"אחרי שיצאתי בפעם הראשונה מטיפת חלב, מזכירת המרפאה התקשרה וביקשה ממני את הפרטים של האמא. הסברתי לה שלאיתמר אין אמא. שאני אב יחידני ושאלה הפרטים היחידים שהם צריכים", מספר אייל זיידמן (39) מגבעתיים.
הוא דייל ומנהל צוות באל-על. את איתמר בן התשעה חודשים הוא הביא לעולם בעזרת פונדקאית ותורמת ביצית, שתיהן מארצות הברית, אחרי שניסה תחילה להפוך להורה דרך הורות משותפת עם שתי חברות טובות, אך התהליך לא צלח.
"הייתה לי זוגיות לפני הרבה שנים, ומאז לא היה לי שום דבר שתפס אותי חזק. מבחינת הרצון להיות הורה, אז תמיד היה לי ברור שבצורה כזאת או אחרת יהיה לי ילד או ילדים. בסופו של דבר, החלטתי שיותר חשוב לי כרגע להתמקד בלהרחיב את התא המשפחתי הגרעיני שלי בלי קשר לזוגיות, שיכולה לבוא בכל שלב. ואז הבאתי את איתמר, הבן הראשון שלי, בתקווה שאוכל להרשות לעצמי להביא לו עוד אחים בהמשך".
מי שחיברה בינו לבין הפונדקאית וליוותה אותו לכל אורך התהליך, היא סוכנות הפונדקאות המקומית 'תמוז'. "התהליך נפתח בתרומת ביצית, כשעם התורמת לא היה לי קשר ישיר והתנהלנו דרך פרופילים ותיווך של הסוכנות", הוא מבהיר. "קיבלתי פרטים עליה כמו רקע משפחתי, היסטוריה רפואית ותמונות, אבל לא את השם שלה. עם הפונדקאית זה סיפור יותר ארוך ומורכב. בהתחלה היו שתי פונדקאות וזה לא הצליח. עם הפונדקאית השלישית הייתה כימיה מיידית. מהרגע הראשון היה ברור לשני הצדדים שזה-'זה', והתהליך איתה היה מושלם. מהרגע שהגעתי לסוכנות עברו בערך שנתיים עד שאיתמר נולד".
אנחנו שומעים המון על נשים שהופכות לאימהות חד-הוריות, ועל זוגות גברים שפונים יחד לפונדקאות, אבל אבות יחידניים כמוך יש עדיין מעט.
"מגיל חמש גדלתי כילד להורים גרושים, בן יחיד לאמא שלי. לדעתי, הפורמט של שני הורים שגרים בבתים נפרדים וצריכים לנהל הורות משותפת לפעמים מסתדר מצוין, אבל כשזה לא מסתדר, זה יכול להיות כואב ומתסכל. בסופו של דבר, החלטתי שיש לי את כל מה שאני רוצה וצריך בשביל לתת לילד הכול. הבנתי שהכי נכון עבורי להביא ילד בעצמי, שאוכל לגדל בחום ובאהבה, בלי מתחים ובלי פערים.
"היה לי ברור שאני אקריב את העולם שלי ואעשה כל מה שצריך בשביל הילד, בשביל שהוא יהיה מאושר. אם יש קושי בהורות יחידנית הוא בעיקר אופרטיבי, בסיטואציות בהן אין גן או כשהילד חלילה חולה, או כשחסרות להורה שעות שינה. בזוגיות הנטל יכול להתחלק, אבל כיחידני הכול עליך, ואין לך ברירה אלא להסתגל ולהסתדר עם זה. זה משהו שלקחתי בחשבון, ויש לי גם הרבה תמיכה".
איך הגיבה הסביבה הקרובה שלך?
"המעגל הקרוב והתומך שלי ראו וידעו שאני מוכן להיות הורה, כמו חברות טובות שראו אותי עם הילדים שלהן ומאוד רצו שיהיו לי ילדים משלי. כששיתפתי אחרים בהחלטה לעשות את התהליך כאב יחידני, כולם מאוד תמכו ושמחו וידעו שזה הצעד הכי נכון וטבעי עבורי. העולם והחברה כיום פתוחים להמון סגנונות של הורות. התפיסה לגבי מהי משפחה כל הזמן משתנה".
"נוצרה ביני לבין הפונדקאית חברות טובה, מעבר לזה שהיא סחבה בבטנה את בני במשך תשעה חודשים. כשמישהו עושה מחווה כל כך גדולה עבורך מכל הלב, ראוי שתדע לפתוח את הלב שלך אליו בחזרה"
איך האבהות שינתה אותך?
