הילה פאר, יו"ר-שותפה של האגודה למען הלהט"ב
בת 36, גרה בתל אביב, פרודה ואם לשתי בנות. לשעבר סמנכ"לית הוועד למלחמה באיידס, חברת ועדת ביקורת ב"איגי" ומתנדבת ב"בית דרור"
"היציאה שלי מהארון התחילה בגיל 14 ונמשכה עד גיל 18, אחרי שהארון והפחד לא יכלו לכלוא יותר את הלב שלי. לאורך השנים חוויתי קבלה גדולה לצד דחיות איומות, אך מעולם לא פקפקתי במה שאני מרגישה. אהבה היא אהבה היא אהבה. זה היה נקי וברור עבורי כבר עם תחילת יציאתי מהארון.
"בגיל 15 חבר אמר לי שהדין שלי יהיה להישרף בגהינום רק בגלל המשיכה המינית שלי. עניתי לו, 'למה? כי יש בי אהבה? אני לא מוכנה לקבל עולם שבו להגיע למקום שאני מרגישה בו טוב, נעים ושלמה עם עצמי, יכול להיות הדרך לגיהינום".
"אירועי הגאווה של 2022 מראים לכל אחת ואחד מאיתנו שהמאבק שלנו לביטחון במרחב הציבורי, הזכות הבסיסית שלנו כבני ובנות אדם להרגיש בטוחים במרחב הציבורי, טרם הושלם, אפילו לא קרוב לזה. מאיומים ברצח ועד להסתה פרועה בעל-פה וּבפרינט, אנחנו עדיין חיות וחיים תחת איומים מצפון ועד דרום.
"בגיל 15 חבר אמר לי שהדין שלי יהיה להישרף בגהינום רק בגלל המשיכה המינית שלי. עניתי לו, 'למה? כי יש בי אהבה?'"
"המיעוט הקיצוני באוכלוסייה שמאיים עלינו, הוא אומנם קולני וחסר גבולות, אבל הקהילה הגאה מוכיחה פעם אחר פעם שהיא חזקה, מלוכדת ותומכת. שאהבה, סובלנות וכבוד הם הטבע הבסיסי של הרוב הגדול באוכלוסייה, ושהערכים האלו יובילו אותנו לעתיד כפי שאנחנו רואות, צריכות ומאמינות בו עבור כולנו".
"ההישג הקהילתי הגדול שלנו השנה הוא הביטחון הקהילתי לבחון את עצמנו. ההאשטאג #תורנו הציף סוגיות פנים קהילתיות ששמו זרקור על פינות חשוכות, ואתגר אותנו להעז להתבונן פנימה ולא להיות רק עסוקות בהתגוננות מבחוץ.
"הגענו לשלב שבו אנחנו חזקים ובטוחות מספיק כדי להוקיע מתוכנו פגיעות ופוגעים. השנה הקרובה הולכת להיות עמוסה באתגרים שפוקדים אותנו כקהילה, מהטמעת הערכים הפנים-קהילתיים ועד לאחריות ללהט"בק מהקהילה הדתית, הקהילה הטרנסית והקהילה הערבית.
"החיים הגאים בישראל מלאים בסתירות ובניגודים, ונעים בין אהדה ציבורית לבין הצורך לעגן את זכויותינו בחקיקה, ולתקן אחת ולתמיד את האפליה נגדנו בחוק; בין קבלת תקציבים ממשלתיים לבין אי-היכולת לעגן אותם כקבועים בבסיס התקציב; בין קבלה מלאה לאיומים מפורשים ברצח".
אלון שחר, מנכ"ל הבית הפתוח בירושלים
בן 37, בזוגיות, גר בתל אביב, לשעבר מנהל שותף בעמותת "סדאקה-רעות"
"יציאה מהארון היא תהליך שלא נגמר אף פעם. כמעט כל יום אדם להט''ב צריך לחשוף באיזשהו אופן את הזהות המגדרית או את המשיכה שלו. כשהייתי בן 15 השלמתי עם המשיכה שלי לגברים והתחלתי לספר לחברים ולמשפחה.
