"התחלתי ליהנות מסקס אחרי שחגגתי 40. דווקא אז, בגיל מבוגר יחסית, הבנתי מה הפסדתי כל החיים. עשור אחר כך, אחרי שנים שבהן בעלי ואני נהנינו מהסקס יותר מתמיד, התחילו לי גלי החום. כשהם נעשו בלתי נסבלים פניתי לרופא שהציע טיפול הורמונלי במדבקות. הן העלימו את גלי החום אבל לצערי גם את החשק המיני שלי. הגינקולוגית שאליה פניתי בעקבות זה הסבירה שהירידה בחשק לא קשורה לטיפול המסוים, אבל החליפה לי מרשם. זה לא עזר. אני נראית צעירה מגילי, אני עושה ספורט בקביעות, בעלי מבין וסבלני ומשקיע המון ביחסים בינינו - כולל בהיבט המיני, אבל איכשהו האורגזמות שלי קצרצרות ונטולות הנאה של ממש".
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
את המונולוג המעציב הזה שמענו מיפית (שמות המרואיינות בדויים), אישה בת 53 שלא מוכנה לוותר על העונג המיני שחוותה רגע לפני שנכנסה לגיל המעבר, ופנתה אלינו בתקווה שנמצא את הפתרון לתסכולה.
כתבות נוספות למנויים:
- חוקרים: אפשר לדחות את גיל המעבר
האורגזמה הנשית, החמקמקה ממילא, מאותגרת גם היא בשלב שבו נשים נפרדות מפוריותן, וסובלות משלל תסמינים מעיקים. אולם כל המומחיות ששוחחנו איתן מסכימות כי אין סיבה לוותר על העונג המיני, הן בגיל המעבר והן אחריו. צריך רק לשנות את הגישה כלפיו.
גילה ברונר, סקסולוגית בכירה בשירות הסקסולוגי בבית החולים "שיבא", מסבירה כי "האורגזמה הנשית היא תוצר של ריכוז, של היכולת להתעורר מינית ולהתגרות, והיא יכולה להיות נפלאה גם בגיל המעבר, אלא שייתכנו יותר קשיים בדרך אליה. ראשית כדאי לדעת שמחקרים איכותיים מוכיחים כי אנשים רבים מאוד - 73 אחוז מבנות ומבני 55־65 - מעידים שהם פעילים מינית. כך גם 53 אחוז מבנות ומבני 65־75. אלא שהפעילות המינית משתנה. התהליך שמתחיל אצל נשים כבר בשנות ה־30 לחייהן - העייפות, גידול הילדים, פיתוח הקריירה ומתחים שעלולים לצוץ בזוגיות - ומוביל לירידה בחשק, מתגבר בגיל המעבר עם הירידה ברמות האסטרוגן. השינוי ההורמונלי הזה גורם לנשים רבות להרגיש נאחס, והוא מלווה בקשיי הירדמות ובהפרעות שינה נוספות שגורמים להן להיות עצבניות ורגזניות. בשילוב גלי החום המטרידים, התנודות במצב הרוח, היובש בנרתיק וכו' - לא פלא שהחשק המיני יורד עוד".
המטפלת הזוגית והמינית גאולה פלדמן מציעה לבחון את השפעות גיל המעבר על מיניות האישה בעזרת מעגל התגובה המינית שתיארו הסקסולוגים מאסטרס וג'ונסון. "מעגל זה כולל שלב של חשק - דחף למין, שלב של עוררות - זרימת דם מוגברת לאזור האגן, סיכוך הנרתיק והרפיית שריר פתח הנרתיק, ואחר כך שלב האורגזמה - תחושת העונג והסיפוק המלווה בהתכווצויות הנרתיק", אומרת פלדמן. "הירידה בהפרשת הורמוני המין מהשחלות מובילה בין השאר לירידה בחשק המיני וברצון לקיים יחסי מין מספקים. מעבר לפגיעה באיכות החיים של האישה עצמה, יש לפגיעה זו השלכות גם על דימוי הגוף ועל הזוגיות. ההשפעה ניכרת גם בשלב השני, שלב העוררות: הופעת כאבים במהלך יחסי המין בגיל המעבר עלולה לנבוע מירידה בחשק המיני ובעוררות המינית, או שזה קורה בשל היובש בנרתיק. בנוסף, ניסיונות חדירה שגורמים לכאבים עלולים להביא לכיווץ הגנתי של שרירי רצפת האגן, וכיווץ זה עצמו עלול לגרום לאי־נוחות ולכאב בזמן החדירה. כך נוצר למעשה מעגל קסמים אכזרי, שמגביר את הכאב ויכול להוביל להימנעות קבועה מיחסי מין.
