בזמן האחרון התחלתי לחוות כאבים חזקים בזמן החדירה, דבר המסב לי תסכול גדול מול הפרטנר שלי. פתאום, כל ניסיון לחדירה מלווה בפחדים ובחששות שגורמים לי לא פעם לעצור את הכול. כתוצאה מכך, הספונטניות דעכה, המין נהיה איטי וזהיר יותר – וזה עוד במקרה הטוב, כי במקרה הפחות טוב, אני חווה כאבים שמותירים את שנינו מתוסכלים.
לא ברור לי מאיפה זה הגיע. משהו פתאום נחסם אצלי בגוף. אני מנסה להרגיע את הנשימה וחושבת על חברתי קרן, שסיפרה לי בעבר שהיא סובלת מווגיניסמוס, אבל אף פעם לא באמת התעמקתי בנושא, ומלבד הכותרת שציינה בפניי, "כאבים בזמן החדירה", אין לי כל כך מושג במה מדובר. איך זה ייתכן שאני לא יודעת דבר וחצי דבר על תופעה שכל כך הרבה נשים סובלות ממנה? מבוהלת ומבולבלת, לא מוכנה לתת ל'גוגל' לאבחן אותי, אני מרימה טלפון לקרן, ומבקשת ממנה להיפגש איתי לדרינק כדי לשפוך קצת אור על התופעה. היא מסכימה.
"כאב לי בכל מגע מיני, עד שהתחלתי לסבול בשקט"
נפגשנו לדרינק ביום חמישי בערב, ולמרות המוזיקה הרועשת, היא סיפרה לי בפרטי פרטים את הסיפור שלה. "התחלתי לקיים יחסים בגיל מאוחר, רק כשהייתי בת 22. מאוננות בכלל נרתעתי. בפעם הראשונה ששכבנו, אני ומי שהיה אז בן הזוג שלי, ממש-ממש סבלתי. זה היה נורא. שנינו היינו הראשונים האחד של השני, ולא ידענו מה עושים. תמיד אמרו לי שכואב בסקס, בטח שבפעם הראשונה, אבל מה שחוויתי שם היה מעבר לכאב. זה היה ממש, 'עצור! אין כניסה'. חשבתי לעצמי שכנראה זה מה שקורה לנשים שמקיימות יחסים בפעם הראשונה, ושזה יעבור לי. אבל זה לא עבר. זה המשיך לכאוב בכל פעם ששכבנו.
"תמיד אמרו לי שכואב בסקס, אבל מה שחוויתי שם היה מעבר לכאב"
"במשך שנה שלמה סחבתי את זה, ובהתחלה לא חשבתי בכלל שזאת בעיה, עד שזה כבר לא היה הגיוני. התקבעה אצלי התחושה שהחדירה היא בשבילו, משהו שאני מספקת לו כי אני חברה טובה, כי אני רוצה שיהיה לו טוב, כי אני לא רוצה לאכזב אותו. למרות זאת, הוא כעס עליי. הוא כעס כשהתחלתי לחשוב שכנראה יש כאן בעיה, וכשאמרתי לו שמשהו מרגיש לי מוזר ושאולי כדאי שנבדוק את זה, הוא חשב שאני מאשימה אותו.
"הוא טען שהסקס שלנו שגרתי, שכל החברים שלו עושים מין בכל מיני תנוחות. הסברתי לו שזה לא שאני מתחמקת, באמת כואב לי! ואז הוא התחיל לכעוס עליי שכואב לי, ועוד יותר כעס ש'אני מראה שכואב לי' בזמן שהיינו שוכבים כי זה היה הורס לו. אז כשהיינו שוכבים, הייתי קוברת את הפנים בחזה שלו ומחכה שזה ייגמר. פשוט התחלתי לסבול בשקט".
