צפו: הפרק הראשון של "אישה אחת"
(יוצרת: גילי צרויה)
"עד גיל 30 את עסוקה בלמצוא מישהו, בגילאי 30 עד 40 את עסוקה בלהביא ילדים, בגילאי 40 עד 50 את נחנקת מהילדים. אז מתי תפגשי את עצמך? בגיל 50? תתעוררו. תתחילו עכשיו", מבקשת שרון ומספרת כיצד התעוררה לאחר תשע שנות נישואים ויצאה למסע של חיבור מחודש למיניות שלה, מסע שזיכה אותה ביכולת ליהנות מלא פחות מחמישה סוגים שונים של אורגזמה.
סיפורה של שרון וסיפורים נוספים הם חלק מ"אישה אחת" - סדרת רשת בסגנון דוקומנטרי, המבוססת על עדויות אמיתיות של עשרות נשים שהסכימו לשתף את נילי צרויה, יוצרת הסדרה, בתולדות המיניות שלהן. צרויה, שחקנית תיאטרון וקולנוע במקצועה, ניגשה לפרויקט אחרי שהושפעה מאוד מהספר "ערות" של תמר מור סלע. היא בחרה שישה סיפורים חזקים מבין אוסף העדויות שאגרה, והיא מגלמת בכל פרק זהות נשית אחרת. "יש משהו מאוד משמעותי שמשותף לנו, כנשים, גם בשנת 2020 - אנחנו לא באמת מדברות על המיניות שלנו, לפעמים גם לא בינינו לבין עצמנו", היא מסבירה בראיון ל-ynet.
מהי מיניות נשית מבחינתך?
"המיניות הנשית היא נושא מורכב ומלא בדרמה, הכולל בתוכו את החינוך שלנו, את מה שהסביבה מצפה מאיתנו, ואת מידת החופש שיש לנו גם עם אחרים וגם עם עצמנו", היא אומרת. "לרובנו יש איזשהו עניין עם המיניות שלנו, ויש לנו משהו משותף שמבדיל בינינו לבין גברים - אנחנו יכולות להבין מה זה אונס או הטרדה מינית מבלי שנעבור את זה, רק מתוקף היותנו נשים. אנחנו מבינות את החשש ללכת לבד בלילה בחושך, ואת הגילויים המיניים הראשונים שלנו. אם היינו עושות את הסדרה הזאת על גברים, לא היינו יכולות ליצור פרק על גבר נשוי עם שלושה ילדים שבחיים שלו לא הגיע לאורגזמה, כפי שיש בסדרה שלנו. יש פערים בין גברים ונשים, ואני מקווה שהסדרה שלי תפתח שיח על המיניות הנשית".
למה חשוב לך שיהיה שיח על המיניות הנשית?
"אנחנו יצורות מיניות לא פחות מגברים וזה משהו מאוד חשוב בחיים שלנו", היא אומרת ומוסיפה: "הרבה מאוד נשים, עד היום, לא חוות את החופש המיני שהן יכולות לחוות. יש דיכוי ליצר המיני הנשי לאורך ההיסטוריה, זה משהו שגברים מאז ומתמיד חששו ממנו. עד היום אני שומעת על אבות שמפחדים על הבנות שלהם שמא מישהו 'יחלל' אותן, משהו שלעולם לא חוצה את מוחם לגבי הבנים שלהם. אני חושבת שהחברה שלנו צריכה להיות שוויונית גם בזה, וזה מתחיל קודם כל באיך שאנחנו נתפוס את עצמנו".
מה עשית במהלך העבודה על הסדרה?
"ערכתי תחקיר שכלל ראיונות שבו ניסיתי להבין כיצד חונכנו כנשים. אני יכולה להעיד שהחינוך המיני שקיבלתי בבית שלי למשל, התעסק בעיקר בלהגן עליי עם משפטים כמו: 'תשמרי על עצמך שלא ינצלו, יתקפו ויאנסו אותך', ו'אל תהיי זולה ותתני את עצמך בקלות'. אלו אומנם קולות חשובים, אבל כשהם הקולות היחידים שאת שומעת, את מתעסקת בעיקר בפחד שלך מהדבר הזה. אני מקווה שהסדרה שלי, אותה אני מפרסמת בכוונה ביום האישה, תייצר מחשבה על עצמנו ועל הדרך שבה אנחנו מחנכות את הילדות שלנו. אני בעצמי לא יכולה להגיד במאה אחוז שאני יודעת איך לחנך מינית בצורה שוויונית. זה גלגל חדש שצריך ללמוד לייצר אותו".
מה משותף לנשים שהתראיינו לסדרה?
