"בצער עמוק אנו נפרדים מקורין אלאל, אחת מהדמויות הבולטות בקהילת הלהט״ב ובמוזיקה הישראלית", כתבה הבוקר (ה') הילה פאר, יו"ר האגודה למען הלהט"ב, עם הישמע דבר מותה של המוזיקאית, שנחשבת לאחת מאבני הדרך של הקהילה הגאה בישראל. "קורין הייתה מוזיקאית פורצת דרך שהעניקה השראה לכולנו, במשך עשורים של יצירה. היא כבשה את הבמה בקול הייחודי שלה, כתבה פסקול לדורות של ישראלים והעניקה בית לכל כך הרבה מאיתנו שהרגישו לבד.
"אנחנו זן נדיר, ציפור משונה - המילים הללו, הפכו להמנון עבור כל מי שהרגיש.ה שונה או יוצא.ת דופן. עבור הקהילה הגאה, הן ביטאו את הייחוד, הכוח והמאבק להיות בדיוק מי שאנחנו. קורין תישאר סמל של יצירה, אהבה וגאווה, לא רק בזכות המוזיקה שלה, אלא בזכות הקול שהיא נתנה לכולנו. האגודה למען הלהט"ב כואבת את לכתה של קורין אלאל. יהי זכרה ברוך".
"עצובים וכואבים את לכתה של קורין אלאל, יוצרת פורצת דרך וחברת קהילה אהובה", ספדו לה מארגון הנוער איגי. "שיריה של קורין היוו את פסקול היציאה מהארון של אלפי להט"בים בישראל, ובחירתה לדבר בפתיחות ואומץ על האהבה שלה כבר בשנת 2001, נתנה כוח והשראה לרבים ורבות אחריה. אין לנו ספק שששיריה של קורין ימשיכו ללוות אותנו ואת הדורות הבאים, ואנחנו מקווים לראות עוד אומנים רבים הולכים בדרכה".
"קורין אלאל הייתה הייתה אחת כזאת שגם כשהיא הייתה בארון, היא נורא לא התחבאה", ספד לה גל אוחובסקי. "היא הייתה מצד אחד כאילו לא פוליטית, ומצד שני מאוד פוליטית. היא לא הייתה נושאת הצהרות במצעדים או מגיבה כשמישהו אמר משהו, אבל היא הייתה פוליטית מעצם הנוכחות שלה ומהאמירות המוזיקליות.
"הכרנו לפני הרבה שנים בפסטיבל ערד כשהיא רצתה לברוח משם ואני נתתי לה טרמפ לתל אביב. אחר כך הכרתי אותה טוב יותר כשהייתה חברה של חברתי הטובה ציפה קמפינסקי. אני חושב שהמשפט שמתאר אותה הכי טוב זה 'אנחנו זן נדיר, ציפור משונה', כי היא באמת הייתה גם נדירה באיכותה וגם קצת משונה. פעם קראו לזה 'אסטרונאוטית', אבל אסטרונאוטית אהובה. היא לא הייתה דומה לאף אחת. הייתה נטולת פוזה ודאווין, היא לא הייתה דיווה במובן הזה שכל מה שבאמת עניין אותה זה לעשות עוד מוזיקה".
הילה פאר: "אנחנו זן נדיר, ציפור משונה - המילים הללו, הפכו להמנון עבור כל מי שהרגיש.ה שונה או יוצא.ת דופן. עבור הקהילה הגאה, הן ביטאו את הייחוד, הכוח והמאבק להיות בדיוק מי שאנחנו"
"זאת אבדה מאוד גדולה וכאב גדול לאבד יוצרת כל כך עצומה, אבל גם חברה", אומרת השחקנית והמוזיקאית אסי לוי. "אני לא אשכח את הרגע המכונן כששמעתי כשעוד הייתי תיכוניסטית את 'שיר לשירה'. ישר הבנתי שמדובר במוזיקאית מקורית, מחוננת וייחודית. הכרתי אותה אישית כשהייתי ממש צעירה, בשנות התשעים. עבדתי אז בחברת ההפקה של טמירה ירדני והייתי מנהלת המופע שלה איזה פעם או פעמיים.
"בהמשך, הכרתי אותה ממש טוב, בפן היותר אישי, דרך ענבל פרלמוטר שהייתה בת הזוג שלה. לאורך השנים דרכנו נפגשו בכל כך הרבה צמתים. בשנים האחרונות הילדים שלנו, עומר שלה וליהי שלי, למדו יחד והיו חברים מאוד טובים. יש לזכותה של קורין תרומה גדולה בהרבה נושאים. היא לא עמדה מהצד, גם בנושא של הקהילה הלהט"בית, וגם בנושא של המאבק באלימות נגד נשים. היציאה של קורין מהארון הייתה חלקה. זה לא היה סוד גדול בתעשייה ואני חושבת שכולם ידעו, זה היה טבעי".
"השיחה האחרונה שלנו הייתה לפני כמה ימים. היא הייתה אמורה להפיק לי שיר, אבל היא כבר הייתה מאושפזת בבית החולים ואמרה לי שהיא מחכה לצאת ולהתחיל לעבוד. הייתה לנו שיחה עם הרבה אופטימיות", אומרת המוזיקאית יפעת נץ שהייתה חברת להקת "המכשפות", שאלאל הפיקה מוזיקלית.