זה נורא! אני אומרת לה בעצב. אז מתי הבנת שאין ברירה אלא לבדוק את זה? "הייתי אז חיילת בקבע, והלכתי לרופאת נשים מטעם הצבא שאמרה לי, 'את לא רטובה מספיק. תשקיעי יותר בפור-פליי'. אחרי הביקור אצל רופאת הנשים, אני זוכרת שהיינו, אני והחבר, באיזו מסיבה. שתיתי והייתי סופר חרמנית, התמזמזנו מלא על הדשא בחוץ ונהייתי רטובה בטירוף. ואז ניסינו לשכב - והוא לא הצליח להיכנס! אמרתי לעצמי, זה לא זה. אין מצב. זה חייב להיות משהו אחר".
וואו, ואז מה עשית?
"הלכתי לרופאת נשים אחרת, שגם היא אמרה לי את אותו הדבר – 'את לא רטובה מספיק, את לחוצה, נסי להגיע למין כשאת רגועה'. תקשיבי, עברתי משהו כמו ארבע רופאות - וכולן אמרו את אותו הדבר! זה היה כל כך מתסכל! הרגשתי ממש חריגה, שאני לבד בעולם, שאני דפוקה, שאני פגומה, שיש לי בעיה, שאני לא אישה מספיק טובה, והתנהגותו של האקס לא ממש תרמה לשינוי התפיסה הזאת שלי על עצמי".
את לא לבד
"יום אחד, אמא שלי נתקלה בכתבה של ד"ר דניאל דריי, סקסולוג ומטפל מיני מפורסם, ושלחה לי בהתרגשות את הכתבה. בכתבה ד"ר דריי ציין כי 40% מהנשים סובלות מכאבים בחדירה. זה היה שוק. אז אני לא חריגה! כמעט חצי מהנשים סובלות כמוני! זה היה גילוי עצוב, אך מנחם. 'זה לא אמור לכאוב. דעו שאתן לא לבד ושהרבה נשים סובלות מזה' הוא כתב, והחלטתי להגיע אליו לטיפול".
מה קרה בטיפול?
"הבדיקה התחלקה לשניים - היא נפתחה בשיחה שבה סיפרתי לד''ר דריי על כל העניין, ואחריה הגיעה בדיקה פיזית. בבדיקה הפיזית, ד''ר דריי ביקש ממני לכווץ ואז להרפות. עשיתי בדיוק מה שביקש, אך כלום לא קרה. מתברר שבכלל לא ידעתי לשלוט בשרירי רצפת האגן שלי. משם כבר נשלחתי לפיזיותרפיסטית, אחת מהיחידות בארץ שהתמחתה בשנים ההן בפיזיותרפיה של שרירי רצפת האגן.
"בפיזיותרפיה עבדתי עם מכשיר שקוראים לו 'ביו-פידבק'. הוא נראה קצת כמו ויברטור מוארך ודק. מחדירים אותו אל תוך הנרתיק בצד אחד, ובצידו השני הוא מחובר לאלקטרודות המחוברות למחשב, כאשר בכל פעם שאת לוחצת עם שרירי רצפת האגן, את רואה את הגרף במחשב עולה, וכשאת מרפה הוא יורד.
"הרגשתי חריגה. כאילו שאני לבד בעולם, שאני דפוקה, שאני פגומה, שיש לי בעיה, שאני לא אישה מספיק טובה"
"הייתה לי פגישה פעם בשבוע עם הפיזיותרפיסטית, ופעם בשבועיים ביקורת עם ד''ר דריי. בשיחות איתו בעיקר דיברנו על הפן הפסיכולוגי של הדבר, על איך אני מרגישה ולמה אני מרגישה ככה, כי זאת בעיה שהטיפול בה צריך להיות גם פיזי אך גם רגשי. יכול להיות שהחסימה הרגשית שלי התחילה בגלל הכאבים הראשוניים שהיו לי. בכל מקרה, קשה לדעת מה קדם למה ומה היה הטריגר שעורר את החסימה - ובגלל זה השיחות האלה כל כך חשובות. אה, והחבר שהיה לי זרק אותי עוד לפני שהתחלתי את הטיפולים, אז גם זה הקשה על כל העניין הרגשי".
איכס. אני ממש מצטערת לשמוע.
"כן. לקח לי הרבה זמן להבין שהוא יצא אפס, שזה לא אני שגרמתי לו להתנהג ככה, ושזה לא 'הגיע לי' כי אני פגומה".