"כל הנשים שראיינתי היו באזור גיל 40 או יותר, גיל שבו שהמיניות משנה את התפקיד שלה", היא אומרת. "המיניות הזאת כבר לא נועדה לכבוש או להביא ילדים לעולם, והיא שם נטו בשביל ההנאה. ואז עולות כל מיני שאלות של איפה הייתי עד עכשיו, או מה קרה לי בדרך עד לרגע הזה. פתאום יש לנו איזו לגיטימציה לעשות את זה מתוך הנאה וקבלה, ואפילו לקיחה".
את חווה את זה בעצמך?
"אין ספק שברגע שחציתי את גיל 40 והחלטתי שסיימתי להביא ילדים לעולם, המיניות שלי פתאום נפתחה למטרה טהורה חדשה. זה מסקרן אותי ומעסיק אותי מאוד. אני דנה בזה הרבה עם בן הזוג שלי, שואלת את עצמי הרבה שאלות לגבי זה, כמו מהו החופש המיני שהייתי רוצה לגבי עצמי. אני עוד לא יודעת לומר לך תובנות חד-משמעיות, חוץ מכך שזה נושא שמרתק אותי ועוד יש לי בו דרך".
את אומרת שנשים מתחברות למיניות שלהן רק לאחר שסיימו להביא ילדים לעולם. מדוע מתקיימת סתירה בין מיניות לאימהות?
"יש תקופות בחיים שהאימהות כל כך משתלטת על הצד הפיזי שלנו, שהחשק משנה פנים ויכול לרדת. זה תלוי כמה שנים את אמא, כמה ילדים יש לך, כמה עזרה יש לך, כמה שעות התינוקות שלך ישנים או לא ישנים בלילה. הלוואי שזה היה לא קורה ככה, וחבל לי על כל הפעמים שבהן הרגשתי נבוכה לקחת את ההנאה על עצמי. הייתי מאוד שמחה אם הדור הבא לא יצטרך לחכות ושלנשים תהיה לגיטימציה לקחת את ההנאה על עצמן עוד לפני גיל 40".
2 צפייה בגלריה
אישה אחת. 6 סיפורי מיניות של נשים
(צילום:אביגיל שפרבר, רותם בכר, נעה שחם, זיו ממון, עירית שרביט)
"מבחינתי, זה השלב הבא אחרי MeToo", אומרת צרויה. "הבנו שנעשה עוול, כולנו חווינו אותו בדרך כזו או אחרת ואנחנו מדברות עליו. עכשיו בואו נבין מהי הדרך הנקייה להיות באמת בגובה העיניים עם גברים. השיח החברתי הוא עדיין כזה של תוקף ומותקף, אבל הסדרה לא עוסקת בזה אלא רוצה לעבור לשלב שבו אין בכלל עניין של קורבן. אני באה ממקום שאוהב את זה ורוצה ליהנות מזה".
אבל נשים שמתייחסות כך למיניות שלהן עדיין זוכות לסנקציות חברתיות.
"יש מחיר אם את בקצה שמאוד מחובר לגוף ולמיניות ויודעת ליהנות. האישה שחווה חמישה סוגים שונים של אורגזמות למשל, מעידה על עצמה שזה מקור הכוח והעוצמה שלה בעולם, אבל היא משלמת על כך מחיר. המחיר הוא שהרבה פעמים גברים לא לוקחים אותה ברצינות בגלל שיש לה כזה חופש יצרי. זה אפילו מאיים עליהם כי הם מפחדים מזה".
"אני חושבת שחלק מהנשים גם מקבלות סנקציות אישיות בינן לבין עצמן", מוסיפה צרויה. "את רואה איך סקס נראה בטלוויזיה, עם חדירה והנאה מוחלטת אצל האישה בלי הכנה ופור פליי, וזה גורם לך להרגיש שמשהו בך לא בסדר. ואז אין לך את החופש להודות במה שאת רוצה ולבקש לקבל את מה שנעים לך, כי זה שונה כל כך מזווית הראיה הגברית שהתרגלנו לראות".
כל הצוות ששותף להפקת הסדרה הוא על טהרת הנשים. זו בחירה מכוונת?
"אין מספיק פלטפורמות בארץ שמאפשרות לנשים ליצור במדיה הזאת, וחשבתי שיהיה הכי נכון לפרויקט כזה אם כולו ייוצר מפריזמה נשית. שהצילום יהיה סיפור שאישה מספרת, והעריכה והבימוי, ואפילו הפונט והצבע של הפונט בכתובית הסיום – שהכל יהיה של נשים שמספרות את הסיפור המשותף של כולנו. זה שיר הלל לנשיות. התברכתי בנשים מקצועיות ונפלאות שהסכימו להתגייס לפרויקט הזה, כמו: לימור שמילה, דנה לרר, טל ברנר, אילנה ריינה ומיכל גסנר, שכל אחת מהן ביימה פרק שונה, והמפיקה השותפה שלי לינור לביא. אני חושבת שזה פרויקט פמיניסטי, והייתי רוצה שיראו אותו ככזה".
