לפני שמונה שנים ענבר נאי (31) מצא את עצמו בסיטואציה שאותה הוא מגדיר כאבן דומינו, "כזאת שהפילה את כל השאר". "זאת הייתה תקופה של חודש וחצי, במהלכה טיילתי בכל מיני מקומות בעולם. כשנחתתי בלונדון, הלכתי לחדר הכושר הקבוע שלי שם, ושמתי לב שחצי מהאנשים שדיברתי איתם חשבו שאני גבר, וחצי ראו אותי כאישה. סיימתי את האימון, ניגשתי למלתחות והבנתי שאני לא יודע לאילו מלתחות להיכנס. אני מבין שבאחת ידפקו לי מכות, ובשנייה ינעצו בי מבטים ויצעקו עליי".
לא קל.
"הרגשתי כאילו שנכנסה בי רכבת. עצרתי והרצתי בראש את כל הדברים שהדחקתי שנים. נזכרתי בזמנים שבהם ההורים שלי לא היו בבית והייתי מתחזה לבן. הייתי טום-בוי עם שיער קצר ושיערות ברגליים, ועד גיל מאוחר באמת הצלחתי לעבור כבן. באותו רגע החלטתי שבפעם הבאה שאני חוזר ללונדון, לא יהיו לי יותר ספקות בנוגע לכניסה למלתחות. חצי שנה אחרי זה, אכן חזרתי לאותן מלתחות. הפעם הייתי בתחילתו של תהליך התאמה מגדרי. התחלתי לימודים בברייטון, עשיתי 'ויברח' מהארץ לתקופה, וחזרתי ענבר חדש".
"חברים שלי לימדו אותי את הבסיס של הגבריות"
היום ענבר נאי מדריך ומלווה ילדים אוטיסטים בפעילויות ספורט. הוא גר ברמת גן עם זוגתו זויה, הבן שלה והחתול, ומתאר את החיים כ"שגרתיים לגמרי". הוא אומנם חזר מאנגליה כ"ענבר חדש", אבל תהליך הבניית הגבריות שלו לא נגמר עם החזרה לארץ. למעשה, הוא רק התחיל. לאורך השנים בנה נאי את הגבר שהוא בוחר להיות בצורה ביקורתית ואקטיבית ובהתאם לחוקים שלו.
עוד בנושא:
ההבניה המגדרית התחילה כמו כל תהליך, מהבסיס. "חברים מאוד טובים שלי לימדו אותי את הבסיס של הגבריות", הוא נזכר. "השותף שלי בזמנו לימד אותי איך להתגלח כדי שלא יהיו לי זיפים כפולים, וכשהקול שלי התחיל להשתנות, הוא הסביר לי מה לעשות כדי שלא יכאב לי הגרון. כשיצאתי לדייט, הוא וידא איתי שברור לי שאני זה שמציע לשלם, ואפילו למדתי להרכיב רהיטים מאיקיאה.
"בעבר הייתי יושב מול ההוראות של השיט הזה, ולא הייתי טוב בדברים האלה. הייתי נתקע ומתחיל לצרוח שמישהו יבוא לעזור לי. אבל אותו שותף אמר לי, 'אף אחד לא יבוא לעזור לך. קח, הנה המקדחה שלי, תתמודד'. וואלה, למדתי לעשות את הדברים האלה. היום אני יודע לסדר ניאגרה, לסדר מקלחת, להרכיב ארונות של איקאה ולקדוח בקיר. אלה דברים שהייתי רץ לאבא שלי, או לא יודע למי, כדי שיעשה אותם בשבילי".
איך חווית גברים בשנים בהן חיית כאישה?
"כשחייתי כאישה היו לי אינטראקציות עם גברים בעיקר בתחום הספורט. זה גם הציל אותי, כי הייתי מאוד-מאוד חזק בכללי ובפרט בשביל אישה, ורכשתי כבוד דרך זה. כמובן שכמו כל אישה, גם אני עברתי הטרדות מיניות, אבל זה לא היה משהו על בסיס קבוע שהפריע לי במרחב יותר מדי. בעיקר הקפתי את עצמי באנשים טובים. אני חושב שהייתי לסבית מאוד גברית, והתייחסו אליי כביכול כאחת מהחבר'ה, או לפחות כך חשבתי, עד שעברתי לצד השני והבנתי מה קורה כשמוציאים נשים לגמרי מהחדר, וזה רק גברים".
