בשנים האחרונות סצנת ה-BDSM (ראשי תיבות של קשירה, משמעת, סאדיזם, מאזוכיזם) תופסת תאוצה ופופולריות רבה בישראל ובעולם המערבי בכלל. BDSM הוא שם כולל למגוון רחב של נטיות מיניות, מערכות יחסים ופרקטיקות שהן לרוב ארוטיות, ומערבות אלמנטים של שליטה ו/או כאב.
למעשה, הדבר העיקרי והיחידי כמעט שמשותף לכל האנשים שאוהבים BDSM הוא שהפנטזיות והרצונות שלהם לגבי אינטימיות כוללים אלמנטים של שליטה ו/או כאב. אין מאפיין גיל, מעמד כלכלי, השכלה או מגדר שאפשר להצמיד באופן חותך לאוכלוסייה שעוסקת בכך.
יש הרבה מאוד סוגים של BDSM ושלל תפקידים שאפשר להיות בהם. אפשר להיות נשלט, שולט או מתחלף (גם שולט וגם נשלט). בתוך זה אפשר לשחק תפקידים שונים כמו רופא או אחות, ולשלב מגוון של פרקטיקות כמו הצלפות, קשירות, משמעת וטקסיות – כל אחת ואחד ומה שמתאים להם.
יש היום גם מגוון של מסגרות BDSM בעולם ובארץ שמהוות קהילה, וכוללות אתרי אינטרנט ייעודיים, מסיבות פרטיות ומסחריות, מפגשי חברים, סדנאות לימוד, מעגלי שיח ועוד. עם זאת, בהחלט אפשר להיות בדס"מי ולא לקחת חלק בשום דבר מהדברים הללו, או לקחת חלק לתקופות קצרות ולפי הצורך.
חרף הקהילתיות הרבה שהביא איתו הז'אנר, ישנם מספר מוקדים שונים של קושי עבור אדם בדס"מי, ושווה להכיר אותם לפני שנכנסים לעולם המיוחד והרחב הזה.
1. תיוג שלילי בחברה
אומנם נותר עדיין חלל עצום של חוסר-ידע ודעות קדומות בקרב מטפלים ואנשי מקצוע אחרים, אולם התיוג השלילי ארוך השנים הזה, שאין לו כל ביסוס מחקרי, הפך את החוויה של האדם הבדס"מי הפרטי למסע סבוך של ניווט בין הרצונות שלו לבין הרצונות של החברה שבה הוא פועל.
בתוך המסע הזה לפעמים יעברו שנים עד שהאדם יקבל את המיניות שלו כמשהו לגיטימי. עד שזה יקרה, המיניות שלו עלולה להפוך למוקד למחשבות ורגשות שליליים, וישנן אינספור דוגמאות בטיפולים ובעבודה המקצועית בכלל לביטויים האלה - החל משאלות לגבי השפיות והלגיטימיות של הפנטזיות, ניסיונות להימנע מ-BDSM כפנטזיה או כפרקטיקה ועד לתיוג עצמי של חברי הקהילה באמירות כמו "זה ידוע שכל בדס"מי עבר פעם טראומה". הדרך לענות על הקושי זה היא לתת מידע לאנשים בדס"מים, אנשי מקצוע ולציבור הרחב, בנוגע לכך ש-BDSM אינה מחלה נפשית או סממן לה.
2. סוד אסור ותרבות של הסתרה
התיוג השלילי שדיברתי עליו בסעיף הראשון מתגלם הרבה פעמים בחוויה הפרטית של האדם בתור סוד. גם אם האדם קיבל את המיניות שלו כמשהו קביל ונורמטיבי, יכול מאוד להיות שהסביבה שלו לא מקבלת את זה, או שקיים חשש גדול מפני תגובות של הסביבה שעלולות לנוע בין ביקורת ולעג, ועד לניתוק קשרים, נידוי, פיטורים, אבחון נפשי, טיעון בסכסוכי גירושים ועוד.
כאן נוצר הצורך בדיסקרטיות, ואנחנו נראה שהרבה בדס"מיים יסתירו את היותם כאלו ממשפחתם, מחבריהם לעבודה, לעיתים מבני הזוג ואפילו מהמטפלים שלהם. אלא שסוד הוא עול, וסודות גוררים איתם הסתרה של מידע, חוסר יכולת לשתף ולהתלבט, צורך לשקר וחשש מתגובות שליליות. אומנם עבור לא מעט אנשים עצם הסוד יכול להוות מקור לעונג, כלומר העיסוק במשהו שנחשב ל"אסור" מהווה מקור להנאה, אולם לעצם החבאת הסוד יכולים להתלוות גם לא מעט מחירים נפשיים.
3. הצפה רגשית
חלקים משמעותיים במסע הבדס"מי קשורים ב-BDSM עצמו. זה יכול להיות מציף, מבלבל ומאתגר, ומעבר לכך מדובר בחקירה עצמית של התנסות ושאילת שאלות - מה אני אוהב, מה מתאים לי, מה אני מוכן ולא מוכן לעשות ועם מי.
כשמישהו מתלבט מולנו, חשוב לתת את המקום לכל מסקנה, ולזכור שבהחלט יכולים להיות גיוון ונזילות לגבי התפקידים, ההעדפות והאביזרים השונים. אנשים בדס"מים רבים נעזרים בשיח עם בדס"מים אחרים בשביל להבין יותר טוב ולהגדיר את עצמם. ניתן לעשות זאת בפייסבוק ובפורומים, או פנים אל פנים באופן פרטי ובמסגרות כמו מעגלי שיח.