את מרגישה שהייתה לך חסימה רגשית עם גברים אחרי הפרידה מהאקס?
"בטח, היה לי מאוד קשה, לא רציתי שייגעו בי, אבל אחרי שלמדתי איך לשלוט בשרירי רצפת האגן, זה התחיל להשתנות. הגעתי לשלב מאוד טוב ומתקדם בפיזיותרפיה, הצלחתי להחדיר כלים טיפוליים בעובי מסוים וזה כבר לא כאב לי. זה אומנם היה מעודד, אך לא יכולתי לבדוק אם אני גם באמת מצליחה להתענג או ליהנות ממין, כי באותה התקופה לא כל כך היה לי עם מי לעשות סקס, ולא רציתי להיכנס למיטה עם סתם בחור רנדומלי. די חששתי מסטוצים. עד היום אני חוששת".
"אחרי כמה חודשים, טסתי לחצי שנה להתנדב בחו"ל, והיה שם איזה בחור ישראלי אחד, נורא חמוד. קצת פחדתי כי שנה שלמה בעצם לא עשיתי סקס, אבל כבר קצת הכרנו והיו לנו חברים משותפים והרגשתי שאני יכולה לסמוך עליו, ושאם יכאב לי אני אוכל להרגיש בנוח להגיד ולעצור אותו.
"ואז, איזה יום אחד, היינו שנינו בחדר, היה חושך, התחלנו להתמזמז והוא נכנס... בהתחלה כאב לי, אבל אז הרפיתי את השרירים כמו בתרגול, ולא כאב יותר! בכלל! לא יכולתי להוריד את החיוך מהפנים והתחילו לרדת לי דמעות של אושר. כל כך התרגשתי! זה היה קתרזיס מאוד מספק. הבנתי שהטיפול שקיבלתי עובד".
זה נשמע מדהים. ומתי התחלת באמת ליהנות מהחדירה?
"באופן כללי, לתת למישהו לגעת בי, לתת למישהו לרדת לי ולהתקרב לשם... לקח לי קצת זמן. זה התפתח עם ההערכה עצמית שלי שגדלה. למשל, כשהבנתי שהבעיה היא לא בי ושזה פתיר. רק אז התחלתי ליהנות מכל שאר האלמנטים במין, שלא כוללים חדירה. מהחדירה עצמה התחלתי ליהנות האמת רק לאחרונה, אחרי שסיימתי את הלימודים. פתאום הרגשתי נורא סקסית ונינוחה עם הגוף שלי, וזה ממש תרם להנאה, והתחלתי קצת יותר ליהנות.
"אני לא אגיד שאני נהנית בכל פעם, אבל זה קורה. גם התחלתי להעז יותר, ולשנות כל מיני תנוחות. גיליתי למשל, שאני אוהבת דוגי כי יש גישה נוחה יותר לדגדגן, וממש לפני כמה חודשים גמרתי בפעם הראשונה ממין נרתיקי. כל כך התרגשתי כשזה קרה. הצלחתי להיות ממש משוחררת".
"כשהבנתי שהבעיה היא לא באשמתי, התחלתי ליהנות מכל שאר האלמנטים במין שלא כוללים חדירה"
כשהיית יוצאת עם מישהו, זה משהו שהיית מעלה בפניו? מספרת לו שיש לך וגיניסמוס ומסבירה שכואב לך?
"אני לא אומרת את זה, בטח שלא על ההתחלה. אני מרגישה שזה תמיד נשמע נורא מאיים. יש בי עדיין איזשהו חשש שאם גבר ישמע על זה לפני שהוא מכיר אותי, אז הוא יחשוב שאני פגומה וזה ירתיע אותו. ההבדל הוא שבשנים האחרונות קורה שאני לפעמים עוצרת ומסבירה שכואב לי, מבקשת לעצור רגע ואז ממשיכים. אם אחרי האקט הגבר שואל אותי מה קרה שם, אני מספרת לו שהיה לי וגיניסמוס, מסבירה מה זה אומר, מספרת שהיום אני כבר לא סובלת מזה, וזהו".
