"אני מגיעה מבית מאוד שמרני. דיברו איתי על שמירת הבתולים, על הקדושה שבנישואים, על המיתוס של השמלה הלבנה. כשהבינו בבית שבתולה אני כבר לא אהיה, ביקשו ממני לפחות לשמור על השם שלי ולהיות עם גברים רק כחלק ממערכות יחסים רציניות", משתפת רבית כהן (39), עובדת סוציאלית, דוקטורנטית למגדר ומנהלת תוכניות ב"רוח נשית" - עמותה שעוזרת לנשים שיצאו ממעגל האלימות להתאקלם בחזרה בשוק העבודה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בשנים האחרונות החליטה כהן לחקור את ההשפעה שיש לסטוצים על נשים רווקות, כדי להבין אחת ולתמיד מדוע מין מזדמן אצל נשים רווקות מלווה לא פעם ברגשות קשים כמו אשמה או חרטה. את המחקר האחרון שלה עשתה כחלק מהחוג לנשים ולמגדר באוניברסיטת בר-אילן. המחקר, בעל השם המפוצץ "אסטרטגיות לעיצוב ולשימור סובייקטיביות מינית בסיטואציות של סקס מזדמן בקרב נשים רווקות בישראל", ערכה בהנחיית החוקרת ד"ר מירי רוזמרין.
"בבית שבו גדלתי קיבלתי את המסר שאישה ששוכבת עם הרבה גברים היא אישה זולה. השנים עברו, בגרתי, וכמו הרבה נשים עשיתי סקס גם מחוץ לזוגיות. אלא שעם הזמן התחלתי לשים לב שעולות בי תחושות מאוד קשות אחרי סקס מזדמן, למשל שאני לא בסדר, שאני מתפשרת. אבל הייתי בטוחה שזה רק שלי, שזה נובע מכל אותם המסרים שקיבלתי בבית".
שיתפת מישהי בזמן אמת בתחושות שלך?
"לא דיברתי על התחושות האלה עם חברות, ואז הגיע ערב בנות עם הרבה יין והרבה דיבורים על סקס. היו שם נשים שבאו מבתים הרבה יותר ליברליים משלי, ופתאום שמעתי עוד נשים שיש להן תחושות קשות אחרי סקס מזדמן. הבנתי שזה לא רק אצלי. גם בנות שאמא שלהן ליוותה אותן לרופא נשים לקחת גלולות סיפרו שהן מרגישות לא טוב עם עצמן אחרי סקס מזדמן. זה מאוד עניין אותי, והחלטתי לחקור את הנושא. ישר גיליתי שכמעט שאין מחקרים על סקס מזדמן של נשים. המחקרים היחידים שמצאתי היו על נערות קולג' בארה"ב, ובעיקר על החרטה שהן מרגישות אחרי סקס כזה. כשהתחלתי להיכנס לנושא של רווקות מצאתי קצת יותר מחקרים, אבל לא על הקשר לסקס. אז לקחתי את זה על עצמי".
רווקות מאוחרת אצל נשים היא תופעה חדשה יחסית. ב-2019 פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שכ-46% מהנשים היהודיות בגילי 29-25 הן רווקות. בשנת 1970 הנתון הזה עמד על 13% בלבד.
למה בחרת לחקור את נושא הרווקות המאוחרת אצל נשים?
"אני בת 39 ורווקה, אמא גאה לכלבה ולארבעה חתולים. לא תכננתי להיות רווקה בגיל הזה. בעשר השנים האחרונות הייתי לבד. לא חיפשתי זוגיות, זה לא עניין אותי. רציתי להתקדם, לסיים תואר ראשון ואז תואר שני, להצליח בעבודה - ובאמת הצלחתי. הבית שאני גרה בו הוא בבעלותי, הקמתי חברה, טיילתי בעולם. אני יודעת לחיות לבד, אבל באיזשהו שלב הלבד הפסיק להיות רצוי. בשנה האחרונה הייתי בקשר משמעותי, שנגמר לצערי קצת לפני החתונה".