מה קורה?
"וואו, הרבה. בעיקר כל העכבות הולכות לעזאזל".
יצא לך להיות בחדר עם גברים ולשמוע הערות מיזוגיניות?
"אני לא בארון ואם הנושא עולה, אני אומר שאני טרנס, אבל אני ממש לא הולך עם סטיקר על המצח. יש אנשים די רבים שמכירים אותי ואני לא יודע אם הם יודעים או לא, ולא אכפת לי. הרבה פעמים הסיטואציות האלה מורכבות לי כי אני יודע איך נראה הצד השני של הסיטואציה הזאת בתור בחורה, ואין לי כוח להיכנס להסברים. אז לכאורה, אני יכול להעיר להם כ'גבר לגבר', אבל הרבה פעמים עולות כל מיני שאלות כמו, 'מה אכפת לך?' ו'למה אתה נכנס לקטנות'. הרבה פעמים הדברים האלה דורשים הסברים שהם יותר מ'אני בן אדם ואני מכבד נשים כי הן בנות אדם'".
"הטסטוסטרון הופך את המחשבות לפשוטות יותר"
המעבר לגוף הזכרי בא לידי ביטוי אצל נאי גם בלקיחת הורמונים זכריים. "כשמקבלים טסטוסטרון בצורה חיצונית, הוא מעצים את הרעב, העצבים והלבידו", מודה נאי. "אני ממש זוכר את האנדוקרינולוגית אומרת לי, 'זה שאתה רעב, עצבני וחרמן - זאת לא בעיה של אף אחד אחר, ואתה תצטרך ללמוד לשלוט על זה'. אז אני יכול לספר שחד-משמעית יש לי פתיל יותר קצר אחרי זריקה כזאת, ובגלל שאני מודע לכך אני דואג שיהיה לי זמן לעשות ספורט אחרי כן כדי לפרוק את זה. בת הזוג שלי דואגת שהמקרר יהיה מפוצץ באוכל, והכל בסדר".
"אני לא זוכר כמה שנים בדיוק אני כבר על טסטוסטרון, אבל בשנה האחרונה הרבה יותר קל לי לבכות", הוא מתוודה בפניי. "מיד אחרי זריקה זה בלתי אפשרי, אבל שבוע-שבועיים אחרי או לקראת הזריקה הבאה, זה לגמרי משהו שיכול לקרות. אני כן בוכה משמעותית פחות מבעבר. לא מאיזו סטיגמה גברית או משהו, פשוט שמתי לב שאני עובד הרבה פחות עם הרגש ושעברתי להיות הרבה יותר פרקטי, אפילו יותר מדי פרקטי. הטסטוסטרון הופך דברים בחשיבה להרבה יותר פשוטים. בעבר הייתי אדם עם מחשבות מאוד סוערות, עם המון אמוציות. זה עף מהחלון ובאמת שאין לי צורך שזה יחזור".
כשאני שואלת אותו על פריבילגיות, נאי מאשר שהחיים כגבר מזמנים יחס חברתי אחר לגמרי. "מקשיבים לי יותר, לא מתווכחים איתי, אני לא צריך להסביר את עצמי, ואם אני רוצה עכשיו לשבת על ספסל ולשמוע מוזיקה, אף אחד לא יבוא להציק לי. בעצם אין לאף אחד סיבה לבוא לדבר איתי. הפסקתי להיות מוטרד מינית באופן כמעט גורף. אני כן מודע לסביבה ונזהר מאוד בתחבורה הציבורית, בודק איפה אני יושב ואיפה הידיים שלי, כדי לא ליצור מגע מיותר עם אנשים בכלל ובפרט עם נשים. אינני רוצה לגרום לאף אחת להרגיש לא נוח".
יש לך דוגמה?
