הסדרה "חזרות" חשפה נושא שרק בשנים האחרונות מתחילים לדבר עליו - התמכרות למין. הסדרה, שנכתבה על ידי נועה קולר ושותפה ארז דריגס, בחרה לטפל בנושא דרך דמותו של עופר, שאותו משחק איתי תורג'מן. עופר הציג שרשרת התנהגויות בעייתיות עד פליליות, משליחת תמונות אינטימיות למעסיקות ועד לקיום יחסים עם קטינה.
מחוץ למסך למדנו לאחרונה, דרך החשיפה של אתר "פוליטיקלי קוראת", כי התסריט מבוסס בחלקו לפחות על חייו של דריגס עצמו, שנהג לשלוח הודעות מטרידות ברשת לנשים ולקטינות. לאחר שפרשת ההטרדות ברשת התפוצצה הצהיר דריגס שהוא מכור למין ומטפל בעצמו.
פרופ' שאולי לב-רן, פסיכיאטר ומייסד-שותף במרכז הישראלי להתמכרויות, שופך אור על מהי בכלל התמכרות למין. "התמכרות למין מאופיינת בעיסוק כפייתי ברדיפה אחרי מין. מדובר בניסיונות חוזרים לצמצם ולהפסיק שאינם מצליחים, עלייה הדרגתית בתדירות או בהתנהגויות להשגת מין, והמשך ההתנהגות למרות הנזקים המשמעותיים שנוצרים. זו התמכרות התנהגותית, כלומר ההתמכרות היא לתהליך השגת המין עצמו, לרדיפה אחרי המין. הפעילות המינית נותנת הקלה מועטה וקצרת מועד למצוקה הזאת".
"זו התמכרות התנהגותית. ההתמכרות היא להשגת המין עצמו, לרדיפה אחרי המין"
שי (שמות המשתתפים בכתבה שונו כדי לשמור על פרטיותם) הוא בחור נאה ומבריק בן 29. לפני שלוש שנים הוא הבין שיש לו בעיה. "יצאתי ממערכת יחסים מאוד הרסנית, שחלק מאוד מרכזי בהרסניות שבה היה המין", הוא משתף. "אחרי שזה נגמר התחלתי להשתמש במין כדי 'לזיין החוצה את הכאב'. פתאום הבנתי שבגלל איך שאני נראה, אני יכול לשכב עם מי שבא לי, שיש לי כוח מיני מאוד חזק, סוג של כוח-על.
"יש משהו במין שנותן אישור נורא חזק למי שאתה. גם אישור מהפרטנרית, אבל גם אישור מהחבר'ה. אם אתה מזיין, חברים שלך אומרים, 'זה שי, הוא נותן בראש'. רק אחרי שנה שחייתי ככה התחלתי להבין שאולי יש לי בעיה. הייתי אומר לעצמי, 'היום יום ראשון. שכבתי איתה לפני שבוע ועם ההיא לפני שבועיים, אז עכשיו אני אשכב עם מישהי אחרת'.
"תמיד ההתעסקות היא מתי הפעם הבאה שאשכב עם מישהי. תמיד זה בראש, טוחן. לא הייתי יכול לעבור שבוע בלי סקס. אם הייתי מגיע למצב הזה, המחשבות בראש היו אומרות, 'אני ממש צריך לשכב עם מישהי, עכשיו'. למחרת הסקס המחשבה הייתה, 'עכשיו אני לא צריך לדאוג יומיים. קיבלתי את המנה שלי, יומיים אני לא צריך לחשוב על סקס'".
"במצב של התמכרות, הרדיפה אחרי המין והמין עצמו משמשים בעיקר להרגיע, להפיג את הכאב שנוצר, לספק בריחה רגעית מהדיכאון", מסביר פרופ' לב-רן. "לא מדובר בעונג מיני שאחריו האדם מרגיש מסופק, אלא ברדיפה בלתי פוסקת אחרי המין עצמו, ובתחושות ריקנות ואף אשמה אחרי המימוש שלו. הרדיפה אחרי מין נעשית למרות נורות האזהרה, במצבים לא מותאמים, ובמחירים כבדים ביותר".