במחקר ראיינה רבית 40 נשים רווקות, חילוניות ויהודיות בגילי 38-26. "מחקרים מראים שבגילים האלה יש הכי הרבה לחץ להיות בזוגיות מחייבת ולהקים משפחה. בכל מקרה, היה לי חשוב לראיין נשים מכל רחבי הארץ. יש סטיגמה כזאת שלפיה אפשר להזדיין כשאת גרה בתל אביב, אבל ביתר מדינת ישראל זה לא קורה – וזה לא נכון. נשים מקיימות מין לא מחייב בכל המקומות בארץ. לפעמים הן פשוט עושות את זה יותר בדיסקרטיות".
רבית פנתה לקבוצה של מיניות נשית בפייסבוק וביקשה לראיין נשים רווקות באופן אנונימי. ההיענות הפתיעה אותה. מסתבר שנשים ממש רוצות לדבר על הסטוצים שלהן. "לדעתי, ההיענות הייתה גבוהה כי להרבה נשים נמאס להרגיש שהן לבד עם התחושות הקשות שעולות בהן לפעמים אחרי סטוץ".
במחקרה היא מתארת דיסוננס לא קל שרווקות רבות חיות איתו – המתח שבין הציפייה החברתית למצוא זוגיות ולהקים משפחה, לבין הציפייה להיות אישה משוחררת. הסתירה הזאת נכנסת איתן למיטה, ומעכירה את חוויית הסקס. "אנחנו נמצאים במדינת ישראל, מדינה פטריארכלית, מסורתית, וגם על נשים חילוניות מוטל הרבה מאוד לחץ להתחתן ולהקים משפחה", מסבירה רבית. "אני לא מכירה מישהי שאמא שלה לא מאחלת לה להקים משפחה. זה בסדר שהיא תתפתח, תשקיע בקריירה ותעשה תארים, אבל יש גם את הציפייה שתהיה לה זוגיות, שהיא תעשה ילדים ושכולם יבואו לבקר בחגים.
"גם אם גדלת בבית הכי ליברלי שיש, את הולכת לכל מקום עם הדימוי הזה. מנגד, אנחנו נשים ליברליות, קרייריסטיות, עצמאיות ומשוחררות מינית. משדרים לנו שזה בסדר לעשות סקס גם אם אין לך זוגיות קבועה. אפילו אומרים לך, 'אנחנו במאה ה-21, תשתחררי, תכירי את הגוף שלך'. יש ציפייה שתהיי בעלת ניסיון מיני, שתכירי תנוחות וצעצועים, שתהיי אחראית לבריאות שלך, לאמצעי המניעה שלך.
"יש פה דיסוננס מאוד גדול, והמחשבות האלה נוכחות כשאנחנו עושות סקס מזדמן. וגם אם במהלך הסקס הצלחתי להתנתק וליהנות מהרגע, המחשבות עולות לאחר המעשה. אישה רווקה שנכנסת למיטה עם גבר שהוא לא בן זוגה, אלא מישהו שהוא בין יזיז לסטוץ, נכנסת עם שני קולות: קול אחד שאומר לה ליהנות מהרגע, לחיות את החיים, לחוות ולהתנסות, וקול שני ששואל אם היא מחבלת בסיכויים שלה למצוא קשר ארוך טווח. שני הרצונות נוכחים בעת ובעונה אחת. ברגע שנצליח ליישב את שני הרצונות האלה, ולהבין שהאחד לא מתנגש עם השני - רק אז נצליח ליהנות מהרגע".
זה נשמע מאוד מיושן: "או שאת שרמוטה או שאת בתולה וחסודה". אנחנו באמת עדיין שם?
"לפי המחקר שלי, התפיסות האלה עדיין מושרשות עמוק. זה בסדר שהעולם לכאורה 'מרשה' לנו לעשות סקס מזדמן, אבל זה מרגיש כאילו שהמסרים הסותרים שאנחנו מקבלות עדיין לא מאפשרים לנו עד הסוף להרשות לעצמנו את זה. העולם אומר לנו: 'הנה, קיבלתן חופש מיני, אתן נשים משוחררות, אז יאללה, תעשו מה שאתן רוצות', אבל בעצם יש לנו עוד דרך לעבור עד לשחרור המיני, והיא מתחילה בלהרשות לעצמנו ליהנות מסקס מזדמן".
