יש לי וידוי: המנהג הזה של להתנשק בליל השנה החדשה? אז הוא תמיד הרתיע אותי. הסתכלתי עליו כעל מנהג קיצ'י וראוותני, אלמנט נוסף של תרבות הצריכה הקפיטליסטית, שהפכה את הנשיקה לחגיגה אחת גדולה של מציצנות. לא הצלחתי להבין את הרעיון שעומד מאחורי אותו מנהג, ואני חושבת שזאת הסיבה העיקרית שבגללה הוא הרתיע אותי.
עד היום קשה לדעת במדויק היכן ומתי נולד מנהג נשיקת החצות המפורסם. יש הסבורים שמקורו בחג פגאני שנחגג בתקופה זו של השנה באירופה, שבמהלכו נהגו לרקוד כל הלילה ולהתנשק תחת העצים. יש הטוענים שהמקור למנהג לקוח מפסטיבלים מהתרבות הרומית, כמו פסטיבל סאטרונאליה, חגו של האל הרומאי סאטורנוס, שבמהלכו נהגו להשתכר ולהתנשק, ויש הטוענים שמקור המנהג לקוח מהפולקלור האנגלי והגרמני – שם קיימת אמונה תפלה שהשנה החדשה תהיה כאופיו של האדם הראשון שניתקל בו.
המשותף לכל המסורת הללו הוא מסר אחד: מתנשקים בדיוק ברגע שבו השנה נפתחת, כדי להתחיל את השנה בטוב. נשיקה באמת מסמלת משהו טוב וחיובי. השלב האוראלי הוא השלב ההתפתחותי הראשון שלנו, עוד כשאנחנו עוללים. זאת הדרך שבאמצעותה אנו בודקים מה יעשה לנו טוב לגוף, מה בטוח להכניס לפה, מה נעים ומה טעים.
באותה מידה אנשים שמים המון משקל על טיב הנשיקה הראשונה שלהם עם אדם חדש. אופי הנשיקה מכתיב לנו אם נרצה להמשיך ולהתקדם איתו לשלב הבא, ממש כמו תינוקות שבודקים אם מה שנכנס להם לפה מסב להם עונג, או שמוטב להם לירוק אותו החוצה.
במשך שנים לא היססתי לפסול בחורים על סמך נשיקה ראשונה גרועה. אם לא הייתה בינינו כימיה, לא ראיתי טעם להמשיך איתם עוד. הייתי מכתירה את הבחור ביני לבין עצמי כנשקן גרוע, וממשיכה הלאה עם חיי. עד שהכרתי אותו.
הבחור מהים. או מטינדר
הכרנו בטינדר. טוב, לא בדיוק. היה לנו מאץ' אבל מעולם לא נפגשנו. באחד הימים החמים של אמצע אוגוסט הלכתי לים כדי לצפות בשקיעה. הלכתי הלוך ושוב בחוף, חיפשתי היכן להתמקם. מצאתי לבסוף מקום מרווח ושקט, פרשתי את שמיכתי, התפשטתי ונכנסתי לטבול במים. חזרתי וצנחתי על השמיכה, מטפטפת ושמחה, כשלפתע נשמע צליל הודעה.
"יכול להיות שחלפת עכשיו על פניי בחוף?"
מתחתי את צווארי והסתכלתי ימינה ושמאלה, לחפש את הבחור. "יש מצב. אני בים", כתבתי והנפתי את ידי למעלה. "אתה רואה אותי?".
מצד שמאל אני מזהה יד מונפת באוויר, ומתחתיה בחור. היד המונפת סימנה לי לבוא. היד המונפת שלי סימנה בחזרה, "לא-לא-לא, אתה תבוא לפה". היד ירדה למטה, והבחור קם והתקדם לכיווני. הבטתי בו הולך זקוף ונינוח, מגיע עד אליי, מתכופף, מסתובב ומתיישב לצידי בקלילות מרשימה על השמיכה. דיברנו קצת, ומשהו בו מיד השרה בי אווירה נעימה ובטוחה. הוא היה גבוה ויפה, והיה בו שקט פנימי שלא הצלחתי להבין עד הסוף אם הוא באמת שקט או שאולי הוא מחפה על סערה פנימית שטרם נחשפה.
