כבר תקופה שלא הלכתי לרופאת נשים, ואם לומר האמת, באתי לחוצה. בגיל 24 הייתי בזוגיות, ובזמן ששכבנו הייתי מדממת מדי פעם, למרות שזה אף פעם לא לווה בכאב. אחרי שנפרדנו, הלכתי לרופא נשים שבדק אותי וראה באולטרסאונד שיש לי "נגעים בנרתיק". הייתי בת 25 וזאת הייתה הפעם הראשונה שעשו לי בדיקת פאפ. אני לא זוכרת יותר מדי מהבדיקה הזאת, כי זה באמת היה מזמן. אני כן זוכרת שלא הסבירו לי כלום על הנגעים האלה. התוצאות הגיעו אחרי חודשיים בבשורה משמחת: הנגעים אינם סרטניים. כן התבקשתי להיות במעקב מדי שנה, כדי לוודא שזה לא מתפתח.
אף רופא מעולם לא אמר את המילה "פפילומה" או "אנדומטריוזיס" או טרח להסביר לי אודות ה"נגעים" האלה, ולמה הם בנרתיק שלי, ממה הם נוצרו ועל מה הם יכולים להצביע. דממה. המשכתי בחיי כרגיל, עד שלפני חודש חברה סיפרה לי שהיא נדבקה בפפילומה. מסתבר שלאקסית של הבחור שהיא שכבה איתו יש פפילומה, והוא לא סיפר לה על כך, והיא עדיין נדבקה למרות שהם השתמשו בקונדום.
"יכולתי להדביק בחורים ובסוף זה היה פוגע בנשים אחרות"
כשזה מגיע לפפילומה, כך למדתי, עצם החיכוך כבר מספיק כדי להדביק. אבל בהתחלה לא הבנתי. אבל אם אין לו יבלות, ויש קונדום שחוצץ, אז מה הבעיה? נלחצתי. קבעתי תור דחוף לרופאת נשים, עשיתי שוב בדיקת פאפ ויצאתי לחפש נשים וגברים שישפכו קצת אור על המחלה הנפוצה והמתעתעת הזאת. אך בגלל שבישראל מחלות מין הן עדיין נושא מושתק ומקור לבושה, אף אחד מהאנשים עמם שוחחתי לא רצה להזדהות בשמו.
"לא היה לי שום מושג על המחלה הזאת בכלל. היה לי פרטנר אחד במשך שנתיים ותמיד שכבנו עם קונדומים. הייתי בטוחה שאני הכי מוגנת", מספרת ענת (שמות המרואיינים בכתבה שונו כדי לשמור על פרטיותם), בת 25 מהמרכז, שאובחנה בפפילומה באוגוסט האחרון.
"יום אחד האקס כתב לי שהוא עשה בדיקות דם ושהתוצאות הצביעו על כך שיש לו 'מיקופלזמה גניטליום' (חיידק המועבר במגע מיני ואחראי להיווצרות דלקות בנרתיק, בצוואר הרחם ובאגן. בגבר החיידק יכול לגרום לדלקת בשופכה ולצריבה במתן שתן עם הפרשה חריגה, י"ל). אז הלכתי לעשות בדיקות דם ויצאתי שלילית, אבל הרופא הציע לי לעשות בדיקת פאפ. לא ידעתי מה זה, אבל הסכמתי. אחרי חודשיים קיבלתי את התוצאות. במייל. לא התקשרו אליי אפילו. היה רשום 'פוזיטיב' ואת מספרי הזנים. אובחנתי בשלושה, ורשמו שם שעליי לעשות בדיקה בעוד שנה".
איך הגבת?
"לא היה שום מידע מעבר, אז עשיתי גוגל כדי להבין מה זה בכלל, וחשכו עיניי. ממש נלחצתי. החלטתי שאני חוזרת לרופא. הרופא הסביר לי שאין לי מה לדאוג וש-80 אחוז מהציבור נשאי של זה, ושאני יכולה להמשיך בחיי. הוא אפילו לא בדק אותי כדי לראות אם יש לי נגעים או יבלות. לרגע קטן נרגעתי, ואז אחרי כמה ימים שוב נלחצתי והלכתי לעוד רופא וחוזר חלילה.
"כל הזמן הזה אני מרגישה שאף רופא לא בודק אותי כמו שצריך, ושאני לא סומכת עליהם. בינתיים חברות שלי אומרות לי שאני מטורללת ושהכול בסדר ושאני סתם נלחצת, מבקשות שאני אקשיב לרופאים, אבל ברור לי שמה שקורה פשוט לא תקין. רק הרופא הרביעי בדק אותי כמו שצריך וראה שיש לי נגעים. בקולוסקופיאה ראו שאני צריכה להסיר את הנגעים, שהיו אצלי ממש קטנטנים וכמעט לא מובחנים".
