מי שעקב אחר חדשות החוץ בחודשיים האחרונים, ודאי הבחין במחאות ההמוניות ששטפו את רחבי פולין, כשאלפים יצאו לרחובות חרף מגבלות הקורונה, כדי למחות נגד האיסור הכמעט מוחלט על הפלות. המחאה החלה ב-22 לאוקטובר אחרי שבית המשפט העליון בפולין פסק כי הפלה במקרים שבהם מתגלים מומים בעוברים אינה חוקתית. מתנגדות הפסיקה קראו לקיים משאל עם על הזכות להפיל. חלק מהמפגינות קראו: "חופש, שוויון, זכויות נשים", אחרות הניפו שלטים שבהם נכתב: "בושה!" ו"זו מלחמה נגד נשים".
עוד לפני הפסיקה, חוקי ההפלות במדינה הקתולית והשמרנית היו מהמחמירים ביותר באיחוד האירופי, ובעקבות הפסיקה הפלות נאסרו כמעט לחלוטין, למעט במקרים של אונס, גילוי עריות או אם יש סיכון לבריאותה של האם. בין השלטים שכיכבו בהפגנות ההמוניות, ניתן היה להבחין גם בלא מעט דגלי גאווה. מחאת ההפלות נוגעת לזכויות נשים וביניהן גם נשים גאות. בנוסף, קהילת הלהט"ב הפולנית למודת ניסיון בכל הנוגע למחאה ורדיפה, ומשתדלת לתת יד סולידרית למחאות דומות.
ציד מכשפות
בשנת 2015 נכנסה קהילת הלהט"ב בפולין לעידן חדש, עם זכייתה של מפלגת הימין הלאומנית "חוק וצדק לשלטון". עד לאותה שנה, היחס כלפי הקהילה הגאה בפולין היה לרוב אדיש עד מכיל, אך עם עליית מפלגת השלטון החדשה המצב הלך והחמיר.
"לפני 2015 עסקנו שנים בלהזכיר לפוליטיקאים שמאוד אהבו לדבר על ערכים, שכבוד אנושי ושוויון זכויות הם גם ערכים. התפיסה של הפוליטיקאים הייתה שהציבור לא מוכן לדון בנושאים הקשורים לקהילה הגאה עדיין ולכן היה חשש להעלות אותם", מסבירה מגדה דרופק, פעילה חברתית ופוליטית בפולין. "כשמפלגת 'חוק וצדק' נבחרה, התאספנו יחד כמה מנציגי הארגונים הגאים ותהינו מה עומד לקרות. היה לנו ברור שהשלטון ינסה להשתיק אותנו. אין לנו עדיין שום זכות לאיחוד אזרחי, לנישואים. אין לנו שום פרוטוקול להכרה מגדרית, כלום".
המצב הלך והחמיר ב-2019 כאשר ארגוני ימין החלו קמפיין אנטי-להטבפאק"י אגרסיבי בעידוד הממשלה, אותו מגדירה דרופק כלא פחות מ"ציד מכשפות". "הכול התחיל בקמפיין רחוב שהשווה אנשים להטבפא"ק לפדופילים", מסביר מיקו זדרווינסקי, מתאם טיפול שוויוני באמנסטי פולין. "אחד מארגוני הימין במדינה רכש אוטובוסים ותלה עליהם שלטים עם מסרים כמו 'להט"בים רוצים להשחית את הילדים שלכם'. מדובר בשיטה שחזרה על עצמה גם בתעמולה נגד הפלות וגם במחאה נגד הפליטים ב-2015. כמו כן, בכירים בממשל יצאו בהתבטאויות הומופוביות בתקשורת.
"מספר שבועות לאחר הקמפיין הציבורי, ארגוני הימין החלו בקמפיין ל'איזורים נקיים מלהט"ב' ברמת הרשויות המקומיות. בתגובה לכך, אחד העיתונים החליט להדפיס סטיקרים של 'אזור ללא להט"ב' שאנשים יוכלו להדביק במרחב הציבורי, למשל בבתי העסק שלהם. מדובר בעיתון בבעלות פרטית, אבל הבעלים זוכה לתמיכה מהממשלה. בנוסף, ישנה קרן בסיוע משרד המשפטים הפולני שמדפיסה עלונים הומופובים וזכתה למענק ממשלתי. העילה למענק הזה היא 'הגנה מאפליה של נוצרים אל מול האידאולוגיה הגאה'. אז בהחלט יש כאן תמיכה מהממשל", הוא אומר.