"פעם יצאתי לרוץ בלילה, ובדרך חזור, ראיתי שהבחורה שנמצאת לפניי כל הזמן מסתכלת אחורה מהלחץ. הבנתי את הלחץ שלה, אז פשוט עברתי לצד השני של הכביש כי לא רציתי שהיא תרגיש מאוימת ממני", הוא נזכר. "במקרה אחר, לקחתי בחור אוטיסט שאני חונך ושחינו יחד. אנחנו שוחים מאוד מהר ומאוד חזק, ובשלב מסוים בטעות העברתי את היד שלי בגריפה על חצי גוף של מישהי ששחתה במסלול ליד.
"אני ממש זוכר את הרגע הזה של הבעתה, שאני עוצר במים העמוקים ומוציא את הראש בפאניקה כי אני קולט מה קרה, ומתנצל בפניה מעומק נפשי. ממש ראיתי איך היא עומדת להרים עליי את הקול, ואז ראיתי שהיא מבינה שמי שעומד מולה באמת מתנצל. שאני לא סתם קריפ ששלח ידיים. מצד שני, דקה אחרי זה התנגשתי בכוח באיזה בחור, לא יודע איפה פגעתי לו, אבל הוצאתי את הראש, אמרתי לו, 'זוז', והמשכתי לשחות".
אני תוהה אם זה אומר שהוא מסתובב בעולם בזהירות יתירה, אבל נאי מבהיר: "זאת לא זהירות, אני רק צריך לחשוב שנייה לפני שאני עושה משהו. כבחורה, כן הייתי צריך להיזהר, לשמור על עצמי יותר. לא למשוך תשומת לב מיותרת, לא להסתובב במקומות חשוכים לבד, תמיד לחזור עם אנשים. אז היום, במקום לחשוב על הביטחון שלי, אני חושב שנייה אחת לפני שאני עושה משהו, כדי לא לפגוע לאדם אחר בביטחון האישי שלו", הוא אומר בהבנה.
"אני גם יודע שאצל נשים טרנסיות המצב יותר מורכב. לחברה קל יותר לקבל גברים טרנסים כי אתה כביכול 'שדרגת' את המעמד שלך, לעומת נשים טרנסיות שמעמדן החברתי נחלש. אני לא אוהב את התפיסה הזאת, אבל אני מרגיש כמו טיפה בים ואני עושה מה שאני יכול. אני לא יכול להפיל תפיסת עולם שלמה.
"אחד הבחורים שאני מטפס איתם אמר לי, 'אנחנו גברים ויש לנו פריבילגיות ואנחנו לא צריכים לנצל את זה. אנחנו צריכים להיות בדאבל-צ'ק על ההתנהגות שלנו'. אז אני עושה את המקסימום שלי, עם מה שלמדתי מחוויות החיים והניסיון שלי. אני גם לא מאמין בזה שגברים הם אבות כל הרוע, כי יש אנשים טובים בעולם. וזה תמיד ככה הרי. הצעקנים, הפרובוקטורים והמטרידים תמיד יתפסו את הכותרות, יעשו רעש ויאפילו על הטובים".
אתה מגדיר את עצמך פמיניסט?
"אני פחות מתחבר להגדרות, אבל בת הזוג שלי פמיניסטית, והיא טוענת שבהתנהגות שלי אני כן פמיניסט. גידלו אותי נשים מאוד-מאוד חזקות, והדוגמאות שלי לכוח, עשייה והגשמה הגיעו מנשים. גם אין בי את חלוקת התפקידים הזאת של מה גבר עושה בבית ומה אישה. אני לא מרגיש מאוים לחיות לצד אישה חזקה. אני לא מרגיש מאוים מזה שיש לצידי אישה שיש לה דעות, גם אם עם חלקן אני לא בהכרח מסכים, וזה גם בסדר".
"בסופו של יום, אני מאוד שמח שעשיתי את התהליך הזה של החיפוש של איזה גבר אני רוצה להיות", מסכם נאי. "אני לוקח את הציפיות החברתיות מגברים ואת הציפיות החברתיות מנשים, וממש בורר אחת-אחת מה אני כבן אדם רוצה לעשות, בלי התייחסות למגדר של זה, וככה אני מנהל את החיים שלי".
רוצים להתראיין ל"טור דה טרנס" ולספר את הסיפור שלכם? כתבו לנו