4. בטיחות לפני הכול
BDSM כולל לא מעט פרקטיקות, חלקן פשוטות ונפוצות יחסית, ואחרות מורכבות ומסוכנות מעט יותר. לעיתים גם הפרקטיקות שנחשבות לפשוטות עלולות לכלול בתוכן סיכונים. קשירה לא נכונה עלולה לגרום לנזק אורתופדי קבוע, הצלפה באזור הלא נכון עלולה לגרום לקרעים באיברים פנימיים.
לכן חשוב מאוד שהעוסקים בדבר יחשבו גם על דרכים למנוע ולמזער נזקים, כשהמובן הבטיחותי מתייחס גם לעולם הרגשי, ולא רק הפיזי. הרבה פעמים בתוך פעילות בדס"מית אנחנו ניגע במקומות משמעותיים בנפש, ולכן הרבה אנשים שמתעסקים ב-BDSM מוצאים את עצמם עוסקים בחקירה של הנפש, תקשורת טובה ומענה הדדי על הצרכים הזוגיים.
3 צפייה בגלריה
מוודאים שהכול נעשה בהסכמה במתחם המסיבה. דיאמים במועדון הגגרין
(צילום: גל אור, באדיבות מועדון הגגרין)
5. שאלת ההסכמה
היו מקרים בהם BDSM שימש כרקע או כתירוץ לפגיעה מינית או ליצירת יחסים פוגעניים. חוויות כאלו בתוך BDSM הן הרבה פעמים מבלבלות מאוד וטעונות ברגשות אשם כבדים. הדבר רגיש במיוחד אצל נשלטים/ות חדשים/ות שלא מכירים מושגים כמו 'אפטר קייר' (After Care), שהוא חלק אינטגרלי מהפעילות הבדס"מית, בו נוכחים מרכיבים של דאגה לשלומם הפיזי והנפשי של הצדדים, וביטויים נוספים של חיבה ואף קרקוע למציאות. הסכמה היא תקשורת המערבת שיח של בניית ציפיות והצבת גבולות, וחשוב לוודא הסכמה ורצון לאורך כל הפעילות כדי למזער מצבים של פגיעות ו/או אי הבנות.
6. מכשולים בפנייה לעזרה
בהיבטים הרפואיים, רגשיים וחוקיים, בין אם נעשתה פגיעה בטעות או במתכוון או שעולה נושא אחר שקשור ב-BDSM, סובלים חברי הקהילה לא פעם ממכשולים משמעותיים ביכולת לפנות לגורמים הרלוונטיים. החששות שלהם כוללים פחד מהוצאה מהארון, פחד מתיוג מצד אנשי מקצוע שיכול להתבטא בביקורת, האשמה ואף אבחון שגוי, וכן מחששות מפני היכולת של הפונים להסביר את הנושא והמשמעויות שלו לאיש מקצוע שאינו מתמצא וככל הנראה חסרים לו הכלים על מנת להבין את המצב לעומקו.
שלי ורוד עם טיפים ליחסי שליטה במיטה
מה אפשר לעשות?
עבור חלק מהאתגרים והקשיים שתיארתי, הקהילה הבדס"מית פיתחה מענים פנימיים שיאפשרו לחברי הקהילה להיעזר האחד בשני. כך לדוגמה, ישנן סדנאות ללימוד טכניקות, הרצאות וטקסים פרטיים בנושאים של תקשורת, ומפגשים חברתיים בהם אין BDSM, אך אפשר להכיר אנשים בדס"מים לחבירה וכניסה רכה יותר לעולם הזה.
במסיבות רבות יש DM, שהוא בעל תפקיד שאחראי לאפשר מרחב בטוח לפעילות, ולהוות מענה במקרים של סיכון בטיחותי או הפרת הסכמה. בנוסף, אנשים בדס"מים מפתחים רשת קשרים שיכולה לעזור להם בתמיכה חברתית מול סוגיות שונות. לדוגמה, בשביל לבדוק את הפרטנרים שלהם והצרכים של עצמם, או בשביל לקבל המלצה על רופא ידידותי לנושא.
לצד הפיתוח העצמאי של הקהילה במסגרות לימודיות וחברתיות, הוקם 'המרכז למיניות אלטרנטיבי' שפיתח מענים נוספים לאנשים בדס"מים, הכוללים מעגלי שיח מונחים לחבירה והתלבטות, הכשרת DM במסיבות, הכשרות למטפלים, יועצים ומחנכים, וקו מענה עבור מי שיש לו שאלות על BDSM או עבר/ה פגיעה.
בנוסף, אנחנו שואפים לכך שאנשי מקצוע בתוך המסגרות הציבוריות כגון רווחה ונפש, רפואה, משטרה וחוק, יכירו וידעו לעבוד באופן מיטיב עם אוכלוסיית ה-BDSM, שמתרחבת בשנים האחרונות בצורה משמעותית ומקבלת חשיפה גוברת.
שי שפיצן הוא עובד סוציאלי קליני, מייסד ומנהל "המרכז למיניות אלטרנטיבית" ומטפל.
