"אופיר שלום, בת הזוג שלי מזה חצי שנה השמינה לאחרונה די הרבה. נראה לי שיש לי חלק בזה, כי כמו שקורה בזוגיות חדשה חגגנו לא מעט באוכל ובמסעדות, כך שנראה לי שדירדרתי אותה. לא נעים לי לומר לה על זה משהו כי אני לא רוצה לפגוע, ומצד שני זה כן פוגע לי במשיכה וקצת מוריד לי, לא אשקר. מה לעשות?
תודה,
דור, אזור השרון"
דור היקר,
אני רוצה לומר שליבי איתך, אבל זה יהיה שקר, כי עמוק בלב אני עם בת הזוג שלך. אוף, כמה נורא הרגע בו בן הזוג שלך מגלה לך שהשמנת ושזה מפריע לו. חברה סיפרה לי. כל החיים משגעים לנו את המוח עם מסרים כפולים. מצד אחד, "תהיי רזה", ומצד שני, "תאהבי את עצמך כמו שאת". ואז, עד שאת אשכרה מצליחה לקבל את עצמך במשקלים שונים, בא איזה אחד ואומר לך, "שומעת? כמו שאת זה לא מספיק טוב".
דור, שיחה על משקל היא לא פחות מכניסה ודאית לשדה מוקשים. או ליתר דיוק, ל"שולה המוקשים" מהניינטיז. מפוזרים שם איזה 40 מהם, ואתה צריך להיות פחות או יותר גיבור-על כדי להתחמק מכולם. לא משנה כמה עדין ומתחשב תהיה, צפה פגיעה, אולי גם בכי, אולי גם דיכאון קל, אולי ריב ואולי הידרדרות קלה עד חמורה להפרעת אכילה. אני לא מגזימה, זה באמת משהו שעלול לקרות. שוב, חברה סיפרה.
לאור כל אלה, כדאי שתשאל את עצמך עד כמה חשוב לך, אם בכלל, להעלות את הנושא הזה לדיון. האם המשיכה שלך לבת הזוג תלויה באמת עד כדי כך באי אילו קילוגרמים נוספים? בהודעה שלך כתבת "השמינה די הרבה", מה שלא מהווה אינדיקציה אמיתית לגודל השינוי (חה חה), אבל אני נוטה להאמין שכאשר המשיכה הפנימית שלנו לבן/ת הזוג מספיק חזקה, היא יכולה להכיל את פגעי הזמן כי יהיו עוד רבים מהם.
אם אתם יחד ל"לונג-ראן", תהיו מוכנים לראות זה את זו מתקמטים, מתכווצים, משמינים, מתרופפים, מתקרחים ועוד אי אילו שינויים פיזיולוגיים בחסות הביולוגיה האנושית. אם תרצו לשמור על התשוקה ביניכם, תיאלצו להשתכלל, וללמוד למצוא אותה גם בהיעדר שלמות אסתטית. מהבחינה הזו, אולי עבודה מנטאלית על עצמך תהיה אפקטיבית יותר מהניסיון לשמר את בת זוגך במיטבה.
"היו מוכנים לראות זה את זו מתקמטים, מתכווצים, משמינים, מתרופפים, מתקרחים ועוד אי אילו שינויים פיזיולוגיים בחסות הביולוגיה האנושית. אם תרצו לשמור על התשוקה ביניכם, תיאלצו להשתכלל, וללמוד למצוא אותה גם בהיעדר שלמות אסתטית"
באופן כללי, החיים לימדו אותי שמשיכה ארוכת-טווח תלויה בגורמים פנימיים יותר מאשר בחיצוניים, אלא שאת הפנימיים קשה יותר לזהות, ונוח לנו להשליך אותם על אלו הנראים לעין. הזנחה חיצונית למשל, עשויה להיות רק סימפטום של הזנחה פנימית. לתחושתי, היא זו שמפריעה לנו באמת, אבל גם זו שקשה לקרוא לה בשם, והרבה יותר מורכב לטפל בה.
אבל אין צורך למהר להנחות מהסוג הזה על בת זוגך - ייתכן שההשמנה שלה בכלל לא חושפת סימפטום להזנחה עצמית. ייתכן שפשוט התחשק לה אוכל טעים, נמאס לה לחיות על חסה ואין לה זמן או אנרגיה לספורט. תגידו מה שתגידו, לסבול זה לא כיף. יכול להיות שהיא גם מרגישה בסדר גמור ואפילו נפלא בגזרתה החדשה, ואם ככה, מתחשק לי לגמרי בלי קשר אליך, להגיד לה, יו גו גירל! כמה קשה העולם שלנו, ואת מהלכת בתוכו כריהאנה.
לאחר שכל זה נאמר, הבה לא ניתמם: המראה החיצוני משחק עבור רובנו תפקיד מרכזי במדד המשיכה, ויש גבול לגמישות המוח האנושי. אבל זה לא בהכרח שתצטרך לדבר איתה על המשקל שלה. תעיד על עצמך, גם אם זה לא נכון, שאתה מרגיש שהגזמת עם הג'אנק לאחרונה, ובא לך להיכנס לאורח חיים בריא יותר, לחזור לעשות כושר באופן קבוע ולהעשיר את התפריט בירקות.
תשאל אותה אם היא תרצה להצטרף אליך, ותגיד לה שזה בטוח יקל ויעזור לך ליהנות מהדרך. אתה יכול גם לספר ששמעת שזוגות שעושים ספורט ביחד מאושרים יותר. אני די בטוחה שהיה מחקר כזה. זה מה שבן הזוג שלי אמר לי. אוי, רגע, שיט.
זו תהיה הזדמנות בשבילך גם לבחינה עצמית. האם אתה מוכן לחזור לכושר למען בת הזוג שלך? האם תהיה מוכן לוותר למענה לפחות על חלק מהזמנות השחיתות ב"וולט"? האם תסכים להעשיר את התפריט למענה בסלטים ובחלבון? אם כן, אין לי ספק - זו אהבה אמיתית.
