אומנם לגברים אין אף קרום בתולים "לאבד", ובכל זאת נדמה שהבתולים הזכריים, למרות היותם מעורפלים וסובייקטיביים, הפכו לנכס שבחורים צעירים, שלא לומר נערים, מעוניינים להיפטר ממנו – ורצוי מהר ככל האפשר. גדלנו עם המחשבה השגויה שהלחץ להתחיל לקיים יחסי מין בגיל צעיר שייך רק לסדרות נעורים אמריקניות, אבל גם המתבגרים הישראלים מרגישים אותו היטב, ובעיקר יודעים לספר שאלו שמתמהמהים עם זה, ומגיעים לצבא ללא היסטוריה מינית, מרגישים לא פעם כמו נטע זר.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
כך, לפחות, הרגיש אייל, בן 29 מתל אביב. "הייתי ילד דתי, שמיניות הייתה עבורו סוג של אישיו, ויצאתי בשאלה קצת לפני שהתגייסתי. שירתי עם חילונים שהתרברבו בביצועיהם המיניים, וזה היה מוזר. פתאום הייתי מוקף באנשים לא בתולים, שמדברים על סקס ועל מין בכל הזדמנות שיש להם, כי 'זה מה שעושים בצבא', בזמן שאני עדיין בתול.
"להיות בתול בגיל מאוחר זה קשה, ולא נראה לי שיש בכך אי אלו יתרונות", הוא אומר. "הסביבה שלנו מלמדת ילדים לעשות סקס מהר, בלי שהם מוכנים לזה בכלל, וזה גורם למי שלוקח לו קצת יותר זמן להרגיש שהוא נכשל, ורק בגלל סיבה כל כך מטופשת. אני יודע שזאת לא באמת תחרות ושאין בה מנצחים, אבל משום מה זה ממש מרגיש ככה".
5 צפייה בגלריה
''הסביבה שלנו מלמדת ילדים לעשות סקס מהר, בלי שהם מוכנים לזה בכלל''
(צילום: Shutterstock)
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
גם זוהר, בן 25 מרמת גן, מכיר היטב את תחושת הלחץ החברתית. בחוויה שלו, היא התחילה עוד בתיכון. "בערך בכיתה י' התחיל דיבור על סקס בין הילדים. על ההיא שהייתה עם ההוא ועל ההוא שהיה עם ההיא. אני זוכר שממש הרגשתי שהסביבה לוחצת ומקשה עליי. באותה תקופה עוד אפילו לא נישקתי מישהי, וזה נשאר ככה עד סוף התיכון, אז אכלתי סרטים על זה שאני לא 'מתקדם' לעומת ילדים אחרים, ושמשהו בי לא בסדר".
מתי עוד הרגשת את זה שאתה בפיגור אחרי אחרים?
"בצבא. שירתי בבסיס מעורב ורווי הורמונים. זו הייתה התקופה שבה הסתרתי הכי הרבה, והיה נדמה לי שהמילה 'גבריות' מצטמצמת למשמעות שטחית מאוד. המיניות שם נתפסה כאיזה ספורט תחרותי-הישגי. כמה שאתה יותר מזיין, ככה אתה יותר גבר-גבר. זה גרם לזה שלהיות בתול הפך למשהו שיש להתבייש בו, עם כמה שאומרים שלא. אני זוכר את המפקד שלי באיזה בוקר אחד, עובר חייל-חייל ושואל אותנו כמה בנות כבר הספקנו לזיין. כשאמרתי לו אפס, הוא צחק ואמר לי שאני לא מכבד את היחידה שאני משרת בה".
למרבה ההפתעה, זוהר מתאר שגם נשים לא גילו אמפתיה למצבו: "ציפיתי מהן להרבה יותר רגישות והכלה, אבל לא קיבלתי שום דבר כזה. להיפך - הרגשתי שהבתולים שלי מנמיכים אותי והופכים אותי ל'פחות גבר' מבחינתן.
"כל הסיטואציה מציפה אתגרים, אבל חשוב לי לציין שאת רוב השיפוטיות הזו עשיתי לעצמי. קינאתי באחרים שכן היו פעילים מינית וזה פגע בי, אבל אף פעם לא גרמו לי להרגיש רע בכוונה".
