בחוץ משתוללת מגפה, הילדים מתרוצצים בבית, העתיד לא ברור, המצב הנפשי לא מזהיר, עם חברים אי אפשר להיפגש, העבודה נעשית מהבית בפיג'מה (לפחות אצל אלה שטרם הוצאו לחל"ת), לרבוץ על הדשא בפארק זו עבירה, חדר הכושר סגור ומכל חנויות הבגדים נשארו רק חלונות ראווה, כך שגם שופינג כיפי לקיץ שבדרך נמנע מאיתנו.
נראה שהקורונה חודרת באלימות לכל תחום בחיינו ועושה בו מהפכה, אבל יש רק משהו אחד שאליו הקורונה טרם הגיעה, משהו אחד שהיא לא יכולה להרוס, פעילות אחת שלא נאסרה לחלוטין ולא הוצבו עליה מגבלות: כולנו רשאים לאונן.
ולא רק שכולנו רשאים, נראה שכעת אף הוצבו בפנינו התנאים המושלמים לכך. רובנו נהנים (או סובלים) מעודף זמן פנוי וממעט אפשרויות למלא אותו. מה כבר נשאר לעשות שלא גורר הדבקה טיפתית פוטנציאלית ודו"ח של כמה מאות שקלים? לאונן כמובן.
לא שהיינו צריכה קורונה בשביל לאונן. מדובר באחת הפעולות השכיחות ביותר משחר ההיסטוריה של האנושות. רוב הגברים והנשים יאוננו במהלך חייהם, ומתברר שהם לא לבד: גם בעלי חיים מסוימים כמו כלבים, חתולים, צבאים, קופים, קרנפים וחזירים נצפו מאוננים מדי פעם במטרה לענג את עצמם. בכל הנוגע לבני אדם, מדובר בפעולה שבדומה לאכילה, רחצה, עשיית צרכים והולדה מתקיימת בכל החברות ובכל התקופות. מה שכן, הגישות כלפיה השתנו לאורך השנים, והן שונות גם כיום ומושפעות מדת, תרבות וחינוך.
מבחינה דתית, אוננות נחשבת לחטא בכל שלוש הדתות המונותיאיסטיות הגדולות – היהדות, האיסלאם והנצרות – ונהוג להקפיד על חינוך להימנעות מוחלטת מהמעשה. ביהדות, אוננות (אצל גברים) נחשבת לשפיכת זרע לבטלה, זרע שנועד לקיום מצוות היצירה של חיים חדשים. המונח אוננות נגזר משמו של אונן, בנו של יהודה, המוזכר בספר בראשית כמי ששפך את זרעו לשווא. ככל הנראה, אונן ביצע מה שנהוג לכנות "משגל נסוג" ולא אוננות, אולם שמו קשור עד היום לאקט העינוג העצמי שלא למטרת רבייה. גם אוננות בקרב נשים איננה מעשה מקובל ביהדות. אומנם אין איסור הלכתי מובהק, אך בתלמוד מוזכרת אוננות נשים כתופעה שלילית ונחשבת ככניעה ליצר.
מבחינה רפואית, אוננות נתפסה במשך מאות שנים כמעשה פסול שהוליד עשרות מיתוסים. עד לאמצע שנות ה-50 של המאה הקודמת, אפילו אנשי מדע ורפואה האמינו שאוננות מזיקה ומביאה למחלות. עשרות מחקרים שנעשו מאז סתרו את ההנחות הללו, וכיום כבר ברור לכולם שאוננות לא רק שלא מזיקה לגוף, היא אף מבורכת. לפחות בעולם המערבי, אוננות נחשבת לפעולה טבעית לחלוטין שמיטיבה עם הגוף והנפש.