"אני חושב שהאבהות הפכה אותי לבוגר יותר, מבין טוב יותר את התמונה הרחבה, מבדיל בין עיקר לטפל. אני לא עובד באותו היקף שעבדתי לפני הלידה, אבל מקווה להתפתח ולהתקדם עם הזמן. כרגע, הצמצום בעבודה מאוד נכון לאיתמר ולי".
אתה עדיין בקשר עם האם הפונדקאית?
"לגמרי. יש לי קשר מעולה איתה עד היום. מדובר בבחורה מדהימה שאפשרה לי להגשים חלום. לכל אורך התהליך הקשר בינינו היה טוב, גם ביני לבינה וגם עם המשפחה שלה. נוצרה בינינו חברות טובה, מעבר לזה שהיא סחבה בבטנה את בני במשך תשעה חודשים. היא נהנית היום כשהיא רואה תמונות שלנו וכשאנחנו מדברים. כשמישהו עושה מחווה כל כך גדולה עבורך מכל הלב, ראוי שתדע לפתוח את הלב שלך אליו בחזרה, לכבד אותו ולתת לו".
"אמרו לי שילד צריך אמא, אבל מרגע שהחלטתי, הם עמדו לצידי"
הורות יחידנית היא משפחה שהוקמה מלכתחילה על ידי אדם אחד, אישה או גבר, להבדיל ממשפחות חד-הוריות שגם בהן יש הורה אחד, אך המצב נכפה עליו או עליה בעקבות שינוי במודל הדו-הורי. הורות יחידנית הייתה בישראל תופעה נדירה עד לסוף שנות ה-80, אבל עם הגעת ההפריה המלאכותית והנגשתה לציבור בשנות ה-90, לצד השימוש הגובר בתרומות זרע, הפכה ההורות היחידנית לנפוצה הרבה יותר בקרב נשים רווקות. בשני העשורים האחרונים רואים בישראל עלייה גדולה בהורות של הומוסקסואלים, אך מקרים של הומואים יחידניים עדיין נדירים.
"הפכתי להורה בסיוע פונדקאות בהודו, כשהדבר עוד היה אפשרי", אומר הסופר אילן שיינפלד, אב לתאומים, מיכאל ודניאל בני העשר. "כיום, לצערי, הפונדקאות בהודו אסורה להומואים בשל פסיקה מטעם בית המשפט העליון של הודו, שמתירה פונדקאות לזוגות סטרייטים בלבד ואוסרת אותה על גברים".
פונדקאות הייתה האופציה הראשונה שלך?
"לא. במשך שנה נפגשתי עם נשים יחידות ועם זוגות נשים, אך בסופו של דבר הבנתי שאני מבקש להיות הורה במשרה מלאה ולא אב הרואה את ילדיו פעמיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני".
היו מי שהסתייגו מהדרך שבחרת?
"בתחילת הדרך תגובות המשפחה נחלקו. היו מי שהציעו מיד את עזרתם, היו מי שהביעו התנגדות למהלך משום ש'ילד צריך אמא' ו'לא תוכל לעמוד בזה לבדך', 'אתה מבוגר מדי' וכדומה. לזכות כולם יאמר שמרגע שהחלטתי, כל בני המשפחה עמדו ועודם עומדים לצידי, ועוזרים לי מאוד".
"הורות יחידנית של גבר מחייבת תהליך של צמיחה רגשית, גילוי יכולת הכלה, רוך בצד שמירה על הגבולות, מרווח בין פעולה לתגובה. זה לא מובן מאליו"
איך ההורות היחידנית שינתה את חייך?
"כהורה יחיד כל התפקידים מוטלים עליך. אתה צריך לפרנס את המשפחה וגם לטפל בה בכל מובן ומישור. ניקיון, כביסה, בישול, בריאות, חינוך, חוגים, הכול מוטל על כתפיך, וזה רק הצד הפונקציונלי של העניין, כי הצד השני הוא הרגשי. הורות יחידנית של גבר מחייבת תהליך של צמיחה רגשית, גילוי יכולת הכלה, רוך בצד שמירה על הגבולות, מרווח בין פעולה לתגובה ועוד הרבה. זה לא מובן מאליו.