יואל, בן 22 מהרצליה, התחיל את התבגרותו המינית כשהיה בן 12. "בכיתה ו' התחלתי להרגיש את הגוף שלי מתעורר במצבים מסוימים, ולאט-לאט הבנתי שמדובר בעוררות מינית. אחר כך חבר קרוב חשף אותי לפורנו בפעם הראשונה. כשהתחילה חטיבת ביניים, קלטתי שאני מתלהב כשאני רואה בנות בשכבה שלי, והייתי נדלק מזה אפילו יותר משאר החברים שלי נכון לאותה תקופה.
"בגיל 16 וחצי התמזמזתי עם מישהי בפעם הראשונה, וכל הקטע המיני בינינו התחיל, אבל כשזה התקרב לדברים מיניים קצת יותר מתקדמים, חדירה פוטנציאלית למשל, זה פשוט הפסיק בינינו. פתאום הבנתי עד כמה אני חסר ניסיון. הרגשתי חוסר ביטחון ליד בנות, ובטח שלא ידעתי איך 'לכוון לשם' את הבחורה שאיתי. אבל בשלב מסוים נרגעתי. ידעתי שזה יגיע כשאני אהיה מוכן לזה".
הבנה מאוד בוגרת לילד בתיכון.
"כן. אולי זה גם קשור לזה שהיה שיח פתוח בבית שגרתי בו על כל מה שקשור במין, וגם היה שיח כזה עם חברים שלי. זה לא הרגיש כמו תחרות או משהו דומה, ואני בטוח שזה מאוד עזר לשחרר את הלחץ".
איתי, בן 25 מרעננה, חווה את העולם בצורה הפוכה מיואב. עבורו, כל מה שהתקשר למין ולמיניות נתפס כלא רצוי: "אני חושב שבערך בגיל 14 החלטתי שאני לזה לא נכנס. ראיתי איך זה מסבך את החיים של החברים ושל האחיות שלי, ובמיוחד ראיתי איך ההורים שלי נפרדו וקישרתי את זה למיניות בעייתית שהייתה ביניהם. למדתי, או יותר נכון לימדתי את עצמי, שמיניות היא דבר מסוכן".
תובנה קצת משונה לילד בן 15 מלא בהורמונים.
"אני חושב שלא לגמרי טעיתי. ברור שיש במיניות דברים טובים ומענגים. לא סתם כתבו על זה סרטים ושירים וסדרות, אבל תחשוב כמה רע יש בזה, וכמה זה מסבך לנו הכול כי הפכנו את העניין הזה לכל כך משמעותי.
"כל התיכון הייתי עסוק בלהיות עמוס ומלא בעניינים כדי להסוות את אי-המיניות שלי. דאגתי שתמיד יהיה לי נושא שיחה או איזה משהו לעשות כדי שלא יהיה לזה פתח להיכנס. גם כשדיברו על סקס או על כל מה שקשור בזה, תמיד היה ברור שלא מדברים איתי על זה. יצרתי חומה בלתי נראית, וגרמתי לאנשים סביבי להתייחס אליי כבן אדם לא מיני".
ובאמת לא היית מיני?
"רציתי להיות כזה אבל לא הצלחתי. שנים שהיה איזה פיל ענק ביני לבין העולם. אני קצת מתחיל לשחרר את זה לאחרונה, אבל זה עוד לא ממש בחוץ. המיניות שלי היא משהו ששמרתי רק לעצמי, לא ביטאתי אותה כלפי חוץ ובפנים הרגשתי את זה בא והולך, והייתי צריך להתמודד עם העוצמות שהנושא הזה מביא איתו לחיים שלי".
איתי מספר שעם הבגרות הוא יותר נפתח לנושא, מה גם שהדחפים התגברו עם השנים. "זה קצת לחוות מחדש את גיל ההתבגרות. אם לרוב האנשים בגיל 15 זה ההורמונים שמנהלים אותם בזמן שההיגיון קצת שותק, אצלי בגיל 25 המוח רוצה קצת לנוח, ונראה לי שהגיע הזמן לתת להורמונים להשתולל".
תמיר אשמן הוא מרצה ומנחה ללימודי גברים בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. בשנים האחרונות הוא מנחה, יחד עם שותפתו מיכל פארן, סדנאות ליחסים בין-אישיים למתבגרים בתיכון עירוני ד' בתל אביב. לדבריו, העניין המרכזי הוא לא חדירה - כן או לא, אלא איך בני הנוער מתמודדים עם נושא מסובך כמו מיניות, הן מבחינה אישית והן מבחינת התרגום של התחושות שלהם כלפי חוץ.
