"בשלב מסוים לא יכולתי יותר. עליתי על גג של בניין גבוה בירושלים, עברתי את הגדר, הסתכלתי למטה ורציתי לסיים את חיי. ואז עברה לי מחשבה בראש - אתה חייב לנסות לחיות אחרת. באותו הרגע החלטתי שאני לא קופץ אבל כן יוצא מהארון, ותהליך הריפוי שלי החל", משתף בן זילברמן, עובד סוציאלי שנאלץ לעבור שנים של טיפולי המרה טראומתיים.
"הכול התחיל אחרי שראש הישיבה גילה שהתאהבתי בבחור אחר מהישיבה. בהיותי בן 17 בלבד, נשלחתי לשבע שנים של טיפולי המרה. במהלך השנים האלה הייתי אצל שני מטפלי המרה, אחד היה פסיכולוג מוסמך והשני הגדיר את עצמו כפסיכותרפיסט. התיאוריה של שניהם היתה שהומוסקסואליות היא תולדה של פתולוגיה בהזדהות המגדרית, ושמשיכה לבני אותו המין אינה מולדת, אלא תוצאה של קשר לא בריא בילדות בין הילד להורים ולבני שכבת הגיל".
"בפגישות, שהתקיימו אחת לשבוע, הם הסבירו לי שאם ארגיש את 'הגבריות' בתוכי, לא ארצה יותר גבר אחר מבחינה מינית או רומנטית. הטענה שלהם היתה כזאת - 'אתה נמשך לגבר כי אתה מחפש דמות אב', וכן 'אתה לא נמשך לנשים כי היה לך קשר קרוב מדי עם אמא שלך'.
"הטענה שלהם היתה כזאת - 'אתה נמשך לגבר כי אתה מחפש דמות אב', וכן 'אתה לא נמשך לנשים כי היה לך קשר קרוב מדי עם אמא שלך'"
"המטפל ביקש שאספר על הילדות שלי, על זיכרונות כואבים, על רגעים קשים וכל זה. הוא היה אמפתי ורגיש לכל מה שהבאתי לשיחה, אך באותו הזמן גם הדגיש בשפה מקצועית את הקשר הסיבתי בין אותם אירועי ילדות לבין העובדה שאני נמשך לגברים. האמנתי לו. הייתי נער חרדי ועולמי חרב עליי. ידעתי שאין לי עתיד. השעה בשבוע אצל המטפל היתה נחמה והקלה באותו הזמן. זה היה המקום היחיד שבו יכולתי לדבר על המיניות ועל הרגשות שלי.
"דרך שימוש בהקשבה, אמפתיה ושיקוף - שהם כלים מקצועיים, מטפלי ההמרה הצליחו לחשוף את הנפש שלי ולנטוע בי את האמונה שאהבה בין גברים היא פצע ילדות, ושהמימוש שלה רק יכניס אותי לדיכאון. ביני לבין המטפלים נוצר חיבור רגשי חזק והאמנתי בכל ליבי שאני באמת יקר לליבם.
"במקום לומר לי שאין שום פגם באהבה בין גבר לגבר, שמותר לי לחיות כפי שהלב שלי רוצה, שאני לא צריך להשתנות ושיכול להיות לי טוב אפילו כהומו, הם בחרו להשתמש בשפה מקצועית כדי להסביר לי שאם אוהב את עצמי ואתחבר לגבריות שלי, אז המשיכה הפתולוגית שלי לגברים תפחת משמעותית.
"בשלב מסוים החלו לעלות בראשי ספקות לגבי יעילות הטיפולים, משום שלא חשתי שום שינוי במשיכתי המינית, אך מרוב חרדה שלא אצליח ושאחיה כאדם בודד בעולם, הדחקתי את המחשבות האלה. רק כשערכתי את המחקר הראשוני שלי על טיפולי המרה, במסגרת לימודי עבודה סוציאלית באוניברסיטה, נפלה עליי ההבנה שבדומה למרואיינים במחקר, מעולם לא ניתנה לי האפשרות לבחור בחיים אחרים. הבנתי שאני בעצם כלוא בכלוב מזהב כבר שבע שנים.
"במקום לומר לי שאין שום פגם באהבה בין גבר לגבר, שמותר לי לחיות כפי שהלב שלי רוצה, ושיכול להיות לי טוב אפילו כהומו, הם בחרו להשתמש בשפה מקצועית כדי להסביר לי שאם אוהב את עצמי ואתחבר לגבריות שלי, אזי המשיכה הפתולוגית שלי לגברים תיעלם"
"אחרי שיצאתי מטיפולי ההמרה הרגשתי מצד אחד, כמו האדם הכי חופשי בעולם, ומצד שני איבדתי את האמון בכל מי שאי פעם תמך בי. בעקבות זה החלטתי ללכת לטיפול מקצועי אמיתי אצל עובד סוציאלי קליני, והיה לי חשוב שהוא עצמו יהיה מהקהילה הגאה.
