בדת היהודית קיים קונפליקט מתמשך בכל הנוגע לנטייה מינית שאינה הטרוסקסואלית. צעירים להט"בים שנולדו והתחנכו בקהילה הדתית-לאומית, ניצבים בפני אתגרים ייחודיים, הכוללים קשיים זהותיים והסתכנות בדחייה מצד בני המשפחה והקהילה.
מחקרים מהשנים האחרונות מראים כי צעירים להט"בים הם גם אלו שעוזבים באחוזים גבוהים יותר את אורח החיים הדתי, לעומת צעירים הטרוסקסואליים מהאוכלוסייה הדתית. אך יש גם את אלו שמצליחים לשלב בין האמונה ואורח חיים הדתי, לבין זהות גאה ולא מתנצלת הנמצאת מחוץ לארון. הכירו את מיכל, ג'ייסון ויהונתן, שלושה אקטיביסטים שהסכימו לשתף אותנו במורכבות הטמונה בשתי זהויות שנראות מהצד כסותרות, ועל החלום שלהם לתיקון עולם.
"בשנה החמישית בישיבה, בשבת אחת בצוהריים, אני קורא ספר ומאחד התיאורים נופל לי האסימון. אני מבין שאני קורא על חוויה שכבר חוויתי, אהבה שלא הרגשתי כלפי מישהי, אלא כלפי מישהו, שהיה חבר שלי בישיבה הרבה שנים. כשהוא עזב את הישיבה, זה ממש קרע לי את הלב. באותו הזמן לא הבנתי למה זה כל כך מפריע לי, לא הבנתי למה אני בוכה, ואז קראתי והבנתי שזאת לא הייתה חברות סתם, זה לא היה אפלטוני, היה פה משהו רומנטי. הבנתי שאני ביסקסואל", משתף ג'ייסון גרינספן (28), בוגר ישיבת הר עציון שבגוש עציון.
"למדתי מרבנים איך אפשר לקיים זוגיות בין שני גברים בלי לעבור על האיסור"
הוא נולד וגדל בשיקגו ארה"ב, למשפחה "דתית-אורתודוקסית מודרנית" כהגדרתו, הצעיר מבין ארבעה אחים. "בגיל 18 הגעתי לארץ לשנת לימודים בישיבת הסדר, משהו שדי נפוץ אצל יהודים אמריקאים אחרי שהם מסיימים תיכון, והחלטתי להישאר, להתגייס ולעשות את המסלול המלא של ההסדר. אחרי שהשתחררתי התחלתי לימודים אקדמאיים, אבל עדיין נשארתי בישיבה. רק בשנה האחרונה בישיבה התחלתי, בפעם הראשונה בחיים שלי, לספר לאנשים שאני ביסקסואל. סיפרתי לחברים ולמשפחה, ולבסוף החלטתי לעזוב את הישיבה ולעבור לירושלים".
איך יוצאים מהארון בסביבה כל כך שמרנית?
"כבר נמאס לי לשמור את הסוד, והיה לי דחף מאוד גדול לספר. הרוב הגיבו סבבה. בחרתי את מי לשתף, חברים, לא שיתפתי בהתחלה את הרבנים. יש לי אח מבוגר ממני שגם עלה לארץ, אז סיפרתי לו ראשון, והוא קיבל את זה בסדר. להורים שלי לא רציתי לספר בשיחת טלפון או בזום, הרגשתי שאני צריך יותר מזה, אז סיפרתי להם באחד הביקורים שלי. חששתי שהשיחה לא תהיה נעימה, אבל אלה היו מחשבות לא רציונליות בהיכרותי את ההורים שלי.
"אמא שלי הסתכלה עליי ואמרה לי שהיא אוהבת אותי וגאה בי, אבא אמר שהוא יתמוך בי. זה היה הרגע שבו ממש יצאתי מהארון, כי עד שההורים שלי גילו על כך היו בי חששות, למשל שהם ישמעו על זה ממישהו אחר. אנחנו עדיין מדברים על זה. אני מספר להם על האקטיביזם שלי".
