יש משפחות שבורחות מאור הזרקורים ויש את עמית ואגם צוק, אמא ובת שהתפרסמו לראשונה כשעמית (48) יצאה מהארון כאישה טרנסית בסרט "משפחה בטרנס". הסרט, שיצא ב-2017, זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל "דוק-אביב", ועסק בעמית וגלית צוק, הורים לארבעה ילדים מנהריה. בני הזוג נישאו בשנת 1996 לאחר שהכירו כשהיו בני 15, ובשנת 2016 עברה עמית ניתוח לשינוי מגדרי בתאילנד.
מאז "משפחה בטרנס", לא פספסו השתיים שום הזדמנות לחשיפה ציבורית, בין אם זה בהופעות אורח בתוכניות הבוקר, פעילות ענפה ברשתות החברתיות והרצאות. היום אפשר כבר לומר שעמית ואגם (18) הן אושיות רשת לכל דבר, עם ממים שמככבים בפייסבוק ובטיקטוק.
כשנחשפות מקרוב לאינטראקציה ביניהן (במילה אחת, "פוֹרָח"), אפשר להבין למה הקהל אוהב אותן. לאחרונה הצטלמו לתוכנית "משפחה בהסעה", דוקו ישראלי שמשודר בכאן 11 וחוזר הערב (ב') לעונתו השנייה. הסדרה מתעדת שיחות של ילדים עם הוריהם בזמן שהם נוסעים ברכב, ואגם ועמית הסכימו להשתתף כדי להמשיך להעביר את מסר הסובלנות וקבלת השונה שהן נושאות איתן בכל הפלטפורמות.
טוב, לא רק בשביל זה. הן הצטלמו גם סתם בשביל הצחוקים. "ביקשנו מהם להביא חטיפים. הם רצו שנדבר על דרמות, אבל באנו לאכול", אגם מספרת ומתפקעת מצחוק. "היה כיף", מוסיפה עמית. "דיברנו על המון דברים, דברים שאנחנו לא מדברות בדרך כלל". "אבל זה לא שחידשתי לך משהו", מתערבת אגם. "טוב, לא התעלפתי משום דבר כי אני יודעת הכול", עונה עמית.
אין ספק שזה לא קשר סטנדרטי של אמא-מתבגרת. הפתיחות ביניהן טוטאלית, הן עוקצות זו את זו ויורות תשובות ללא מעצורים. אפשר לומר שהן יותר 'בסטיז' מאשר אמא ובת, ויש להן אפילו קעקוע משותף. "בחרנו חלק של פאזל שחסרה בו חתיכה בצורת לב, ועל החתיכה הזו כתובה האות A, שהיא האות הראשונה בשם שלי ושלה", מסבירה עמית.
אבל חוץ מצחוקים יש משהו מעט מאיים בסימביוזה ביניהן. כשהן יחד, כמעט בלתי אפשרי לאדם מבחוץ להשחיל מילה. אחרי שתי דקות שלמות, במהלכן הן התווכחו כיצד להעמיד את התאורה אל מול מסך הזום, אני מבינה שעליי להיות אסרטיבית יותר כדי להוביל את הריאיון ליעדו. אני קוראת אותן לסדר, אך בו זמנית מתחשק לי להרים ידיים, להישען אחורה וליהנות מתוכנית הריאליטי שהן מייצרות לי בלייב.
"אחרי הגירושים אמרתי די. אין לי כוח יותר"
אגם היא לא עוד נערה טיפוסית בת 18. היא מדברת כמו אדם מבוגר ובשל, ולא בכדי. סיפור החיים המטורף שלה הכריח אותה לקפוץ כמה שלבי התבגרות בבת אחת. היציאה מהארון של עמית התרחשה כשאגם הייתה בת 10 בלבד. זמן קצר לאחר מכן, עמית ואמה של אגם התגרשו. האם, גלית, עזבה את הבית והיום היא חיה עם אישה אחרת. זה הרבה לעכל, בלשון המעטה, בטח כשאת בת 10.
לדברי עמית, הגיל של אגם שיחק תפקיד משמעותי באופן בו ספגה את השינוי. "יובל, הגדולה, במהלך התהליך הייתה בצבא", היא מסבירה. "הגדול שלי, ירדן, היה אז בן 17, ובעיקר בילה עם חברים שלו. פלג הייתה קטנה מכדי להבין, ורק אגם הייתה זו שספגה את הכול".
"לא היה לי זמן לעכל כלום", אומרת אגם. "למרות שהאחים שלי לקחו את זה יותר קשה ממני. פחדתי להתפרק. אמרתי, 'וואו, הם סומכים עליי, ומה אם ירדן יראה אותי בוכה?', אבל אחרי הגירושים כבר אמרתי די, אין לי כוח יותר. אני רוצה לשחרר".