"הכרתי את קורין בגיל מאוד צעיר, אח שלי ניגן איתה, וכבר כשהייתי קטנה היינו שומעים בבית קורין. מרגע שנחשפתי לשירים שלה, היא תמיד נורא ריגשה אותי. הגוון שלה היה שונה, הגישה שלי, הקול והמוזיקה שלה ישר תפסו לי את הנשמה. מעבר לחיבור אל הצלילים שיצאו מקורין, העניין של הזהות המינית הגלויה שלה נתן לי כוח כנערה מתבגרת. ידעתי בזכותה שהכול בסדר, שהכול יהיה טוב.
"כשהתחלנו עם להקת המכשפות דיברנו בינינו עלן מי היינו רוצות שיפיק אותנו, וכולנו בפה אחד אמרנו קורין. כשסיפרנו לה על ההרכב היא הזמינה אותנו אליה ליפו. היא הייתה גרה אז ברחוב יהודה הימית, והגענו, שלוש בנות צעירות, מפוחדות ונרגשות, נתנו לה קלטת, היא הקשיבה ונדהמה. ככה הכול התחיל".
"שנים אחר כך, הייתה תקופה שניגנתי בהרכב שלה, ואני זוכרת פעם שנסענו בוואן להופעה בחיפה. היו פקקים, ואנחנו פשוט צחקנו במשך כל הנסיעה, איזה שעתיים וחצי של צחוק. כשהגענו לבלאנס כבר ממש כאבו לי הלסתות מרוב צחוק. זה המשיך בחדר הלבשה, צחוק פסיכי של בכי. היו לי רגעים קסומים איתה.
"אחד הקסמים שלה היה לעלות בשנה האחרונה על הבמה, שוב ושוב, למרות המצב שלה, ולעבור מהופעה להופעה. המוזיקה הייתה מזור בשבילה. היא ניזונה מהאהבה שלה למוזיקה, לאנשים, לבעלי חיים. היא הייתה גיבורה, קוסמת, ילדה נצחית. היא הייתה מבחינתי זן נדיר וגדולה מהחיים, חד- פעמית. העולם יהיה אחרת בלי קורין".
יפעת נץ: "העניין של הזהות המינית הגלויה שלה נתן לי כוח כנערה מתבגרת. ידעתי בזכותה שהכול יהיה טוב"
"הייתי נערה שפחדה מכמה שהיא ציפור משונה וכמה שפחדתי לחשוב שאולי אני בכלל זן נדיר", שיתפה השחקנית והאקטיביסטית הטרנסג'נדרית בל אגם. "השיר שלך היה מתנגן אצלי בחדר לילות שלמים וכמה כוח הוא נתן לי בנעורים ובתחילת דרכי. תודה לך אהובה. יש מצב שנתת לי כוח כי הרגשתי שאת שרה את השיר הזה בשבילי: אנחנו פוחדים מהצל של עצמנו, נצמדים לקירות הבתים, ורוב הזמן מתביישים בגופינו, חופרים מקלטים".
"אתמול בלילה כבר הודיעו לנו שלא נשאר לה הרבה. קשה לי לחשוב עליה כעל מי שכבר לא איתנו, זה כמו חלום רע", אומרת מפיקת מסיבות הנשים, אילנה שירזי. "הכרתי אותה לפני הרבה שנים, עוד כשהייתה בת זוג של ענבל פרלמוטר זיכרונה לברכה. קורין היא גם זמרת ענקית וגם המפורסמת הראשונה שיצאה מהארון, וגם עזרה הרבה לזמרות אחרות. היא הייתה בשבילי ובשביל הרבה נשים השראה.
"היא יצאה מהארון בצורה טבעית, אמרה שהיא כזאת וזהו, אבל בעצם היא לא הייתה אף פעם בתוך הארון כי היא לא באמת הסתירה את זה מאף אחד. קורין היא בן אדם נפלא, אישה שכולה טוב לב. בכל הפעמים כשפניתי אליה כדי שתופיע באחת המסיבות שלי היא אף פעם לא סירבה. קיבלתי ממנה כל כך הרבה. היא תמיד הלכה לקראתי, והבנות כולן מאוד אהבו אותה ונתנו לה את הכבוד שמגיע לה. זה עצב גדול מאוד לכל הקהילה הגאה, אין לי מילים".
"זן נדיר, אין לי ארץ אחרת, ועוד כל כך הרבה שירים יפים היו לקורין אלאל, אבל יש ביצוע אחד שאני לא אשכח", אמר הבוקר אורי בנקי, אביה של שירה בנקי ז"ל, שנרצחה במצעד הגאווה בירושלים. "זה היה באוגוסט 2016, יום השנה לרצח שירה בנקי בת השש עשרה במצעד הגאווה. קורין עלתה לבמה והקדישה לה את 'שיר לשירה'. השיר אומנם נכתב בשנת 1981 אבל הרגיש כל כך מתאים כשקורין שרה וקצת הבטיחה, 'עולם חדש וטוב אני אתן לך'. יהיה זכרה ברוך".