הוא הציע לי שאכטה, אני הצעתי לו שלוק מהבירה. כשדיברתי הוא הסתכל לי עמוק אל תוך העיניים ולא הסיר את המבט. הוא היה נוכח איתי באמת, וזה היה חדש לי. מספר דקות מאוחר יותר הוא קם ונכנס למים. כשחזר הגוף שלו טפטף ונצנץ בשמש, והרגשתי שאני קצת מתרגשת מבפנים. הוא התיישב מאחוריי ובטבעיות חיבק אותי מאחורה. זה לא היה מוזר, זה הרגיש טבעי. רציתי שיתקרב אליי אפילו יותר.
דיברנו עוד קצת ואז החלטנו ששנינו רעבים מדי וכדאי שנאכל משהו. התלבשנו והלכנו למסעדה הקרובה, ואחריה המשכנו לבר שכונתי שאני מיודדת עם הברמן שעובד בו. ישבנו על הבר זה ליד זו, ואני והברמן פצחנו בשיחת מכרים שלא התראו יותר מדי זמן. אותו בחור כנראה הרגיש מיותר כי הוא אמר שהוא כבר חוזר, ויצא החוצה.
הדקות נקפו והוא לא חזר. יצאתי מהבר ומצאתי אותו עומד ברחוב ומעשן. "לאן נעלמת?", שאלתי והתקרבתי אליו בחצי חיוך. הוא הניח לי בטבעיות יד על המותן. משהו בינינו פשוט הרגיש טבעי, כאילו שאנחנו מכירים משכבר הימים. הכול היה מאוד עדין, ואני מודה שזה קצת שיגע אותי. רציתי שהוא ינשק אותי כבר.
"לא יודע. סתם עישנתי פה".
"אתה... אממ... מהן התוכניות שלך בעצם? אתה רוצה שנמשיך אליי?"
הוא אמר שהוא ישמח. נכנסנו פנימה, ביקשנו חשבון ויצאנו לדירה שלי. רציתי להיות כבר בבית, במקום שקט, ולטרוף את הבחור השקט והמתוק הזה. די, ערב שלם אנחנו נגררים בכל העיר וכלום לא מתפתח חוץ מהחשק המיני שלי.
הגענו אליי הביתה, פתחתי לנו בקבוק יין והתיישבנו על הספה. הוא צנח בנינוחות ואני נשכבתי לידו, פורסת עליו את רגליי. הוא התחיל ללטף לי את הרגליים בעודו מדבר, אך בקושי הצלחתי להקשיב. המגע שלו הסיח את דעתי לחלוטין. התקרבתי אליו עוד קצת עם האגן, נצמדת אליו יותר ויותר. ישבנו כמעט חבוקים, כאשר אני כורכת את רגליי סביב מותניו והוא אוחז בי.
רכנתי אליו במין חיוך מטופש, הוא חייך אליי בחזרה והתקרב אליי עם השפתיים. הנה זה בא, חשבתי לעצמי נרגשת. הוא התקרב עוד קצת ועוד קצת, עצמתי את העיניים, ופתאום לשון ארוכה ורירית תקפה את חלל הפה שלי בבת אחת, מצליפה לי בשקדים ללא כל אזהרה מוקדמת, מגששת אחר דבר מה לא ידוע, ועושה זאת בגסות חסרת מעצורים. מה קורה פה?!
העיניים שלי נפערו בתדהמה. מה זה החוסר רגישות הזה?! איזה חוסר הלימה בין אופי האדם לאופי הנישוק, שהרגיש אגרסיבי ונטול כל רגש. הפה שלי (וגם המוח) לא ידעו איך להגיב, כך שהתגובה המיידית שלי הייתה לשתף פעולה. הלשון שלי זזה ימינה ושמאלה, מנסה למצוא לעצמה מקום מבטחים מן המתקפה.
זה באמת נעים לו? ככה הוא אוהב להתנשק? או שהוא עושה את זה כי הוא חושב שזה מה שאמורים לעשות כשמתנשקים ושזה נעים לי? מי לעזאזל לימדה אותו לנשק ככה? ולמה היא לא אמרה לו שום דבר? האם אני עומדת להיות זאת שתבשר לו את האמת המרה שסליחה, אבל לא? ככה לא מתנשקים?