סיפרת לי קודם שכשהתחלת לטפל בזה, התחום עוד היה בחיתוליו. מה קורה איתו היום?
"הרבה מאוד השתנה מאז. בשנים האחרונות יש הרבה יותר מודעות, יש התמחות שנקראת 'התמחות העריה', שהיא התמחות של רופאות נשים במחלות כמו וגיניסמוס, וסטיבוליטיס, יש המון! יש גם קבוצות בפייסבוק שמיועדת לנשים שסובלות מכאבים בחדירה. אני הצטרפתי לקבוצה כזאת בשלבי הטיפול שלי, והיא ממש עזרה לי. אפשר לראות שם איך נשים אחרות מתמודדות עם זה, לתמוך האחת בשנייה, והכי חשוב - לא להרגיש יותר לבד ולא להרגיש שאת חריגה. נשים מדברות שם, למשל, על כמה שזה בסדר לא לעשות מין שכולל חדירה אם זה כואב לך - וזה מסר כל כך חשוב בעיניי! יש עוד כל כך הרבה דברים מענגים במין. חדירה היא לא חובה! אם כואב לך - את לא חייבת".
"מדברות שם על כמה שזה בסדר לא לעשות מין שכולל חדירה אם זה כואב לך - וזה מסר כל כך חשוב בעיניי! יש עוד כל כך הרבה דברים מענגים במין. חדירה היא לא חובה! אם כואב לך - את לא חייבת"
"נשים מגיעות באיחור של שנים לאבחון"
למחרת השיחה המטלטלת עם קרן, אני מתקשרת לד''ר שלומית שדמון. ד"ר שדמון היא מטפלת מינית מוסמכת, מדריכה מוסמכת בטיפול מיני, מנהלת המרפאה לשיקום וטיפול מיני במרכז הרפואי לשיקום 'לוינשטיין', ורופאת משפחה.
ד''ר שדמון מלווה אותי מינקות. בילדותי, היא התגוררה ביישוב שבו גדלתי בצפון הארץ, והייתה הרופאה שלי עוד בטיפת חלב. אחר כך היא הפכה לרופאת המשפחה שלי, ולרופאת הנשים הראשונה שאליה הלכתי, וכנראה גם הראשונה שידעה שאני מקיימת יחסי מין. כשהתבגרתי ועברתי לתל אביב, העברתי את עצמי לקופת חולים בעיר, ושלומית, שבדיוק עברה לתל אביב, חזרה, למרבה תדהמתי, להיות רופאת המשפחה שלי.
בשנה האחרונה, בעקבות הקורונה, החליטה ד"ר שדמון להפוך לסקסולוגית ולמטפלת מינית במשרה מלאה, כך שמבחינתי, לא הייתה מישהי נכונה יותר ממנה כדי לשפוך אור מקצועי יותר על הנושא.
ד"ר שדמון, אז מה זה בעצם וגיניסמוס?
"וגיניסמוס הם כאבים בזמן החדירה, למרות שאני וסקסולוגיות ישראליות אחרות מעדיפות לקרוא לזה 'כאבים בזמן האירוח'. 'חדירה' מזכירה לנו גנב שחודר ופולש לביתנו. זה אגרסיבי ובעל קונוטציה שלילית, בזמן שמעשה אהבה ובטח שהכניסה לנרתיק, אמור להיות פעולה מחברת, אינטימית ונעימה. לא פולשנית ולא חודרנית".
"באופן כללי, כ-65% מהנשים שמקיימות יחסי מין בפעם הראשונה טוענות שכואב להן, אך לאחר מכן זה עובר. מנגד, יש את אלו שהכאבים לא עוברים להן. החלק של הכאב נקרא 'וסטיבולודניה', או 'וסטיבוליטיס' או 'דיספראוניה'. אלו הן מילים שונות ומשונות שנועדו לתאר את הכאב עצמו, כאב בזמן החדירה. החלק של ההתכווצות - שמתרחש עוד לפני שלב החדירה - נקרא 'וגיניסמוס'. מדובר על כיווץ של שרירי רצפת האגן, והרבה פעמים גם כיווץ של שרירי הירכיים. הכיווץ נובע מהפחד לחוות כאב.