"אחד הדברים הכי טובים שאנשים יכולים לעשות עכשיו זה לאונן", מסבירה לימור בנדל, מטפלת זוגית ומינית, מומחית בחשק מיני ותשוקה: "אוננות מעניקה שני דברים חיוביים משמעותיים: הראשון הוא פשוט להיות יותר במגע עם עצמך, משהו שאנשים לא עושים מספיק במהלך היום, ואילו השני טמון בשחרור הורמונים למוח - אוקסיטוצין ואנדורפינים, שהם הורמונים של שמחת חיים ואהבה עצמית. השילוב הזה מאפשר לבנאדם שכרגע מאונן לקבל חוסן נפשי וחוסן פיזיולוגי. בעצם הוא מחזק את המערכת החיסונית של הגוף, ואם אנחנו מדברים פה על וירוס שמאיים עלינו, אז מערכת חיסונית טובה וחזקה זה בדיוק מה שכולנו צריכים".
"היתרונות של אוננות רבים", מסכימה אפרת מנור, מטפלת מינית אישית וזוגית מוסמכת: "אוננות משחררת, מרגיעה, מענגת, מרפה שרירים ומסייעת בהפחתת לחצים. בנוסף לכל אלה, אוננות מביאה בני אדם להיכרות אינטימית חשובה עם הגוף. נשים שיש להן היסטוריה של אוננות הן נשים שמכירות טוב יותר את הגוף שלהן, היכולת שלהן להגיע לאורגזמה ביחסי מין גדולה יותר, וכשהן פוגשות פרטנר או פרטנרית הן מסוגלות להדריך ולהסביר על הגוף שלהן ולמה הוא זקוק. אוננות מסייעת גם לגברים. הרבה פעמים יש יכולת לשלוט בתזמון השפיכה כשמכירים טוב יותר את הגוף ואת התגובות שלו".
מה לגבי אנשים בזוגיות שמאוננים?
"אוננות לאו דווקא קשורה לשאלה אם אתה בזוגיות, מה סוג היחסים שיש לך עם בן/בת הזוג, איך יחסי המין שלכם נראים, כמה הסקס טוב או כמה אתם מאוהבים. אוננות היא זמן מיני אישי, ובעיניי מאוד מומלץ שיהיה אותו, הן לגברים והן לנשים. כשהאוננות נעשית באמצעות דמיון ופנטזיה (בניגוד לפורנו) היא רק יכולה לשפר, להגביר את החשק, להרחיב את הדמיון ולאפשר לך להגיע לבן/בת הזוג עם יותר חשק ליחסי המין האמיתיים. בעצם, אוננות מחזיקה את המיניות האישית חיה, ומאפשרת להגיע למיניות הזוגית עם הרבה יותר חשק".
כמעט כל רופא או איש מקצוע מסכים כי עינוג עצמי היא פעולה בריאה וחיונית מאוד לתפקוד תקין של הגוף, אך האם יש מצב שיכול להיות מוגדר כאוננות יתר? האם רווקים ורווקות שמוצאים את עצמם כעת חסרי מעש בבית, ומאוננים הרבה יותר מבימי שגרה, עשויים להגזים עם העינוג העצמי?
"בשגרת החירום שאנחנו חיים בה כעת, אוננות היא פתרון טוב לרווקים שאין להם אופציות אחרות כרגע", קובעת מנור. "הגזמה היא עניין של מינונים. נשאלת השאלה אם כשאתה משועמם או בחרדה יש לך דרכים נוספות להתמודד עם המצוקה. אם הדרך היחידה להתמודד היא אוננות, אז מתחילה להיווצר פה בעיה".
מה נחשב להגזמה?
"אין מספר מסוים שמעליו זה בגדר 'מוגזם'. אוננות היא צורך מאוד אישי, משתנה ותלוי ליבידו ואישיות. זה הופך למוגזם כשזה מתחיל לפגוע. מעבר לנזקים פיזיים כמו שפשוף אינטנסיבי מדי או שימוש בחפצים שעלולים לגרום פציעה בעור, כשאדם מתחיל להרגיש שאוננות מעסיקה אותו רוב שעות היום, כשהוא מתנתק מהסביבה וחלה ירידה ביכולת שלו לתפקד באופן נורמטיבי, אז זה מוגזם. בעיניי, זה הגיוני שרווקים שיצאו לחל"ת, נמצאים רוב היום בבית, חווים בדידות עצומה ואין להם פרטנרים למין יאוננו יותר כרגע. זו תקופה לא נורמלית שבה הרגלי המיניות והאוננות משתנים, וצריך לקחת את זה בחשבון ולהבין אם זה משהו שהוא פר תקופה או התנהגות שמבטאת משהו עמוק יותר.