"לראשונה בחיי הגעתי לטיפול שאין לא אג'נדה מוכתבת, כזה שמעמיד את הצרכים והרצונות שלי במרכז הטיפול ולא ערכים או אמונות שמרניות. הטיפול הזה מהווה חוויה מתקנת לנפש שלי, משום שהוא מעמיד על נס את הזכות שלי לאהבה, בדיוק באופן שהנשמה שלי מבקשת אותה".
סכנה ושמה "טיפולי המרה"
טיפולי המרה הם טכניקה לא-מדעית לשינוי הנטייה המינית מהומוסקסואליות להטרוסקסואליות. נהוג לחשוב כי הטיפולים החלו ב-1989, אחרי שפסיכיאטר גרמני בשם אלברט פון-שרנק נוצינג הכריז כי הצליח להמיר מטופל הומוסקסואל בעזרת עשרות טיפולי היפנוזה וביקורים בבתי בושת. אולם פון-שרנק נוצינג לא היה הראשון. לאורך ההיסטוריה נעשו שלל ניסויים מופרכים ומזוויעים, שביקשו להמיר ולשנות נטיות מיניות, ביניהם הקזות דם, התנזרות, טקסי גירוש שדים, כריתה חלקית של אזורים במוח ועוד שלל מנעמים.
הלגיטימציה של טיפולי ההמרה במהלך ההיסטוריה יושבת על ההשקפה שהומוסקסואליות היא מחלה נפשית, ולכן היא דבר שצריך ואף ניתן לרפא. למעשה, רק ב-1992 החליטו להסיר את ההומוסקסואליות מספר ה-ICD, מדריך הסיווג והאבחון הפסיכיאטרי.
כיום משרד הנציב העליון של האו''ם מגדיר את טיפולי ההמרה כטיפולים שאינם מוסריים, נוגדים את המדע, בלתי יעילים ומזהיר כי הם כוללים פרקטיקות שיכולות להגיע עד לכדי התעללות ועינויים. הוא קורא למדינות לאסור טיפולי המרה בחוק, לצד גופי רפואה רבים שמזהירים מפני טיפולי המרה וטוענים שהם עלולים לפגוע ולסכן את מטופליהם.
6 צפייה בגלריה
המכתב ששלח הרב של אליאור מור יוסף להוריו. "לא להתייחס לתגובות השליליות של בנכם"
(צילום: סיון שחור)
בינואר האחרון אושר בצרפת חוק הקובע כי כל ניסיון לשכנע חברי קהילת הלהט"ב לעבור טיפול המרה, או כל ביצוע של טיפול בפועל, יהווה עבירה פלילית, שבגינה יוטל קנס של 30 אלף יורו או שנתיים של מאסר בפועל. גם בארה"ב טיפולי ההמרה אינם חוקיים.
בפברואר האחרון, גם משרד הבריאות הישראלי הצטרף, ופרסם חוזר מנכ"ל שאסר לראשונה על ביצוע טיפולי המרה בישראל. באותו חוזר נכתב כי משרד הבריאות מתנגד להנחה המצויה בבסיס טיפולי ההמרה, שלפיה נטייה מינית או זהות מגדרית היא בעיה רפואית או נפשית שדורשת טיפול.
החוזר מזהיר מפני הסכנות הנפשיות הנגרמות משימוש בטיפולים שכאלו, מבהיר כי הם לא לגיטימיים ואוסר על גורמי טיפול לבצע אותם, ואף מזהיר מפני סנקציות משמעותיות כולל שלילת הרישיון לכל מטפל שיעשה זאת למרות האיסור.
"הרב הראה לי סרטונים וכל מיני כתבות על להט"ב ועל כמה שזה לא טוב. הוא סיפר לי על חיי המין שלו ושל אשתו ואמר, 'תראה איזה יופי, בית נורמלי בישראל'"
למרבה הצער, בישראל של אחרי הבחירות יש מי שכבר מדבר על ביטול החוזר של משרד הבריאות, כדי שרופאי משפחה ומורים יוכלו להפנות את בני הנוער לטיפולים המסוכנים הללו. ולא רק במוסדות חרדיים, אלא בפריסה ארצית כוללת. זאת הפרה חמורה שנוגדת את כל ערכי החינוך והאתיקה.