7 צפייה בגלריה
פרופ' שאולי לב-רן. "יש פה רדיפה בלתי פוסקת אחרי המין עצמו, ותחושות ריקנות ואף אשמה אחרי המימוש שלו"
(צילום: אלה פאוסט)
"חשבתי מחשבות מיניות על כל דבר שזז"
תמר, בת 23, התמכרה מגיל צעיר לאוננות ולפורנו וסבלה ממחשבות אובססיביות על מין. "חשבתי מחשבות מיניות על כל דבר שזז", היא מודה. "בהתחלה רק על גברים שגדולים ממני ונשואים, ואחר כך על חברות שלי ומורות וחברי משפחה. כל פעם כשהייתי לבד, הייתי חייבת לאונן ולראות פורנו. הגעתי למקומות שבחיים לא רציתי להגיע אליהם. לא רציתי לחפש פורנו על אונס, אבל למרות הגועל והבושה תמיד חזרתי לזה. בכל תחום אחר בחיים היה לי המון כוח רצון, אבל כשזה הגיע לדברים שקשורים למין – פנטזיות, אוננות, קשרים תלותיים עם גברים - לא הייתה לי שום בחירה".
"אני מכירה נשים שנכנסו להיריונות, התגרשו, בגדו, הידרדרו לזנות, להתכתבויות ארוטיות. זאת לא אני, אבל המניע הוא אותו מניע. הדילר יושב בתוך הראש, וכל מה שאני צריכה לעשות זה להתמסר אליו והוא מספק לי חומר. הגעתי למקום שאני חייבת להכאיב לעצמי באוננות כדי בכלל לחוות תחושה מינית. גם עם גברים חציתי גבולות, הייתי כותבת ומציקה. כשלא רצו לדבר איתי יותר, הייתי ממשיכה לפנות שוב ושוב. לא הצלחתי לעצור את עצמי".
"לא מדובר בעונג מיני שאחריו האדם מרגיש מסופק, אלא ברדיפה בלתי פוסקת אחרי המין עצמו, ובתחושות ריקנות ואף אשמה אחרי המימוש שלו"
ימית, בת 43, הבינה לפני שלוש שנים שהיא מכורה למין. הבושה וההסתרה סביב המחשבות האובססיביות על סקס מנעו ממנה לצאת מהבית וליהנות מהחיים. "ויתרתי על הרבה סיטואציות חברתיות, כי אם החבר'ה הולכים לשתות בירה או יוצאים למסיבה, שותים או מעשנים, אצלי המטרה של כל ערב כזה היא להשיג מין. בראש שלי, הסוף של כל ערב מוצלח הוא אורגיה. המטרה היא לשכב, להגיע לסיפוק. אני לא מאמינה שבן אדם יכול להיות סתם נחמד אליי. העולם שלי צבוע בצבעים של מין".
"יש גם את העניין המגדרי", היא מוסיפה. "כשגבר הוא נורא מיני זה מגניב, מספרים לחברים. אבל מה תגידי כאישה? גדלנו על זה שגברים רוצים להתחתן עם בתולה, עם מישהי שמורה, אבל אצל נשים אין לכאורה את הלגיטימיות ליהנות ממין. כשזה הגיע לרמה של כל היום לחפש את זה ולרצות את זה, לא כל כך הרגשתי שאני יכולה לספר לחברות שלי מה עובר עליי או אילו מחשבות רצות לי בראש. לא העזתי ללכת לטיפול כי אוי ואבוי מה יחשבו עליי. הגעתי מבית שבו מחפיצים נשים, והיה לי מאוד קשה להבין שאני גם עושה את זה, גם לנשים וגם לגברים".
7 צפייה בגלריה
"כל היום חיפשתי את זה אבל לא העזתי לפנות לטיפול כי אוי ואבוי, מה יחשבו עליי?"
