תראו, אני בטוח שהשכנים כאן נחמדים והכל, אבל המעבר לשכונה החדשה גם ככה היה בשבילי יותר מדי. אבל באותו אחר הצהריים, כשהעולל לא הפסיק לבכות, הבנתי שאין מנוס מלרדת לגינה בשעה הכי עמוסה של היום. "יא, איזה כיף שבאתם, בדיוק דיברנו עליכם", אורנית (כניסה ד', דירה 4) נופפה לעברי בעודי מגלגל לעברם את העגלה. לא יודע למה, אבל זה משפט שבדרך כלל גורם לי לחייך. כלומר, אף אחד לא מצפה שהמשך המשפט יהיה "בדיוק דיברנו עליך ושתדע שהגענו למסקנה שאתה חרא בן אדם". המשפט הזה הוא כמו הבטחה שעוד רגע ישחררו עלייך צרור של מחמאות, ואם יש משהו שאני אוהב זה מחמאות (תרגישו חופשי לפרגן בתגובות למטה). אז הגברתי את הקצב כדי לשמוע במה מדובר.
"מה דיברתם עליי?", שאלתי מחויך, מבין שאולי בכל זאת, זה לא היה כל כך נורא לרדת למטה.
"סתם... דיברנו על ההומואים בשכונה ועל זה שלמרות שאתה חי חיים של הומואים, בסופו של דבר, בבית שלך אתה חי חיים של סטרייטים ו...".
לא הבנתי. איפה המחמאה כאן? שקט מביך שרר בגינה. "תראה...", ד'4 המשיכה, "נגיד, החתונה של אוריאן (כניסה ט', דירה 7) הייתה ממש באווירה סטרייטית ונגיד כשאתה התחתנת זה בטח היה..."
עצרו! רקע קצר, לפני שנמשיך: מעולם לא התחתנתי. למעשה, החתונה בוטלה חודש לפני. ולא, אין צורך לדאוג. אנחנו חיים באושר וכמו שהבנתם, יש לנו ילד שאשמח לספר עליו בפעמים הבאות, אבל האירוע עצמו לא התקיים (פרט קטן שלא הפריע לאורנית ד'4 כדי לקבוע ש"החתונה שלי הייתה שונה"). לא יודע, אולי כמו אבא שלי, כשיצאתי מהארון, גם היא דמיינה אותי נכנס לחופה עם הינומה, שמלה לבנה בעלת שובל של אושידה ונעלי סטילטו, בליווי של ארבעה גברים חשופי חזה רטוב. אבל כל זה לא קרה ואפילו לא היה בתוכנית שאגב, אני בהחלט לא שולל.
לפי החישוב שלי אתה הומו
אוריאן ט'7, שהיה עסוק בלשקשק בקבוק עם ארוחת הערב של הבן שלו, החליט להצטרף לשיחה ואכן אישר שהרבה מהאורחים ציינו בפניו שהחתונה שלו הרגישה כמו חתונה סטרייטית. השיחה, שכרגע התנהלה בקולי קולות, יצרה אווירה שמדובר בשיחה שכונתית ושכל אחד מוזמן להצטרף ולהביע את דעתו. עכשיו, אני לא בטוח איך חתונה שבה עומדים שני גברים תחת חופה, מחליפים נדרים ונשבעים לאהוב לנצח נצחים, מרגישה למישהו כמו חתונה סטרייטית, אבל אני עוד יותר לא מבין למה זה היה נשמע לו כמו מחמאה.
ט'7 טרח להוסיף שהוא מבין על מה היא מדברת וציין שהוא מרגיש שהוא חי "חיים סטרייטים" לכל דבר, שהוא לא מתחבר להתנהגות הומואית, שרוב חבריו סטרייטים ושמאוד מפריע לו שברגע שיודעים שהוא הומו אז מניחים שהוא הולך לאפטרים של עופרה, עושה סמים או מעריץ את רופול. עכשיו בואו, לא מדובר במוסכניק שגר בערד. מדובר במעצב שיער, חובב אירוויזיונים, שנולד, גדל וחי בתל אביב. כן מתוק, אני נגד קלישאות וסטיגמות וחושב שהן רק פוגעות באוכלוסייה ומאפשרות לאנשים להניח עלייך דברים מבלי לנסות להכיר אותך, אבל אם אתה בוחר לברוח מקלישאות, לפחות תעשה עבודה טובה יותר.