"מצעד הגאווה והסובלנות הירושלמי שונה מכל מה שאנשים בדרך כלל מדמיינים כשהם חושבים על מצעד הגאווה. אין משאיות ממותגות, יש מלא אנשים מכל הצבעים, הגילים, התרבויות והדתות. יש משפחות וילדים, להט''ב ובני ברית. זהו היום היחיד בשנה שאנשים להט''בים יכולים ללכת בביטחון בירושלים ולהיות מי שהם.
"אירועי הגאווה של 2022 צריכים להזכיר לנו איזו דרך עברנו בתור קהילה בעשורים האחרונים, להזכיר לנו את ההיסטוריה ואת הדרכים שקודמותינו סללו, ואת הדרך שעוד נותרה לנו לעבור בתור תנועה"
"אירועי הגאווה של 2022 צריכים להזכיר לנו איזו דרך עברנו בתור קהילה בעשורים האחרונים, להזכיר לנו את ההיסטוריה ואת הדרכים שקודמותינו סללו, ואת הדרך שעוד נותרה לנו לעבור בתור תנועה".
"אני חולם על ירושלים שהיא בבואה של החברה הישראלית - עיר שמחבקת את תושביה ואוהביה, על כל הצבעים, הדעות, השפות וההשקפות. ירושלים שחוגגת את המגוון שבה ורואה בו ערך וכוח שאי-אפשר לוותר עליו, שחשוב להעצים ולהסתמך עליו לבניית חברת מופת צודקת ושוויונית".
גיל אליאס, רכז קידום קהילה גאה בבאר שבע
בן 32, רווק, גר בבאר שבע, לשעבר יו"ר הבית הגאה בבאר שבע, משורר וחוקר לשון עברית
"מצעד הגאווה בבאר שבע התחיל כמאבק על זכויות הקהילה הגאה בדרום. עם השנים, הקהילה הגאה המקומית התפתחה לקהילה ממשית המאופיינת במשפחתיות שלה ובאופי ההסברתי, וכך גם נראה המצעד. המטרה היא לפנות לאוכלוסייה הכללית בעיר ובדרום, ולאפשר לכולם ולכולן לצעוד יחד איתנו ולדרוש שוויון זכויות מלא לקהילה הלהטב"קית.
"ברמה הארצית אני מקווה לראות יותר פעילות למניעת אפליה בגנים ובבתי הספר כלפי הורים לילדים להטב"קים, וגם כלפי הילדים עצמם במוסדות החינוך. הסברה וחינוך הם כלים בסיסיים לקידום זכויות הקהילה הגאה ולשינוי התפיסות כלפיה. יש להעביר הכשרה לצוותי החינוך בדרום ולדבר על מיניות בריאה ועל זהות מינית ומגדרית מורכבת.
"הסברה וחינוך הם כלים בסיסיים לקידום זכויות הקהילה הגאה ולשינוי התפיסות כלפיה. יש להעביר הכשרה לצוותי החינוך בדרום ולדבר על מיניות בריאה ועל זהות מינית ומגדרית מורכבת"
"ההתמקדות של ארגוני הלהט"ב ושל משרדי הממשלה צריכה לצאת מהמרכז ולהתחיל לפעול יותר ויותר ברחבי הארץ. חשוב להעביר הכשרות לצוותים הרפואיים בנוגע לרפואה להטב"קית ובפרט לקהילה הטרנסית בדרום הארץ. כרגע יש מחסור אקוטי ברופאים המתמחים ברפואת להטב"ק, סוגייה היוצרת אפליה גדולה בתחום הרפואה".
