מגפת הקורונה משפיעה על מיליארדי אנשים שנאלצים להישאר ספונים בבתיהם ולשנות את השגרה היומית שלהם בעל כורחם. ומה עושים כל כך הרבה אנשים שתקועים כעת בבית? חלקם מנסים לעבוד מהמחשב הביתי, אחרים מעבירים זמנם בין הררים של כביסה לא נגמרת לכלים המצטברים בכיור, ויש גם את מי שצופה בפורנו, מלא-מלא פורנו. אתר pornhub דיווח החודש על עלייה של מאות אחוזים בכניסות אליו, ממדינות שונות ברחבי העולם. מסתמן, אם כן, שככל שעקומת התפשטות הנגיף ברחבי העולם עולה, יחד איתה עולה גם עקומת צריכת הפורנוגרפיה אונליין.
המגמה הזו מדאיגה מאוד את פרופסור שאולי לב-רן, פסיכיאטר אשר ייסד יחד עם שותפו וחברו ד"ר אריאל קור את ''המרכז הישראלי להתמכרויות'', עמותה ללא כוונות רווח שנועדה לקדם את המניעה והטיפול בהתמכרויות בישראל. "השילוב של ההסתגרות בבית יחד עם חרדה, מתח, שעמום, פחות מערכות למידה ומחויבויות וקושי להתמודד עם המציאות החדשה, עלול להוביל חלק מהאנשים לפנות להתנהגויות שבאופן טבעי אולי מרגיעות קצת בטווח המידי, אבל עלולות להפוך להרגל שיהיה קשה מאוד להיפטר ממנו בטווח הבינוני והארוך.
"בנוסף, אנשים רבים שמתמודדים עם התמכרות בשגרה שלהם, מוצאים את עצמם פתאום בלי כל הדברים שהגנו עליהם עד כה, ואז הסיכוי שמצבם יחריף הוא גבוה. הפורנוגרפיה זמינה ברשת. אתה לא צריך להזמין שום דבר הביתה ואין עלויות. למעשה, כולם נמצאים היום בסיכון לפתח את ההרגל הזה או להחריף הרגל כזה, אם הוא כבר קיים", הוא אומר.
לב-רן נחשף לראשונה לעולם ההתמכרויות אחרי שירותו הצבאי. "אחרי הצבא שהיתי תקופות ממושכות בהודו", הוא נזכר. "היו מסביבי הרבה חבר'ה שחיו סביב הסמים, אבל הנורה האדומה נדלקה לי רק כשחזרתי לארץ, כשקלטתי שחלק מהם שימרו את ההרגל הזה גם כאן. ואם שם זה היה מגניב, אצל מי שהמשיך כאן באותה אינטנסיביות, זה כבר התחיל לגרום לצרות. ראיתי איך זה משפיע על חיים של אנשים קרובים שמתחו תואר ראשון על פני עשור שלם במקום שלוש שנים, וניהלו מערכות יחסים שבנויות סביב גראס וסמים אחרים, או מערכות יחסים שמתקשות להתקיים בגלל הסמים. אני מחשיב את עצמי לליברל גדול", הוא מצהיר. "אותי לא מטריד שעושים כל מיני דברים, אבל זה כן מטריד כשהדברים האלה מתחילים לתקוע לך את החיים".
שנים לאחר מכן, במהלך ההתמחות בפסיכיאטריה, הבין שנחוץ שינוי בגישה כלפי התמכרויות. "הבחנתי שבשעה שבמדינות המפותחות בעולם מדברים על התמכרות כעל מחלה וניגשים למטופלים בגישות לא שיפוטיות, כאן, בארץ, יש הרבה מאוד שיפוטיות וסטיגמה שלילית", הוא אומר. "קלטתי שיש כאן שדה שצריך ואפשר לעשות בו שינוי משמעותי, ונסעתי להשתלם בתחום בטורונטו, קנדה, במקום שעוסק בטיפול בהתמכרויות עם אידיאולוגיה טיפולית של מזעור נזקים".