כבר 25 שנה שנשים ישראליות שואלות את עצמן מהו הקשר בין סקס לאהבה. בשנות ה-90 פורסם הספר "המין הנשי (או: איך לא לעצבן לנו את הדגדגן)", שכתבה קארין ארד. בספר, שנחשב לפרובוקטיבי ולפורץ דרך בזמנו, טענה ארד שכאשר אישה שוכבת עם גבר היא מתאהבת בו, גם אם היא לא מודה בזה, ועמדה על כך ש"גברים בנויים אחרת". רבית לא מסכימה עם הקביעה המכלילה: "זה ממש לא נכון", היא אומרת. "נשים מספרות שהן לא מתאהבות בגברים שהן שוכבות איתם.
"אני חייבת לציין שכן יש תחושות מורכבות אחרי סקס מזדמן, אבל התחושות לא קשורות לגברים, אלא לנשים עצמן ולהלך הרוח שאיתו הן מגיעות לסקס. אם הגעתי לסקס כי אני רוצה היום שמישהו יחבק אותי, אז כנראה שאני אצא ממנו עם תחושה מורכבת כי שכבתי עם מישהו רק כדי להרגיש אינטימיות, כי לא היה לי מי שיחבק אותי. התחושות המורכבות לא עולות כי אוטומטית התאהבתי בבן אדם ששכבתי איתו.
"כלומר, כמובן שיש נשים שמתאהבות בגבר שהן שוכבות איתו, אבל זה נובע ממקומות אחרים. לפעמים מדובר בקשר מיני מתמשך שמתפתחים בו רגשות, או שאנחנו פוגשות גבר ספציפי שאנחנו מעוניינות בו אבל הוא לא מעוניין לתת לנו יותר מסקס. לא כל בן אדם שאנחנו חוות איתו אינטימיות מינית מיד נכנס ללב שלנו, ומיד אנחנו מתאהבות בו. לפעמים נשים שוכבות עם גברים ומבינות דווקא עד כמה הן לא מעוניינות בהם. 'איזה מזל שעשיתי איתו סקס, אני לא מבזבזת עליו עוד זמן', למשל. הסקס יכול גם להוות טרן-אוף ולא רק טרן-און".
במהלך הריאיונות שערכה כהן חזר ועלה נושא משותף שמעסיק את כל הנשים שראיינה – פגיעות. מסתבר שנשים רבות עסוקות בשאלה "האם הרגשתי חופש או שהרגשתי פגיעות? האם הרגשתי אישה חזקה ועצמאית שיכולה להשיג כל מה שהיא רוצה, או שהרגשתי כמו אובייקט וויתרתי על עצמי?".
"הפגיעות נוצרת מהביקורת שלי על עצמי או מביקורת חברתית בסגנון 'עוד פעם היה לך סטוץ?' או 'וואו, כבר הזדיינתם?'. פגיעות נוספת קשורה לאינטימיות הזמנית שנוצרת בסקס מזדמן - חוויתי אינטימיות עם בחור וידעתי שהיא זמנית, נכנסתי לזה מתוך ידיעה שזה רק ללילה, אבל אחרי שהאינטימיות הלכה נותרתי עם ריק גדול שרק העצים את הבדידות. רציתי שיהיה פה בחור שיישאר גם לארוחת בוקר ושנבלה את היום ביחד, והמפגש המיני לא סיפק את הצורך הזה".