ארנון אלוש, מנהל בית הקהילות בחיפה
בן 49, רווק, גר בחיפה, עסק באוכלוסיות עם צרכים מיוחדים ובשילוב נפגעי נפש בקהילה
"המצעד החיפאי הוא שילוב מורכב אך מוצלח של הפקה עירונית עם מעורבות גדולה של הקהילה. אנחנו מקדמים שיח של רב-תרבותיות וריבוי קולות. האירוע המרכזי במצעד החיפאי יתחיל בעצרת חברתית, עוד לפני ההופעות והמסיבה, כי המצעד הוא עדיין מאבק לזכויות ולשוויון חברתי מלא. על הבמה יישמעו השפות עברית, ערבית ורוסית, ונפגוש ייצוגים ממגוון קהילות הלהט"ב השונות. זה מצעד שמגיעות אליו הרבה משפחות לצד הרבה מאוד נוער.
"במובן של אקטיביזם להט"בי, חיפה שונה בנוף הישראלי כי מאבק הלהט"ב כאן משתלב עם המאבק הפמיניסטי ועם הנושא של חיזוק אוכלוסיות מוחלשות בחברה. יש השנה בחיפה מעורבות גדולה של ראשת העיר באירועי הגאווה, ואותי זה מאוד מרגש".
ד"ר רות ליטוין, דוקטור לעבודה סוציאלית, גרונטולוגית ופסיכותרפיסטית
בת 76, אמא לשלושה, סבתא לשבעה נכדים, גרה בפרדס חנה, מייסדת הארגון "בשלה"
"במהלך לימודיי באוניברסיטת 'ברקלי' אשר בקליפורניה, הכרתי את זוגתי דאז, לסבית אקטיביסטית שפתחה בפניי את עולם האקטיביזם הפמיניסטי והלהט"בי, ושם גם פגשתי את מי שהפכה עבורי למקור השראה, הגברת מגי קון, שעמדה אז בראש ארגון הפנתרים האפורים, ארגון שהיו חברים בו זקנים וזקנות שפעלו לשינוי הרפורמה בכל הקשור למעמדם של זקני וזקנות החברה ונאבקו שנים בגילנות.
"חזרתי ארצה חדורת מטרה ליישם את כל הידע והניסיון שצברתי. השתתפתי בכנסים פמיניסטיים, בפעילויות של הקהילה הלסבית, במסיבות ובשיחות רבות עם נשים, וגיליתי, לא לתדהמתי, את מידת האפליה וההדרה של לסביות מבוגרות. היה ברור אז שהקהילה עדיין נמצאת בשלבי הדחקה והכחשה ביחס להזדקנות, ושאין כל פעילות ביחס להכנה לשנים הבאות.
"בשנת 2007 הקמתי את ארגון 'בשלה', כמרחב השתייכות חברתי ותרבותי ללסביות, מתוך דאגה לצרכים המשתנים עם הגיל. 'בשלה' מבקשת להוציא לסביות מבוגרות מבדידותן ולהוות מקור גאווה ותחושת שייכות. מתוך 'בשלה' יצאה לראשונה הקריאה לכלל הקהילה להוציא סוף-סוף את הנושאים הקשורים לגילנות, זקנה וגרונטופוביה (אימת ההזדקנות, ח"ג) מהארון. לשמחתי הרבה, מאז הכנס הראשון בנושא, שנערך במרכז הגאה, החלה פעילות מבורכת ומשמעותית.
"מכון 'ברוקדייל' יצא עם נתונים ראשונים חשובים, המצביעים על ההשלכות של הומופוביה רבת שנים על בני הדור המבוגר. מדובר בנשים ובגברים שחלקם הגדול סובל עד היום מחרדות, בדידות וניתוק חברתי. רבות ורבים לא הקימו משפחות, ומגיעים לשלב זה בחייהם ללא תמיכה בטוחה ומחויבת. השלכות ההומופוביה יצרו אצל רבים חשש גדול וחוסר אמון, מקבלת שירותים רפואיים ועד לשאלות קשות ביחס לאפשרויות לדיור ולסיעוד המכבדות את נטייתם המינית.