זדרווינסקי מסביר כי הממשלה הפולנית דואגת לטפח את התפיסה ההומופובית כאידאולוגיה. היא פועלת לייצר דה-הומניזציה של הקהילה, ומתארת את חבריה כ"אג'נדה שנכפית על הציבור הכללי" ולא כאזרחים הראויים לשוויון זכויות. "בהמשך לקמפיינים הללו, גם הטלוויזיה הלאומית נמצאת במתקפה נגד הקהילה. הם יצרו סרט דוקומנטרי שלכאורה חושף את שיטות הפעולה של פעילים גאים. טענות שקריות על כך שהקהילה משלמת לאנשים כדי להגיע למצעדי הגאווה למשל. הכול כמובן פייק ניוז.
"כל המסרים האלה שירתו קמפיינים פוליטיים לבחירות ברמה האירופית וגם ברמה המקומית והנשיאותית. המצב עכשיו הוא כזה בו התמיכה כלפי הקהילה הולכת ומתעצמת מחד, ומאידך, התמיכה באידיאולוגיה ימנית גם היא הולכת ומתעצמת. אנחנו רואים קיטוב מאוד ברור בחברה הפולנית והקצנה של השיח. למשל, פעילים ימנים כמו קבוצות נאו-נאציות, הופכים קיצוניים יותר ואלימים יותר פיזית. אנחנו גם שומעים על עוינות מצד משפחות של אנשים מהקהילה הגאה, בעיקר במשפחות בהן מקור הידע העיקרי הוא הטלוויזיה הציבורית שמשדרת תוכן אנטי-להטבפא"קי מובהק", אומר זדרווינסקי.
"תלמידים להטבפא"ק מרגישים לא בטוחים בבתי הספר"
אניה טרסזנקו היא פסיכיאטרית ופעילה חברתית בארגון Queer May בו פעילה גם דרופק. לדבריה, הארגון שפועל בקרקוב החל כארגון תרבות גאה, אך העלייה בהתעמרות בקהילה הביאה אותו לשנות כיוון ולהתמקד בסיוע משפטי ונפשי לחברי וחברות הקהילה המופלים והמותקפים תדיר.
"רוב אנשים שעוקבים אחרי הפעילות של Queer May הם צעירים ומתבגרים", אומרת טרסזנקו. "הסיבה היא שבזמן הקורונה, הארגון התחיל להעניק תמיכה רגשית בסקייפ. בפולין קטינים אינם מורשים לקבל עזרה מקצועית, פיזית או נפשית ללא הסכמה מההורים, כך שנער או נערה בגיל 16 לא יכולים ללכת ולקבל טיפול בצורה אנונימית. הם צריכים לפנות להורים שלהם ולומר להם שהם מבקשים ללכת לטיפול, וההורים צריכים לאשר זאת וכן להצטרף אליהם. מכיוון שאנחנו במצב פוליטי שמגביר את הקיטוב באוכלוסייה, המשפחות הללו לרוב נעות בין סקפטיות מול נושאים קהילתיים ועד להומופוביה גלויה. אנחנו מאפשרים לאותם בני נוער לקבל טיפול ללא צורך לתת על כך דין וחשבון להוריהם, ואת האפשרות להישאר אנונימיים", היא מסבירה.
4 צפייה בגלריה
אניה טרסזנקו. לעזור לבני נוער להט"בפאקים שאין להם תמיכה משפחתית
(צילום: Arek Urbaniec)
"לאחרונה ערכנו מחקר על מצב הנוער הלהטבפא"קי בקרב 1,300 תלמידים ותלמידות בתיכונים בקרקוב. אנחנו עדיין מנתחים את התוצאות, אבל מהנתונים שאספנו עד כה רואים בבירור שתלמידים ותלמידות להטבפא"ק מרגישים לא בטוחים בבתי הספר. הם נעדרים יותר וגם מדירים את עצמם ממרחבים מסוימים בבתי הספר, בין אם הם בארון או ובין אם הם מוצהרים. לרוב גם לא מקבלים תמיכה מהמורים וההנהלה. כשניסינו לברר בנוגע למדיניות של סובלנות וקבלה בבתי הספר, מסתבר שהנושא לא קיים בכלל והמורים לא עוברים הכשרות.
