אחד מלוחות השנה המפורסמים בעולם, הרבה הודות לרשתות החברתיות, הוא לוח השנה הפוטוגני של הכבאים האוסטרלים. "מצולמים שם כל הכבאים החתיכים והשריריים, עם העיניים הכחולות וגור החתולים ביד. זה נורא סקסי ונורא חמוד", מתאר אייל ויזנר, פעיל חברתי שהחליט שעם כל הכבוד לאוסטרלים חתיכים, הגיע הזמן לעשות הערכה מחודשת למודל היופי הגברי.
הוא חבר לצלם ערן אבן, והשניים החליטו שהם מפיקים יחד לוח שנה ייחודי מסוגו. "החלטנו שאנחנו מפיקים לוח שנה עם מסר אחר. הרבה מאוד שנים מאכילים אותנו במסרים לגבי מהו מודל היופי הנחשב ומהו דימוי גוף רצוי, והכול סובב סביב מודלים מאוד-מאוד ספציפיים, שחלק גדול מאיתנו מאס בהם. אז באנו לומר שאנחנו רוצים להציע אפשרות אחרת. אנחנו רוצים להגיד שיש מקום לכולם, שהיופי הוא בעיני המתבונן ושאנחנו באמת מאמינים בזה. יש מקום להרבה מאוד סוגים של אנשים".
כך נולד לוח השנה All included, פרויקט התנדבותי שמפגיש גברים גאים שלא עונים על מודל היופי הסטנדרטי, ומציגים לעולם את השפע של מבני הגוף ואת המנעד הרחב של היופי האנושי. "ערן ואני ישבנו במשך ערבים ארוכים וחיפשנו פלטה אנושית מעניינת", מתאר ויזנר את תהליך בחירת המצולמים. "פנינו לאנשים באופן אישי מתוך רצון למצוא מגוון גם מבחינת המראה וגם מבחינת הסיפורים האנושיים. הם לא בהכרח מסופרים בלוח במילים, אבל הסיפור קיים, מרגישים אותו. מטרת המגוון היא לומר, 'גם הוא שייך וגם הוא שייך'".
לדבריו, הבחירה בגברים מהקהילה הגאה אינה מקרית. "עשינו פה בחירה מודעת ללכת על נישה מאוד מסוימת של גברים גאים. זה היה פשוט מאוד טבעי מבחינתנו כגברים הומואים".
אתה חשוב שזה קשור לכך שדימוי גוף הוא משהו ששמים עליו המון דגש בקהילה הגברית הגאה?
"אין ספק. אני חושב שהרבה מאוד אנשים מהקהילה שלנו יכולים להזדהות עם החוויה הזאת של להרגיש שאתה כל הזמן נמצא תחת ביקורת. זאת חוויה שלילית שבה המראה שלנו תופס את הפוקוס, הוא מהר מאוד נבחן ומקבל תגובות. אז קודם כל, אני בא לשאול - למה?
"זאת אומרת, ברור לי שהמראה החיצוני קיים ונוכח, אנחנו לא צריכים להתעלם ממנו, אבל למה זה הדבר היחיד שמקבל את כל הפוקוס שלנו? אני חושב שזאת חוויה נורא כואבת. לא אגזים אם אגיד ש-90% מהקהילה הגברית הגאה חווים את זה באופן כזה או אחר. זה בכלל לא משנה אם אתה שמן יותר או רזה יותר, שעיר יותר או חלק יותר, בצבע כזה או בצבע אחר, בן 22 או בן 58, טרנסג'נדר או סיסג'נדר, נשי או גברי. אני חושב שזה משהו שיכול לגעת בכולנו, זה בטוח נוגע בי".
ויזנר, שעסק במחול במשך 18 שנה וניהל בעבר את להקת המחול 'ורטיגו', מודה כי גם עולם המחול והעיסוק המתמיד שלו בגוף שימש כהשראה עבור הפרויקט. "בתור בן אדם שחי כרקדן וחי בעולם המחול הרבה שנים, ההתעסקות בגוף היא מאוד-מאוד נוכחת, ולא תמיד באופן חיובי", הוא מודה.
"אנשים מסתכלים עלינו הרבה בקטע של 'איזה גוף מושלם יש לכם', ואין לי ספק שהתגובות האלה מגיעות ממקום חיובי ומפרגן, אבל יחד עם זאת זה גם משהו שהוא לפעמים מאוד קשה. אתה מרגיש שזה הופך להיות כולך, שזה הדבר היחיד שאנשים רואים כשהם מסתכלים עליך. זאת חוויה מחפיצה.
"אני חושב שאני באופן אישי יצאתי מזה יחסית בזול, ולדעתי זה קשור בעובדה שהתחלתי לרקוד בגיל יחסית מאוחר, אבל אני יכול להגיד שהרבה מחבריי וחברותיי למקצוע הם אנשים שאכלו המון סרטים על הגוף שלהם".
תהליך של חשיפה והשלמה
את תהליך העבודה עם המצולמים מתאר ויזנר בהתרגשות כנה. "יש כאן תהליך של חשיפה והשלמה. תהליך של 'או-קיי, אני יודע שיש לי אישיוז עם הגוף שלי, אני יודע שאני לא תמיד מרגיש איתו בנוח ושיש בו חלקים שאני פחות אוהב, אבל אני מסתכל במראה ואני שם אותו בקדמת הבמה'".
"ניהלנו דיאלוג עם המצולמים לאורך כל הדרך", הוא מדגיש, "ויש בי הוקרת תודה מאוד גדולה בלב לכל אחד מהמשתתפים על שהם היו מוכנים ללכת איתנו לפרויקט הזה. גם הוספנו לכל תמונה ציטוט אישי שמתאר את החוויה של כל מצולם סביב הנושא הזה. זה היה תהליך מרגש בפני עצמו, לאסוף את הציטוטים מהמצולמים, וראיתי איך אני באופן אישי יכול להזדהות עם כל אחד מהם".
לצד המצולמים מופיעים גם בעלי חיים מהחווה השיקומית "להתחיל מחדש", שבשטחה נערכו הצילומים. אבן וויזנר מבטיחים שההכנסות ממכירת לוח השנה ייתרמו לחווה הזאת, שהבחירה בה לא הייתה מקרית. "יש שם מאות של חיות, זאת חווה מאוד מרשימה. הגענו לשם לסיור והתאהבנו. ישר היה ברור שזה המקום. לקחנו בהשאלה מדימוי הגוף האנושי את בעלי החיים שפחות מתייחסים אליהם, את אלו שפחות 'נחשבים', בניגוד לגורי כלבים וחתולים שהם נורא חמודים וכולם מאוהבים בהם", הוא אומר.
"הכוונה היא שרצינו להביא בעלי חיים שפחות שפר עליהם גורלם, וכך הגענו לחוות 'להתחיל מחדש' במושב חירות, אותה מנהלת אישה מהממת בשם שרון כהן. המתנדבים בחווה אוספים בעלי חיים שחוו חיים איומים, אם זה כתוצאה מתעשיית הבשר ואם זה בגלל שנפלטו לרחוב, חיות שננטשו למשל. החיות בדרך כלל מגיעות במצב מאוד קשה לחווה, מטפלים בהן שם, משקמים אותן ומנסים לתת להן חיים יותר טובים. היה לנו ממש כיף לראות לאורך ימי הצילום את החיבורים היפהפיים שנוצרו בין המצולמים לחיות. אנחנו לא ביימנו יותר מדי, הדברים קרו באופן די ספונטני, ואנחנו מאוד מרוצים מהתוצאה".