(צילום: Shutterstock)
על פי פרופ' לב-רן והמרכז הישראלי להתמכרויות, התמכרות למין כוללת עיסוק יתר במין באופן כזה שהאדם מאבד עניין בדברים אחרים ובפעילויות אחרות, והתנהגויות כמו פנייה חוזרת למין בתשלום, אוננות כפייתית, ריבוי פרטנרים מיניים תכופים ובגידות חוזרות. במקרי קיצון, ההתמכרות יכולה להגיע גם למצבי סיכון כמו הטרדות ומגעים מיניים עם קטינות וקטינים.
"התמכרות למין מתפרצת כתוצאה משילוב של פוטנציאל, לדוגמה גנטיקה, יחד עם השפעות מהסביבה. המאפיינים כוללים טראומות מגיל צעיר, בייחוד טראומות מיניות, בעיות היקשרות, בעיות ביצירת קשר משמעותי עם אחרים, היעדר תחושת ביטחון, אימפולסיביות, קושי בדחיית סיפוקים וחרדה רבה", מסביר פרופ' לב-רן.
"בנוסף, לעיתים קרובות מכורים למין מגיעים מרקע משפחתי המתאפיין בהרבה האשמה ובושה, שגורמים לקשיים ביצירת קשרים משמעותיים ולבלבול בין אינטימיות למיניות. לרוב, כבר בגיל ההתבגרות ישנם סימנים ראשוניים, וביניהם עיסוק כפייתי בפורנוגרפיה ואוננות מעבר למוכר ולמקובל בגילים הללו".
במקרה של שי, שגדל בסביבה גברית עם הרבה אחים, הטראומה שהובילה להתמכרות הייתה עצם הציפייה ממנו להיות "גבר-גבר". "אני אדם מאוד רגיש, תמיד הרגשתי קצת שונה. אמא שלי אומרת שנולדתי בלי עור. מגיל צעיר חיפשתי דרכים שיעזבו אותי בשקט. כשאני מקבל את ההכרה שאני גבר ששוכב עם הרבה נשים, גברים אחרים לוקחים צעד אחורה. הם אומרים, 'שי לא צריך להגן על הגבריות שלו'".
למה הכוונה?
"אני מתכוון שאני מקבל אישור לגבריות שלי בגלל שאני שוכב עם הרבה נשים, זה הקלף שלי. תמיד הרגשתי שסקס הוא המקום היחיד שבו באמת רואים אותי, את מי שאני באמת. זה המקום שאפשר לי להביע את הרגישות שלי, ולעשות זאת דרך אינטימיות עם אישה".
"לפני כמה שנים הייתי בזוגיות רעילה", מספר שי. "הייתה לנו מערכת יחסים ממש רעה, אבל מאוד אהבתי אותה. ערב אחד היא שאלה אותי, 'מה אתה רוצה?', ואמרתי לה, 'אני רוצה להרגיש מחובר אלייך, אני רוצה להרגיש קרבה אלייך', והיא אמרה לי, 'אני לא רוצה להיות מחוברת אליך, אני רק רוצה להזדיין'. אחרי שהקשר נגמר, היה לי צורך להראות לעצמי שגם אני יכול סתם להזדיין. זה היה ניסיון לייצר שכבת מגן כי הרגע של הדחייה ממנה כל כך כאב".
"הכול טראומטי עבורי. אם לא הייתי מכור למין, הייתי מתמכר לוויד"
צחי הוא בן 30, נשוי ואב לילד. לפני חמש שנים הוא הגיע לתוכנית "12 צעדים למכורים למין", ושם החל את תהליך ההחלמה. "הבעיה עם מכור כמוני היא שהמוסר הוא מאוד נזיל. אחד הקווים האדומים היה לבגוד באשתי, אבל מה נחשב לבגידה בתוך המוח שלי? זה כבר מאוד דינמי. בהתחלה פורנו זה לא לבגוד, כי זה קורה רק במסך וכולם עושים את זה. אחר כך צ'טים זה לא לבגוד, כי אומנם אני מדבר עם ישות חיה, אבל זה רק מילים. כשגיליתי את מצלמות האינטרנט, נורא התלהבתי כי יכולתי לא לבגוד באופן הרבה יותר חי.