"השאלה של משכב זכר היא בראש ובראשונה שאלה הלכתית. היא לקחה אותי למסע שלימד אותי איך אפשר לקיים זוגיות בין שני גברים בלי לעבור על האיסור, ושעדיין תהיה אינטימיות"
האם יצאת מהארון גם בפני הישיבה?
"אחרי שעזבתי המשכתי לשמור על קשר עם הישיבה, ואחרי כמה זמן הרגשתי שאני רוצה התייעצות הלכתית בנושא. קבעתי שיחה עם אחד הרבנים כדי לספר לו, רב שהרגשתי שאני יכול לדבר איתו, וזה היה מאוד מפתיע. לאחר אותה שיחה פשוט התחלתי להרגיש הרבה יותר חופשי ומחוץ לארון. כבר לא היה אכפת לי שאנשים ידעו. הזהות הדתית-להט"בית-ביסית שלי היא משהו שאני רוצה לשים על השולחן, רוצה שאנשים יכירו, כי לא מספיק מדברים על זה".
5 צפייה בגלריה
ג'ייסון גרינספן. "אפשר לקיים אינטימיות בין גברים בלי לעבור על ההלכה"
(צילום: אוסף פרטי)
איך מתמודדים גברים שומרי מצוות עם האיסור בתורה על משכב זכר?
"תמיד היה לי ברור שיש פה איסור שצריך להתמודד איתו. השאלה של משכב זכר היא בראש ובראשונה שאלה הלכתית. זה לקח אותי למסע של מחקר, במהלכו למדתי מרבנים איך אפשר לקיים זוגיות בין שני גברים בלי לעבור על האיסור, בלי לעבור על איסורי דאורייתא, ושעדיין תהיה אינטימיות".
למה הכוונה?
"יש אהבה ואינטימיות שמתבטאות בהרבה דרכים אחרות. למשל, לבנות בית עם מישהו. העולם המורכב שאני בא ממנו הוא גם מקום מאוד דתי ותורני וגם להט"בי. מצד אחד, אני אוהב ללמוד תורה כחלק מהיום-יום, ומצד שני אני גם מאוד מתעניין בתיאוריות קוויריות. אני רוצה לבנות זוגיות שמאפשרת שילוב של הזהויות האלה בצורה מלאה".
התמודדות ושמה הדחקה
"היציאה שלי מהארון קרתה אחרי שהפכתי למנהלת דף הפייסבוק, 'וידויים של להט"בים דתיות ודתיים'", אומרת מיכל שינברג (27), סטודנטית שגדלה בירושלים למשפחה דתית-לאומית. "הושפעתי מאוד מהעמוד הזה. עלו ועדיין עולים בו סיפורים של אנשים אמיתיים, הרבה פעמים צעירים ומאוד בארון, שמצאו מקום להתלבט ולהגיד דברים שאסור להם להגיד.
"היה פוסט של ילדה בכיתה ח' שיש לה קראש על ילדה מהכיתה שלה ואין לה עם מי לדבר על זה. היה וידוי קשה של בחור שעבר טיפולי המרה, וזה ממש פתח שיח לגבי הנושא הזה. נחשפו גם אנשים שהתחתנו עם מי שהם לא היו צריכים להתחתן איתו, או אנשים שסיפרו שהם מורחקים מהמשפחה שלהם בגלל הדרך שבה בחרו לחיות.
5 צפייה בגלריה
מיכל שיינברג. מנהלת דף הפייסבוק "וידויים של להט"בים דתיות ודתיים"
(צילום: מולי גולדברג)
"דרך הדף הזה אני מבקשת להראות לציבור הדתי שלהט"בים נמצאים כאן, בכל חברה ובכל גיל, להבהיר את ההשלכות החמורות של ההדחקה, כי הן נוראיות. הדף הזה, ואני לא מגזימה, הפך לאבן דרך משמעותית בשינוי היחס של החברה הדתית בארץ כלפי להט"ב. פונים אליי רבנים, מורים והורים, ומספרים לי כמה הדף הזה משמעותי עבורם ואיך הוא עזר להם להבין על מה אנחנו מדברים".
