הסקסולוג ד"ר יצחק (צחי) בן ציון חושב שסקס זה מצחיק. "וולט דיסני אמר שאם אתה יכול לחלום את זה - אתה יכול לעשות את זה. בפראפראזה על זה - אם אתה יכול לצחוק על זה, אתה יכול לאהוב", הוא אומר. "המחקר מראה שהרבה יותר מזה שנשים מחפשות גבר חתיך, הן מחפשות גבר שיצחיק אותן".
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
בספר החדש "סודות מחדר המיטות עם ד"ר צחי בן ציון" מאגד ד"ר בן ציון 120 טורים שהופיעו בשש השנים האחרונות במדור העצות שלו בשבועון "לאשה" מבית "ידיעות אחרונות", שמהקריאה בהם אפשר להבין בקלות למה האיש הוא לא רק מנהל המרפאה לבריאות מינית בסורוקה ופסיכיאטר ראשי במחוז דרום של הכללית, אלא גם סטנדאפיסט ומספר סיפורים מצליח, שמילא אולמות בימים שלפני הקורונה.
- לקריאת הפרק הראשון של הספר באתר "עברית"
"הצחוק יפה לבריאות, אנו אומרים, ואכן הצחוק הוא תכונה שאינה מבחינה בין גיל, תרבות ומין", הוא ממשיך. "הצחוק יוצר מצב של אופוריה ומונע מחשבות קודרות, פיזיולוגית ופסיכולוגית: פיזיולוגית, צחוק ממריץ את הגוף ומאיץ את זרימת הדם לראש ולמוח, ופסיכולוגית, הוא יוצר תחושת רווחה ונחת שכה חשובים לאינטימיות בין בני זוג.
"במחקר שעשה צ'רלס דרווין לפני כמאה שנה. הוא ביקש לבדוק מדוע פיתחנו תגובה לדגדוג, ובעקבות מחקרו טען שהדבר נועד להקל ביצירת קשר חברתי. אין טעם לצחוק מדגדוג עצמי, אבל לתגובה לדגדוג של מישהו אחר יש חשיבות חברתית, ואולי זו הסיבה שלמוח מכניזם המובנה להבדיל בין השניים. צריך לזכור שלאיבר ההנאה של האישה קוראים דגדגן - איבר שמטרתו האחת והיחידה להביא עונג. היכולת לצחוק ולאהוב מוזכרות על ידי פרויד כסמל לבריאות בכלל - והיכולת לצחוק בין בני זוג היא בעיני סמל לבריאות זוגית".
כתבות נוספות למנויים:
מה השתנה בשש השנים שבהן אתה כותב את המדור?
"כשהתחלתי לכתוב את המדור, השיח על מין בכלל ועל מיניות האישה בפרט היה יותר מוצנע וכמעט שלא קיים. מאז יש התפתחות רבה ונשים מדברות יותר ויותר על מיניותן, דורשות ליהנות ולהתענג, מחליפות 'מתכונים' לעשיית אהבה משופרת ומסכימות פחות לאי השקעה של בני זוג במין. גם גברים התעדנו ו'להיות גבר' היום פירושו פחות לרוץ לספר לחבר'ה, ויותר להיות קשוב וער לצרכי בת הזוג. גם השיח של הומוסקסואלים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים נעשה הרבה יותר גלוי ופתוח".
אי אפשר להתעלם מהחשיבות העצומה של תנועת #metoo, איך לדעתך היא השפיעה על היחסים בינן המינים?
"אני חושב שגברים למדו להיות הרבה יותר מודעים וזהירים לגבי מהי מחמאה ומהי הטרדה. אני לא מסכים לקביעה שזה שינה את היחסים בין המינים - זה פשוט החזיר משהו שהיה עקום ומעוות לדרך הישר. כמו כל דבר בחיים, גם עם זה לא טוב להגזים. אבל הכלל הוא 'אם לא היית רוצה שידברו כך לבתך, או יעשו כך לאחותך - אל תעשה!' הוא כלל מצוין".
עוד התפתחות משמעותית במיניות האנושית בשנים האחרונות, שמקבלת ביטוי נרחב בספר, הוא ההמשך שלה הרחק אל תוך הגיל השלישי, ולא רק בזכות הוויאגרה. "אני מציע להמשיך וליהנות מחיי מין פעילים עד יום הלוויה", אומר ד"ר בן ציון. "התפיסה שקשיש או אישה מבוגרת לא צריכים להיות פעילים מינית היא סוג של גזענות כלפי קשישים - מה שניקרה גילנות, או אייג'יזם בלעז. אני מטפל במבוגרים שמתקרבים לגיל מאה ועדיין פעילים מינית, הדבר מרחיק אותם מהחידלון ומהקושי שבהזדקנות ומזרים דם טרי בעורקיהם".