"מ-2013 אנחנו מגדירים את זה ביחד: או קושי בכניסה לנרתיק, או כאב בזמן ניסיון כניסה, או פחד וחרדה מכאב לפני, בזמן או אחרי הכניסה לנרתיק, או כיווץ בזמן ניסיון הכניסה. יש נשים שכואב להן בזמן החדירה ואז שורף להן ומעקצץ, ויש כאלה שלא מגיעות אפילו לחדירה – הן לא מאפשרות לשום דבר להיכנס לשם, לא אצבע, לא טמפון, לא בדיקה - כלום. הן מתכווצות חזק כל כך".
5 צפייה בגלריה
ד"ר שלומית שדמון. הכיווץ נובע מהפחד לחוות כאב
(קרדיט לצילום: דוברות המרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין)
אז זאת בעיה פיזית? נפשית?
"זה שילוב. לצערי, ב-2013 החליטו ה'חכמים' שכותבים את ה-DSM, שהוא כמו התנ''ך של האבחנות הפסיכיאטריות, להכניס לשם את כל הבעיות המיניות למיניהן, למרות שזה לחלוטין יושב גם על המקום הנפשי וגם על הפיזי, אבל עם השיוך הזה אנו נאלצות להתמודד, לצערי".
איך זה משפיע על האבחון?
"אז בגלל הבושה, יוצא שנשים מגיעות באיחור של שנים לאבחון. לפעמים אחרי שהן נמנעות לחלוטין מקיום יחסי מין, או אחרי שהן כבר הגדירו את עצמן כא-מיניות, או שהן לא מגדירות כלום אבל כן מתמלאות בתסכול.
"לכן, כשמישהי באה אליי, אני קודם כול מברכת אותה: 'יופי שבאת. יופי שאת מבינה שיש בעיה ושזאת לא אשמתך' - כי רק ככה אפשר להתחיל לטפל. באבחון עצמו נשאלות שאלות על הילדות. אני בודקת למשל האם היא עברה פגיעה מינית, באיזה בית היא גדלה, איך היה החינוך המיני בבית, האם היא מצליחה להכניס אצבע, האם היא הכניסה טמפון בעבר, מה ההיסטוריה המינית שלה, האם הייתה פעם ראשונה ואיך היא הייתה.
"בגלל הבושה, יוצא שנשים מגיעות באיחור של שנים לאבחון. לפעמים אחרי שהן נמנעות לחלוטין מקיום יחסי מין"
"הרבה פעמים, הפעם הראשונה היא טראומטית ונשים מפתחות פוסט-טראומה סביבה. לכל אחת יש סיפור שונה. לפעמים מדובר בחינוך שמרני או בבית שלא דיברו בו על מין, לעיתים היו אירועים מודחקים של ניצול מיני - וכך מתפתחת רתיעה סביב המין, אולי היה קרום בתולין עבה במיוחד והפעם הראשונה הייתה באמת מאוד כואבת, ומאז האישה מפחדת לחזור על החוויה ולכן נוצר הכיווץ".
והאבחון הוא רק שיח? או שיש גם בדיקה פיזית?
"רוב האבחון מתבסס על שיח, אבל יש גם בדיקה. הבדיקה היא חיצונית והיא נעשית במגע, רק אם היא מסכימה. אני לוקחת מקלון צמר גפן ומבקשת רשות לגעת. אני מציינת בפניה שזה לא אמור לכאוב, ואם זה כואב - שתגיד לי. אני נוגעת בהתחלה עם המקלון בברך, ומתקרבת לאט-לאט לאזור הערווה. בדרך כלל, זה לא יכאב עד שאני אגיע ממש אל מבוא הנרתיק, ואז היא תגיד, 'איי". ואז אני אשאל אותה, 'כמה איי?', ואנחנו ננסה לכמת את הכאב מ 1-עד 10. המקלון לא נכנס פנימה, הוא נמצא באזור השפתיים הקטנות מסביב לקרום הבתולין, ושם אני בעדינות ממקמת את הכאב, מסבירה ומראה עם מראה, כדי שהיא תראה מה קורה שם.