"היה פוסט של ילדה בכיתה ח' שיש לה קראש על ילדה מהכיתה שלה ואין לה עם מי לדבר על זה. היה וידוי קשה של בחור שעבר טיפולי המרה. נחשפו גם אנשים שהתחתנו עם אנשים שהם לא היו צריכים להתחתן איתם"
מיכל מספרת שהבת מצווה שלה הייתה הראשונה שהתקיימה בבית כנסת הרמב"ן. "קראתי בתורה, זה היה מאוד מרגש ולא מובן מאליו. אמא שלי נאבקה, הפכה שולחנות, כדי שאני אוכל לעשות דברים שלא קרו לפניי. בעקבות זה התחילו ברמב"ן קריאת נשים גם בשמחת תורה ובמגילת אסתר בפורים".
מדהים. ואת מתפללת שם?
"כיום אני מתפללת ב'אילנות', זה מניין שוויוני בקטמונים".
"בתיכון נתקלתי בחברים שניסו לשכנע אותי לעזוב את הדת"
"אני מאוד-מאוד הומו ואני יותר דתי משאני הומו. קצת לחוץ חתונה, מחפש זיווג הגון", אומר יהונתן-גיל רוסן-ממן (32), מורה בבית ספר למחוננים, שעובד באקדמיה ללשון העברית. הוא נולד וגדל למשפחה דתית בירושלים, עבר ללימודי ישיבה ב'אלון שבות' שבגוש עציון ונשאר שם ("השכנים טובים בעיניי").
"היציאה שלי מהארון הייתה תהליך איטי והדרגתי", הוא משתף. "בשלב הראשון זה היה לפסיכולוגית, ורק אחר כך למעגלים הולכים ומתרחבים של חברים. בהתחלה סיפרתי לאחד הרבנים בישיבה, ורק אחרי זה באו ההורים. במשפחה קיבלו את זה טוב מאוד, ואני מתחרט שלא שיתפתי אותם מוקדם יותר. שני חברים שלי ניתקו איתי את הקשר אחרי ששיתפתי אותם. יש כאלה שנכנסו איתי למין מחלוקת אידיאולוגית נוקבת במקביל לחברות, אבל רוב התגובות היו אוהדות.
"בתיכון נתקלתי בחברים שניסו לשכנע אותי לעזוב את הדת. לכאורה, פתרון קסם שאמור היה לעשות את החיים שלי קלים יותר, אבל בעיניי זאת תגובה לא מכילה, שהיא בדיוק כמו לא להכיל את הזהות ההומואית שלי".
"לעבוד את השם זה לא דבר משתלם. אותו הדבר נכון גם לגבי זוגיות חד-מינית לאור ההלכה - מי שמעוניין לשמור מצוות, משלם עליהן מחיר"
איך הזהות ההומואית מסתדרת עם האיסור בתורה על משכב זכר?
"אני לא מכיר סיטואציות שבהן שואלים זוג הטרוסקסואלי דתי שמתחתן, מה הוא הולך לעשות בנוגע לנידה. יש אפשרות לקיים זוגיות תוך הקפדה על הלכות נידה ויש אפשרות לא לקיים. דווקא מי שבוחר לקיים, משלם על זה מחירים רגשיים גבוהים, דבר שמערער את שלום הבית בניגוד לתעמולה שטוענת את ההיפך.
"להקפיד על ערך מסוים, לא משנה איזה ערך זה, פירושו לשלם מחירים עבורו. לעבוד את השם זה לא דבר משתלם. מי שבוחר לחיות לאור ערך מסוים, סימן שהוא שלם עם המחירים שהערך הזה גובה ממנו. אותו הדבר נכון גם לגבי זוגיות חד-מינית לאור ההלכה - מי שמעוניין לשמור מצוות, משלם עליהן מחיר. צריך להבין שאנשים מסוגלים לקיים זוגיות תוך כדי משטור המיניות שלהם, כל זמן שהערך מספיק חשוב לשניהם. הנחת היסוד שהומוסקסואליות שווה יחסי מין אנאליים, היא הנחה מחפיצה.
