בתחילת חודש מאי האחרון העלתה פליאה ברי, מטפלת למיניות בריאה, פוסט לפייסבוק שבו סיפרה על הכאבים הפרטיים שלה. לא כאבי הלב דווקא, אלא נושא שהרבה נשים נמנעות מלדבר עליו: כאבים כרוניים באיבר המין. "חשבתי שהכאבים האלה לעולם לא יעברו", שיתפה, ובהמשך הוסיפה: "אני רוצה להגיד לכל בעלות הפות בעולם הזה - זכותכן הבסיסית היא פות שחווה עונג. אתן בנויות להסתובב בעולם הזה עם פות נעימה ושמחה".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אמירה נכונה, אבל פרובוקטיבית.
"אם תלכי לרופאה היא תגיד, 'כואב לך? שימי משחה לאלחוש'. אבל מה זה עוזר? העיקר שאיבר המין יתפקד כ'חור' לבעלך? למה שאהיה מאולחשת, ולא אחווה גם עונג?".
ברי מכירה את הנושא מקרוב, קרוב מאוד. במשך שש שנים, מגיל 18 עד 23, סבלה מכאבים קשים באיבר המין, שגרמו לה לאובדן החשק המיני ולהתרחקות מבן זוגה דאז. הפניות שלה למערכת הרפואית לא הביאו לכל פתרון, ורק חיזקו את תחושת חוסר האונים והתסכול.
אבל כאן מגיע הטוויסט בעלילה: דווקא בזכות הכאבים האלה, גילתה ברי את המיניות שלה מחדש. "הכאבים הם קריאה של ההוויה שלך שרוצה שתתעוררי על עצמך", היא אומרת היום. "צריך להתייחס לכאב לא כאל 'הגוף בוגד בי', אלא 'הגוף קורא לי'. זו מתנה".
למה העלית את הפוסט דווקא עכשיו?
"אגרתי בתוכי ידע וניסיון ויכולת להביא נשים לתהליך של ריפוי. אחרי שהסיפור שלי קיבל תהודה, התחלתי לקבל פניות מנשים שביקשו את העזרה שלי. לא יכולתי להתנגד לזה".
ברי (28), צעירה מבריקה, לא דומה למטפלות מיניות קונבנציונליות. היא נראית אחרת, נשמעת אחרת, והיא גם בעלת ניסיון למרות גילה הצעיר. היא גדלה באפרת ובמודיעין, בבית דתי, עם חמישה אחים ואחיות. אביה, יעקב הרמן (ששינה את שמו לאוריה), היה מורה נערץ לקבלה, סוג של גורו. כיום הוא יינן. אמה עוסקת בטיפול זוגי בעולם החרדי. ברי, שם המשפחה של פליאה היום, הוא שם שהעניקה לעצמה לפני כמה שנים (ושינתה בתעודת הזהות), ראשי התיבות של בת רינה ויעקב.
הוריה התגרשו כשהייתה בת שבע. היא למדה באולפנה עד כיתה ט', אז עברה לתיכון בויאר החילוני בירושלים. את כיתות י' עד י"ב עשתה בתיכון למדעים ואמנויות בירושלים לתלמידים מחוננים ומצטיינים. "עדיין הייתי דתייה ושומרת שבת, אבל בהסכמת הוריי למדתי במקום חילוני", היא מספרת.
את השירות הצבאי עשתה ביחידה 8200 של חיל המודיעין, ולאחר השחרור עבדה בהייטק. לאחר מכן התקבלה לתוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים באוניברסיטת תל-אביב, שאליה מתקבלים מדי שנה 15 סטודנטים בלבד במסלול ישיר לתואר שני. היא למדה מדעי המוח, והתזה שלה עסקה בטיפול בנשים שסובלות מתסמונת קדם-וסתית חמורה.
המסע של ברי לגילוי המיניות שלה החל בתיכון. בגיל 15 וחצי פגשה נער חילוני שלמד איתה בבית הספר למחוננים, והיה החבר שלה למשך עשר שנים. "מהרגע הראשון שראיתי אותו ידעתי שהוא האיש שלי, ותוך שבוע נהיינו יחד לעשו", היא מגלה. "התחלנו לקיים יחסי מין בכיתה י'. גילינו אחד את השנייה בהדרגה ובקצב שלנו, וגם כשממש קיימנו יחסי מין מלאים זה היה במודע ועם הכנה, אחרי שטבלתי במקווה. זה היה אלוהי ונעים. ועם זאת, היה חשוב לי שזה יהיה לפי ההלכה. למרות שלא הייתי נשואה, הייתי הולכת למקווה".
למקווה נכנסות רק נשים נשואות.