"אם היא מאפשרת, אני מכניסה אצבע, בודקת אם יש התכווצות ומרגישה את השריר של מבוא הנרתיק, אם הוא מתוח או רפוי. לפעמים הוא רפוי, והכאב הוא רק חיצוני, ולפעמים הוא מתוח. אם היא מכווצת, אני נעזרת במהלך הטיפול גם בפיזיותרפיסטית רצפת אגן. אם היא לא מצליחה להגיע למצב של בדיקה, אז אני לא אבדוק אותה, אנחנו נדבר. נעשה יוגה. נשימות. הרפיה. מיינדפולנס. הכול מאוד לאט ובעדינות. מדובר בפוסט-טראומה וצריך להתחשב בזה.
"אני משתמשת גם בטכניקות של CBT - מדובר בשיטת פסיכותרפיה שעוזרת לאנשים לקשר בין המחשבות, התחושות והרגשות שלהם. ננסה לבדוק יחד איך המחשבה שיכאב לי משפיעה על זה שאני מתכווצת בגוף, ואיך לשנות את המחשבה הזאת. אם המטופלת באה עם בן זוגה, אז אני נותנת להם הנחיות לתרגילי הרפיה. זה נקרא 'מיקוד חושי' - נוגעים האחד בשני בהדרגה, מהחוץ אל הפנים. בכל מקרה, מדובר בטיפול מורכב ומאתגר, ואצל כל בחורה זה יהיה קצת שונה, בהתאם לסימפטומים ולצרכים שלה".
"חשוב לזכור שהצרכים שלך חשובים לא פחות, ושיש להם מקום"
האם הטיפולים ממומנים על ידי המדינה?
"זאת שאלה חשובה. כל הנושא של טיפול מיני אינו בסל הבריאות, לצערי. לגבי פיזיותרפיה של רצפת האגן, יש אפשרות לפחות בחלק מהמקרים לקבל את הטיפול דרך קופות החולים, כיוון שפיזיותרפיה לרצפת האגן משמשת גם כטיפול לבריחת שתן, חולשות שרירים ועוד, כך שאפשר לבקש את זה דרך הסל. לצערי, וגיניסמוס נכנסת תחת הקטגוריה של טיפול מיני, כך שהיא לא בסל, אבל יש הרבה מרפאות ציבוריות ובתי חולים שנותנים את השירות הזה בתשלום מסובסד, ממש כמו שאני מפתחת כרגע בבית לוינשטיין, וזה עולה בין 200-250 שקלים לפגישה."
כמה זמן לוקח טיפול כזה בדרך כלל?
"טיפול אורך בין ארבעה חודשים לשנה. בסיומו, רוב הנשים מצליחות לקיים יחסי מין ללא כאבים. לפעמים נשאר קצת כאב, אני אומרת את זה גם בטיפול. אני מבהירה למטופלת שיכול להיות שתישאר אצלה איזושהי רגישות, אבל שהיא תדע לחיות איתה ולהתגבר על זה. ומאוד חשוב לציין - לא חייבים לקיים יחסי מין עם חדירה! יכול להיות שלך - זה לא מתאים. יש הרבה דרכים ליהנות ממין בלי חדירה.
"הרבה פעמים אישה מרגישה שאם היא לא מצליחה לקיים יחסי מין עם חדירה כמו כולן, אז היא נכשלה, לא ראויה, לא אישה, ושאף אחד לא ירצה אותה. אבל זה לא נכון! זה הכול עניין של חינוך, של מה זה יחסי מין. יחסי מין יכולים להתחיל ממבט, מגע, ליטוף, מין אוראלי, אוננות משותפת. יש המון דרכים, ויש לא מעט גברים שאכפת להם מהנשים שאיתן והם משתתפים בטיפול, באים לחלק מהפגישות. מין הוא חוויה המערבת צרכים של יותר מבן אדם אחד, וחשוב לזכור שהצרכים שלך חשובים לא פחות, ושיש להם מקום".