"סדר היום שלי השתנה לחלוטין. מרגע שבאו הילדים לעולם, הם במרכז. את שעות ההוראה והעבודה שלי ארגנתי כך שתמיד אהיה בסביבת הגן ובית הספר, לכל צורך שלא יבוא. מדי יום באחת וחצי אני כבר מוכן עם ארוחת צהריים חמה עבורם, ובערב אני שב ללמד רק אחרי שאכלנו יחד ארוחת ערב. כך גם סדר השבוע, החודש והשנה.
"בכל הנוגע לזוגיות ולמיניות, זאת באמת בעיה. אני כמה לבן זוג, אבל הזמינות שלי להיכרויות או למפגשים חד-פעמיים כמעט ולא קיימת. אני יכול להיפגש עם גבר רק בשעות הבוקר כשהילדים בבית הספר. מעטים הגברים שזה מתאפשר להם".
איך הילדים שלך מתייחסים לשונות בתא המשפחתי?
"הם מאושרים מאוד. אומנם לעתים חבריהם מבלבלים אותם עם טענות כמו 'זה לא נכון שאין לכם אימא כי נולדתם, אז חייבת להיות לכם אמא', עליהן אני עונה בעזרת ספר הילדים שכתבתי, או בשיחה עם ילדיי. אך הם גאים ושמחים בתא המשפחתי שלנו מאוד".
"בכל הנוגע לזוגיות ולמיניות, זאת באמת בעיה. אני כמה לבן זוג, אבל הזמינות שלי להיכרויות או למפגשים חד-פעמיים כמעט ולא קיימת. אני יכול להיפגש עם גבר רק בשעות הבוקר, כשהילדים בבית הספר"
להיות הורה על מלא
עד לשנה האחרונה, לא התאפשר לזוגות גברים או לגברים יחידניים לעבור תהליך פונדקאות בישראל, וכל ומי שבחרו להיכנס אליו נאלצו לעשות זאת במדינות המאפשרות זאת. לפני כחצי שנה, בעקבות שינוי תקנות משרד הבריאות בנושא, מאפשרת המדינה פונדקאות על פי קריטריונים שונים, שאינם מבוססים על מין ומגדר ההורה המיועד, רפורמה שהביאה לסיומה של אפליית ההומואים בפונדקאות.
בימים אלה קבוצה ראשונה של הומואים החלה את ההליך של פונדקאות בישראל, כולם זוגות למעט אב יחידני מיועד אחד, עידן אורמן (42) מתל אביב. אורמן הוא שותף במשרד לייעוץ אסטרטגי, שהולך לעבור את התהליך באמצעות חברת 'סורמום' הבינלאומית. "אני פתאום מבין שאני עושה קצת היסטוריה", הוא אומר. "אנחנו החלוצים של פונדקאות גייז בישראל".
מתי הבנת שזאת הדרך שלך?
"אני רוצה ילדים מאז ומתמיד, זה משהו מאוד חשוב במשפחה שלי. סבתא שלי הייתה סייעת של גננת, אמא שלי מאוד אהבה ילדים, אחותי אוהבת ילדים וגם אני רוצה. חיכיתי לבן זוג, גם היו לי מערכות יחסים, אבל בסופו של דבר הם לא האריכו מספיק בשביל להביא ילדים. בגלל שאני בן 42 ואני לא רוצה להיות אבא בן 60, החלטתי שאני מנתק את הזיקה שבין זוגיות לבין משפחה ומתקדם עם המשפחה.
"במשך שנה וחצי נפגשתי עם נשים כדי לבחון הורות משותפת, זאת הייתה האופציה הראשונה. היו כמה בנות שאיתן נפגשתי במשך כמה חודשים, כולל טיולים ונסיעות משותפות לחו"ל. הגענו עד השלבים של ניסוח החוזה, אך בסופו של דבר זה נפל. כשזה נפל פעמיים הבנתי שמשהו בחיבור של האופי שלי לפורמט שנקרא 'הורות משותפת' הוא פחות מתאים. הבנות שנפגשתי איתן רצו להיות הורה יותר דומיננטי מהאב, ואני רוצה להיות הורה על מלא.
"היה רגע ספציפי שבו נפל לי האסימון והבנתי שאני מתקדם עם הפונדקאות ולא מחכה לבן זוג. זה קרה בקורונה, בסגרים. בגלל שאני רווק וגר לבד, זאת הייתה סיטואציה שהבדידות בה הופכת להרבה יותר צורמת ומהדהדת. כשהאחיינים שלי הגיעו לבקר וראיתי איך הבית מתמלא בזכותם באור, הבנתי שלמרות הכסף וסימני השאלה, למרות שזה לא אידיאלי בלי בן זוג, אני הולך על זה".