"עשיתי צעד מרדני. הייתי מתחפשת כל חודש לאישה נשואה עם מטפחת והכל, כדי שייתנו לי. הייתי כמו מרגלת. פעם ביקשו שאציג תעודת זהות כדי להוכיח שאני נשואה, אמרו שרב התקשר ואמר שמסתובבות רווקות במקוואות. החוויה הייתה נוראית. רק רציתי לעשות טקס שאני מאמינה בו".
בגיל 18 פנתה פליאה לארגון "מרכז צדק לנשים", ואלה הגישו בשמה בג"צ בתביעה שיותר לה לטבול במקווה. "אנחנו טענו שיש פה אפליה על בסיס סטטוס אישי בכניסה למקום ציבורי, וזה נגד החוק. כעבור כמה שנים זה נגמר בפשרה - לא הורידו את הסעיף שאומר שרק נשואות יכולות לטבול, אבל הוסיפו סעיף צנעת הפרט שאוסר לשאול אותך אם את נשואה או לא. בשלב הזה כבר לא הייתי דתייה והפסקתי לטבול במקווה, אבל את שלי עשיתי".
מתי חזרת בשאלה?
"התפיסה שכל מה שהרבנים אומרים זו האמת, התערערה אצלי בגיל מוקדם כי באתי מבית של אבא עם רעיונות חדשים. בגיל 23 נסעתי לסדנה של 'אשראם במדבר', ונכנסה השבת. הייתי בחדר עם עוד שתי נשים ואחת מהן ביקשה ממני להדליק את האור. הדלקתי. קדמו לרגע הזה שיחות עם החבר שלי דאז על שמירת שבת. זה היה רגע מרגש ואינטימי עם עצמי, ואחריו לא הייתי יותר דתייה בשום צורה".
בגיל 18, אחרי שנתיים של יחסי מין בריאים ומלאי אהבה עם החבר מהתיכון, ברי החלה לחוש אי-נוחות במהלך הסקס. היא לא ידעה שהיא בתחילתו של מסע שיארך שש שנים, שבעקבותיו יחמירו הכאבים עד לרמה של סבל ממשי.
"בהתחלה לא התייחסתי לזה", היא משחזרת, "כשזה נהיה יותר לא נוח הלכתי לגינקולוגית, והיא ביטלה את זה ואמרה, 'הכל בסדר, אולי את לא מספיק רטובה, אולי יש לך פטרייה', ומרחתי משחה למרות שלא הייתה לי פטרייה. עם הזמן זה הלך והחמיר, אבל הייתי בהכחשה. הכאבים הלכו וגברו בזמן קיום יחסי מין, ומתישהו התחיל להיות כואב גם בלי קשר".
איך זה השפיע על החשק המיני שלך?
"הוא התחיל ממש לרדת. לא דיברתי על זה עם בן הזוג, ומבחינתו לא היה לו מושג למה אני לא רוצה אותו כמו פעם. זה התחיל להיות ממש נוראי. כאב כל הזמן, היה קשה לי לשבת. הייתי אז בצבא, והתפר של המדים ממש הכאיב לי 'שם'. בגלל שהייתי בהכחשה, אמרתי לחברה, 'נכון המכנסיים של הצבא ממש לא נוחים לנשים'? היא לא ידעה על מה אני מדברת".
איך זה השפיע על הזוגיות?
"היה שלב של קושי ממשי, מין כדור שלג קשה שהחל להתגלגל. אני התרחקתי ולא רציתי יחסי מין כי זה כאב לי. לא רציתי בכלל להבין שזה לא קשור אל בן הזוג. התחלתי לפחד כשהוא נהיה חרמן, כי זה או שאני אכאב בגוף או שאני אחווה נטישה - הוא ירגיש דחוי ולא ירצה את הקרבה שלי. זו חוויה ממש קשה. הסתגרתי. הוא הרגיש שהאישה שלו כבר לא אוהבת ורוצה אותו. נהייתה התרחקות לא מדוברת".
למה לא נתת לכאב מקום?
"גם בילדות, אחד המנגנונים שעבדו אצלי היה להתכחש לכאב, להגיד שהכל בסדר, לשים חיוך על הפנים. בכל התקופה של הגירושים הכואבים בין הוריי, היית רואה בחוץ ילדה שמחה וצבעונית, מצטיינת בלימודים. מבחוץ הכל מושלם ובפנים היה כאב וכעס ושחור שלא קיבל מקום. מנגנון הגנה נהדר".
מתי הבנת שיש בעיה אמיתית?
"לקראת השחרור שלי מהצבא, הצלחתי לקיים יחסי מין עם בן זוגי, ויכולתי אפילו להגיע לאורגזמה - אבל עם המון כאב. יום אחד אמרתי לו באמצע שאני רוצה שהוא ייצא. בשלב הזה הבנתי שזה לא תקין ושאני לא רוצה לחיות ככה. החלטתי שאני עושה כל מה שצריך כדי למצוא את הפתרון".