"אבל טיפול פיזיותרפי לרצפת האגן, שמכוון בעיקר להרפיית השרירים, לעיתים בשילוב טיפולים נוספים (חומרי סיכוך או משחות נגד יובש, טיפול מיני, זוגי, רגשי או רפואי), יכול להביא להקלה משמעותית בכאב ואף להעלמתו, ולתרום לשיפור באיכות החיים. לעיתים נדרש גירוי חיצוני ממושך ומגוון יותר כדי לאפשר את הרפיית פתח הנרתיק ויצירת סיכוך שיאפשרו חדירה ללא כאב. בשלב האורגזמה מחייב הגיל שינוי קונספטואלי: נשים שעד גיל המעבר חוו הנאה מרובה ואף אורגזמה באמצעות חדירה לנרתיק, שכעת יכולה להיות מלווה באי־נוחות - עלולות לחוש שאיבדו משהו, שאין להן דרך ליהנות. הן צריכות ללמוד את גופן מחדש, כי כשהמנופאוזה (השלב השני בגיל המעבר, שבו הווסת נפסקת) מתרחשת סביב גיל 50 ותוחלת החיים הממוצעת של נשים היא 84 - חבל לחיות 30 שנה ללא מיניות".
ואמנם, לא כולן חוות קשיים בהקשר הזה. מיכל (56) מעידה: "חיי המין שלי מעניינים גם כיום, אף על פי שבכל פעם שאני חווה אורגזמה עובר בי החשש שהיא אולי האחרונה. אחרי הכל, השיבה ניכרת גם בשיער הערווה שלי, וזה לא קל. בכל מקרה, סקס מלא הוא אובר־רייטד ממילא בעיניי, וזכיתי בפרטנרים מיניים שהיו חדורי רצון טוב לענג אותי יותר מאשר לחדור. מבחינתי המשולש הקדוש הוא נקודת הג'י, הדגדגן ופי הטבעת, וברגע ששלוש הנקודות האלה הן חלק מהמין - ההנאה מובטחת".
מיכל, אמנית יוצרת, מאמינה שהיצירתיות שלה תורמת ליצריות שלה והיא האחראית לאורגזמות שהיא ממשיכה לחוות. המומחיות בהחלט מסכימות עם תחושתה. לדברי ד"ר ציפי דולב, פסיכיאטרית מומחית לגיל המעבר, חשוב לא לקבל את הקשיים כגזירת גורל, אלא להתעקש על טיפול שישיב את ההנאה.
"אין סיבה לקבל את הדברים כמו שהם ולהימנע מסקס. כשהסיבה לירידה בחשק קשורה לטיפול התרופתי בגיל המעבר אפשר וכדאי לבקש להחליף את הטיפול. רצוי להתייעץ עם סקסולוגים גם בעניין הגופני נטו, וכמובן בהקשר של האינטראקציה הזוגית", היא אומרת.
