"אנחנו נלחמים על חיינו בירושלים ואנחנו לא תמיד מרגישים רצויים פה, בוודאי כאשר איננו מקבלים אף תמיכה מהעירייה", אומרת נילי מדרר, מנכ"לית הבית הפתוח בירושלים, הארגון שיוזם ומפיק את מצעד הגאווה והסובלנות הירושלמי, אשר יתקיים השבוע ויפתח את אירועי חודש הגאווה בישראל.
בתל אביב המצעד הפך לעצרת. מדוע החלטתם שבירושלים הוא יתקיים כסדרו?
"ההחלטה לא הייתה פשוטה. היא לוותה בתהליכים עמוקים, גם ברמה הקהילתית וגם ביחס למה שקורה בישראל באופן כללי. בשל התקופה, הבנו שאנחנו צריכים ליצור קשר עם מטה משפחות החטופים. ביקשנו להבין דרכם באיזה אופן נכון יהיה לקיים את האירוע הזה, מה מתאים ומה לא מתאים בשנה שכזאת. אנחנו לא רוצים לפגוע באף אחד. כולנו מבינות ומבינים שזאת שנה רגישה ומורכבת. הרבה מחברי הקהילה שלנו נמצאים בסיטואציות מורכבות ובנקודות מאוד קשות ביחס למלחמה. יש אצלנו אנשים ששרדו את ה'נובה', וכאלה שלא שרדו.
"אחרי שיחות ותהליך מעמיק עם הגורמים הרלוונטיים, הגענו להבנה שיש מסר אחד שהוא המרכזי מבחינתנו - ערך החירות. המצעד בירושלים פועל בכל שנה כדי לדרוש חירות לקהילה. גם חירות לחיים, כלומר הזכות להתקיים בביטחון, וגם חירות במובן של שוויון זכויות, הרי עדיין לא הגענו לשוויון זכויות מלא ולמיצוי קיומנו פה. אחרי שהצפנו את הערך הזה מול משפחות החטופים, התבהר המובן מאליו, הרי כל מה שהם מבקשים זה חירות לבני המשפחות שלהם.
"היינו גם שותפים לשיח הארצי בקרב ארגוני להט"ב, בפורומים השונים, ביחס לרלוונטיות של המצעדים, האירועים והמופעים, ואיזה אופי צריך להיות להם השנה. הרצון לבטל את המצעד בתל אביב נולד בגלל שהמצעד התל אביבי במהותו הוא מסיבתי ושמח, להבדיל מהמצעד בירושלים שתמיד היה יותר מחאתי. זה מדהים וחשוב ואנחנו צועדות בתל אביב כל שנה, אבל השנה זה לא מתאים".
3 צפייה בגלריה
נילי מדרר, מנכ"לית הבית הפתוח. ההחלטה לקיים את המצעד הירושלמי נעשתה בשיתוף פעולה עם מטה משפחות החטופים
( צילום: יעל אלכסנדר)
ללא תמיכת העירייה, מאין מגיע המימון למצעד הירושלמי?
"אנשים בוחרים אקטיבית ומתגייסים לסייע בהפקת המצעד, וזה מדהים ומפתיע ומרגש בכל שנה מחדש. המימון מגיע משותפים תורמים, כמו חברת לייטריקס והקרן החדשה. לאחרונה גם ההסתדרות התחילה לתמוך בנו, ויש גם הרבה תורמים פרטיים שמבינים את החשיבות של מצעד בעיר הבירה, ושותפים לחרדה הקיומית שלנו ושל מה יקרה אם לא יהיה פה מצעד, אם לא תהיה קהילה ליברלית תומכת בירושלים".
איך אפשר לאפיין את הקהילה הגאה בירושלים? במה היא שונה משאר הקהילות הגאות בישראל?
"ירושלים שייכת לכולם, לכל המגזרים, הגילאים, העדות, הדתות והקבוצות, וכך גם הבית הפתוח והקהילה בעיר. יש אצלנו חילונים, דתיים וחרדים, פלסטינים, אנשים מכל צד של הקשת הפוליטית ומכל טווח הגילאים. הצעיר ביותר בקבוצת הנוער שלנו הוא בן 13, ובקבוצת גיל הזהב יש משתתף בן 94, שהוא ותיק הפעילים שלנו.
"יש בירושלים 1.2 מיליון תושבים, ומבחינתנו, לפחות 10 אחוז מהם מיוצגים על ידי הבית הפתוח. מעבר לזה, אני חושבת שלהיות להט"ב בירושלים הופך אותנו במידה רבה ליותר אקטיביסטים ולקצת יותר לוחמניים לגבי הזכויות שלנו, כי אין לנו את הפריווילגיה לשקוט. זה ממש מורגש ומושרש. אנחנו כל הזמן תחת איום וכל הזמן מבקשים לפגוע בנו, להרע לנו, לשלוח אותנו לערים אחרות".