"לקח לי זמן להבין שאני מכור. כתבתי משהו כמו 'התמכרות לפורנו' בגוגל, והגעתי לאתר דתי שקוראים לו 'שמור גנך'. האתר הזה עזר לי קצת אבל לא באמת הייתי מוכן להפסיק. במהלך הניסיון הזה הייתה לי את הנפילה הכי חמורה שחוויתי, שהייתה בגידה מעל לכל ספק. זה קרה עם גבר, בזמן שאני בכלל סטרייט שנמשך לנשים. שכבתי עם גבר זר בלי יכולת לשלוט בזה או ללכת משם. כל המוסר המדומיין שלי התרסק, עברתי את הקו האדום. תוך כדי הכתיבה בפורומים הכרתי אנשים שהולכים ל-SA (מכורים אנונימיים לסקס - ע"ש), ואחרי הבגידה הזו התקשרתי לאחד מהם ואמרתי לו שאני מוכן לבוא לקבוצה.
"עברתי טראומה מינית בשנות התיכון. בראייה מפוכחת על הסיפור הזה אני מבין שכבר אז הייתי מכור למין, ושנוצלתי מינית על ידי המורה שלי בבית הספר. יכול להיות שהיו עוד טראומות שאני לא זוכר. הכול טראומטי עבורי כרגע. יש לי חרדה קיומית ורגישות יתר. אם לא הייתי מכור למין, אז הייתי מתמכר לוויד או למחוק את עצמי עם מתוקים מול 'האח הגדול' כל ערב".
"הפתיחות לנושא קריטית. זאת הצלת נפשות"
"השכיחות של התמכרות למין היא משמעותית", מבהיר פרופ' לב-רן. "על פי מחקרים שונים, לכל הפחות 3% מהאוכלוסייה הבוגרת סובלים מהתמכרות למין באופן כזה או אחר. היא גם מדוברת היום יותר מבעבר, והתפתחו בשנים האחרונות טיפולים יעילים מאוד, שלא נופלים ביעילותם מטיפולים אחרים בבריאות הנפש והרפואה הכללית.
"יש למשל טיפולים תרופתיים, שלרוב מכוונים להפרעות נפשיות נלוות כמו דיכאון, חרדה, הפרעת קשב וריכוז ועוד; יש טיפולים פסיכולוגיים ששמים דגש על טיפול בטראומה, לצד הקניית כלים התנהגותיים להימנעות מרדיפה אחרי מין, ובניית קשרים משמעותיים וזוגיות בריאה. מכור יכול לפנות גם לטיפול זוגי לשיקום האמון ולבניית אינטימיות ומיניות בריאה, או ללכת לקבוצות עזרה עצמית כמו SA.
"לצערי הרב", אומר פרופ' לב-רן, "התמכרות ככלל היא מגפה מושתקת, ורק 10% פונים לטיפול, וזה האסון האמיתי. הפתיחות לנושא היא קריטית. זאת הצלת נפשות ממש לאדם הסובל, לאלו שנפגעים ולחברה כולה. רק אם נדבר על זה ונכיר בזה, יותר אנשים יפנו לטיפול.
"מין הוא צורך ביולוגי", מוסיף פרופ' לב-רן. "אך בדומה להתמכרויות אחרות, ההתמכרות למין היא ניסיון נואש ובלתי פוסק לברוח, ולו לרגע, מחוויות רגשיות קשות ולעיתים בלתי נסבלות. קשה לתאר כמה בושה וחרטה מלוות את ההתמכרות, וכמה הסתרות קיימות בחייו של מי שמתמודד עם התמכרות. הגעה לקבוצה תומכת כמו SA, שמכילה ומסייעת, היא לעיתים קרובות הצלת חיים של ממש. בהמשך, אחרי הבנייה מחודשת של קשרים משמעותיים ומערכות יחסים אינטימיות בריאות, יכולה להיות חזרה לחיי מין פעילים במסגרת יחסים משמעותיים".