היום, מספרת עמית, כל הילדים מתמודדים עם השינוי בהצלחה. "כל המשפחה שלנו 'צוקים'", להגדרתה. "הילדים הם לידרים מטורפים בחיי החברה שלהם, מצחיקים וסוחפים אחריהם את כולם, וזה עזר להם".
בקלות אפשר להבין על מה היא מדברת. כשיש לך אמא לסבית ואמא טרנסית (לראשונה הם קוראים "אמא", לשנייה "אימי", א"ס), כדאי לך להיות מקובלת חברתית. אחרת, זה עלול להיות אכזרי. "ברחתי לשגרה של החברים שלי כי זה הציל אותי", נזכרת אגם. "העדפתי להיות עם אנשים, ליצור סביבה יותר טובה. גם היום יש לי מלא חברים, אבל זה לא נחוץ לי כי אני כבר יודעת להסתדר לבד". "יש לה גם בן זוג", מתגאה עמית, "עוד מעט שנה וחצי".
איך הוא התקבל במשפחה?
אגם: "אוו ווה, בזרועות פתוחות".
עמית: "אצלנו זו צלילה לבריכת כרישים".
אגם: "בא ביישן, רגוע. מיד קפצו עליו עם שמות חיבה, נתנו לו תפקידים בבית. הוא כבר הספיק לזרוק את הזבל".
"חשבתי שעם שתי אימהות יהיה להם קל יותר להתמודד"
היציאה מהארון הטרנסי לא מתרחשת ביום אחד אלא לאורך שנים, בעזרת טיפולים הורמונליים וניתוחים שמפרים את השגרה ללא הרף. התהליך ארוך ואכזרי, וגורר השלכות משמעותיות הן על האישה שעוברת את השינוי והן על סביבתה. צוק החליטה לעבור את התהליך במהירות ששברה שיא ישראלי, וסיימה אותו תוך שנה וחצי בלבד. "רציתי להביא את הבית הזה כמה שיותר מהר למצב שיש בו שתי אימהות, כי שתי אימהות זה סבבה היום", היא מסבירה. "חשבתי שעם שתי אימהות יהיה להם קל יותר להתמודד מאשר עם אמא ואבא טרנסג'נדרית".
אבל לתהליכים מואצים יש את המחיר שלהם, ובמקרה של עמית הוא לווה בגירושים. "הגברתי את ההורמונים למקסימום, תוך כדי שהייתי צריכה לדאוג לפרנסה ולמשפחה בת שש נפשות, והכול בזמן שלא ישנתי בלילה מרוב בכי. הייתי צריכה המון-המון אנרגיה, והיו גם את אלה שהתרחקו ממני באוטומט. לקח לי זמן להבין שלא רק אני עושה תהליך, גם אחרים עוברים תהליך משל עצמם, ולכל אחד יש את הזמן שלו".
לאורך כל התקופה המשיכה צוק לעבוד בכל הכוח, "עם קוצים ולק אדום", לדבריה. היא ממנכ"לת בית תוכנה גדול, מנהלת תחום במכללת ג'ון ברייס, כותבת מערכי שיעור ומבחנים לתמ"ת, משמשת כעדה מומחית מטעם בתי משפט, מופיעה בכל הארץ עם ההרצאה "ברוך שעשני אישה", ומשתתפת מעת לעת בפאנלים לסרט "משפחה בטרנס", שעדיין ממשיך להכות גלים ברחבי העולם. "אנשים שואלים אותי, 'היית עושה את התהליך הזה עוד פעם'? וואלה, אני לא יודעת", היא מודה ביושר.
הדרמה שהתחוללה בחייה של עמית הביאה עמה השלכות עמוקות על הילדים. "מאז התהליך הגירושים הבנתי שיש לי בעיית תקשורת עם אמא שלי גלית", מסבירה אגם בבגרות האופיינית לה. "היא לא הבינה אותי, אני לא הבנתי אותה, הרגשתי שהיא מתרכזת בעצמה, בזמן שאני רציתי לנוח ולהישען. לא היה לי כוח, סליחה על המילה הקשה, להרגיש כמו נטל". היום מתקיים ביניהן קשר רופף. "בגלל שהיא פספסה את השנים הבאמת משמעותיות שלי, נוצר בינינו פער. אז אנחנו מדברות והכול בסדר ואני אוכלת אצלה בשישי הזה, אבל אין 'פוש'".