"במקביל, יש להתייחס לתופעת הגילנות בקרב הקהילה עצמה, בעיקר בקרב הגייז והטרנסג'נדרים. השינויים הפיזיים הקשורים לזקנה כמו רפיון הגוף, ירידה בשמיעה ובעיות בריאות נוספות, גורמים לגייז הצעירים להתייחס לזקנה כאילו שמדובר במחלה מדבקת שיש להיזהר ממנה.
"בחברה ההומוסקסואלית גרונטופוביה באה לידי ביטוי בהתעלמות הגורפת מתכנים הקשורים בזקני הקהילה. הזקנים לאורך שנים היו בלתי נראים ובלתי משמעותיים בעשייה ובדיבור הקהילתי. בימים אלה מוקם פורום הזקנה, שירכז את מכלול התכנים הקשורים לזקנה להט"בית".
ענת ניר, יועצת אסטרטגית לשינוי חברתי וקמפיינים ציבוריים, חברת דירקטוריון בחוש"ן
בת 42, בזוגיות, גרה תל אביב, לשעבר חברת ועד מנהל באגודת הלהט"ב, ממקימות פסטיבל "לסבית קטלנית" וממפיקות מצעדי הגאווה
"אחת המטרות הכי חשובות בעיניי, שלא הושגה עדיין בצורה מיטבית, היא שקהילת הלהט"ב תצליח לייצר בתוכה שוויון מגדרי. אני רואה בשוויון מגדרי כלי חשוב, והחלום שלי הוא לראות בקרוב אישה מחוץ לארון במשכן הכנסת. אני פועלת בכל הכלים העומדים לרשותי על מנת שדבר כזה יקרה.
"אני אוהבת את המצעד התל אביבי ומחוברת אליו מאוד. פעלתי רבות במסגרתו ואני חושבת שהוא פשוט נפלא. ישנו מתח שצריך למצוא לו פתרון, כשהעירייה היא זאת שמפיקה את המצעד. זה מקרה תקדימי בעולם, אגב, כי אין עוד עירייה שהמצעד בה הוא למעשה עירוני ולא קהילתי. בעיניי, הקהילה היא זאת שצריכה לעשות משהו בנושא ולא לחכות, כי המצעד הזה הוא הכלי שלנו לקידום הזכויות שלנו והוא חשוב ביותר.
"רבות ורבים לא הקימו משפחות, ומגיעים לגיל הזקנה ללא תמיכה בטוחה ומחויבת. השלכות ההומופוביה יצרו אצל רבים חשש גדול וחוסר אמון בממסד ובשירותים הרפואיים"
"תמיד פעלתי, ותמיד בשותפות, לטובת יצירת מרחבים קווירים, פמיניסטיים, לס-ביסים וכדי לחזק את הקהילה. הקמתי ליין מסיבות כדי שיהיה לנו מרחב להיות חופשיות ביחד, את פסטיבל הקולנוע 'לסבית קטלנית', הפקתי את הבמה המרכזית של מצעד הגאווה וגם מצעדים במקומות נוספים ברחבי הארץ. פעלתי במסגרת קמפיינים ומאבקים ציבוריים של הקהילה, עד שעכשיו, אחרי שני עשורים של פעילות, הרבה מהדברים שהייתי שותפה להם נראים לנו כמו משהו בסיסי, וזה נפלא ומרגש. כמובן שיש עוד המון מה לעשות".
אכרם עבד, מסעדן ואקטיביסט
בן 38, בזוגיות, גר בחיפה, התנדב ב"פורום החיפאי", ניהל קבוצות תמיכה ללהט"ב ערבים
"מגיעים אליי הרבה אנשים מהמגזר הערבי עם סיפורים מאוד קשים על תרבות שלא מקבלת ועל הורים שמתביישים בזהות המינית של ילדיהם וזורקים אותם מהבית. אני רואה בני 16 מסתובבים בגנים, עובדים בזנות, נופלים לסמים, ללא שום תמיכה ועזרה, וזה כואב לי. לכל אחד מגיע בית חם, עבודה, מקום שיכיל ויטפח אותו.