התמכרות לסמים זה משהו אחד, אבל כשאני מדמיינת מכורים לפורנו, קשה לי שלא לחוש כעס. כפמיניסטית, אני מרגישה כמו אקטיביסט טבעוני שנדרש לחוש אמפתיה כלפי מגדלי עגלים במשבר. אתה יכול לעזור לי ליישב את הדיסוננס?
"צריך לעשות הבחנה בין עמדות אישיות, שגם אני שותף לחלקן, אשר מתנגדות לפורנוגרפיה בשל העוולות האיומות שמתקיימות בתעשייה הזו, וגם בשל העובדה שמשחקי התפקידים בפורנוגרפיה מתאפיינים בכוחנות, בהשפלת נשים ובסיפוק רצונות ללא תקשורת רגשית, מה שלא משקף בשום צורה את מה שנדרש בחיים כדי לקיים קשר מיטיב. יחד עם זאת, העמדה המקצועית שלי מכירה בסבל שנגרם למכורים לפורנוגרפיה ולסביבתם, ולחשיבות שבלתת להם מענה טיפולי".
מהו אותו סבל שנגרם למכורים לפורנוגרפיה?
"כל התמכרות שהיא כרוכה בסבל, כי בשלב מסוים, בלי שאני מבין איך הגעתי לשם, אני מפתח תלות בהתנהגות הכפייתית ומתחיל לרדוף אחרי הזנב של עצמי. ואז, או שאני מתעסק באופן כפייתי במתי אני אעשה את זה בפעם הבאה, או שאני מתעסק בלדמיין את זה, או שאני מתעסק בצורך להתאושש מזה כי כרגע גמרתי סשן. כל זה בא על חשבון התנהגויות אחרות שאני מזניח".
כמו תשומת לב לזוגיות שלך למשל.
"בהחלט. צפייה אינטנסיבית בפורנוגרפיה פוגעת במערכות יחסים. נניח שאני גר בבית עם בת זוג ובימים כתיקונם יש בינינו משיכה, תקשורת ויחסי מין. ברגע שיותר ויותר מהקשב שלי וגם מהקשב המיני שלי מופנה לעבר צפייה בפורנוגרפיה, היכולת שלי להתגרות וליהנות מיחסים רגילים עם בת הזוג שלי הולכת ופוחתת. היחסים מחווירים כי נחשפתי לדברים שהם יותר אקסטרים או יותר מדויקים להעדפות שלי, אשר גם לא מצריכים ממני מאמץ לייצר תקשורת או להיות מעורב רגשית".
מה לגבי אנשים שחיים לבד ואין חשש שמערכות היחסים שלהם ייפגעו?
"יש זיקה עצומה בין התמכרות לפורנוגרפיה לבין דיכאון, וזה עובד לשני הכיוונים. ככל שאני משקיע יותר מאמץ בהפגה רגעית של מתח לעומת בנייה אקטיבית של מערכת יחסים שיש בה אינטימיות רגשית וגם מיניות, כך אני חווה יותר בדידות, יותר סבל ויותר דיכאון. מן הצד השני, אנשים שסובלים מדיכאון הם בעלי סיכוי גבוה יותר לנסות לפתח מנגנונים של טיפול עצמי לטווח קצר ובכלל זה פנייה לפורנוגרפיה".
איך בן אדם יכול לזהות על עצמו שהוא מכור?
"לפתח התמכרות זה כמו המשל על הצפרדע בסיר. הצרפתים מכניסים את הצפרדע לסיר עם מים קרירים ואז מחממים באיטיות. עד שהצפרדע שמה לב, היא כבר מתבשלת. אותו דבר לגבי התמכרות - הרבה פעמים עד שאני מזהה, אני כבר מכור. זה אומר שככל שעובר הזמן, אני צריך את זה יותר, חלק יותר ויותר גדול מהזמן ומהמאמץ שלי הולך לצריכת פורנוגרפיה, אני עסוק באיך ומתי לחמוק מכל מה שאני עושה כדי לצפות, ולמעשה אני משהה את הקיום שלי בין צפייה לצפייה. ואז, אם אני מנסה להפסיק, אני נכנס למצב של גמילה שמתבטא באי-שקט, חוסר שינה, ירידה במצב רוח ועצבנות, ואז אני ממשיך לעשות את זה למרות הנזקים".