כיום פועלים בארץ שני מכוני המרה, ועוד עשרות מטפלים לא מוסמכים אשר מקבלים באופן פרטי. במידה ויבוטל החוק האוסר על טיפולי ההמרה - מכוני המרה נוספים צפויים לצוץ ברחבי המדינה כמו פטריות לאחר הגשם.
"השיח היה של בריאות וחולי - אני חולה וצריך לרפא אותי"
"במידה ויבטלו את חוזר המנכ"ל של משרד הבריאות האוסר על טיפולי המרה, אני צופה שאחוזי האובדנות, הפגיעות העצמיות, הדיכאון, החרדה והאשפוזים הפסיכיאטריים יעלו בצורה משמעותית", חושש אליאור מור יוסף, עובד סוציאלי, שעבר בעצמו טיפולי המרה בצעירותו.
"גדלתי בבני ברק בישיבות חרדיות, ומגיל מאוד צעיר ידעתי שאני נמשך לגברים", הוא מספר. "שיתפתי את המשפחה ואת ההורים, הם בדקו והפנו אותי למישהו. הוא לא היה מטפל מוסמך, הוא היה רב, והוא היה מאוד נחמד וחביב, אבל הוא גרם לי להבין שאני לא יכול להמשיך בדרך שלי כי אם אמשיך ככה, חיי יהיו חיים של סבל וכאב, חיים שאינם בריאים. בכלל, השיח היה שיח של בריאות וחולי - אני חולה וצריך לרפא אותי".
מה קרה בטיפול בעצמו?
"הרב הראה לי סרטונים וכל מיני כתבות על להט"ב ועל כמה שזה לא טוב. הוא סיפר לי על חיי המין שלו ושל אשתו ואמר, 'תראה איזה יופי, בית נורמלי בישראל'. הדבר המרכזי שהיה זה בעצם ההרגשה שאתה לא שייך, שאתה לא בסדר ושאתה לא הולך במסלול הרגיל.
"פעם הוא ביקש ממני להסתכל על נשים ולמצוא מישהי אחת שאני יכול לפנטז עליה, ולנסות לאונן. הייתי יושב שעות ומנסה לאונן, ואומר לעצמי שאני חייב להצליח, וחייב להוכיח שאני בסדר - אך כמובן ללא הועיל. וככה הייתי צריך לספר לו מפגישה לפגישה איך זה מתקדם. מה שעוד המטפל אמר לי זה שבגלל שאבא שלי לא היה מספיק גברי או לא נתן לי מספיק יחס בילדות, אני מבולבל, ועוד כל מיני קשקושים שלא קשורים בכלל למציאות.
"הייתי נער מאוד חברותי ומשוחרר, ורק דעכתי מפגישה לפגישה. הפכתי לילד כבוי, שקט ומופנם לחלוטין. אפילו ההורים שלי שאלו את אותו רב מטפל - מה קורה לבן שלנו? והוא שלח להם מכתב בחזרה שבו הוא הסביר שזה בסדר שאני מגיב ככה ושאני מדוכדך, כי רק כך אני אוציא מתוכי את הפסולת ואתקדם לקראת ריפוי.
"התחלתי לשנוא את עצמי יותר ויותר. באיזשהו שלב אמרתי לעצמי, די. אני לא מצליח, למה לי להמשיך לחיות חיים כאלה? זאת הייתה סיטואציה מאוד פגיעה. אתה יושב בטיפול ושם את כל ליבך וביטחונך בידיו של אדם אחר, ובסוף אתה מרגיש פגום ופסול.
"היה לי עובד סוציאלי מטעם העירייה שליווה אותי, ואחרי שנה שאני בתוך התהליך של טיפולי ההמרה, סיפרתי לו במקרה על הטיפול הזה. הוא עזר לי להבין שהטיפול מזיק לי. בעצם בזכות אותו עובד סוציאלי הפסקתי את טיפולי ההמרה, והתחלתי להשתקם ולקבל את עצמי.
"הוא זה שהראה לי שאפשר לעזור לבני נוער בלי לפגוע בהם. בסוף הלכתי בעקבותיו ונהייתי עובד סוציאלי בעצמי, והיום אני מלווה ומטפל בנערים מהקהילה ומרגיש שכך אני עושה את הריפוי שלי. מאז זאת הדרך שלי, הקמתי את 'הקבוצה למקצועות הטיפול לקהילה הגאה', ותראי מה זה - היום יש עובד סוציאלי לקהילת הלהט"ב בכל רשות מקומית.