וואי וואי, מה עושים? זהו? לחתוך? אני לא אשרוד עוד נשיקה אחת כזאת. לא, אין מצב. אבל הוא חמוד כל כך, ונעים, ויפה. מה, רק בגלל שהוא נשקן גרוע נסיים את החגיגה? ואולי הוא טוב יותר בדברים אחרים?
"הנה זה בא, חשבתי לעצמי נרגשת. עצמתי את העיניים, ופתאום לשון ארוכה ורירית תקפה את חלל הפה שלי בבת אחת, מצליפה לי בשקדים ללא כל אזהרה מוקדמת, מגששת אחר דבר מה לא ידוע, ועושה זאת בגסות חסרת מעצורים. מה קורה פה?!"
גמרתי אומר בליבי שאני אמשיך איתו הלאה אבל פשוט אתחמק מלהתנשק איתו. אם זה יהיה בלתי נמנע, אז אני אשתף פעולה במחול הלשונות התוקפני הזה, אבל בגדול, אני אנסה לעשות כל שביכולתי כדי להימנע מזה, בזמן שנתענג על דברים אחרים.
באמת התענגנו. המשכנו להיפגש כמעט כל יום, ולעשות כמעט הכול חוץ מלהתנשק. אבל מין ללא נשיקות נעימות הוא מין חסר תשוקה ומעוף, ועדיין סירבתי לסיים עמו את הקשר, כי מינוס הדברים הללו הבחור באמת מאוד מצא חן בעיניי.
ערב אחד שכבנו במיטה ערומים והתלטפנו. הוא שכב על גבו ואני רכנתי מעליו בזמן שהוא ליטף לי את השיער. הוא הרים את ראשו לכיווני על מנת לנשק אותי, ובאופן אינסטינקטיבי זזתי מיד לאחור.
"מה קרה?", הוא שאל וקפא במקום. שיט, נתפסתי על חם.
"אממ".
"אמממ... מה? תגידי לי".
"למה אתה מנשק ככה?"
"איך ככה?"
"דוחף את כל הלשון שלך לפה שלי כאילו שחייך תלויים בזה?"
"כי את נישקת אותי ככה. אני רק משתף איתך פעולה".
"רגע, מה?"
"כן, הלשון שלך נדחפת לי לפה בכל פעם שאנחנו מתנשקים, אז אני מבין שזה מה שאת אוהבת".
רגע-רגע, אז כל הזמן הזה הוא חשב שאני בכלל נשקנית גרועה, והוא התחמק ממני והתפשר? "זה ממש לא מה שאני אוהבת!", הבהרתי. "רגע, אתה עושה לי גזלייטינג עכשיו?"
"אני עושה מה?"
"לא חשוב. אני לא אוהבת את זה. אני שיתפתי פעולה איתך".
"אוקיי. אז מה את כן אוהבת?", הוא שאל, התקרב אליי, והצמיד אליי את שפתיו.
"קצת פחות לשון. תרכך את השפתיים. כן, ככה. תלטף אותי עם השפתיים ומדי פעם תשלח את הקצה של הלשון שלך בעדינות כדי לבדוק מה נשמע איתי, ותראה אם הלשון שלי עונה לך".
הוא הקשיב וביצע וכמו במטה קסמים - הנשיקה המבחילה ממקודם הפכה בין רגע לאחת הנשיקות הכי נעימות שחוויתי בחיי. הפער היה בלתי נתפס. הוא נישק אותי מדהים, בהקשבה, בעדינות וברכות. הוא בכלל לא היה נשקן גרוע כמו שמיהרתי להכתירו. כל הכלים לנשיקה טובה היו כבר ברשותו.
מהסיפור הזה למדתי שאם זה לא הנשקן שגרוע אלא הנשיקה עצמה שגרועה, אולי גם שנה גרועה ניתן להפוך לשנה טובה? אז אם במקרה החלטתן לקיים את המנהג הזה נשיקת חצות ואבוי, נפלתן על נשיקה גרועה, אל תשלימו עם גזירת הגורל הזאת. הנחו את מי שמולכן ואמרו לו בדיוק מה נעים לכן, וכך תהפכו שנה עם פוטנציאל להיות "לא מי יודע מה", לשנה מדויקת עבורכן, ואולי אפילו נעימה.
נשיקות ושנה טובה!