7 צפייה בגלריה
אכרם עבד. לדאוג לאוכלוסיה הטרנסית ולנערים שהוריהם זורקים אותם מהבית
(צילום: אלבום פרטי)
"כואב לי על הטרנסג'נדרים שלא מרגישים שווים, שלא מעסיקים אותם, שחווים אלימות, מילים גסות וזלזול. בחיפה, עיר גדולה שיש בה רב-תרבותיות, אין עדיין מענה מהיר לאנשים שחייבים עזרה ותמיכה, כמו נוער שנזרק לרחובות ועלול ליפול למקומות אפלים וחשוכים, שהורסים לו את העתיד. חשוב שיהיו מרכזים שמאחדים בין ערבים ליהודים, דתיים וחילונים, צעירים ומבוגרים.
"לפני שהמצעד החיפאי הופך לקרנבל, הוא אמור להיות מצעד ענייני, כדי שהמדינה תבין שאנחנו עובדים, משלמים מיסים, בעלי עסקים, הורים, בני אדם שווים כמו כל אזרח שנמצא כאן. רק אחרי שנקבל את הזכויות שלנו כשווים, נוכל להתחיל לחגוג"
"המצעד החיפאי הוא צעדה למען זכויות, מצעד שבו רואים מגוון של כל האוכלוסיות. לדעתי, לפני שהמצעד הופך לקרנבל של מסיבות מרימות, הוא אמור להיות מצעד ענייני כדי שהמדינה תבין שאנחנו חלק מהתרבות. שאנחנו עובדים, משלמים מיסים, בעלי עסקים, הורים, בני אדם שווים כמו כל אזרח שנמצא כאן. רק לאחר שנקבל את הזכויות שלנו כשווים, נוכל לחגוג חגיגות אמיתיות, מרימות וצבעוניות, ולהראות את המגוון שלנו".
היידי מוזס, לוביסטית חברתית בכנסת
בת 40, נשואה ואם לחמישה, גרה בתל אביב, מועמדת לכנסת מטעם מפלגת הליכוד
"אני אצעד בירושלים כמו בכל שנה, כי זה המצעד החשוב והפוליטי ביותר לדעתי. צעדתי בו בתור חרדית, בחצאית. אני זוכרת איך פעם הייתי נצמדת לאימהות של ארגון 'תהילה' כדי לא לבלוט.
"כמי שגדלה בבני ברק ובירושלים, בחברה החרדית שבה ניסו 'לתקן אותי', כמי שכעסה על עצמה והרגישה תסכול עצום, אני שמחה לראות את הקבלה שלנו ואת השינויים והזכויות שהושגו. מרגש אותי לראות איך הגענו לכל מקום אפשרי, ואני מקווה שנמשיך עם זה הלאה".
אלעד אהרון, רכז הקשר עם הקהילות החיוביות ל-HIV בוועד למלחמה באיידס
בן 41, רווק, גר בתל אביב, עבד בהוסטל "אבני דרך" לצעירים להט"בים בסיכון
"גם באירועי הגאווה חשוב לזכור כי קיים איום מהותי על הזכויות שלנו, כולל אלו שכבר השגנו. יש עדיין מגזרים שלמים בתוך הקהילה שהמאבק שלהם הוא קיומי, הישרדותי, כמו המגזר הערבי והקהילה הטרנסית. אלו קבוצות שצריך וחשוב לשים אליהן לב ולפעול למענן.
"בוועד למלחמה באיידס אני פועל לייצר קהילה של אנשים החיים עם HIV, שמגיעים ממגזרים שונים. אנחנו פועלים כמובן גם לשינוי המודעות והתפיסות של הציבור לגבי אנשים שחיים עם HIV".