אמרנו שנזק אחד הוא פגיעה במערכות יחסים ונזק נוסף הוא דיכאון. יש עוד נזקים?
"הנזקים יכולים להיות נזקים שאני לא בהכרח מודע אליהם כגון החמרת תחושת הבדידות והתסכול, או החמרת החרדה עשרים דקות אחרי שסיימתי, וגם נזקים יותר גלויים כמו פגיעה במערכת היחסים שלי, כאמור. כאן יש תפקיד חשוב לדרך שבה בת הזוג מתעמתת עם הנושא. אנשים שדורשים מהם להפסיק את ההרגל, באופן טבעי נבהלים, מגנים על האוטונומיה שלהם ולפעמים גם מבטאים הכחשה עם משפטים כמו: 'אין לי בעיה בכלל' או 'אני לא יודע על מה את מדברת'. לכן, ככל שהפנייה אל המכור תהיה פחות שיפוטית ונוקבת, הסיכוי לשיתוף פעולה, לפחות מבחינת השיחה וההצפה של הנושא, יגדל".
היית אומר שיש אנשים שהם יותר מועדים לפתח התמכרות לפורנוגרפיה מאחרים?
"כן. אנשים שיש להם נטייה להתמכרות לכל מיני דברים וגם אנשים שיש להם איזושהי הפרעה פסיכיאטרית, למשל דיכאון, חרדה או הפרעת קשב וריכוז, נמצאים בקבוצת סיכון. בנוסף, אנשים שסבלו מטראומות, במיוחד טראומות מיניות בגיל צעיר, נמצאים בסיכון יתר, כי הם למדו מגיל צעיר להחליף אינטימיות במיניות".
רק גברים מתמכרים לפורנו?
"לא, אבל היחס נוטה באופן מובהק לטובת הגברים. עם זאת, ייתכן שבהמשך יתגלה שהפער בין גברים לנשים הוא קטן יותר. נשים לא מדווחות על התמכרות לפורנו בגלל תהליכי ריצוי חברתי. כשיש התנהגות שנחשבת ליותר 'סוטה' במגדר אחד, הסיכוי לא לדווח גדל. ראינו את זה גם במידה הנמוכה של פניית גברים בעקבות טראומה מינית, למרות שברבות הזמן אנחנו מגלים ששכיחות הפגיעות המיניות בקרב גברים גבוהה משכיחותה אצל נשים".
מה המצב בקרב ילדים ובני נוער?
"אחת הבעיות הגדולות בימינו זה גיל החשיפה המוקדם לפורנוגרפיה. בארה"ב גיל החשיפה הראשון הוא חד-ספרתי, כלומר בבית ספר יסודי. ככל שגיל החשיפה מוקדם יותר, כך עולה הסיכוי לייצר תלות. כלומר, להתרגל לגירוי שנוצר עקב הפרשת דופמין המכונה 'הנוירו-טרנסמיטור של העונג'. כשזה קורה בגיל צעיר, הסיכוי שלי להתרגש עד עמקי נשמתי מ'שבע דקות בגן עדן' הוא הרבה יותר קטן. ואם מגיל מוקדם זה נהיה אינטנסיבי ואפילו כפייתי, זה עלול לבוא על חשבון של בנייה של מערכות יחסים מציאותיות בעתיד", הוא מזהיר.
מפחיד.
"היום ילדים ובני נוער נשארים בבית בלי השגרה שלהם, לפעמים עם הורים לחוצים וחרדים בפני עצמם, עם הרבה שעות מסך ונגישות. זה אומר שהם עלולים להיחשף לראשונה, או לראשונה בצורה אינטנסיבית ולא מבוקרת, לפורנוגרפיה, וילדים כאלו הם בפירוש בסיכון לפתח התמכרות. לכן דברים כמו חסימות של הרשת הביתית או של מכשירים מסוימים, מעורבות הורית לגבי מה צופים, שיחות פתוחות לגבי הנושא הזה, יכולים לעזור ולמנוע בעיות".