"כתוצאה מכך, הנוער הגאה חובה התעללות פיזית ונפשית על ידי בני גילם, וישנו שיח של שנאה. ישנן גם התעמרויות מצד צוות ההוראה, כמו מורים שצוחקים על הנושא או מורים שמעירים לתלמידים על הנראות שלהם. בנוסף, במקרים שבהם תלמידים ניסו לדווח על אירועי אפליה, הם זכו להתעלמות. במקרה גרוע יותר, אחד התלמידים התלונן על אפליה וקיבל בתגובה מכתב שלילי מבית הספר, שנכנס לתיק עם כל הציונים שלו ועלול לפגוע בו בעתיד".
יש לקהילה בני ובנות ברית בזירה הפוליטית?
"כן", עונה זדקווינסקי. "יש נציגים בפרלמנט ממפלגות השמאל והמרכז שתומכים בגלוי בזכויות הקהילה, ובגלל היחס של הממשלה כלפי הקהילה, גם מפלגת המרכז מנסה לתמוך בקהילה יותר ויותר. הם לא מושלמים בזה ויש להם עוד הרבה מה ללמוד, אבל הם במקום טוב יותר מהמקום בו היו לפני כמה שנים. יש גם כמה חברי קהילה מחוץ לארון בפרלמנט, יש ועדה פרלמנטרית בנושאים גאים שהוקמה על ידי קשישטוף מיסשק, נציג פרלמנט הומוסקסואל, והוועדה גם מארחת ארגונים גאים".
"כפעילה פוליטית גאה ברמה המקומית, אני נתקלת בפרדוכס הפולני", אומרת טרזנקו. "הכוונה היא שבניגוד להתבטאויות של הממשל, ניכר שזה לא עניין גדול לראות פוליטיקאית גאה במסדרונות. המטרה היא לא לתת לגורמים פוליטיים להשתיק אותנו. חשוב לי גם לפתוח את הדלת לאחרים. אני כל הזמן מעודדת פעילים גאים להצטרף לפוליטיקה".
איך אתן חוות את תחושת הביטחון האישי ברחובות פולין?
טרסזנקו: "מרכז הפעילות של Queer May הוא בקרקוב, שהיא יחסית מרחב בטוח. הציבור הכללי בקרקוב הוא יחסית סבלני, אבל הנרטיב הפוליטי ממפלגת השלטון מחמיר את היחס של גורמים ימניים כלפינו. הוא נותן לגיטימציה להתנהגות אגרסיבית גלויה כלפי להטבפא"ק גם בקרקוב. מדובר באחת מארבע הערים היחידות במדינה שנערכה בהן השנה צעדת שוויון למרות הקורונה. במקביל לצעדה נתקלנו בהפגנות נגד, וגם במקרים בהם מפגינים הותקפו על ידי פעילי נגד מטעם הימין קיצוני.
"אני סבורה שתחושת הביטחון בקרקוב הייתה יכולה להיות גבוהה יותר אם המשטרה הייתה יותר אקטיבית ופחות אדישה. כבר דיווחו לנו על מקרים של מרדפים במרחב הציבורי שהשוטרים ידעו עליהם ופשוט לא פעלו. גם אם המשטרה אומרת שהיא תטפל בנושא, אין לה באמת רצון אמיתי לעשות זאת. ככל שהמצב מסלים, המשטרה הופכת לעוינת יותר ויותר. למשל, בהפגנות סביב נושא ההפלות, המשטרה כבר התחילה להיות אגרסיבית כלפינו במקום להגן עלינו".
"סקר שערכנו בקרב הקהילה הגאה בקרקוב מצא שתושבי העיר מצפים להגנה ממערכת החינוך והמשטרה", אומרת דרופק. "עצוב שהמשטרה לא מוכיחה את עצמה ובוחרת בדיכוי החברה האזרחית. רק לפני מספר שבועות המשטרה התייחסה אליי באגרסיביות במסגרת עצרת שהנהגתי עם שותפים נוספים. הם כיתרו אותנו ועצרו אותנו לבדיקת תעודות זהות במשך שעה. זה היה מצב מאוד מלחיץ.
