אם תשאלו את שני בר (37), עורכת דין לשעבר שהפכה למטפלת טנטרית, כל יום בפרדס חנה-כרכור הוא חגיגה. "פרדס חנה זה לקחת פסטיבל ולפזר אותו על 365 ימים בשנה", היא אומרת ועיניה נוצצות. "יום אחד מסיבת כרבולים, יום אחר מסיבה פוליאמורית, ובשאר ימות החודש מתקיימים מעגלי שירה מקודשת, סדנאות קונטקט במים, ריקוד אקסטטי לצלילי מוזיקה שבטית, טקסי קקאו, מדורות ואינספור ג'אמים של מיטב הנגנים בארץ".
למועצה המקומית היא הגיעה מתל אביב לפני חמש שנים, אחרי שעשתה פנייה חדה בחייה. "אבא שלי נפטר במפתיע מדום לב כשהיה בן 60 בלבד, והתחלתי לשאול מהם החיים האלה שאני חיה בעצם". כחלק מהחיפושים, בר התפטרה וטסה להודו. כשחזרה לארץ החלה לפקוד פסטיבלים וכנסים בנושאי מיניות וטנטרה, שם התוודעה לקהילת המטפלים של פרדס חנה. "הם שידרו תחושה של חופש. הרבה מטפלים לא קרייריסטים שנהנים מהחיים והולכים לנחל או להביט בשקיעה אחר הצהריים".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
די מהר הפך אמיר, אחד המטפלים שהכירה, לבן זוגה ולאדם שעודד אותה להעמיק בטנטרה, ובהמשך גם להתחיל להדריך בעצמה. כיום היא מייעצת לגברים הסובלים משפיכה מוקדמת לצידו של רם אבנור, מי שהיה בעבר אחד ממדריכיה.
אין זה מקרי שבר בחרה להתיישב דווקא בפרדס חנה. המועצה המקומית המונה 43 אלף תושבים הפכה בשנים האחרונות לגן עדן לניו-אייג'. תמצאו שם מטפלי טנטרה כמו בר וחבריה, מדריכים של מיניות מקודשת, חובבי מידברן או "ברנרים" בעגת הסצנה, ושלל זירות היפיות שחברו יחד לכדי פסטיבל שלם של קהילתיות ומיניות פתוחה ומשוחררת. השאלה המתבקשת היא למה? או יותר נכון - מה הפך את פרדס חנה לבירת המיניות האלטרנטיבית של ישראל?
"המשיכה אל פרדס חנה נובעת מהפשטות שבה", טוען סוג'יי שמש (51), נשוי ואב לשלושה, שפתח לפני תשע שנים את בית הספר הראשון בארץ לטנטרה יחד עם אשתו, מורן גוטליב. "היא לא לגמרי עיר אבל גם לא כפר מרוחק מהמרכז כמו קדיתא. אני חושב שיפה מושך יפה, וזה הביא אנשים ומטפלים החיים בחיבור לרוח ולמדיטציה להגיע לפגוש אנשים כמותם. נוצר פה מיזוג של קהילות רוחניות, וגרעין עמוק שיצר תדר שעושה חשק לאנשים להגיע".
לאחר שבילה כמה שנים בהודו, בין השאר באשרם המפורסם של אושו בפונה, חזר סוג'יי לארץ וייסד יחד עם חברים טובים את "אשרם במדבר" - מקום מפגש קהילתי לסדנאות טנטרה שהתבסס על דרך המדיטציה של אושו, ונחשב כיום לאחד הפופולריים והמדוברים בישראל.
רבים מבוגרי המחזורים באשרם במדבר עברו להתיישב בפרדס חנה בסביבות 2007, אבל אפילו הם לא היו השבט האלטרנטיבי הראשון שהתיישב במקום. קדמו להם חברי קהילת הריינבואו הישראלית, פסטיבל שניתן להגדירו בתור הגלגול החדש של ההיפים בני דור הוודסטוק.
סוג'יי בעצמו מתפרנס היום מהדרכה של מיניות מקודשת, תורה המבוססת על חוכמת המזרח ורואה ביצירת מרחבים מיניים דרך לתרום להתפתחות האדם, וכן את הארוס ככוח חיוני, טיפולי ומרפא. "הסצנה של המיניות המקודשת בפרדס חנה מורכבת ממספר קהילות המשולבות זו בזו", הוא מסביר. בין הקהילות הללו הוא מונה את מאר"ג - קיצור של מין, אהבה, רגש, גוף - שהיא למעשה קהילה של מדריכי טנטרה; את קהילת ISTA - The International School Of Temple Arts - ארגון בינלאומי למיניות, תודעה ותרפיה מינית, ואת קהילת אישתר, שמשלבת לימודי מיניות והתפתחות תודעתית יחד עם אסכולות גוף-נפש אחרות.