"מכור הוא השחקן הכי טוב בעולם"
יואב בן ה-24 הבין שהוא מכור כבר בגיל 18. הוא פנה להורים שלו וסיפר על התנהגויות של אוננות כפייתית ושימוש בלתי נשלט בפורנו. ההורים שלו ביקשו שילך לפסיכולוג, והוא אפילו קיבל כדורים לטיפול ב-OCD מפסיכיאטר, אבל הוא הצליח להערים על אנשי המקצוע והמשיך להשתמש. "מכור הוא השחקן הכי טוב בעולם", הוא מבהיר בעצב.
לדבריו, היה שלב שבו ביקש מאימו שתחסום את האינטרנט. "העליתי אותה לשיחת ועידה מול חברת האינטרנט כדי לבצע את החסימה, ואמא שלי היא אישה עם תואר בפסיכולוגיה, מורה לאוכלוסיות בסיכון, היא לא פראיירית. סגרנו את החסימה והסוכן אמר לאמא שלי, 'אז אני אתן לך את הקוד עכשיו', ומיד הודעתי שארד מהקו. אבל אמא שלי אמרה, 'למה שתרד? הכול בסדר, תישאר על הקו', והנה, בסוף הקוד הגיע אליי ועקפתי את החסימה.
"אני לא מאשים אף אחד, אני זה שעבדתי על כולם", מבהיר יואב. "גם הצלחתי לעבוד על פסיכולוג לחלוטין, אמרתי לו שהכול בעצם בסדר איתי. הייתה התלבטות אם זה נכון עבורי להתגייס לצבא, ויצאתי מהפגישה עם הפסיכולוג כששכנעתי אותו שאני יכול להתגייס. אחר כך הייתי לוחם בצבא ומפקד, ותוך כדי השירות הבעיה רק גדלה כי לא הייתה לי יכולת להתמקד בהחלמה שלי.
"היום אני כבר משוחרר מהמחשבות הכפייתיות ומההתנהגויות של ההתמכרות", ממשיך יואב. "אני הולך ברחוב ואין פיתויים, אבל תמיד ליוותה אותי תחושה של נפרדות. ממש מגיל אפס. לא מזמן מצאתי אצל סבתא שלי ספרון קטן שכתבתי בגן חובה. כתבתי בגוף ראשון על עצמי – שיש לי סבא וסבתא אוהבים, הורים אוהבים, אחים אוהבים, ואז מגיע חור שחור שבולע את כולם ואני נשאר לבד, עצוב ובודד בעולם.
"זה בדיוק הסיפור שלי – יש בי חור של ילד עצוב. חייתי עם תודעה של זרות, שאני שונה, שאף אחד לא מבין אותי, שיש מסך ביני ובין העולם. עם התחושה הזו אני נאלץ להתמודד כשאני לא משתמש. נראה לי שכל בני האדם הולכים באיזשהו מקום עם החרדה הקיומית הזאת. בעזרת תוכנית '12 הצעדים' אני חווה הרמוניה ואחדות. ככל שאני יותר משתף את החברים בקהילה הזאת של המכורים, התחושה הזו נעלמת".
"יש בי חור של ילד עצוב. חייתי עם תודעה של זרות, שאני שונה, שאף אחד לא מבין אותי. עם התחושה הזו אני נאלץ להתמודד כשאני לא משתמש"
תמר חוותה כאבי גמילה קיצוניים כשהחלה את תהליך ההחלמה שלה בקבוצות SA. "כשהפסקתי להשתמש היה לי כאב בלתי נסבל, רעידות וקוצר נשימה. הרגשתי שאני חייבת משהו שיסמם את הרגשות שלי, שאני לא יכולה להרגיש יותר. עלו דברים מהעבר שלא זכרתי שהיו, סיטואציות משפחתיות של אלימות והשפלות.