"מדובר בחוויה טרנספורמטיבית עבור אותם מתבגרים", מסביר אשמן, "בין אם מדובר בנערים בכיתות ז'-ט', שאצלם עדיין מדובר במיניות פנימית יותר, ובין אם מדובר בנערים בתיכון ובצבא, אשר חלקם כבר התחילו לתרגם את המיניות שלהם כלפי חוץ. אותם מתבגרים צמאים לדבר על נושאים כמו מיניות ועל אינטימיות בצורה נינוחה ולא מביכה".
-לדבריו של אשמן, הלחץ החברתי סביב נושא המיניות בגילים הללו אינו חדש: "לא מדובר בשוני לעומת המתבגרים של פעם. אותו לחץ אפילו מוביל לעיתים לשימוש בשירותי מין בתשלום. באופן כללי, גיל ההתבגרות מייצר רצון להשתייכות תמידית, והלחץ הנפשי הוא לדעת למי אני משתייך מבחינה חברתית ולעבור כמה שיותר התנסויות, וזה הרבה מעבר לאיבוד הבתולים. אני מרגיש שאותו קרום בתולים נפשי-רגשי הוא יותר חקירה עצמית של המיניות, והרבה מעבר לסימון 'וי' על חדירה לאישה או לגבר".
הבעיה בעיניו קשורה לשילוב בין עודף האינפורמציה שיש כיום, לבין מיעוט ההדרכה הבין-אישית: "ילדים נחשפים לעולם המיני בצורה שאני אגיד שהיא די טראומטית אפילו - דרך צפייה בפורנוגרפיה. הפורנוגרפיה מלאה בחומרים חסרי גבולות, וככה יש לבנים המון ידע על מיניות פטריארכלית, כשבמקביל לכך יש הזנחה של בית ספר, שלא מרבה לפתח אצלם את היחסים הבין-אישיים בין הבנים לבנות. כך נוצר המצב שבנים חווים את עצמם ככישלונות או כ'מפגרים בחומר' אם הם לא ביצעו חדירה, וכל זה בזמן שהם מעולם לא זכו להדרכה ולהתנסות הדרגתית ביחסים שהם מנהלים".
5 צפייה בגלריה
''יש כאלו שהשדה המיני מאוד מעסיק אותם ובהתאם לכך, זה קורה להם מוקדם''
(צילום: Shutterstock)
איך אתה מסביר את זה שיש כאלו שכן מתנסים בחוויות מיניות מוקדם ויש כאלו שלא?
"יש מתבגרים שהם יותר מהוססים ומבוישים בתיכון, ובהתאם לכך גם המיניות החיצונית שלהם נאלצת לחכות. רבים מהם באמת מתמסרים לדברים אחרים בתקופות האלה, ולא פנויים להתעסקות חיצונית. לעומתם, יש כאלו שהשדה המיני מאוד מעסיק אותם, ובהתאם לכך זה קורה להם מוקדם יותר".
מה עם הגבריות הרעילה כלפי בתולים בצבא?
"הצבא היה ויהיה מקום לחקירה מינית עבור הבנות והבנים שנמצאים בו. אני לא חושב שמדובר ב'גבריות רעילה' בצבא כלפי בתולים, אלא בתרבות רעילה באופן כללי. לשפה שלנו יש כוח עצום, ועלינו להיות מודעים אליה גם בהקשר הזה. התרבות שהגברים מתחנכים לפיה היא תרבות רעילה, ואותה עלינו לשנות. אולי, אם נצליח לשנות אותה, גם החוויה של הבתולים שאותה תיארת תשתנה גם כן".
מה אתה מציע לאותם בתולים שחווים את הלחץ הזה?
"אני לא חושב שאפשר לבטל את תחושת הלחץ שהם מרגישים, אבל אני כן חושב שיש דרכים להתמודד איתה. צריך לעזור לבני נוער לסגל מיומנויות בין-אישיות, דבר שכבר קורה בפועל עם ההתפתחות המשמעותית של תחום החינוך למיניות בריאה. אם אנחנו רוצים שנערים ירגישו פחות בלחץ, עלינו לדבר איתם בצורה פתוחה על מיניות, ממש להפוך את המיניות לנושא שיחה שאפשר לדבר עליו בסלון בחופשיות. אם גם האבא ידבר עם הילד על זה, וגם במערכת החינוך ייתנו לנושא הזה תשומת לב, אותם נערים לא יישארו עם התחושות הקשות בתוכם, ואותן שיחות ישחררו מעט את הלחץ הזה".