"התקשרו אליי לייעוץ אנשים שמרגישים מאוד לבד כרגע, וחוששים שהם מאוננים קצת יותר מדי. אני מרגיעה אותם ומסבירה שזה הגיוני שמתקיימת כרגע אוננות מוגברת. זו רק תקופה, וזה לא אומר שמדובר בהתמכרות. אוננות יתר היא מעבר לצורך פיזי. היא יושבת על צורך רגשי: בדידות, צורך בחום ואהבה וכו'. קודם כל אני בודקת מה השתנה בתדירות. אם מישהו יגיד לי שפעם הוא היה מאונן פעמיים בשבוע והיום שלוש פעמים ביום, זה לא נורא וזה עדיין לא אומר שהוא מכור לאוננות אם הוא עדיין משוחח עם המשפחה שלו, אם בסדר היום שלו יש עוד דברים. מעבר לעניין התדירות, צריך לבדוק איזה מקום האוננות תופסת בחיים שלו. בנוסף, חשוב לבחון גם את ההרגשה הכללית. האם הוא בדיכאון? האם הוא בחרדה? מרגיש לבד? היכן הוא מבחינה רגשית. אם אוננות היא המענה היחיד שניתן לחרדה וללחץ, אז אולי כן כדאי לבקש עזרה. יש הרבה מטפלים אונליין וקווים חמים חינמיים ליצור איתם קשר, אבל כעיקרון אני מאוד בעד אוננות, בעיקר עכשיו".
אוננות מוגדרת כהתמכרות כאשר היא הופכת מפעולה ארעית למרכז החיים. סממנים לאוננות יתר יכולים להיות ויתור על פעילויות חברתיות או יחסי מין לטובת אוננות, צפייה מרובה בתכנים מיניים, ירידה בתפוקת העבודה או הלימודים, הזנחה של מטלות היומיום, פציעות פיזיות באיברי המין והיעדר שמחת החיים ותחושת החיוניות אם לא מתבצעת אוננות.
אחד הסממנים הבולטים הוא ההשפעה שיש לאוננות על חיי המין. כשאוננות היא אקט בריא, היא אמורה לתרום ולעורר את החשק המיני, וככל שהיא מתקיימת יותר, כך הרצון וההתעניינות בקיום יחסים אמורים להתגבר. כשאוננות היא מוגזמת, בהחלט ניתן להגיע למצב שבו היא תחבל בסקס עצמו במקום לשפר אותו: היעדר יכולת להגיע לזקפה, פות יבשה ובלתי מגורה, עייפות מוגברת, חתירה לאורגזמה עצמה וחוסר עניין בתהליך עצמו.
"הגיעו אליי לקליניקה גברים ונשים שהאוננות אצלם בהחלט הייתה בגדר 'יותר מדי'", מספרת בנדל. "אנחנו מדברים פה על נשים שמתמכרות לצעצועי מין ועל גברים שמאוננים 9-7 פעמים ביום. זו אוננות אובססיבית שמתרחשת כשאנשים בודדים מאוד, והתחושה אחריה היא ריקנות גדולה. כלומר, זה לא משהו שממלא אותך אלא מרוקן אותך, ואז אתה מרגיש צורך לאונן שוב. הרבה פעמים מגיעה איתה גם התמכרות לסרטי פורנו. לא מדובר רק בתדירות הצפייה בסרטונים אלא גם בהחמרה באופן הצפייה: הסרטונים 'הרגילים', שמציגים מיניות סטנדרטית, רגילה, נורמלית, כבר לא מגרים אותם יותר, והצופים עוברים הקצנה רגשית בקטגוריות של סרטוני הפורנו נוסח 'רק כפות רגליים יגרמו לי לעוררות מינית' או 'רק נשים סיניות קטנטנות יעמידו לי'. הם מפתחים אובססיה לקטגוריה מסוימת, ומאוחר יותר זה יקשה עליהם מאוד, במיוחד לרווקים, לייצר מערכת יחסים שבה יהיו זקפה ומשיכה".