אדם שמזהה את עצמו כמכור - מהן האופציות שעומדות בפניו לטיפול?
"ניתן למצוא ברשת טיפולים מקוונים של סקסוהולים אנונימיים. גם המרכז הישראלי להתמכרויות מנגיש תוכניות טיפול ייעודיות במיוחד לתקופת הקורונה, שהיא בבחינת אבן שואבת לאנשים שסובלים מהתמכרויות או מועדים לכך. אנו מציעים גם ייעוץ וטיפול רפואי ופסיכיאטרי, כי הרבה פעמים בבסיס יושבת הפרעה כמו דיכאון, חרדה, הפרעת קשב וריכוז או קשיים אחרים, ואם נטפל בה נכון תרופתית, נגדיל את סיכויי ההצלחה - כי להתמכרות יש רכיב ביולוגי.
"בנוסף, יש גם טיפול פסיכולוגי פרטני שמסייע לגייס את המוטיבציה של האדם לשינוי. אנחנו עוזרים לאדם לעשות את השינוי בפועל – לראות איך הוא מנהל את היום-יום בלי פורנו, איך הוא מקבל החלטות על דברים כמו ניתוק מהאינטרנט לפרק זמן, וגם ללמוד איך לווסת את עצמו ולבנות יחסים יותר בריאים עם מישהו אחר. פתחנו גם קו חם לאנשים שמתמודדים בביתם, והוא מאויש כמה שעות ביום ואפשר לפנות אליו, ואנחנו גם מעלים לאתר שלנו הרבה מאוד המלצות ואפליקציות שעוזרות למתן התנהגות כפייתית. אנחנו גם מציעים במרכז שלנו טיפול קבוצתי שבתקופת הקורונה הוא אונליין".
מהם היתרונות של הטיפול הקבוצתי?
"בטיפול קבוצתי בא לידי ביטוי הכוח של הקבוצה. הקבוצה מאפשרת נורמליזציה. עצם העובדה שאתה לא לבד ולא נדרש להמציא את הגלגל, כי רבים וטובים עשו את זה לפניך ואיתך. זו גם התחברות לכוח גדול ממך, לתחושת שייכות ותמיכה קבוצתית. בנוסף, אתה מקבל כלים זמינים מעבר לשעות הטיפול על ידי חברי הקבוצה המסייעים האחד לשני והופכים למערכת תמיכה. זה מועיל שבעתיים בזמנים שהאדם נוטה לבדידות ולהסתגרות, כי אז קבוצת השווים שלו הופכת להיות אנשים שמתמודדים עם דברים דומים, גם אם הסיפור של כל אחד מהם הוא יחידני על פני כדור הארץ.
"טיפול קבוצתי", מסכם לב-רן, "הוא מיקרו-קוסמוס של חייו של האדם. האופן שבו אני, למשל, מתמודד עם ביקורת מצד הסביבה, יפגוש אותי גם בתוך הקבוצה, ואז יש לי הזדמנות לתרגל את זה בסביבה תומכת שיש בה מרכיבים טיפוליים, במקום לתרגל על יבש בטיפול פרטני ולצאת לנסות את זה בעולם".
איך פונים לקבל עזרה דרך המרכז שלכם?
"הפנייה היא דרך האתר שלנו. יש אפשרות לשלוח פרטים ואז מזמינים אותך לפגישה".
מה אתה צופה שיקרה לכל אותם מכורים אחרי הקורונה?
"אני מודאג, כי לא כל כך קל לשנות הרגל שהפך לכפייתי. החשש הגדול שלי הוא שבצד השני של המשבר הזה מחכים לנו לא מעט דיכאון, חרדה והתמכרות".
מכורים ובני משפחותיהם מוזמנים להתקשר בימים א'-ה', בין השעות 13:00 - 15:00 לקו חם במספר 054-8266569
