בגיל 14, כשהחברה הכי טובה שלי נהרגה בתאונת דרכים. זה ניפץ את חיי לחלוטין וסחבתי את זה שנים. ממש פוסט-טראומה".
שני: "הדייט הראשון שלנו היה מאוד שחור, ישבנו והתחלנו לבכות. פתאום ראינו שהחיים שלנו חופפים בהרבה מאוד נקודות".
הן יצאו במשך חמישה חודשים ואז נפרדו. "נפרדנו למרות שהרגשנו שזה 'זה', כי שתינו הרגשנו שזה הולך מהר למקום מאוד רציני ומחייב, ולא היינו בטוחות שאנחנו שם", נזכרת שני. "אבל אחרי שמונה חודשים חזרנו כי הבנו שאנחנו רוצות ילדים ולכן התחתנו".
"כשאת מגיעה לבית חולים או לחדר מיון, ישר שואלים אותך מי האבא. אני רשומה בבתי חולים במדינת ישראל בתור האבא שלהן. לא נחשבתי לאמא עד שהוצאנו צו הורות. זה לקח חודשים, וזה סרט שזוג הטרוסקסואלי לא צריך לעבור. זה משפיל"
כמשפחה גאה שמתגוררת ופועלת במיינסטרים הישראלי, אתן חשות אפליה?
"מבחינת איך שהסביבה תופסת אותנו, אנחנו משפחה ככל המשפחות. לעומת זאת, במקומות המפגש עם המערכות הבירוקרטיות אנחנו בהחלט מרגישות אפליה. זה קרה כשרצינו להקים משפחה לראשונה, וזה קורה גם היום מול רשויות שזה לא בא להן טבעי, ואנחנו צריכות להסביר להן שוב ושוב את הסטטוס שלנו.
"תמיד כשאנחנו מכניסות את הבנות למסגרת כלשהי אנחנו נורא חרדות לגבי דברים כמו איך יציגו את יום המשפחה, איך חוגגים שם ימי הולדת, איך יציינו את קבלת השבת, כי תמיד זה סטריאוטיפ של 'אמא ואבא של שבת'. אנחנו פתרנו את זה בכך ששמנו אותן בגן דמוקרטי שהוא פתוח וליברלי, ועדיין נאלצנו למלא טופס רישום עם שם האם ושם האב".
מור: "ביום הראשון שלהן לגן, בגיל שלוש, אחת הילדות בכתה לאבא שלה ואמרה לו, 'אבא, אני לא רוצה אותך יותר, אני רוצה שיהיו לי אמא ואמא כמו של עמית וליאור'. אז אולי התמזל מזלנו כי שמנו אותן במסגרת יותר פתוחה".
שני: "ועדיין, כשאת מגיעה לבית חולים או לחדר מיון ישר שואלים אותך מי האבא. אני רשומה בבתי חולים במדינת ישראל בתור האבא שלהן. כשהבנות שלנו נולדו אני לא נחשבתי לאמא שלהן עד שהוצאנו צו הורות שכמובן עבר את אישור בית המשפט. זה לקח חודשים וזה סרט שזוג הטרוסקסואלי לא צריך לעבור. זה משפיל".
איך הבנות מתקשרות את מבנה המשפחה הייחודי שלכן?
מור: "מהרגע שהן נולדו זה דובר בצורה מאוד פתוחה וגלויה, והן יודעות מגיל אפס שיש סוגים שונים של משפחות. זה משהו שהוא ברור כשמש".
שני: "עמית וליאור שאלו פעם איך הן הגיעו לעולם, ותמיד הנגשנו להן את זה בצורה מותאמת לגיל. הן מרגישות בטוחות במקום שלהן ולא תופסות את זה כחריג. חששנו מהשלב שבו הן נכנסו לגן, למרות שהכנו אותן והן ידעו לענות".
"יש מי שרוצים וגם יפעלו ככל יכולתם כדי שבארץ ישראל יהיו משפחות המורכבות מגבר ואישה בלבד. הפחד הכי גדול הוא שהם יגיעו אלינו הביתה. שהמשפחה המופלאה והמרהיבה שהקמנו כאן תחדל מלהתקיים"
הקשר שלכן הפך גם למקצועי. איך משלבות בין עבודה משותפת לזוגיות?
שני: "בגלל שההיריון של עמית וליאור היה כל כך סבוך ומור הייתה מאושפזת רוב הזמן, הפכנו להרבה יותר צמודות מזוג רגיל. לא נראה לנו חריג לשתף פעולה יחד גם מבחינה מקצועית, כי אנחנו רגילות ואוהבות את הביחד ככה שזה בא לנו טבעי".
מור: "אחת הסיבות שהקמנו את המיזם הזה, שהוא ממש הילד הרביעי שלנו, היא כדי ליצור עולם טוב יותר עבור הילדות שלנו, להראות ולהוכיח להן שלא משנה מה הן ירצו בחיים, גם אם זה ינראה להן כמו הדבר הכי בלתי אפשרי, הן יגלו כי הכול אפשרי ושהן יכולות וצריכות לרדוף אחר החלומות שלהן כדי להשיג אותם".
כאקטיביסטיות גאות, אתן חוששות מהממשלה החדשה שמתהווה בימים אלו?
"התחושות בהחלט קשות. זה מטריד ומפחיד באופן קיומי. הפחד נעוץ בכך שיש מי שרוצים וגם יפעלו ככל יכולתם שבארץ ישראל יהיו משפחות המורכבות מגבר ואישה בלבד, והפחד הכי גדול הוא שהם יגיעו אלינו הביתה. שהמשפחה המופלאה והמרהיבה שהקמנו כאן תחדל מלהתקיים, כי זה יהיה לגיטימי לבטל צווי הורות וצווי אימוץ ולדפוק על דלתות כדי להוציא ילדים מחיק משפחותיהן 'הסוטות', שאינן מורכבות מאבא ואמא.
"אנחנו משתדלות לנשום עמוק ולעשות כל שביכולתנו להמשיך ולהיאבק כאן על הזכויות שלנו, ובעיקר על הזכות שלנו לחיים. נמשיך לפעול בכל דרך אפשרית, במיוחד על רקע תוצאות הבחירות הללו, על מנת לאפשר לכל להט"ב להיות מי שהוא, וליהנות מביטחון תעסוקתי וכלכלי".