רבית מצאה שעבור נשים רבות ישנה נקודת אל-חזור בסקס המזדמן, שאחריה הן מרגישות שהן לא יכולות להגיד לא. "נשים אמרו לי, 'אני יזמתי, אני פלירטטתי והתחלתי איתו, אני באתי אליו או אפילו הזמנתי אותו אליי הביתה – איך פתאום אני אגיד לו לא? איך אגיד לו שהתחרטתי?'. במצב כזה, הרבה נשים מוותרות על עצמן ועושות סקס על אף שהן לא בקטע. אנחנו לא מצליחות להגיד לא. קשה לנו להגיד, 'תקשיב, אני מצטערת, רציתי אותך לפני רגע אבל לא בא לי יותר'. בתור נשים מלמדים אותנו לקחת אחריות. אם גבר פונה אליי ואני מסרבת זה בסדר, אבל אם דיברנו מראש שמדובר בסקס, קבענו כבר שעה ומקום, היה 'סקסטינג', שתינו, הייתה אווירה טובה ופתאום לא בא לי יותר? מעטות הנשים שמסוגלות להגיד לא ולעצור".
מהי לדעתך הסיבה לכך?
"ללמוד להגיד 'לא' זה קשה. את נמצאת מול בחור חרמן, וכבר הייתם באמצע. בתור נשים אנחנו לומדות מגיל צעיר לרצות אחרים. אולי נלמד לרצות את עצמנו קודם? לשים את הרצונות שלנו לפני של אחרים? דור האימהות שלנו התחתנו בתחילת שנות ה-20 לחייהן, לא היו להן הרבה פרטנרים מיניים והתופעה של רווקות מאוחרת הייתה הרבה יותר נדירה. אנחנו נוכל ללמד את הבנות שלנו אחרת. אנחנו יודעות כיום כל כך הרבה יותר על הגוף שלנו ועל הצרכים שלנו, ואנחנו צריכות להתחיל להעביר את הידע הזה מאחת לשנייה. כשתהיה לי בת, וזה כנראה לא יהיה מתוך זוגיות, אלמד אותה קודם כל להקשיב לעצמה. זאת למידה שצריך לעשות מגיל אפס, ואנחנו עוברות אותה כיום בגילי 40-30".
אז איך נשים רווקות שרוצות לעשות סקס מזדמן נמנעות מהתחושות הקשות שיכולות לבוא אחריו?
"נשים לא רוצות לוותר על סקס מזדמן. יש שלבים בחיים שזוגיות לא מתאימה לנו, אולי יצאתי מזוגיות ארוכה ולא מתאים לי, אולי אני עסוקה בקריירה שלי ולא בא לי להתעסק בבניית זוגיות. ומצד שני, יש נשים שכל הזמן מתנהלות מתוך רצון לזוגיות אבל זה לא קורה, הן לא מוצאות גבר טוב. נשים שואלות את עצמן: 'מה אני עושה? אני מוותרת על סקס? אני חיה בלי? או שאני מייצרת משהו שהוא ביניים?'. בשביל ליצור משהו שהוא ביניים, הן צריכות לעבור תהליך של למידה של איך לנהל את הסקס המזדמן.
"יש נשים שהחליטו שסקס מזדמן זה לא בשבילן והפסיקו עם זה. אנחנו הרי יודעות לענג את עצמנו הרבה יותר טוב. שאלתי את הנשים שראיינתי למה בעצם לא להסתפק בזה, והתשובה שקיבלתי היא שיש צורך בהערכה, במבט מעריץ. חלק מהנשים מייצרות להן פרטנר קבוע, יזיז, מישהו שטוב להן איתו. חלק עושות בית ספר ולומדות את עצמן, ממשיכות להתנסות ולעשות סקס, ומאחד לשני הן לומדות לדייק את עצמן ולא להיכנס למצבים של פגיעות.
"יש נשים שאומרות 'אם אתה לא ישן כאן – אין סקס. לא מתאים לי שאתה בא, מזיין והולך'. אחת המרואיינות אמרה לי דווקא להיפך: 'אם הוא יישן איתי אני לא אירדם כל הלילה, מעדיפה שאחרי הסקס הוא ילך'. מישהי אחרת אמרה 'אני צריכה שהסקס יהיה כחלק מערב שלם: נצא, נשתה משהו, אני אנשק אותו ואז נזרום לסקס. ככה זה ירגיש לי רומנטי ופחות זול'. כל אחת מוצאת לה את הפרקטיקות שהיא מרגישה בנוח איתן. הבשורות הטובות הן שנשים לומדות להפסיק לכעוס על עצמן ולהתחיל ליהנות מסקס מזדמן.