ברונר תמימת דעים איתה. "כדאי מאוד, קודם כל, למצוא גינקולוג קשוב וסבלני שגיל המעבר הוא תחום ההתמחות שלו. לאחר מכן צריך לשנות את התוכנית בראש, ובמקום לספור ביצועים - להבין בשביל מה את עושה סקס או רוצה חיי מין פעילים. התשובה היא לרוב עונג, אבל לא רק; רובנו זקוקות למגע, מליטוף ועד גירוי מיני, כי הוא מפחית סטרס וכאבים ותורם לתחושות הסיפוק והאושר", היא מסבירה, "וברגע ששינינו את התוכנית לעונג - הגיע הזמן לחשוב איך אנחנו מתענגים יותר: להתחבק, להתנשק, לגעת זה בזה, ליהנות מהכיף של הביחד. חשוב גם להתארגן לקראת זה בחוכמה: לתכנן נכון את המין מבחינת השעה והסטינג (setting), לחשוב במושגים מגוונים על מנות של עונג ולזכור שחדירה היא רק סוג אחד, לצפות יחד בסרטים רומנטיים או בסדרות טלוויזיה שעוסקות בסקס כדי להקל על המוח להידלק (נסו למשל את 'חינוך מיני', 'הסקס של מאסטרס', 'פה גדול', 'איזי' ועוד), לחזק את רצפת האגן ולהיעזר בחומרי סיכה - חשוב לשמן בנדיבות את איבר המין של הגבר ולאו דווקא את פתח הנרתיק הרגיש, כדי שהוא יחליק פנימה. מחקרים מלמדים שנשים מקיימות יותר יחסי מין ונהנות מהם יותר אחרי גיל 50, אם הקשר הזוגי והמיני שלהן היה טוב קודם לכן. זו הסיבה שכדאי לתחזק את האינטימיות ולהבין שגם אם האורגזמה דורשת יותר מאמץ והסקס אינו ספונטני - העונג שווה את ההשקעה".
היועצת הזוגית והמשפחתית דיאנה אידלמן מצטרפת להמלצה: "כשהקשר הזוגי נשחק יש לזה השפעה בלתי נמנעת על המיניות. זוגות שהשכילו להתפתח יחד לאורך החיים, לא רק לשרוד יחד את התלאות שהם מזמנים, ייהנו מהתפתחות מרגשת גם בחיי המין: הם חופשיים יותר במיטה, כבר לא חוששים מהיריון, נוח להם זה עם גופו של האחר, הם מוכנים לנסות דברים חדשים והם מבינים שמין זה הרבה יותר מפין שנכנס לפות. כשמשתפים זה את זה בפחדים, בכמיהות ובפנטזיות - גם אם הזקפה חלשה יותר והחזה נפול יותר - המיניות יכולה להיות נפלאה".
מירה ארצי פדן, מפתחת היוגה הנשית שעוסקת בימים אלה בכתיבת ספר על השפעות גיל המעבר, ממליצה בחום לתרגל יוגה, ולא רק. "מי שנאחזת בחוויות קודמות - תחווה סבל", היא אומרת, "אנחנו משתנות כל הזמן, ולצד השינויים הגופניים תלויי ההורמונים, משתנה גם מצבנו הרגשי וחייב להשתנות גם השיח המיני. במקום להיכנע לפגיעה הטבעית בחיוניות שבאה עם הגיל, כדאי לטפח יצירתיות חדשה; לזכור שגיל המעבר מוציא אותנו מהמרחב האסטרוגני - שמתאפיין בהשקעה באחרים משמעותיים, בנתינה ובחושניות - למרחב אחר, שמתאפיין, לצד הירידה בלחות בנרתיק ובשליטה ברצפת האגן, בהתכנסות פנימה, בתחושה שאני מכנה 'עכשיו אני', באיזשהו אגואיזם בריא.
"זה הזמן להגדיר את עצמנו מחדש, לערוך מחדש את הגבולות שלנו, לדייק את מה שמזין ומשמח אותנו. בנוסף, חשוב לטפל ברירית הנרתיק באמצעות קרם אסטרוגני מקומי כדי למנוע ככל האפשר דלקות בדרכי השתן וכמובן כאבים בזמן קיום היחסים ולתרגל יוגה נשית, שמחזקת את האגן, משפרת את זרימת הדם אליו ואת טונוס השרירים, תורמת לתחושת החושניות ובאמצעות תנועות מסוימות ופרשנויות לתנועות מהיוגה - ממש מעוררת את התשוקה המינית. נשים רבות בגיל הזה מגלות שהן חוות אורגזמות עוצמתיות כפי שלא חוו קודם לכן, שבאות מעומק אינטימי חדש ומרתק, מתוך ההיכרות המעמיקה עם גופן ומהיכולת לקבל את השינוי, להבין מה נכון להן ולבטא את זה".