אולי זו רק תקופה?
"יכול להיות, אבל לא כולנו זהים. יש אנשים שתהיה לזה השפעה ארוכת טווח עליהם, ויש כאלה שבאמת בתום התקופה הזו יחזרו לשגרת הדייטינג שלהם והכול יהיה בסדר. העניין הוא שאנשים יכולים כרגע לפתח מה שמכונה 'הרגלים הרסניים', שיובילו לכך שהם יישארו בודדים גם אחרי שכל זה ייגמר. המקום של הסיפוק המיני המיידי שמעניקה אוננות מול פורנו יגרום להם להישאר לבד ולפתח סוג של חרדה חברתית. כשאתה יודע שאתה יכול עכשיו בשניות לגמור מאיזה סרט וזה לא דורש ממך מאמץ, אז תעדיף פשוט לעשות את זה במקום להשקיע עכשיו בפיתוח מערכת יחסים או אפילו בסטוץ. הרי בסופו של דבר ימי הקורונה יעברו מתישהו, ורובנו נרצה לחוות זוגיות ומיניות נורמליות. יש אנשים שיגלו שזה בלתי אפשרי כי המיניות שלהם עברה שינוי בעקבות ההתמכרות".
אוננות נחשבת לפעולה טבעית מאוד בכל גיל. גם ילדים קטנים ממש ואפילו תינוקות נוגעים בעצמם. בגיל צעיר מדובר בהיכרות עם הגוף ולא בפעולה שנובעת מחשק מיני. ילדים, לרוב, יתחילו לגעת בעצמם מוקדם יותר מילדות, והסיבה לכך היא פיזית לחלוטין: איבר המין שלהם חיצוני, בולט וחשוף ואי אפשר לפספס אותו. אצל בנות, לעומת זאת, האיבר חבוי יותר ולוקח להן זמן לגלות אותו.
ואולם, ההבדלים בין המינים בכל הנוגע לאוננות אינם מסתכמים בגיל שבו הם מתחילים לאונן. מרבית המחקרים גורסים כי קיים הבדל בין שיעור האוננות בקרב נשים וגברים. בניגוד לעולם החי, שם, על פי הזואולוגים, תדירות האוננות זהה בין נקבות לזכרים, נשים נמנעות יותר מלאונן. כך, לפי מחקרים שונים, למעלה מ-95% מהגברים אוננו לפחות פעם אחת בחייהם לעומת כ-60% מהנשים. בסקר שערך מגזין "לאישה" לפני כעשור נבדקו הרגלי האוננות בקרב למעלה מ-1,400 נשים. על פי הממצאים, רק 34% מהן אוננו באופן קבוע.
"קשה לי לומר משהו גורף על גברים ונשים", מסתייגת מנור. "נשים מתביישות לדבר על זה ולהודות בזה, אולם אני מאמינה שאחוז הנשים גבוה בהרבה. כולם מאוננים, ויש גברים בלי חשק ונשים בלי חשק מול גברים עם חשק גבוה ונשים עם חשק גבוה. זה מאוד אישי ותלוי בליבידו. מה שכן, בהחלט קיימת השפעה חברתית. לגברים יש יותר לגיטימציה לדבר על מיניות ועל אוננות. לנשים יש דרך רגשית לעבור עד שהן בכלל יכולות להרשות לעצמן להפיק עונג מהגוף שלהן".