מי הן הנשים הישראליות שמתגייסות לשמש כפונדקאיות?
"הפונדקאיות שאני נחשפתי אליהן, ברמה האישית, הן נשים שיש להן תפיסה אלטרואיסטית מדהימה. הן רוצות לעזור להביא חיים לעולם ולעזור לאנשים שאין להם את היכולת לעשות את זה לבד. אני שמח שאני יכול לעשות את התהליך בישראל עם פונדקאית ישראלית, ומודה לדרג המקצועי במשרד הבריאות ולשר על התיקון שנעשה".
עכשיו, כשהומואים יכולים לעבור פונדקאות בארץ, עלויות התהליך יורדות?
"למרבה הפלא, לא. על פי הבדיקה שעשיתי לגבי עלויות פונדקאות במדינות שונות, אנחנו המדינה היקרה ביותר בעולם אחרי ארצות הברית, וחבל. עלות התהליך היא בסדר גודל של בין 300 ל-500 אלף שקלים, תלוי מאיפה אתה מייבא את תרומת הביצית והאם אתה נעזר בגורמים מקצועיים כמו סוכנויות. בגלל שגייז נהיים הורים לרוב בגיל מאוחר יחסית, אז רבים מאיתנו מצליחים לחסוך קצת לאורך השנים. אצלי, כמו אצל חברים שלי, זה או שהחיסכון הזה ילך למשכנתא או לילד, אין גם וגם".
"התהליך מאוד יקר, אין מה לומר", מאשר זיידמן את עניין העלויות הגבוהות. "כל ההליך עלה לי בסביבות 250 אלף דולר. אתה יכול לקנות בית בכסף הזה, אבל אני לא יודע אם זה יעשה אותך מאושר כמו שלהביא ילד לעולם עושה אותך מאושר".
"כשזה נפל פעמיים הבנתי שמשהו בחיבור של האופי שלי לפורמט שנקרא 'הורות משותפת' הוא פחות מתאים. הבנות שנפגשתי איתן רצו להיות הורה יותר דומיננטי מהאב, ואני רוצה להיות הורה על מלא"
"גם בעבור מישהו כמוני, שעשה פונדקאות בהודו ולא במערב, מדובר בהוצאה עצומה", משתף שיינפלד. "בעשר השנים שחלפו מאז הפונדקאות, לא רק שלא סיימתי את ההלוואה הראשונית שנטלתי כדי לממן אותה, היה עליי לקחת עוד הלוואות כדי לממן את גידול הילדים. החוב הבנקאי שלי הלך ותפח ובחודשים האחרונים גם עברתי תהליך עם עמותת 'פעמונים' כדי ללמוד איך להתמודד עם זה, אבל שום קושי כלכלי לא משתווה לאושר שמסבים לי הילדים".
מה הייתם ממליצים למי שבוחר באבהות יחידנית?
שיינפלד: "סבלנות, חיסכון כלכלי וסביבה תומכת".
זיידמן: "גם כוח נפשי כדי לתמוך בפונדקאית מרחוק ולהרים את עצמך כשצריך".
הייתם חוזרים על זה שוב?
זיידמן: "חד-משמעית כן. זאת הדרך הנכונה בשבילי".
שיינפלד: "ברור שכן. האמת היא שלפני כמה שנים, כשהתברר לי שהתיקון לחוק הפונדקאות בישראל יתאפשר רק למי שעוד לא מלאו לו 55 ו/או למי שאין ילדים ביולוגיים, פעלתי בחשאי ומיד. היו לי ארבעה עוברים מוקפאים בהודו וידעתי שאני חייב לנסות, כדי שלמדינת ישראל לא תהיה חזקה עליהם. לא היה לי את המימון לכך, אז לקחתי הלוואה מחברת אשראי למימון החלק הראשון של ההיריון, ויצאתי לדרך.
"התוכנית שלי הייתה לקיים קמפיין מימון המונים במקרה שההיריון ייקלט, כדי להבשילו עד ללידה. לצערי הרב, העוברים לא נקלטו. כיום, בניי משתוקקים לאח או לאחות, ולמרות שאני כבר בן 62 וחרף התנגדות המשפחה, הבטחתי להם שאם אזכה בפרס ספרותי גדול, אצא מיד להליך פונדקאות נוסף. לא אתן למדינת ישראל או לכל אדם אחר לקבוע עבורי את גודל משפחתי ואת טבעה".