"תמיד חשבתי שהלכתי לטיפולים האלה מרצוני החופשי, שזה בא ממני ושאיש לא הכריח אותי. אבל זאת החברה החרדית ששלחה אותי לטיפולי המרה. החברה החרדית לימדה אותי מה בריא ומה חולה, מה טוב ומה רע, וכשאתה בן נוער אתה הכי רגיש למה שהחברה אומרת לך. היה לי חבר מהחברה החרדית שכמוני גם עבר שנים של טיפולי המרה. לבסוף הוא שם קץ לחייו".
"היה לי חבר מהחברה החרדית שכמוני גם עבר שנים של טיפולי המרה. לבסוף הוא שם קץ לחייו"
"מבקשים מהם לקיים יחסי מין עם נשים וזה רק מגביר את המצוקה"
"טיפולי המרה בהחלט מסכנים את האדם. זה יכול להגיע עד לכדי ניסיונות התאבדות וסכנת מוות של ממש", מאשר פרופסור רפי חרותי, מטפל מיני מוסמך, ומנהל מערך השיקום בבית החולים השיקומי 'רעות' בתל אביב. "באופן כללי ובכל סוג של טיפול - אם המטפל מבטיח שהטיפול יצליח, צריך להיזהר ממנו, על אחת כמה וכמה אם מישהו מבטיח הצלחה בשינוי הנטייה המינית.
"התייחסות לנטייה מינית להט"בית כסטייה, מעידה על בורות אצל אותו מטפל, כי מטפל בראש ובראשונה צריך לעזור למטופל לקבל את עצמו, ואם הוא לא מסוגל לעשות זאת, הוא מסוכן. בנוסף, להרבה ממטפלי ההמרה אין כל הכשרה בטיפול נפשי. מדובר בפרקטיקה שמתחזה לטיפול פסיכו-דינאמי והתנהגותי, אבל היא לא כזאת באמת. הולכים איתם אחורה לילדות, או שמבקשים מהם לקיים יחסי מין עם נשים, וזה פסול מכול וכול כי זה רק מגביר את המצוקה".
פרופ' חרותי מספר שבגלל שטיפולי ההמרה נועדו לכישלון, הצעירים שמגיעים אליהם נכנסים למצוקה שהולכת וגדלה. "במרפאה אנחנו מלווים אותם בתהליך שיאפשר להם לחיות בשלום עם אותה נטייה. ולא רק אנשים דתיים מגיעים אלינו. יש גם מקרים בהם מגיעים אנשים נשואים שחשבו שה'ווירוס' הזה יעבור להם לאחר החתונה, ואז הם מגלים שלא. הם מתחילים להתבלבל, או לבדוק את המיניות שלהם מהצד. זה יכול ליצור קושי גדול בזוגיות וגם אצל האישה שחולקת את חייה עם גבר שלא נמשך אליה, או שהוא בזוגיות נוספת מהצד, ואז יש אלמנט של סודיות בקשר".
למה הטיפולים האלו הוכחו כלא יעילים?
"העקרון הטיפולי אצלנו הוא קודם כל להתייחס למצוקה, ולתת לאדם להכיר את עצמו טוב יותר. זה נשמע פשוט, אבל מאוד קשה להכיר את עצמנו ברמה המינית. זה תהליך שכולל גם הנגשה של מידע מקצועי וגם למידה על מה היא נטייה מינית, תוך הבנה שנטייה מינית להט"בית היא לא הפרעה, אלא עוד חלק מדהים מהמגוון האנושי המיני שקיים".
מה יקרה לדעתך אם יבוטל החוק?
"כבר עכשיו, למרות החוזר של משרד הבריאות, עדיין מתבצעים טיפולי המרה בישראל. הם מוכרים את זה בשלל שמות אחרים וחיפוש קטן באינטרנט יחשוף בפנייך את זה".
"הוא אמר לי שהומואים הם בודדים ואובדניים"
"הוא אמר לי שאפשר להשתנות ושאין אפשרות להיות גם הומו וגם דתי. שהומואים הולכים לתל אביב ורוקדים ערומים על משאית במצעד הגאווה, הם בודדים ואובדניים ויש להם מחלות מין. האמנתי לו כי לא הכרתי את שום דבר מלבד הבועה הדתית שחייתי בה. זה מפחיד מאוד. זה משהו שלא רציתי להיות חלק ממנו", מספר שי ברמסון, יו"ר ארגון 'חברותא' וממייסדי 'החברה למאבק בהמרה'.