"הייתה לי מרואיינת שאמרה: 'אחרי הסקס האחרון הבחור הלך, שמתי פיג'מה ופתחתי נטפליקס, ופתאום לא היה לי רע ואמרתי לעצמי – וואו! ככה הם מרגישים אחרי שאנחנו הולכות?'. פתאום היא הרגישה טוב, היה סקס טוב, הגוף רפוי, היא לא כעסה על עצמה, פשוט היה לה טוב. ולשם נשים רוצות להגיע".
מתוך המחקר של רבית עולה תמונה מעודדת. נשים רווקות מספרות שיש הרבה היבטים חיוביים בסקס מזדמן. לחלקן הוא מאפשר להיות האישה שהן לא מסוגלות להיות עם בן זוג קבוע - הן יכולות להיות יותר חופשיות ויותר נועזות, ולנסות גם דברים חדשים. הדבר היחיד, לדברי רבית, שמונע מנשים רווקות ליהנות מסקס מזדמן וחסר מחויבות זה הן עצמן, אבל יש גם לא מעט לחץ מהסביבה.
"אנחנו צריכות להחליט שאנחנו מסתכלות על זה אחרת. אנחנו השופטות הכי גדולות של עצמנו, אף אחד לא יודע עם כמה גברים שכבת, רק את יודעת. והוא אמר לי, 'בואי נסתכל על זה רגע אחרת: נגיד שאת בת 30, אם מגיל 20 את עושה סקס, תחלקי 30 גברים על פני 10 שנים – זה אומר שבעצם היו לך שלושה גברים בשנה. זה נראה לך זנותי?'.
"לגברים יש פריווילגיה להסתכל על הדברים בצורה פשוטה יותר. עצם הספירה של 'עם כמה גברים שכבת' זאת פרקטיקה מדכאת. להתעסק במספר הגברים ששכבת איתם זה באיזשהו מקום לעזור לפטריארכיה למשמע אותך. עבור גברים, ככל שהמספר הזה יותר גבוה זה משהו להתגאות בו, כי זה נחשב 'כיבוש'. עבור נשים המספר הזה נחשב משהו להתבייש בו, זה אומר שאת לכאורה זולה. ככל שהשנים עוברות, פחות ופחות גברים שואלים אותי את השאלה 'עם כמה היית'. אני לא אהיה עם גבר שזה מה שמעסיק אותו בחיים".
לרבית חשוב להדגיש שעל אף שהשחרור המיני של נשים כבר החל, בכל מה שנוגע לסקס של נשים רווקות, אנחנו עדיין לא פתוחים כמו שאנחנו חושבים: "התפיסה היא שאם את שוכבת עם מישהו, כדאי שזה יהיה כחלק מדייטינג או חיפוש זוגיות. אישה רווקה שעושה סקס לשם ההנאה בלבד? חברתית אנחנו עדיין לא שם.
"גם מבחינה אקדמית אנחנו לא שם, וההוכחה לכך היא שאין אף מחקר על מיניות מזדמנת של נשים. החוויה שלנו כנשים רווקות שעושות מין מזדמן היא לא שולית, וכל עוד זה לא כתוב זה תמיד יהיה מודר ושולי. מיניות יכולה וצריכה להיות בריאה ומיטיבה גם ברווקות. מגיע לנו שזה יהיה באור ולא במחשכים. מגיע לנו שזה לא יהיה לנו כל כך מורכב, שתהיה לזה לגיטימציה אמיתית. אני רוצה שלדור הנשים הבאות תהיה הפריבילגיה ליהנות גם מסקס מזדמן בלי לשמוע בראש כל הזמן את הקול של אמא או סבתא".