"אני מחשיבה את עצמי לאדם פריבילגי, אני די בריאה ואני יכולה לחיות מבחירה בעיר גדולה. אני יכולה ללכת עם תיק הגאווה שלי וסיכות הגאווה שלי, למרות שברור לי שהדגל יכול להיחשב כרגע לסוג של התגרות. מעולם לא הותקפתי פיזית ברחוב רק מילולית, אבל גם זה כבר די נפוץ כאן, ומכיוון שאני בעין הציבורית כפעילה חברתית בעלת נוכחות ברשתות החברתיות, אני מקבלת המון איומים ברצח ואיומי אונס. מאז שנכנסתי לפוליטיקה זה רק הולך ומחמיר, אז התחושה היא שנשארת לבד, שהשאירו אותך מאחור ושפשוט אסור לך לבטא את עצמך.
"גם נוער גאה נתקל בהתנהגות הזו ברשת והוא מתקשה מאוד להתמודד עם שנאה בכאלו ממדים. בכנות, אני לא מרגישה בטוחה בפולין. מעולם לא הייתי חברה של המשטרה, אבל ברור לי שאנחנו כאזרחים משלמים לשוטרים את השכר ומחובתם לדאוג לנו. בעבר, הייתי שולחת אנשים שחוו אפליה להתלונן במשטרה, אפילו רק כדי שהמקרים ירשמו בסטטיסטיקה הרשמית ונוכל להציג אותה מול פוליטיקאים שאמורים לטפל בנושא, אבל מאז הקיץ האחרון אני פחות נוטה לסמוך על המשטרה, ובכל פעם שאני רואה ניידת אני חשה חרדה. אני מרגישה שאין לי ביטחון בממסד נכון לעכשיו".
כיצד ניתן לשנות את המצב הקיים?
זדרווינסקי: "אין לנו יותר מדי תקווה שהשינוי יגיע מהממשלה, אבל אנחנו ממשיכים לפעול למען חקיקה נגד פשעי שנאה והתבטאויות שנאה. מה שכן מוכיח את עצמו כרגע הם המישורים האחרים: לפעול יחד עם רשויות מקומיות שתומכות בקהילה או לפחות ניטרליות כלפיה, כדי ליצור כמה שיותר אזורים בטוחים משנאה ולהנהיג חוקים נגד פשעי שנאה, לפחות ברמה המקומית.
"המישור השני הוא ברמה הבינלאומית - לנסות לערב את הנציבות והפרלמנט האירופי להתערב במה שקורה במדינה. יש לנו היענות מעולה בפרלמנט האירופי, ואנחנו עובדים על להנכיח את החשיבות של זהויות להטבפא"ק ולקבל עזרה במימון המאבק. למשל הארגון Equality, שדרופק היא בין המקימות שלו, הצליח להפנות מעל 400 תלונות של להטבפא"ק לנציבות האירופית".
טרזסנקו: "יש לי חברים רבים מהקהילה הגאה שלא כל כך התערבבו בקהילה או שהם יצאו מהארון רק במעגלים הקרובים אליהם, וככל שהמצב מחמיר הם פונים אליי מבקשים לפעול למען הקהילה. זאת אומרת, ככל שהמצב נהיה לחוץ, יותר אנשים רוצים לדאוג לביטחון הקהילה. אז למרות שהמצב הפוליטי לא מזהיר, זה מרגיע אותי מעט לקראת העתיד".
דרופק: "אני רואה את המצב כרגע כצעד אחורה שיוביל אותנו שני צעדים קדימה בהמשך, אבל אנחנו פשוט צריכים לשרוד את התקופה הפוליטית הזו. העבודה חוקתית קצת רחוקה מאיתנו עכשיו, ואנחנו מתרכזות בלכידות הפנימית של הקהילה, לטפל ולדאוג האחד לשני. אני מאמינה שהלכידות הזו תיצור עתיד טוב יותר. תמיד חייתי בתפיסה שהאישי הוא פוליטי, ופולין היא דוגמה מובהקת לכך שאם לא תתעניין בפוליטיקה, היא בשלב מסוים תתחיל להתעניין בך".