"גדלתי בסביבה דתית שהאמינה וחשבה שהקדוש ברוך הוא לא אוהב ההומוסקסואליות. רציתי להשתנות ולהיות במסלול של חתונה, ילדים ומשפחה. לא הכרתי מודלים אחרים של הומואים דתיים. כן ידעתי שאני נמשך לבנים. בגיל 13 היה לי ברור שצריך לעשות עם זה משהו. הייתי לחוץ ודאגתי לגבי העתיד שלי ושאנשים ידעו. אידיאולוגית, זה נראה לי מאוד רע וזה עמד כמכשול למסלול חיים שדמיינתי.
"לבסוף פניתי לסוכנות המרה ששידכה לי מטפל. המטפל היה פסיכולוג קליני בכיר. הייתה גישה שמחפשת טראומות ילדות שאולי גרמו לזה, קשרים עם אבא ואמא שגרמו לזה, נטיות קרימינליות במשפחה, לקיחת סמים או מישהו אלכוהוליסט במשפחה. הוא רצה שאצפה בפורנו ושאסביר לו איך אני מאונן.
"הייתה גישה שמחפשת טראומות ילדות שאולי גרמו לזה, קשרים עם אבא ואמא שגרמו לזה, נטיות קרימינליות במשפחה, לקיחת סמים או מישהו אלכוהוליסט במשפחה. הוא רצה שאצפה בפורנו ושאסביר לו איך אני מאונן"
"לאחר שלוש שנים קשות של לימוד עיקש איך לשנוא את עצמי, את הגוף שלי, את המיניות שלי, הבנתי שזה לא עובד. המטפל האשים אותי בכישלון. 'אתה לא רוצה מספיק', הוא אמר, וידעתי שזה שקר. לא היה דבר בעולם שרציתי יותר. כשאין תקווה ואין מוצא, אתה אומר לעצמך, 'נסיים עם הכול'. רציתי לסיים את החיים שלי. ניסיתי, וברוך ה' לא הצלחתי. חשבתי שאם אני לא יכול לוותר על הזהות המינית שלי, אוותר על הזהות הדתית שלי. לקחו לי הרבה שנים כדי לחזור ולהתקרב ליהדות, לדת ולאלוקים".
שי הגיע לבסוף לארגון חברותא, ארגון להט"ב דתי שמהווה בית ללהט"ב דתיים, מאפשר להם להיות מי שהם ומקדם סובלנות והכלה וכיום הוא היו"ר של הארגון. בנוסף, ייסד את 'המרכז למאבק בהמרה', המרכז היחיד מסוגו בארץ שמוקדש כולו למאבק בטיפולים המסוכנים הללו.
"הנזקים הם בראש ובראשונה נפשיים", אומר נתנאל שלר, מנכ''ל חברותא. "הומואים מפנימים הומופוביה ומפתחים שנאה עצמית. מטופלי המרה מועדים יותר לאובדנות ולפגיעה עצמית, תופעה שנבדקה וחוזרת על עצמה בכל מחקר, ואנחנו רואים אותה גם בשטח. לצד נזקים אלה, מטופלי המרה שמגיעים אלינו פעמים רבות הם בודדים וחסרי גב משפחתי או חברתי עקב הנזק הכלכלי של ה'טיפולים'.
"צריך להבין שה'טיפולים' האלה מאוד יקרים. הם מתחילים ב-450 שקלים למפגש ויכולים להגיע לאלפי שקלים בחודש. התוצאה היא שהמטופל לשעבר מגיע אלינו אפוס כוחות, מרושש כלכלית, מבודד חברתית וחושש מטיפול ומשיקום. את המצב הזה אנחנו מנסים לתקן".
איך אתם כארגון נלחמים בתופעה?
"המרכז שלנו מקיים כנסים, אוסף עדויות, מקיים קבוצות טיפוליות לנפגעים, ומגיש תלונות נגד פסיכולוגים העוסקים בהמרה. מהלכים אלה נועדו לשים סוף לפרקטיקה הבזויה הזאת. כחלק מהאמונה שאנחנו קהילה אחת, אנחנו פועלים יחד עם גופים אחרים כדי לקדם ולהוביל שיח ציבורי ער נגד ההמרה בכל חזית – הפוליטית, המשפטית, החברתית וכדומה.
"כולנו מחפשים את עצמנו כל הזמן וזה טבעי. לחוש שאתה לא בסדר, זה רגש אנושי שמניע אותנו לחפש ריפוי והכלה. אנחנו מזמינים כל אחד ואחת שמחפשים את עצמם בעולם הגדול והמבלבל הזה, לא להתפתות לתשובות גדולות ומוחלטות שארגוני ההמרה אוהבים למכור. החיים מורכבים – ואיתם גם התשובות לשאלות הגדולות. או כמאמר הגמרא בעירובין, 'יש דרך ארוכה שהיא קצרה, ויש קצרה שהיא ארוכה'".
