"איך בא לי שתגיעי אל החתונה שלי עם בן זוג", אדל אמרה ביום שבו סגרה תאריך. כמה שבועות קודם היא ביקשה ממני שאלווה אותה ביום חתונתה, ומיד הסכמתי. לרגע שכחתי כמה אחריות טומן בחובו הטייטל הזה, כי בינינו זה לא באמת רק להיות שם איתה ביום החתונה. יש מסיבת רווקות, ערב מקווה, ערב חינה. בקיצור, מדובר בחתיכת תיק. אבל הסכמתי וזהו, אין דרך חזור.
התפקיד שלי התחיל במקווה, יומיים לפני החתונה. כשסיימנו את הטקס ונפרדנו כולן בנשיקות, חיבוקים ואיחולי "בקרוב אצלך", מצאתי את עצמי נכנסת לאוטו עם דמעות בעיניים, כשהרכב נוסע על אוטומט לבית הקפה האהוב עליי, שם פגשתי חברה אחרת והתפרקתי בפניה. שיתפתי אותה בכמיהה שלי לזוגיות. אמרתי לה שזאת לא החתונה שמעניינת אותי ובטח שלא המסיבה, אני רוצה את הזוגיות, את הביחד, את החבר הכי טוב שלי, אני רוצה שותף למרוץ החיים.
כעבור שעה אני מקבלת טלפון מאדל. "אני מתחננת, בואי לארוחת ערב, בבקשה תוציאי אותי מהבית, אני לא רגועה", אמרה. תוך רבע שעה נפגשנו במסעדה האהובה עלינו והתיישבנו בשולחן הקבוע שלנו, כשבשולחן לצידנו ישבה בעלת המקום עם גבר חתיך וכסוף שיער. ניגשנו לומר שלום, וכשנשקתי ללחיה לחשתי, "מי החתיך?"
"תכירי, זה ג'ימי, חבר מלוס אנג'לס. הוא בא לביקור בארץ", אמרה ומיד חייכתי ולחצתי את ידו. "את קמצנית", הוא אמר כשהוא בא לנשק את לחיי והטיתי קלות את פניי. "כל דבר בזמנו ובעיתו", אמרתי וניגשתי לשולחן. ידעתי שההתגרות הזאת תעורר בו עניין, וצדקתי.
דקה אחרי כן הוא כבר התחיל לזרוק לי מבטים מפלרטטים. בעודנו מקבלות את המנות לשולחן, הוא ניגש אליי, לחש באוזני, "כמה שאת יפה" ויצא. אדל התחילה לצחוק ואמרה לי, "נראה לי שמצאנו לך דייט לחתונה". "הלוואי", גיחכתי בו בזמן שפנטזתי איך אנחנו רוקדים יחד סלואו.
ג'ימי היה מבוגר ממני בכמה שנים. לא משהו רציני, כולה בשני עשורים לפחות, ועדיין, חשבתי שהוא סקסי ברמות שאין לתאר. הוא גבוה, נושק למטר תשעים, שיערו כסוף ועיניו תכולות. אפו מחודד, לסתו חדה וגברית ושפתיו התחננו שאנשק אותן. כשהוא המשיך לנעוץ בי מבטים, הצעתי לו להצטרף אלינו במקום כל הטיזינג, וסיפרתי לו שאדל מתחתנת מחר.
"מזל טוב, חמודה", הוא בירך את אדל ולקח את ידי. הוא נשק לי ואמר, "ומה איתך? יש לך דייט לחתונה?", ולרגע חשבתי שאולי הוא קורא מחשבות. כשהשבתי בשלילה, הוא שאל, "מאיזו כתובת אני אוסף אותך בשבע וחצי? ואני מקווה מאוד שאת לובשת שמלה אדומה". כמעט נחנקתי. אני באמת הולכת ללבוש שמלה אדומה מחר לחתונה. הסתכלתי עליו בהלם ואמרתי, "קבענו, כולל השמלה האדומה. ניפגש באולם בשבע וחצי".
בדרך הביתה שאלתי את אדל אם היא חושבת שהוא באמת יבוא, ומה אעשה אם הוא יבריז. "אל תדאגי" היא אמרה ברוך. "תמיד יש לנו את רוני כפלאן בי". רוני הוא הבסטי של החתן של אדל, ורוני חתיך!
בשמלה אדומה ושתי תוכניות
ביום החתונה מזג האוויר לא אפשר לנו לצלם בחוץ כי היה גשום. החלטנו ללכת לצלם במסעדה, ושם להפתעתי פגשנו שוב את ג'ימי. הלב שלי דפק, חשבתי שאני עוד שנייה מתעלפת. רוני מיד הבחין בהתרגשות שלי ושאל מה נסגר. "זוכר את הדייט שקבעתי להערב? הדייט שאם הוא יבריז אז אתה תהיה הפלאן בי שלי? אז הוא פה" לחשתי, ורוני העמיד פני נעלב. "לא הבנתי, הזקן הזה הוא הדייט שלך ואני הפלאן בי?! עכשיו באמת נעלבתי". "תשתוק, אידיוט. אני מאחלת לך להיראות ככה בגילו".