בינתיים מממשת אגם את אהבת הבמה שלה בטיקטוק, עם קהל יפה של כ-17 אלף עוקבים. ולמרות שהיא מדברת בפתיחות על הקשיים והמורכבות של חייה, את הפלטפורמה הזו היא שומרת נקייה מדרמה. "זו פלטפורמה של קלילות", היא מחייכת. "גם אם אני מצלמת את עצמי בוכה, בסוף אני נקרעת מצחוק כי זה קורע אותי לצלם את עצמי ככה".
להפסיק לגדל תינוקות עד גיל 50
דמות מפתח בסיפור המשפחתי שטרם הוזכרה פה היא שירלי, בת זוגה הנוכחית של עמית. את הזום הן עושות מתוך הקליניקה הטיפולית שלה, מחוות בגאווה על התעודות שתלויות על הקיר ומרעיפות עליה מחמאות. "תרשמי, שירלי היא אהבת חיינו", מכתיבה לי אגם.
שירלי הצטרפה אל התא המשפחתי כשהייתה רווקה בת 30, ונחתה הישר אל עין הסערה. "כשאגם חזרה מאמא שלה ואמרה שהיא נשארת פה בבית, שירלי כמעט חטפה דום לב", מספרת עמית. "היא הגיעה לפה צעירונת, והאוויר שלה היה המשמורת המשותפת. אך האוויר הזה הצטמצם לאט-לאט".
היום, מספרת עמית, שירלי היא "הבסטי של הילדים" ומתפקדת כאמא לכל הילדים שנותרו בבית, שמתקשרים אליה בכל עניין. "ברור, כי היא תמיד מסכימה", מסבירה אגם. "'שירלי, אפשר לצאת מבית ספר?', 'שירלי, אפשר ללכת לבית קפה?', היא זורמת, לא כמוך". "טוב, אני בכל זאת אמא", מתגוננת עמית. "חשוב לי שתסיימי בגרויות כמו שצריך".
אל הבית הצפוף הצטרף לאחרונה גל, בנן המשותף של עמית ושירלי. בימים אלה, שנה וחצי בלבד לאחר שנולד, שירלי נמצאת בטיפולים להבאת ילד נוסף. "ואז יהיה לנו אוטו של 'נה נח נחמן מאומן'", צוחקת אגם. "כן, ונעצור ברמזורים ונרקוד!", צוחקת עמית ומיד מרצינה: "אנשים אומרים, 'חכו קצת, תנו לזה זמן, אבל אני עוד מעט בת 48, ואני רוצה להפסיק לגדל תינוקות עד גיל 50. אני רוצה חדר מוזיקה עם כל הכלים שאני מנגנת עליהם ועם סאונד מטורף, ולשם אני אברח".
"אני מחכה לגיטרה כמו שבן אדם מכור מחכה לסיגריה, זאת התרפיה שלי". "בטח שזאת התרפיה שלך, כי את סחית", קוטעת אותה אגם. "כלום היא לא שותה - לא בירה, לא בריזר". "קבלי את ההסבר האקדמי", פונה אליי עמית, "אני חושבת שזה קשור לצורך שלי להיות בשליטה כל הזמן, להיות אחראית על כולם. אין לי בעיה שהם יאבדו שליטה, אבל אני לא מצליחה ולא נותנת לעצמי".
שתיהן משתמשות בטרמינולוגיה של בריחה: בריחה לטיקטוק, לעישון, למוזיקה. שתיהן זקוקות לבריחה הזו כי תחת ההומור שמהווה עבורן ערוץ בריחה נוסף ואתנחתא מנושאי שיחה כבדים, הן נושאות משקל רב על הכתפיים. אגם לקחה על עצמה אחריות של אחות בכורה כלפי האחים האחרים, ועמית צריכה להישאר תמיד עם הרגליים על הקרקע, להחזיק ולפרנס את הבית חרף כל הטלטלות.
למרות זאת אפשר להרגיש, גם דרך מסך הזום, שמדובר במשפחה שמחה. אפשר להרגיש את החום, את הקרבה ואת התקשורת הפתוחה. עמית מגדירה אותן כ"משפחה רגילה" ואגם כ"בית משוגעים". אני הייתי אומרת שהן משפחה בלתי רגילה במובן הכי טוב שאפשר. "יש איזה דיבור שאימי ושירלי רוצות לעבור למושב", מספרת אגם כשאני שואלת אותה על תוכניותיה לעתיד. "אני רוצה לגור שם עם חבר שלי, ושבעזרת השם תהיה לי תעודת הנדסאית. אני רוצה שיצא ממני משהו, וכסף, בוכטה של כסף".
"מאוד אוהבים פה כסף", מדגישה עמית. "אם למישהו יש יותר מדי כסף, תעבירו", מוסיפה אגם, ועמית לא נשארת חייבת, "אנחנו נשמור עליו". יאללה, שמישהו כבר ייתן להן ריאליטי.