"פרדס חנה היא מקום השואב אליו אנשים שרוצים להיות יצירתיים ביחד, וליצור קהילתיות של יצירה משותפת", הוא מסביר. "לא רק מיניות, אלא זרימה ורצון לשבת ביחד. ברמה היומיומית זה אומר שאנשי פרדס חנה נפגשים סביב המדורה עם גיטרה ועוּד. אני חושב שבזכות ההיכרות של האנשים כאן במצבים של ערטול פיזי ונפשי, נוצר חיבור עמוק ביותר, וכל הקהילות שמתגוררות פה הולכות ומתמזגות ביניהן".
סוג'יי טוען שאפילו חיי לילה שוקקים מתקיימים כיום בפרדס חנה, חלקם מתחת לרדאר. בין אם זה חפלות, מקדשים או סדנאות של אהבה כחלק מקהילת הניו-אייג', או פאבים ומסעדות כמו בעיר הגדולה. נוצר מצב של מרחבים המנוגדים באופיים, ומתאימים לאנשים שרוצים לנוע בין אורח חיים סטנדרטי לאלטרנטיבי.
איך הוותיקים שמתגוררים בפרדס חנה מקבלים את אנשי הטנטרה והמיניות שנוהרים לכאן בשנים האחרונות?
"ותיקי פרדס חנה הם בכלל אנשים דתיים ומסורתיים, והם קיבלו אותנו, הרוחניקים וההיפים הצבעוניים שהגיעו לכאן, בסבר פנים יפות".
סוג'יי מצביע על נהירה נוספת למועצה המקומית, הפעם מצד אוכלוסיות הרבה יותר מבוססות. "בשנים האחרונות מגיעים הרבה מהמרכז, אנשי היי-טק וצבא שרצו לקנות בית קרקע ולצאת קצת לפריפריה. הם מביאים את הצבע שלהם, ופרדס חנה פותחת את ידיה גם לזה, אבל לוקח זמן להשתלב. בינתיים יש עדיין חניה", הוא אומר משועשע.
מה סוד הקסם של פרדס חנה לדעתך?
"יש בפרדס חנה שילוב בין הרגיל והסטנדרטי לרוחני, וזה יוצר קסם שגורם לאנשים פשוט להעביר את כל חייהם לפה. אתה יכול לפגוש מישהו שהיה איתך באשרם בסופר, ופשוט לעצור להתחבק ליד הקופה. יש כאן רוך שיוצר אנושיות, תמצאי את זה אפילו בבנק", הוא מסכם.
אחד מראשי קהילת המיניות "אישתר" הוא מעוז יעקב (44), סקסולוג ובעל תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית. "פרדס חנה הפכה להיות המרכז ההיפי-רוחני שחוקר הרבה דברים, בין היתר מיניות", הוא אומר.
לתחום המיניות המקודשת הגיע בהשראת אוהד פלא אזרחי, מי שהקים את מכללת נביעה ב-2009. "במכללת נביעה היה מסלול שכונה 'מיניות מקודשת', ועסק בתפיסה העברית העתיקה של מיניות ופולחן מיני. בשלב מסוים אוהד רצה לחקור מיניות יותר לעומק, והתחילו מפגשים של מחקרים במגע שבהם לקחתי חלק".
יעקב מספר על תחושת החלוציות של 30 משוגעים, סקרנים וחקרנים מטבעם, שלא היה להם מושג לאן הם נכנסים. את המפגשים המסקרנים הם ערכו, איך לא, בפרדס חנה. "התחלנו כקבוצה קטנה ומוטרפת שהתקבצה ביישוב, עד שלאט-לאט הוא נהיה מגנט לכל מי שמחפש קהילתיות חוקרת. צריך להבין שזה לא כמו הקהילתיות של הקיבוץ שמתבססת על מוסר עבודה. פה מדובר בקהילתיות הרבה יותר רכה ומחבקת.
"כל מה שידענו זה שאנחנו רוצים לחקור. להבין מה הופך מיניות למקודשת, מה הופך את זה לקדושה, בניגוד למפגש סליזי של חילופי זוגות למשל. אזרחי הביא את הידע שלו, ואנחנו היינו חבורה נועזת", הוא משחזר את הימים הראשונים. "להתעסק עם אנרגיה מינית זה להתעסק עם חומר נפץ מפחיד. האתגר הגדול הוא להצליח לחבר בין המיניות ללב. עבדנו על יצירת מיניות מכוונת ומחוברת שמביאה לחגיגה של הורמונים מופלאים בגוף, שאינם פחותים בכוחם מחומרים משני תודעה.