"התחלתי לחוות רגשות של פחד ותסכול, הרגשה לא מוגנת, שאני מסתובבת בעולם ומרגישה לא בטוחה. היום, בתהליך ההחלמה, אני חווה הרבה סליחה וחמלה. הקול הביקורתי והמשפיל, שאומר שאני לא כמו כולם ולא אהובה, עדיין מטפטף לי בתוך הראש, אבל היום זה מסתכם ביום של דיכאון ולא יותר. לאט-לאט העוצמה של הקול הזה מונמכת והוא מוחלף בקולות אחרים, מיטיבים יותר".
"בעלי יודע על ההתמכרות. הוא שאל אם בגדתי בו"
מעורבות של בני זוג היא חלק קריטי בטיפול. פרופ' לב רן מסביר שלעיתים גם בני הזוג של המכורים פונים לטיפול בעצמם. אותם בני זוג נאלצים להתמודד עם תחושות כמו פגיעה ואובדן אמון, בזמן שבן הזוג המכור מתמודד עם טראומה וסבל, לצד בושה והסתרה שלעיתים נמשכת שנים. "זאת עבודה עדינה ומתמשכת", אומר פרופ' לב-רן. "הטיפול מתמקד לעיתים קרובות בלשרוד את הטראומה, להבין את מעגל הסבל וההתמכרות, לשקם זהות וביטחון עצמי ולהתמודד עם אתגרי העתיד. בהמשך, בניית אינטימיות ופתיחות וחיי מין בריאים הם חלק מרכזי בשיקום הזוגיות".
"היום בעלי יודע על ההתמכרות", מעידה ימית. "הוא שאל אם בגדתי בו. למזלי זה לא הגיע לבגידה, אבל אין ספק שחשתי תסכול מאוד עמוק כי בעלי לא יכול היה להכיל את הקצב שלי. היום אני לומדת אינטימיות חדשה עם בעלי שמבוססת על קשר, חיבור. לאט-לאט אנשים מפסיקים להיות אובייקטים והופכים להיות סובייקטים. הפוקוס הוא יותר על החיבור ביני לבינו מאשר על האקט המיני".
עבור שי, הזוגיות שהוא נמצא בה היום עוזרת לו בתהליך הטיפולי. "זאת מערכת היחסים הראשונה שלי שאני מגדיר כמשמעותית", הוא מודה בכנות. "מההתחלה הייתי פתוח איתה וסיפרתי לה שאני מתמודד עם התמכרות למין, אבל נראה לי שהיא לא כל כך הבינה. היא חשבה ששכבתי עם הרבה נשים.
"קצת אחרי שהכרנו, הייתה תקופה שהרגשתי שאני הולך להתפוצץ. התחלתי לחשוב שאולי כדאי שנפתח את הקשר או שנעשה שלישייה, כל מיני דברים שאפשר בתוך המסגרת של הקשר המונוגמי. לילה אחד אמרתי לה שאני מרגיש שאני נלחם עם עצמי. שאני חייב לשכב עם נשים אחרות ושאני מרגיש שאני לא מסוגל יותר. היא לקחה את זה מאוד קשה, ואחרי שיחה ארוכה היא הציעה שאני אלך לטיפול".
איך הגבת?
"תמיד הייתה לי התנגדות לטיפול, אבל החלטתי לנסות. אני חושב שסקס בשבילי הוא המקום שהכי קל לי לברוח אליו, והטיפול גורם לי להבין ממה אני מנסה לברוח ולהתייחס לזה בצורה יותר ישירה. יש רגעים של כאב, רגעים שבהם אני מרגיש שזה בעצם שי בן ה-14 ואני פשוט צריך לתת לו חיבוק ולהגיד לו, 'הכול בסדר, אין לך מה להוכיח, הכול טוב'".