בנדל מחדדת את עניין הלגיטימציה: "אף אחת לא תבוא לחברה שלה בגיל 16 ותגיד לה 'וואלה, הבאתי ביד היום במקלחת והיה מעולה'. אוטו-ארוטיות נשית היא לא שיח חברתי לגיטימי. אצל בנים אין עם זה בכלל בעיה. הם יכולים לספר, לשאול, לשתף ולהתבדח על זה בחופשיות. גברים סיפרו לי שהם מביאים ביד בקבוצה, כלומר שמים סרט פורנו ומאוננים בסלון ביחד, זה לצד זה. זה לחלוטין לגיטימי, ואתה גם לא נחשב להומו אם אתה עושה את זה, כי הגירוי איננו מהחבר שלצידך אלא מהסרט שעל המסך. העובדה שגברים מאוננים באה לידי ביטוי גם בסרטים ובספרים, והיא חלק בלתי נפרד מהתרבות שלנו. לנשים אין את המקום הזה.
"אני נתקלת בהמון נשים שפשוט תלויות בפרטנר שלהן: 'הוא יביא אותי לאורגזמה, הוא יגרום לי לגמור, הוא יעשה לי...' - אין להן מושג שהן יכולות לעשות את זה לעצמן. בכל הקורסים שאני מעבירה, אחד הדברים הכי בסיסיים זה להכיר את הפות שלך, להסתכל עליו, לגעת בו, לנשום אותו, להריח אותו, להבין מה מענג אותו. בנות חושבות שהן מגעילות ומסריחות, וגם זה חלק מהתרבות. כל החיים אומרים לנו 'יש לכן ריח של דגים' - נו באמת. כל עוד אין לך דלקת חמורה בנרתיק, אין שום סיבה שיהיה לך ריח של דגים. זה מושרש לנו כל הזמן, וזה מביא נשים להיגעל מלגעת בעצמן ולהתרחק ככל האפשר מהגוף שלהן. מבחינה פיזיולוגית, הן פשוט לא מכירות את האיבר המדהים הזה. זה מפתיע אותי כל פעם מחדש. יש להן פרח נפלא בין הרגליים והן מעולם לא הסתכלו עליו, לא בחנו איך הוא נראה".
הקורסים שבנדל מדברת עליהם הם קורסים אינטרנטיים על אוננות שהיא התחילה להעביר לפני כשנתיים. מכיוון שהקורסים מתקיימים באמצעות פייסבוק לייב, הקורונה לא פגעה בהעברתם, ובימים אלו ממש נפתח המחזור ה-11 עם 146 נשים. השבוע הן אמורות ללמוד על שלושה סוגים שונים של אורגזמה חיצונית וכן, הן נדרשות גם לתרגל בבית.
"אני ממש יושבת איתן ומסבירה להן - תראו, זה הפות, אלה החלקים השונים בו, תיגעו כאן וכאן, תעשו כך וכך", מספרת בנדל. "חלק מהבנות מעולם לא אוננו, ופתאום הן מבינות שהן יכולות לגעת בגוף שלהן ולהביא את עצמן לאין-ספור אורגזמות לבד לגמרי, בלי שום צורך באף פרטנר. בעיניי זו תקופה מדהימה להתפתחות מינית. את עכשיו בכל מקרה בבית ולא עושה הרבה, בואי תיהני מהמיניות שלך עם עצמך. בואי תכירי אותך ובואי תגמרי. כל כך הרבה אורגזמות יש בגוף שלך, רק קחי אותן".
מיהן הנשים שנרשמות לקורסים האלה?
"נשים שונות ומגוונות, שמה שמשותף להן הוא הרצון לקבל יותר מהגוף שלהן. הן מגיעות מכל הגילים ומכל שכבות האוכלוסייה, מצעירות חילוניות בנות 23-22 שרוצות כבר עכשיו ללמוד את המיניות שלהן לנשים שמעולם לא למדו אותה - דתיות, חרדיות, נשים מבוגרות... האישה הכי מבוגרת שהגיעה הייתה בת 72. היא מעולם לא אוננה, והתבדחה שבסוף יהיה כתוב על המצבה שלה "אף פעם לא גמרה". בקורס היא למדה סוף-סוף לגעת בעצמה, משהו שהיה פחות לגיטימי בתקופה שבה היא הייתה צעירה. בכל גיל אפשר להתחיל לענג את עצמך, וזה אף פעם לא מאוחר מדי".