מהם מאפייני הסקס העברי בעיניך - מהן הבעיות המיניות האופייניות לישראלים ועל מה כדאי לנו לעבוד ולשפר?
"ישראלים נוטים לא להשקיע בלימוד הנושא. בדיוק כמו שקונים מכונת כביסה או מדיח ולא משקיעים כמה דקות בלימוד הוראות ההפעלה, ולכן מפעילים מכשירים בצורה תת-מיטבית, כך גם את מערכת המין אנשים לא מפעילים בשלל יכולותיה, וחבל.
"עוד תכונה ישראלית זו הנטייה המוגזמת להשוואה: כמה פעמים עושים סקס בשבוע? כמה תנוחות? למי יש הכי ארוך/ עבה/ ישר, מי מחזיק הכי הרבה זמן ומי עושה מין אוראלי הכי טוב. מין הוא לא אולימפיאדה. הסיסמה הנכונה היא לא 'גבוה יותר חזק יותר', אלא דווקא: 'כל אחד נותן כפי יכולתו ומקבל כפי צרכיו'".
נשים שמתנהגות "כמו גברים" במובן הישן – הרבה מין מזדמן ונטול מחויבות: זה אמיתי, או שהן בעצם מנסות להיות משהו שהן לא ועובדות על עצמן?
"כעבור למעלה מ-30 שנות עבודה למדתי שהכול נכון: יש נשים שבאמת נהנות מסטוץ מיני חסר כל רגש ומכוון להנאה גופנית גרידא, ואילו אחרות שאכן מנסות להיות משהו שהן לא ומשכנעות עצמן שזה סבבה, ולבסוף נותרות מאוהבות בסתר ומאוכזבות על מה שעשו. יש שמרגישות שהן מנצלות בני או בנות זוג לצרכיהן ויש המרגישות שנוצלו במערכת כזו. הכול אפשרי. ההמלצה שלי היא להיות כנה עם עצמך ולא לפעול בניגוד לתחושת הבטן: אם זה לא בא לי טוב – לא עושה".
עוד תופעה מסקרנת ומאוד עכשווית הזוכה למענה הולם ב"סודות מחדר המיטות", היא נשים באמצע החיים או קצת אחרי, המואסות בגברים ומגלות שהן מעדיפות חברת נשים אחרות. "נשים רבות מגלות מיניות הומוסקסואלית-לסבית בגיל מתקדם, לאחר שסיימו את התפקיד התרבותי-חברתי שחשו שהתרבות הועידה להן", מסביר ד"ר בן ציון. "זאת ועוד - היום הרבה יותר מותר. כשנשים שהיום באמצע החיים היו נערות צעירות, מיניות חד מינית נחשבה לסטייה ואף לפשע חברתי. אשרינו שאנו חיים בתקופה המאפשרת לכל אחת ואחד לחיות לפי תשוקתו. אם כי עדיין יש לנו כברת דרך ללכת בחופשיות גמורה ללהטבפ"ק (לסביות, הומוסקסואלים, טרנסים, ביסקסואלים, פאנסקסואלים וג'נדר קווירים)".
יש תחושה שאנשים נפרדים ו/או מתגרשים מהר מדי, כבר לא מוכנים להשקיע ו"לעבוד על הקשר", שזוגיות הפכה לעוד "סחורה" מהירה של החיים המודרניים. אתה מרגיש את זה בקליניקה? מה אפשר לעשות?
"בהחלט מרגיש את זה: אני קורא לזה 'דור הסווטש'. בתקופתי, כששעון התקלקל היו הולכים לשען ומתקנים אותו. יש לי את שעון הבר מצווה שלי, שעדיין פועל. היום זורקים וקונים חדש – חוץ מלהחליף סוללה לא ניתן בכלל לפתוח את השעון, וכך לגבי נעליים שכמעט כבר אין סנדלר שיתקן כי זורקים וקונים חדש, וכך הלאה. אנשים מקימים זוגיות ואיך שמתקלקל רצים להיפרד ולזרוק לפח זוגיות שלא מזמן הייתה נהדרת. זה נובע מהרצון לסיפוק מיידי, מחוסר היכולת לשאת תסכול ומהנוהג הנפסד של לזרוק ולהחליף בחדש. המחקר מראה שאנשים שנפרדו נפרדים שוב, בשל אותן סיבות שהובילו לפרידה הקודמת. לכן כדאי בהחלט ללכת לטיפול.