"אין קשר בין התמכרות למין לבין הטרדות"
פרופ' לב-רן מדגיש כי אין קשר בין הטרדות או תקיפות מיניות לבין התמכרות למין. לא כל מכור הוא אדם שיטריד או יתקוף אחרים. "התמכרות למין היא הפרעה קשה באינטימיות. אומנם במצבי קצה הדבר עלול להתבטא גם בהטרדות מיניות, ובמצבי קצה חריגים מאוד גם בתקיפות מיניות, אך אלו לרוב קשורות בהפגנת כוח, שליטה, השפלה, כאשר בבסיס עומדים נרקיסיזם ותחושת גדלות. לכן, למרות שלעיתים ישנה חפיפה, המניעים והמאפיינים לעיתים קרובות הם שונים".
"העובדה שיש מכורים שהם פוגעניים זה כמו שיש בני אנוש שהם פוגעניים וכאלה שלא", מאשר יואב. "גם בניסיון שלי כמכור וגם במפגש עם מכורים אחרים, רוב המכורים הם לא פוגעניים וחשוב שזה לא יצטייר ככה".
"התמכרות היא לא תירוץ לפגוע באחרים. היא גם לא אליבי", כתב ארז דריגס בפוסט ההתנצלות המתוקשר שלו. "אני לא מסתתר מאחורי ההתמכרות שלי, היא לא הסיבה לכל דבר לא טוב שעשיתי או אעשה בחיי, אבל היא הובילה אותי לחיות אורח חיים כזה שכלל גם לא מעט פגיעה בעצמי ובאחרים.
"למעשה, זו ההגדרה המובהקת ביותר לשאלה האם אתה מכור או לא - האם ההתנהגות שלך פוגעת בך ובאחרים. עבודת ההחלמה שאני עושה בשנים האחרונות מציבה מולי מראה שבה משתקף העבר שלי, והדמות שאני רואה היא מביכה, גסה, חסרת רגישות ומרוכזת בעצמה. הלוואי שלא הייתי כותב את הדברים ההם, אבל כתבתי. ובצד השני היו נשים שקראו. ונפגעו".
עבודת ההחלמה שעליה מדבר דריגס נעשית כחלק מתוכנית "12 הצעדים". צחי, שהצליח להחלים בעזרת אותה תוכנית, מספר שחלק מהתהליך הטיפולי עובר בניסיון לעזור למכורים אחרים. "אני מעביר הלאה את התמיכה שקיבלתי, ומהצד השני - יש קהילה של מכורים למין אחרים שעוזרים לי", הוא מסביר. "אני יכול להתאוות לכל דבר - גבר, אישה, לבוש. אם אני נתקל בטריגר, אני מתקשר לחבר מהתוכנית ומשתף אותו. אני לא אומר, 'רק רציתי לשכב איתה', אלא ממש מפרט את המחשבות הכי אפלות. זה מאפשר לי לאוורר את הדברים שהייתי בעבר שומר כסוד. המטרה היא לרדת לסיבה שהטריגר הזה עורר אצלי משהו, כשמטרת תהליך ההחלמה היא לפתור את הבעיה שבגללה אני פונה למין".
הניסיון של צחי לעזור למכורים אחרים הביא אותו לשתף באופן אנונימי את חוויותיו כמכור דרך פרופיל פייסבוק פיקטיבי שהקים, ושנקרא "יומנו של מכור למין". הוא ופרופ' לב-רן מקווים שבעקבות הסדרה "חזרות", עוד ועוד אנשים ייחשפו לתופעת ההתמכרות, יזהו בה את עצמם ויפנו לטיפול. "אני מתפלל שזה יהיה צעד ראשון בהתמודדות, בדרך להחלמה החברתית החיונית לנו כל כך", מסכם פרופ' לב-רן.
מכורים המזהים עצמם בכתבה מוזמנים לפנות לקבוצת סקסוהוליסטים אנונימיים