מה עשית?
"חשבתי שירשמו לי תרופה ותוך חודש אני אחלים. הגעתי לגינקולוגית נוספת, והיא בדקה אותי ואמרה שהכל בסדר. אמרתי, 'אבל כואב לי'. אני זוכרת שהיא הכניסה אצבע וזה ממש כאב. היא אמרה, 'תראי, הכל בסדר'. התחלתי לבכות. זו הייתה תחושת חוסר אונים ותסכול. אמרתי לה, 'אולי יש נשים שכואב להן?' היא גלגלה עיניים ואמרה, 'אם זה היה זה, היית צורחת מכאבים עכשיו'. יצאתי בתחושה קשה".
האור בקצה המנהרה הופיע כאשר ברי הגיעה אל ד"ר אחינעם לב-שגיא, גינקולוגית המתמחה במחלות הנרתיק והפות. לב-שגיא אבחנה שברי סובלת מוולבודיניה, כאבים כרוניים בפות, שעלולים להתחולל משורה של גורמים ושלא ניתן לייחסם לבעיה אחת. "זה נשמע אולי מצחיק, אבל זה לא חידש לי שום דבר", אומרת ברי. "היא רק הדהדה לי את התחושה".
מה היא הציעה?
"היא אמרה שאני צריכה להפסיק לקחת גלולות למניעת היריון, שכנראה השפיעו במקרה שלי על רקמת הנרתיק וגרמו כאבים. היא המליצה על שיטה שתחליף את הגלולות: שיטת המודעות לפוריות, עוד משהו ששינה את חיי. התחלתי ללמוד באופן עמוק את המחזור החודשי ואת כל התהליכים והסימנים המחזוריים שלו, ולזהות מתי נפתח ונסגר חלון הפוריות".
תהליך הריפוי של ברי כלל, מלבד הפסקת נטילת הגלולות, גם פיזיותרפיה ברצפת האגן ותרגול נשימות. "הייתי נחושה והשקעתי את כל הזמן, המשאבים והאנרגיה שלי כדי לרפא את זה. חלק ממסע הריפוי שלי היה ללמוד את עניין הכאב והגוף-נפש בצורה אקדמית. בחרתי ללמוד מדעי המוח, שילוב של ביולוגיה, פסיכולוגיה ונוירוביולוגיה. הייתי בתודעה שאני מרפאה את עצמי וכל מה שעשיתי בעולם היה בשירות הדבר הזה.
"התחלתי לגעת בכל הכעסים וההדחקות. עברתי תהליך עמוק של לקבל את כל החלקים שלי, ולא רק את מה שטוב ונעים. כשהגעתי לחיבור פנימי ולסליחה - גם לאנשים שפגעו בי וגם סליחה לעצמי - הכאבים פשוט הפסיקו. זה קרה רק כשהייתי בת 23. הבנתי שאנחנו יכולים לתקן ולשנות את כל מה שאנחנו רוצים בחיים האלה".
וזה בעצם המסר שברי רוצה להעביר לעולם: הכאב שלה לא רק נרפא, הוא הוביל אותה למחוזות מיניים חדשים לגמרי. המהפך התחיל, לדבריה, בשלב שבו החליטה לטפל בכאבים. "אני ובן זוגי עברנו תהליך מדהים של גילוי המיניות שלנו. הוא עשה סוויץ', ובמקום להסתכל על הכאבים כמשהו שמפריד בינינו, זה הפך למשהו שנתמודד איתו יחד. הוא התחיל לבוא אליי חרמן ולהגיד לי, 'אני הולך לעשות ביד', ומהר מאוד החשק המיני שלי חזר, כי הוא לא לווה בפחד ובתסכול.
"הכאבים הרחיבו לנו בצורה רדיקלית את המושג מיניות. גילינו מיניות חדשה ועוצמתית, ומה קורה כשלא מבצעים חדירה. נכנסנו עמוק למשחקי תפקידים ופנטזיות, וגיליתי שאני יכולה להגיע לעונג ממקומות אחרים בגוף, אפילו מהפטמות שלי. רוב האנשים מחשבים כמה פעמים הם עושים את זה בשבוע לפי כמה חדירות היו וכמה פעמים הוא גמר. זו תפיסה כל כך מצומצמת של מיניות. עשינו אהבה בכל מיני דרכים, והפכנו לזוג מיני ממש".
4 צפייה בגלריה
'''עברתי תהליך עמוק של לקבל את כל החלקים שלי, ולא רק את מה שטוב ונעים''
(צילום: טל חיים יופה)
דווקא בתקופה הזו?