"מאוד אהבנו לעבוד יחד. כל פעם היינו חוקרים משהו אחר", הוא נזכר בערגה. "עבדנו עם חודשי השנה ועם ימים אנרגטיים חזקים כדי לעשות עבודה רוחנית שיש בה גם מיניות. היינו זורעים כוונה ומתעסקים בעונג. זה היה נוח שגרנו קרוב האחד לשני והיו יחסי שכנות וחברות. הרגשנו שאנחנו מגלים את אמריקה".
ואם תשאלו אותו, אז מיניות היא הרבה מעבר לסקס. "ברמה הבסיסית שלה, מיניות משקפת את החלקים הראשוניים שלנו בתהליך ההיקשרות. היכולת להרפות, לסמוך, להתמסר, לבטא כאב, לבטא את החלקים החייתיים שבתוכנו, לבטא חלקים של פחד ובושה - מיניות מפגישה אותך עם חלקי חיים.
"במובן הזה, ישראל היא חברה מאוד שוביניסטית ביחס לאירופה. לגברים אין אישור פנימי להתחבר לארכיטיפים הנשיים של רכות והכלה. לעומת זאת, בפרדס חנה נוצר מרחב התפתחותי מיטיב, שבין היתר יש בו גם מיניות. אז כיום הדור שלנו הוא כבר זה שמלמד ומחזיק את המרחב לחקירה עבור הצעירים שנוהרים לכאן".
ויש מי שלא מרגישים חלק מהסצנה, ואפילו מוצאים אותה חד גונית. שרון (27) ובן זוגה נרי (30) הם חלק מדור הצעירים שפקד בשנים האחרונות את המועצה. הם תופסים את עצמם כ"ברנרים" (חובבי פסטיבל מידברן - מ"מ), ומקיימים יחד אורח חיים פוליאמורי. מלבד קהילת ה"ברן", הם גם קשורים לקהילות של ISTA ואישתר. "מצד אחד יש כאן הרבה גוונים של היפים, מעגלי שירה והופעות, אבל מהצד השני הכול מאוד דומה", אומרת שרון. ולמרות הזוגיות הפוליאמריות שלהם, לדבריה את הפוליאמוריים היא דווקא לא חווה כקהילה, אף על פי ש"הרבה מהאזור חיים בפוליאמוריה ובמערכות יחסים פתוחות".
איך את מגדירה את הפוליאמוריה שלך?
"פוליאמוריה מבחינתי היא החופש לבחור. אני ונרי חיים בפוליאמוריה היררכית. אנחנו מאורסים ויודעים שאנחנו הולכים להקים יחד את התא המשפחתי שלנו, אבל יש לנו שאיפה לגדל את הילדים שלנו עם עוד בני זוג ועוד ילדים בעתיד, ואי אפשר לדעת עדיין מה יהיה".
כאמור, בניגוד לשאר המרואיינים, בני הזוג אינם חווים את פרדס חנה כקהילה שיתופית. "זה נכון שיש הרבה אירועים, אבל לא כל מי שגר בפרדס חנה מקבל הזמנה אליהם. לרוב יודעים עליהם כי הם מועברים מפה לאוזן, או במקרה שבו עברת קורס מסוים או סדנה כלשהי שבסיומם נערך אירוע". במילים אחרות, היא אומרת, אם אתם חדשים באזור או לא מספיק מקושרים - סיכוי גדול שלא תהיו חלק מהם. בנוסף, בדומה לכל תהליך של שינוי עירוני, גם במקרה הזה הנהירה המטורפת למקום מביאה עימה עלייה ניכרת במחירי הדירות, כזו שהופכת להיות הרבה פחות נגישה ונוחה עבור זוגות צעירים.
ומה בנוגע לוותיקי היישוב? לטענתה, ובניגוד לסוג'יי שמתאר קבלת פנים נעימה מצידם, המתיישבים הוותיקים הם אנשים שמרניים שאינם מרוצים מאווירת החופש המיני שהשתלטה על המועצה. "אפשר להבחין בזה בעיקר במצבים שבהם הקהילות החדשות והישנות נפגשות, למשל בהפגנות אז יש הרבה פעמים עימותים שלפעמים מגיעים עד כדי אלימות פיזית ממש, או אפילו בפייסבוק, שם הרבה פעמים יש אלימות מילולית מצד הוותיקים כלפי החדשים", היא אומרת ומוסיפה: "למרות שרוב האנשים בפרדס חנה אומנם נחמדים וחייכנים, לצערנו היא לא תפסה אותנו כמו שרצינו וכנראה שבסופו של דבר נעזוב ונעבור להתגורר במקום אחר".