"בסדרה שהנחיתי ברשת 13, 'הזדמנות אחרונה לאהבה', לקחנו שישה זוגות שכבר גמרו אומר להתגרש ואת רובם שיקמנו. אני מציע לכל מי שחייו וחיי ילדיו יקרים לו לפנות לטיפול. לעיתים קרובות המטפל יסייע בלהישאר יחד, ולעיתים יסייע להיפרד כמו שצריך ובמינימום כאב".
מצד אחד, שעמום מוביל לאדישות שפוגעת ביחסים ובזוגיות. מצד שני, ניסיונות לגוון ולרענן, כמו פוליאמוריה או חילופי זוגות, לרוב גורמים יותר נזק מתועלת. איפה נמצא האיזון? איך משנים בלי להרוס?
"לכל זוג האיזון שלו - קשה לדעת מראש מה נקודת האיזון של זוג. מה עוד שזה משתנה לא רק מזוג לזוג, אלא באותו זוג מעת לעת: מה שאתמול הגעיל והרתיע, היום מרתק, מושך ומקרב.
"אני רק מבקש להזהיר שמה שעושים על מנת לגוון, צריך להיות בהסכמה אמיתית וכנה של שני בני הזוג. לא אחת אני מקבל זוגות שנחבלו חייהם לאחר שהוא או היא עשו חילופי זוגות/ שלישייה/ אורגיה וכו' כשאחד לחץ והשני הסכימ/ה בעל כורחו/ה".
האם מטפלים זוגיים ומיניים אינם בסופו של דבר יצורים שמרניים, המאמינים במוסד ארכאי שעבר זמנו? איך ממשיכים להאמין בזוגיות?
"אני לא חושב שאנחנו שמרנים. המוסד אמנם ארכאי, אבל לא נמצא מוסד מוצלח יותר עד עצם היום הזה. התחושה שאנחנו שמרנים נובעת מזה שמרביתנו רואים את האסונות הגדולים שעודף המתירנות מחולל. אנחנו זהירים ולכן מזהירים - לא שמרנים!
"אני מאמין במילותיו של נתן זך, המושרות בכישרון רב על ידי נורית גלרון: 'כולנו זקוקים לחסד/ כולנו זקוקים למגע/ לרכוש חום לא בכסף/ לרכוש מתוך מגע'. אני וחבריי המטפלים המיניים מאמינים שללא החסד הזה של האהבה, הליטוף והמגע נמות - אם לא פיזית, אז בטח נפשית".
מטבע הדברים, החלק החותם את הספר עוסק רובו ככולו במשבר הקורונה ובעומס האדיר שהוא מטיל על המשפחה הישראלית, על הזוגיות בכלל ועל המיניות בפרט. ד"ר בן ציון מנסה בעיקר להרגיע ולעודד.
"הדרך לשמירה על שפיות היא קודם כל להכיר בכך שמדובר בתקופה שתחלוף", הוא אומר. "זה לא נמשך לעד, עוד כמה חודשים וזה יהיה מאחורינו. אף מגפה, קשה ככל שתהיה, לא נמשכה לנצח. בנוסף, צריך לזכור לדאוג לא רק למשפחה, להורים ולילדים שלנו, אלא גם להשגיח על בני הזוג ובעיקר על עצמנו. וזה אומר לשמור על סדר יום, לעשות פעילות גופנית, לאכול מסודר ומזין, להקפיד על פעילות רוחנית (תפילה, מדיטציה, קריאה, לימוד), לעשות זמן לאהבה (לאו דווקא לתנוחות מהקמא-סוטרה, אלא יותר לליטוף, עיסוי, מזמוז וכל מה שכיף), לעשות זמנים לשיחה, או לפחות למשחק משותף (לא תאמינו כמה הנאה מחודשת מוצאים בני זוג שאני מורה להם לשחק שש-בש או דמקה).
"חייבים להקפיד על רחצה, איפור, לבוש מסודר, גילוח, צחצוח וכו'. ראו המלצתו של אדמירל חיל הים האמריקני ויליאם מקריוון - גיבור מלחמות וקרבות מעוטר תהילה, שהמליץ לבוגרי האקדמיה הצבאית העליונה ווסט פוינט: 'אם אתה רוצה לשנות את העולם - תתחיל בלסדר את מיטתך. אם אתה מסדר את המיטה שלך כל בוקר, כבר השלמת את המשימה הראשונה של היום. סידור המיטה שלך יחזק את העובדה שהדברים הקטנים בחיים כן משנים. ואם אתה לא יכול לעשות את הדברים הקטנים נכון, אתה לעולם לא תוכל לעשות את הדברים הגדולים נכון'.
"אני מציע ללכת בשיטתו ולדקדק בפרטים הקטנים ואז, כך אני בטוח, הכול יסתדר. אז סדרו את המיטה והכינו אותה לאהבה".
- לקריאת הפרק הראשון של הספר באתר "עברית"