5 צפייה בגלריה
יהונתן-גיל רוסן-ממן. "להניח שהומוסקסואליות זה יחסים אנאליים זאת הנחה מחפיצה"
( צילום: נעה זני)
"אם נעיין בספרות ההלכתית העוסקת בדינים בין איש ואישה שהתחתנו ולא הביאו לעולם ילדים, שורת הדין בתלמוד ובשולחן ערוך היא חד-משמעית: אחרי עשר שנים הם חייבים להתגרש. אין רשות הלכתית לאיש ואישה לקיים זוגיות אם הם לא הביאו ילדים. אולם בפועל, המיינסטרים ההלכתי פוסק לפי הבנת הערך של עצם קיומה של מערכת היחסים, מתוך ההנחה החדשה שאי הבאת ילדים אינה סיבה להתגרש. כלומר, רבנים היום מבינים שעצם הקשר בין שני בני אדם הוא דבר חיובי, וראוי לצמצם למענו את הדין אל המינימום".
בישראל פועלים שני ארגונים מרכזיים למען להט"ב דתיים, "בת קול" שהיא ארגון ללסביות דתיות, ו"חברותא" שהוקם על ידי גברים הומואים וביסקסואלים דתיים ודתיים לשעבר. יהונתן מונה לאחרונה ליו"ר שותף ב"חברותא".
מדוע הארגונים האלה משמרים את ההפרדה המגדרית בין גברים לנשים?
"החלוקה המגדרית בוודאי הייתה שם במקור, כשהארגונים האלה קמו, אבל זה כבר לא כך כי שני הארגונים עוברים תהליך של הרחבת שורות. כש'חברותא' הוקמה, הכותרת הייתה 'הומואים דתיים', אבל המטרות מלכתחילה היו לכלול בפנים את כלל האוכלוסייה הלהט"בית-דתית. זה מחייב אותנו לעשות מקום גם לנשים, גם ל-א-בינאריים. אם אתה רוצה לתת מענה לאוכלוסייה טרנסית ולאוכלוסייה נזילה מגדרית, אתה חייב לטשטש את הגבול הזה".
נושא טיפולי ההמרה לא עוזב את הכותרות. איך אתם מתמודדים איתו?
"יש הרבה פליטי המרה שפועלים אצלנו בארגון. הנחת היסוד שלנו, שמעוגנת בהיכרות עם השטח ועם הספרות התיאורטית, היא שאין טיפול אפקטיבי שיכול לשנות את נטייתו המינית של אדם. מי שמציע את הסחורה הזאת, מציע סחורה מאוד מסוכנת. הנזק הוא במישור הקליני.
"מצד שני, וחשוב לציין את זה, יש בעולם הומואים ולסביות שלא מעוניינים בשום אורח חיים אחר מלבד נישואים עם בני ובנות המין השני. גם אצלנו בקהילה יש מקום לאנשים שזהו אורח החיים שהם בחרו בו, ויוצא לי במסגרת התפקיד להיפגש עם הרבה גברים שנשואים לנשים. כשאין הסתרה או כשמדובר באנשים שהתחתנו מתוך חוסר הבנה, אנחנו לא נחפש לפרק אלא לעזור. לעומת זאת, אנחנו מאוד משתדלים לא לשתף פעולה עם אנשים שמתחתנים עם המין השני מתוך הסתרה ורמייה".
לאחרונה היינו עדים להפגנה שנערכה כלפי ילד טרנס במסגרת חינוך דתית. מה עמדת 'חברותא' על כך?