"אני חושבת שלהיות להט"ב בירושלים הופך אותנו במידה רבה ליותר אקטיביסטים ולקצת יותר לוחמניים לגבי הזכויות שלנו, כי אין לנו את הפריווילגיה לשקוט. אנחנו כל הזמן תחת איום וכל הזמן מבקשים לפגוע בנו, להרע לנו, לשלוח אותנו לערים אחרות"
ארגון הימין הקיצוני להב"ה קרא בשבוע שעבר לראש עיריית ירושלים לבטל את "מצעד התועבה" כלשונם, ואף הודיע כי יקיים מחאה מולו. איך אתם מתמודדים עם האיום?
"אנחנו מזמינות את כל נערות ונערי להב"ה להגיע למצעד בעירנו האהובה והיקרה, כדי לבחון בחופשיות את זהותם וזהותן המינית והמגדרית, ולהתפלא מהיופי האנושי בצלמו נבראנו, בלי לחשוש. אנחנו בבית הפתוח יודעות שעבור רבות ורבים זה המפגש הראשון עם הקהילה, והמפגש הראשון עם האפשרות לחיות חיים מלאים על כל מרכיבי זהותם. אין צורך בשנאה".
ובכל זאת, למצעד הירושלמי יש היסטוריה של מקרי אלימות כנגד הצועדים.
"נכון, ויש ממד מסוים של דאגה, אבל צריך להבין שהמצעד בירושלים הוא הכי מאובטח, ונערכים אליו יותר מאשר לכל אירוע אחר בישראל. אנחנו בהיערכות מסיבית מול משטרת ישראל בחודשים האחרונים. חברת ההפקה שלנו כל הזמן נמצאת איתם בדיונים, עם צמרת המשטרה וגם עם המפכ"ל, וככל הידוע לנו, המשטרה עושה מעל ומעבר גם ברמת המודיעין וגם בהיערכות ליום המצעד עצמו. אני קוראת לקהילה הגאה בישראל לבוא למצעד. הוא משמעותי, עם חשיבות לאומית. בואו לצעוד בעיר הבירה שבה מתקבלות ההחלטות המכריעות".
ללמד את העולם לחשוב אחרת
מדרר (31) שנולדה וגדלה ברמת גן, מציינת החודש שנה בתפקידה כמנכ"לית הארגון. היא יצאה מהארון כשהייתה בת 14, הגיעה לירושלים לצורך לימודיה באוניברסיטה העברית, והתאהבה בעיר. בתקופת הלימודים היא פעלה במסגרת תא מרצ ותא סל"ע (סטודנטים למען עובדים), ואף עמדה בראשו. בהמשך הייתה מועמדת למועצת העיר מטעם רשימת מרצ ("לא נכנסתי כי היו חסרים קצת פחות מ-200 קולות"). לאחר מכן, שימשה כמנכ"לית ארגון הסגל הזוטר באוניברסיטה.
"כשהגעתי ללמוד בירושלים, הייתי פעילה בשדה הפוליטי והאקטיביסטי. נכנסתי ישר לתאים הסטודנטיאליים, פעלתי במסגרת המחאות, התחברתי למאבק שלנו כקהילה גאה, למאבק המגדרי, לשוויון זכויות לנשים, ולמאבק באלימות נגד נשים. את הבית הפתוח הכרתי תוך כדי המאבקים האלה, ועם השנים התחלנו לשתף יחד פעולה.
"כשראיתי קול קורא לתפקיד המנכ"ל, הרגשתי שזה הזמן בשבילי והבשלות הנכונה להתמודד, ולשמחתי, אחרי הרבה ראיונות ותהליך ארוך של מיונים, התמזל מזלי לזכות בתפקיד. בחרתי לגור בירושלים והחלטתי שהיא תהיה הבית שלי. אני גרה בדיוק בין בית הנשיא לבין בית ראש הממשלה. זה כנראה המקום הכי בטוח בישראל, אבל גם מקום פקוק וצפוף כי רוב הזמן הוא סגור".
3 צפייה בגלריה
נילי מדרר במצעד הגאווה הירושלמי. "המצעד הירושלמי שונה מהתל אביבי באופיו המחאתי"
(צילום: דניאל רחמים)
לאיזו אות מבין אותיות ה-להט"בק את משתייכת?