"כן. אני חושבת שבתקופה הזו הוא היה מותש מינית ממני, מהתחושה שלי שאני אישה פגומה, שיש אנשים בעולם שעושים סקס ופעם הייתי שם והיום אני שבורה ופגומה. במקביל לשינוי שלו, גם אני עברתי מהפך, והוא תמך, חגג וליווה אותי".
המסע שעברה הוביל אותה לסייע גם לאחרות. לאחר לימודיה עברה ברי קורס להנחיית סדנאות מיניות, הרצתה על מיניות בבתי ספר ובמרכז לסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית והנחתה סדנאות. נשים שסבלו מכאב באיבר המין או שרצו לרפא את עצמן מבחינה מינית, הגיעו אליה מפה לאוזן בבקשה שתטפל בהן. "בהתחלה היססתי, וככל שקיבלתי יותר נשים ראיתי שאני יודעת מה אני עושה".
לפני כשנה יצאה עם הרצאה בשם "המגבלה שלך כמקפצה לעונג", על המסע של הכאבים, הריפוי והגילוי מחדש של מיניות. "הופעתי עם זה בערב שנקרא 'מין מסע', זה קיבל המון צפיות וגם פורסם בכל מיני קבוצות של נשים". משם הדרך הייתה קצרה להופעה בסדרה "ערות" של HOT, המבוססת על רב המכר של תמר מור סלע.
לפני שנתיים וחצי, ברי ובן זוגה נפרדו. "נפרדנו באהבה, והיום אני בקשר חברי איתו", היא אומרת.
מה קרה מאז הפרידה?
"הייתי בתחושה שאני רוצה חופש ומיניות, שהלב והגוף לעולם לא ישויכו למישהו אחד. הייתי מאוד סקרנית, גם אינטלקטואלית, לגבי איך זה מרגיש עם אנרגיות של מישהו אחר. התאהבתי כמה פעמים, בעוצמות אינסופיות, ואז גם הגיע שברון לב גדול. הגיע בחור שהתאהבתי בו ושבר את לבי, אבל קודם נתן לי להרגיש שלא מעניין אותי לחקור עוד אורגזמות והשפרצות. הוא הציב מולי מראה שהראתה כמה הלב שלי רוצה יותר מסקס".
לפניו ניסית לחיות באופן אלטרנטיבי מבחינה מינית וזוגית.
"כן, הייתי אחרי עשר שנים של מונוגמיה, ורציתי חופש, לחוות הכל ושלא יהיה לי שום גבול. באותה תקופה הייתי בסביבת אנשים שנמצאו במערכות יחסים פוליאמוריות, וחשבתי שגם אני צריכה ללמוד להתרחב ולאהוב מעבר להיאחזויות שלי. האמנתי במרדנות הזו של הפוליאמוריה, וזה גם צעד הכרחי שהייתי צריכה לעבור".
היום את לא שם.
"אם תשאלי אותי מה באמת יגרום לי להיות מאושרת, אגיד שאני רוצה מישהו אחד, להקים איתו משפחה. אני לא רוצה לחלוק אותו עם אף אחת אחרת".
4 צפייה בגלריה
''הייתי בתחושה שאני רוצה חופש ומיניות, שהלב והגוף לעולם לא ישויכו למישהו אחד''
(צילום: טל חיים יופה)
בימים אלה היא שוהה בתאילנד, לאחר שהחליטה בדצמבר האחרון לעצור למשך שנה את החיים. "התכנון היה לטוס מפה להודו, אבל בגלל הקורונה התוכניות השתבשו לטובה ומצאתי את עצמי 'תקועה' בקופנגן. יש פה מורים מדהימים לרוחניות, אני לומדת כתבים עתיקים של טנטרה והתחברתי שוב ליהדות".
בקופנגן פגשה ברי את זיו קרויטורו, מטפל הוליסטי בנשים, ויחד הקימו קורס אונליין בן 12 מפגשים, שיתקיים באוגוסט. הקורס מיועד לנשים שסובלות מכאבים באיבר המין או שרוצות לשחרר מחסומים בדרך למיניות בריאה, ומציע ריפוי בדרך הוליסטית, דרך תרגילים פרקטיים וגילוי של מקור הכאב.
"זה כל כך מרגש אותי, כי זה יאפשר להעלות את המודעות לתופעה של כאבים", אומרת ברי. לדבריה, 15 אחוז מהנשים יסבלו מתישהו מכאבים. "ויש בורות עמוקה. לוקח שנים עד שאת מקבלת אבחון, כי גם בבתי ספר לרפואה לא מספיק מדברים על זה".
מתי תחזרי לארץ?
"אני כבר מרגישה את הגעגוע לארץ ולמשפחה שלי. הרצון לחזור קשור גם לבעלי, אהבת חיי. אני עוד לא יודעת מיהו, אבל אני מזמנת את זה לעצמי ובשלה לכך שהוא ימצא אותי".