"אנחנו בקשר עם המשפחה, וברור שאנחנו מתנגדים להפגנה. אנחנו שוללים מבחינה ערכית את העמדה שבתי ספר דתיים צריכים לסווג ילדים אך ורק לפי ההרכב הכרומוזומלי שלהם ולהתעלם מהזהות המגדרית שלהם. זה נראה לנו כמו הסתתרות מאחורי ההלכה, מתוך מטרה לקיים אידיאולוגיה שהיא פשוט רעה לבריות ורעה לשמיים.
"באופן כללי, אני בעד חופש ביטוי ומתנגד להפיכת נושאים לטאבו, אבל את הדיון הספציפי שמתייחס לקטין אני חושב שלגיטימי להשתיק. יש חשיבות במקרה הזה להנמכת הלהבות כי האינטרס של הילד כרגע זה שכולנו נשתוק".
"יש בעולם הומואים ולסביות שלא מעוניינים בשום אורח חיים אחר מלבד נישואים לבני ולבנות המין השני. גם אצלנו בקהילה יש מקום לאנשים שזהו אורח החיים שהם בחרו בו. כשאין הסתרה או כשמדובר באנשים שהתחתנו מתוך חוסר הבנה, אנחנו לא נחפש לפרק אלא לעזור"
אתם מזהים הקצנה בפעולות נגד להט"ב בחברה הדתית?
יהונתן: "כן. יש חוגים שמתנהגים ומדברים כיום בצורה שלפני עשר שנים הם לא היו מעזים לדבר, בצורה יותר עוינת".
לצד ההקצנה, ניכר כי קיימת גם קבלה הולכת וגדלה. רואים זאת היטב דרך נוכחות של חובשי כיפות במצעדי הגאווה למיניהם. איזו מגמה משמעותית יותר לדעתכם?
מיכל: "המצב מורכב ולצערי בהחלט יש חלקים גדולים בחברה הדתית שמשמיעים קולות של חוסר קבלה. בעיני הרבה אנשים אני לא דתיה ואני לא בסדר כי יצאתי מהארון ואני יוצאת עם נשים. יש לי חברות לסביות שהמשפחות שלהן לא בקשר איתן ולא מכירות בילדים שלהן. יש מקומות בהם אם ילד יוצא מהארון, הוא עלול להיות מורחק מבית הספר או מהפנימייה, או שיוציאו תלמידה מהארון מול ההורים שלה.
"בחברה הדתית אני רואה ציפייה תמידית שאנשים יתנהגו, יתלבשו ויתייחסו לעצמם בהתאם למין שבו הם נולדו, ויש חוסר קבלה וחוסר כבוד כלפי א-בינאריות מגדרית. בעקבות השיח הציבורי הגדל סביב להט"ב, אנשים בחברה הדתית יוצאים מהארון בגיל הרבה יותר צעיר, והתגובות לפעמים לא קלות. זאת הסיבה שיש חשיבות גדולה לקבוצות הגאות כמרחב מקבל ומאפשר".
ג'ייסון: "במסגרת הפעילות ב'חברותא' אני פוגש המון רבנים שממש בעדנו, זה מהמם וזה רק גדל עם השנים. ברמה הממסדית, בתנועה הרפורמית ואחר כך בתנועה הקונסרבטיבית כבר מקבלים ומכירים בלהט"ב. אצל האורתודוקסים זה יותר קשה והתהליך יותר איטי.
"יש כמובן גם הרבה רבנים שאינם בעדנו, וזה משהו שאנחנו עדיין מתמודדים איתו בהמון קהילות בארץ ובחו"ל. יש עדיין שנאה. אז מצד אחד, יש בי המון תקווה, ומצד שני יש עוד הרבה עבודה לעשות".
יהונתן: "השינוי המשמעותי שצריך לקרות הוא להכיר שלהט"בים דתיים הם סובייקט. אנחנו אנשים שעובדים את השם, והשאלה הרלוונטית היא לא איך אנשים אחרים צריכים להתייחס אלינו, אלא מה הן המצוות שחלות עלינו".