"אני אישה ביסקסואלית. הייתי במערכות יחסים ארוכות עם נשים, ועכשיו אני חיה עם איש, כמעט שנתיים. זה מאוד פיקנטרי פה בביצה המקומית, שמנכ"לית הבית הפתוח נמצאת בזוגיות עם גבר. התגובות הן לפעמים מופתעות, אבל אותי זה מצחיק".
למה אנשים מופתעים?
"למרות שהרבה מאוד אנשים מהאוכלוסייה נעים על הרצף, לאנושות הרבה יותר קל לתפוס דברים בצורה תבניתית. ביסקסואליות נתפסה במשך תקופה ארוכה כ'לא פה ולא שם', לא כמו אנשים שיש להם גם וגם, אלא כמו אנשים שצריכים לבחור ולא בוחרים. זאת גישה שלילית, אלימה ומכאיבה.
"החברה מצפה מאיתנו לבחור קודם כל בין אחד לאפס - אם אנחנו הומואים ולסביות וטרנסים וטרנסיות, או שאנחנו סטרייטים וסטרייטיות. מאוד קשה להבין את הרצף הפלואידי. אני מקווה שהנוכחות שלי משרתת את המטרה הזאת, ושבזכות הבהירות שבה אני חווה את הנטיות הביסקסואליות שלי, נוצר קצת יותר מקום לאנשים ביסקסואלים.
"יש אנשים שלא רוצים שיגדירו אותם בצורה חד-משמעית. אנחנו ממש מלמדים את העולם צורת מחשבה אחרת, הרחבה מחשבתית שבה יש יותר מקום לביסקסואלים. למעשה, אם אנחנו מזקקים מהי הקהילה הגאה, אז התשובה היא שזאת הזכות שלנו להיות בתהליכים והזכות שלנו לאהוב את מי שאנחנו רוצים לאהוב, גם בלי שנשים על עצמנו תוויות ונגדיר את עצמנו כך או אחרת".
"מאוד קשה להבין את הרצף הפלואידי, ואני חושבת שזה מאוד חשוב. אני מקווה שהנוכחות שלי משרתת את המטרה הזאת, ושבזכות הנוכחות שלי והבהירות שבה אני חווה את הנטיות הביסקסואליות שלי, נוצר קצת יותר מקום לאנשים ביסקסואלים"
איך בן הזוג שלך מתייחס לפעילות הציבורית ולעיסוק שלך?
"הוא תומך מאוד. ברור לו, בוודאי גם לי, שירושלים בלי הקהילה הגאה ובלי שוויון זכויות, בלי החירות והביטחון להתהלך ברחובות, היא ירושלים שלא ראוי לחיות בה. הוא מבין שזה אחד המאבקים הכי בסיסיים והכי צודקים, לכן הוא מחובר ושותף לכל העשייה. הוא המתנדב מספר אחד של הבית הפתוח".
מה הם לדעתך אתגרי הקהילה הגאה בשנה הזאת, ברמה המקומית וברמה הארצית?
"עוד אין לנו שוויון זכויות, אנחנו עוד לא זוכים להכרה מלאה ממדינת ישראל, וחשוב לי להדגיש שמגיעות לנו זכויות בלי קשר לשיוך לקבוצה כזאת או אחרת, או להאם שירתנו או לא שירתנו במלחמה. אנחנו אזרחים ואזרחיות של מדינת ישראל ולמדינה צריכה להיות אחריות על התושבים שלה במגוון רחב של תחומי חיים, לרבות נישואים והורות, ומדינת ישראל לא עושה את זה ולא נותנת את המגיע לנו. זה מאבק שהתחיל לפני הרבה שנים ואנחנו עדיין בתוכו. יש עוד דרך ארוכה.
"מעבר לזה, ברמה הפנים קהילתית, יש בתוכנו גוונים רבים ולא תמיד אנחנו מצליחים ומצליחות להתעלות מעל המחלוקות בינינו. כאן בבית הפתוח אנחנו עושים באופן קבוע פגישות קהילתיות, שבהן אנשים יכולים לבוא ולדבר, גם אם הם מחזיקים בדעות מאוד שונות האחד מהשני, מתוך הבנה שיש לנו מרחב בטוח אחד שאנחנו צריכים לשמור עליו. כולם צריכים להרגיש פה בנוח, ואנחנו נאבקות על העיקרון הזה".
מצעד הגאווה והסובלנות ירושלים, בכותרת "BORN TO BE FREE", יצעד ביום חמישי מגן הפעמון (התכנסות החל מהשעה 15:00, תחילת צעידה בשעה 16:30), אל גן העצמאות, שם תתקיים עצרת גאווה.