ג'ימי ניגש אלינו, נשק ללחיי ולחש באוזניי, "אני מקווה שאת מחליפה לשמלה אדומה". הסמקתי והרגשתי את הפרפרים עולים וגועשים בתוך הבטן התחתונה שלי. טרם החלטתי אם זו התרגשות או חרמנות, לא הייתי צלולה באותו הרגע. ג'ימי הלך ורוני אמר לי, "אני לא מאמין לך!".
שלוש שעות אחרי כן הגענו לאולם שם התאפרתי, סידרתי את השיער והחלפתי לשמלה האדומה והמדוברת. "איך אני?" שאלתי את רוני. הוא בחן אותי מכף רגל ועד ראש ושאל, "את בטוחה שאני הפלאן בי שלך?"
חייכתי ואמרתי, "נו, אל תתחיל עכשיו".
"סבבה, אז את נראית זוועה", אמר ויצא בטריקת דלת. קנאי! חמש דקות אחרי כן הוא דפק בדלת. "הדייט שלך למעלה מחפש אותך". קפצתי עליו מאושר, נישקתי אותו וטסתי לקבלת הפנים.
התחלתי לחפש את הדייט שלי ויצאתי מדעתי שלא מצאתי אותו. אחרי כמעט עשר דקות של שיטוטים הרגשתי יד מלטפת את כתפי, וכשהסתובבתי עיניי פגשו בזוג עיניים תכולות מחייכות. ג'ימי עמד מולי, חתיך הורס ולבוש בחליפה שחורה, ריחו מטריף וחיוכו שובה לב. "שלום יפהפייה", הוא אמר וקירב את פניו לנשק אותי. "שלום חתיכוש". הזזתי את ראשי, חיבקתי אותו, הסנפתי את ריחו והלכנו יחד לטקס החופה.
בתום החופה ירדנו עם הכלה לחדר כדי לארגן אותה, וג'ימי התלווה אליי בליווי שתי כוסיות מרטיני. כעבור כמה דקות הכלה הלכה לרחבת הריקודים ונותרנו לבדנו בחדר. דיברנו, הכרנו עוד קצת האחד את השנייה והתקדמנו לכיוון הדלת לעלות לרקוד סלואו, הרי זו הייתה המטרה מלכתחילה.
אט-אט מצאתי את עצמי מוצמדת לדלת. הוא הריח את צווארי ונשק לו, עלה בעדינות לאוזן, לחש לי שאני טעימה וליקק אותה. "אין מנוס, יא קמצנית, אני חייב לנשק אותך", הוא אמר ואני התמסרתי. גופי בער בערגה אליו. צמרמורת טיפסה במורד גבי ועלתה לראשי וסחררה אותי. הבטן התחתונה שלי פרפרה והרגשתי לחלוחית בין רגליי. הגבר הזה הטריף אותי. מחשבות רצו בראשי, הרי מיטה כבר יש לנו כאן, אז למה שלא נשתמש בה? "את חושבת על מה שאני חושב?", הוא שאל. "אני לא בטוחה", עניתי. "תרקדי איתי?". אין ספק שהאיש החליט להטריף את דעתי. "אשמח", עניתי והוא אחז בידי והוביל אותי לאולם, שם רקדנו את הסלואו המיוחל.
בתום החתונה הוא לקח אותי לדירה שלי והזמנתי אותו לעלות. לא יכולתי להתאפק יותר. בבית התנגנה מוזיקה נעימה, הוא הרקיד אותי ומשם העניינים החלו להתלהט. הוא נגע בגופי כאילו שהיה מקדש. בכבוד, בהערכה, הוקיר כל סנטימטר בי. הובלתי אותנו לחדר השינה, רציתי אותו בכל מאודי ובתוך מיטתי, ויותר מזה, בתוכי.
הוא השיל ממני את שמלתי בזמן שהוא נותר לבוש, השכיב אותי על גבי בקצה המיטה, פיסק את רגליי וצלל פנימה. הוא לחש לתוכי מילות אהבה, טעם, ליקק, הרטיט את גופי עד שהגעתי לשיא. בעודי נרגעת הוא התקרב אליי, חיבק אותי ולחש באוזניי, "מי שאמר שקוקה קולה זה טעם החיים, טעה בגדול". צחקתי בקול. נישקתי אותו והתחלתי להפשיט אותו בתאווה. הוא עצר אותי ואמר, "יפהפייה, אני אזוז. בואי נשאיר לנו קצת תיאבון לפעם הבאה".