אז ניסיתי לרדת לשורש העניין, ותהיתי - מה הפריע לו כל כך? שמניחים שהוא רואה תכנית ריאליטי של דראגיסטיות? על זה מטשטשים זהות? הנה בעלי (שכאמור מעולם לא התחתנתי איתו) לא צפה בתוכנית הזו, ובניגוד לט'7 גם לא חובב גדול של האירוויזיון. מצד שני, הוא בעל ליין מסיבות של גייז. אז לפי החישוב שלי, אם אני משקלל את כל הנתונים, מוסיף לכל אחד נקודה וחצי, מחסיר מההוא שתיים, זוכר אחד בראש ו... כן, שניהם עדיין הומואים.
נכון, הקהילה מלאה בסטיגמות. כל קהילה מלאה בסטיגמות. אתה לא משויך יותר או פחות לקהילה בגלל דברים שאתה עושה. ואולי זה מה שאנשים שוכחים - אין מדד שמחשב עד כמה אתה הומו, כמו שאין מדד שבוחן עד כמה אתה ישראלי או יהודי (למרות שרוב הפוליטיקאים רוצים שנחשוב ככה). אם ביום העצמאות אני אסתובב ליד הבמות עם דגל ישראל על הגב, אני לא אהיה יותר ישראלי מאחד שבחר להישאר בבית ולעשות בינג' על "האנטומיה של גריי". וזה נכון לגבי עשיית צבא, ברית מילה או צפייה ב"מרוץ הדראג של רופול". אם נולדת ואתה חי בישראל אתה ישראלי, אם נולדת לאם יהודייה (או התגיירת) אתה יהודי, ואם התנשקת תחת החופה עם גבר אתה ככל הנראה הומו, גם אם אסרת על הדי-ג'יי להשמיע כל סט אפשרי של עופרה. לא יותר, לא פחות.
אל תנרמלו אותי
כמובן שהתשובות האלה רק הלהיטו את השיח, ושיחה בין שני אנשים הפכה לדיון נוקב. אנשים התחילו לדקלם ציטוטים ממאמרים שקראו במהלך הלימודים באוניברסיטה על זהות ומגדר, שאלו אותי שאלות כמו מה עשיתי בסופ"ש, כאילו לתשובה תהיה השפעה על המשך השיח וכללו הרבה תובנות לגביי. ואני מדבר פה על אנשים שמעולם לא היו אצלי בבית, אבל הרגישו צורך לעשות לי "הנחות" וניסו לנרמל אותי בטענה שבסופו של יום, אני חי חיים סטרייטים. אז תודה, אבל לא תודה. בחרתי להקים עם גבר בית בישראל וגם אם נגרבץ אחד לשני, לא נהיה שני סטרייטים. בעצם, תמחקו את התמונה האחרונה מהראש שלכם. אני לא בטוח שהדוגמה טובה. אבל הבנתם...
מפה לשם, לרוני מא'5 שהגיע באמצע השיחה שכבר ממזמן הפכה לוויכוח הומופובי למדי, היה דחוף להצטרף ולספר שיש לו זוג חברים הומואים ששונאים את הקהילה ואף הצהירו שהם לא מתכוונים לגדל את הילד שלהם כמו זוג הומואים, כי הם לא מרגישים חלק. זה כבר היה גדול ממני. זה התחיל להרגיש לי כמו יריקה בפנים על מי שאפשר לכם בכלל לדבר על האופציה להביא ילדים לעולם. ולכל הקוראים הצעירים שלא יודעים, עד 1988 לא היה חוקי להיות במדינת ישראל הומו. אני לא מדבר על להתחתן או להביא ילדים, אלא ממש על להיות מחוץ לארון. וכל מה שהשגנו מאז ועד היום - לא השגנו בזכות כל הציניקנים שלא מתחברים לקהילה, אלא בזכות כל אלה שהתאגדו ביחד.
אז תסלחו לי שאני נעמד על הרגליים האחוריות כשאנשים מתנערים מאותה קהילה או לא רוצים להיות משויכים אליה, ובאותה נשימה מרשים לעצמם לחלום חלומות על ילדים ועתיד ורוד יותר, אבל לא ורוד פוקסיה, אלא ורוד בגוון של סטרייטים, כי גם חלומות הם פריבילגיה. ומגיע לנו לחלום, אבל בואו לא נשכח שבשביל להגשים צריך גם להעז, להודות ולהוקיר תודה. אחרת אנחנו לא שונים מכל אותן נשים שיוצאות נגד הפמיניסטיות ולא מבינות שהן נלחמות גם בשבילן וסוללות עבורן את הדרך שבה הן הולכות. ואם גם הדוגמה הזו לא ברורה לכם, אז תסלחו לי מאוד, אתם נמצאים בצד הלא נכון של ההיסטוריה.