ענת: "כל הזמן הזה אני מרגישה שאף רופא לא בודק אותי כמו שצריך, ושאני לא סומכת עליהם. בינתיים חברות שלי אומרות לי שאני מטורללת, מבקשות שאקשיב לרופאים, אבל ברור לי שמה שקורה פשוט לא תקין. רק הרופא הרביעי ראה שיש לי נגעים"
ענת מספרת שהניתוח להסרת הנגעים מתבצע באמצעות לייזר בבית החולים, ושהיה עליה להמתין מעל חצי שנה עד שהתפנה לה תור. "הנגעים האלה סופר מדבקים, ואי אפשר לשכב בינתיים, אפילו לא עם קונדום", היא אומרת בסתכול. "תחשבי מה היה קורה אם הייתי מקשיבה לכל הרופאים שלא בדקו אותי כמו שצריך, ואמרו לי שאני יכולה לקיים יחסים כרגיל? הייתי מדביקה את כל מי שהייתי באה איתו במגע, ובסופו של דבר זה היה פוגע בנשים אחרות. אז החוויה הזאת, לצד חווית הלבד המאוד גדולה שהייתה לי מול כל הסביבה שלי, שלא ידעה איך להתמודד עם זה, היו ממש מטלטלות. את הניתוח עשיתי בנס באוקטובר, כי במקרה התפנה תור".
עדכנת את מי שהיה אז הפרטנר שלך?
"עדכנתי אותו, ומאוד כעסתי עליו על כל עניין מחלות המין, כי לא ידעתי שהוא שוכב עם עוד בנות. הוא מעולם לא עדכן אותי. לא היינו בקשר זוגי אבל כן הנחתי שהוא יעדכן אותי אם הוא בקשר מיני עם עוד נשים. לא היה נראה שזה ממש מפריע לו".
"המחלה פגעה לי בערך העצמי"
"נדבקתי לפני שלוש שנים", מספר גיא, בן 42 מצפון הארץ. "הייתי בזוגיות פתוחה ונדבקנו יחד. הלכתי להיבדק אצל רופאת עור ומין וראו אצלי יבלות. זה לא משהו שמרגישים, זה מאוד קטן, כמו מין מלא שומות כאלו, וזה נראה שונה מאדם לאדם. הרופאה אישרה לי שיש לי קונדילומה. ואז התחלתי לקרוא ולעשות שיעורי בית כדי להבין מה זה אומר".
קונדילומה היא יבלת שמופיעה באיברי המין של נשים ושל גברים. לעיתים מדובר ביבלת בודדה שמופיעה על איבר המין, אך לרוב מדובר במקבץ של יבלות. קונדילומה נגרמת בעקבות הדבקה בזנים שונים (לרוב זנים 6 ו־11) של נגיף הפפילומה האנושי (HPV).
ענת: "לא ידעתי שהוא שוכב עם עוד בנות. הוא מעולם לא עדכן אותי. כשחליתי לא היה נראה שזה מפריע לו"
"ואז התחיל מין תהליך כזה של הסתגרות והשתבללות, מאדם שהוא מאוד פעיל מינית לאדם שכבר בקושי יוצא. זה פגע לי מאוד בערך העצמי, וכאדם מיני זה פגע לי מאוד באספקט הזה. הייתה המון בושה והמון אשמה, למרות שזאת לא הייתה אשמתנו - שנינו נזהרנו מאוד ונבדקנו כל שלושה חודשים, השתמשנו באמצעי מניעה, והדבר הזה נחת עליי אאוט אוף דה בלו, כאפה. השנה הראשונה הייתה מאוד קשה בשבילי. לא רציתי לדבר על זה עם אנשים וכל הזמן זה העסיק אותי, וזה הכניס המון קושי גם למערכת היחסים שהייתה לי אז".
ואז מה קרה?
"אחרי שנה וחודשיים החלטתי שאני מתחיל לכתוב על זה. בהתחלה כתבתי בקבוצות קטנות עם אנשים שאני מכיר ולאט-לאט זה התרחב גם לקבוצות גדולות בפייסבוק, ואחר כך התחלתי לכתוב על זה באופן אנונימי בטוויטר. לשם אני מביא את עצמי הכי אותנטי, וכבר נבנו לי מעגלים וקשרים. אפילו דייטים יצאו לי משם, והדבר הכי טוב שקרה זה שאנשים התחילו להתייעץ איתי, לכתוב לי שאלות וגם לצאת לאט-לאט מהארון הזה. מהבחינה הזאת, הבאתי המון מודעות וולידציה לאנשים שנדבקו, לא רק בפפילומה אלא גם במחלות מין אחרות והתביישו בזה".
האם הרגשת אחריות אחרי שנדבקת?
"בוודאי. מכיוון שאני גבר ולגברים אין בדיקה, יש תחושה של מחויבות שהתעוררה אצלי. קודם כל, הייתי צריך לטפל ביבלות, צורבים אותם בחנקן. אחר כך צריך להיות במעקב ולוודא שהנגעים לא חוזרים כי הם המדביק העיקרי. פפילומה חיה על העור. היא לא נמצאת בנוזלי גוף ולא נמצאת בדם. היא יושבת בעור. בגלל זה גם כל כך קשה לגוף להילחם בה, וגם רק 1% מהנדבקים מפתחים יבלות".
פפילומה היא המחלה המדבקת ביותר אחרי הרפס, ומעל 80% מהאוכלוסיה יידבקו לפחות פעם אחת בחייהם במחלה. יש כ-200 זנים שונים של פפילומה, מתוכם כ-14 זנים שרמת הסיכון שלהם גבוהה. רק לתשעה מתוכם יש חיסון, שניתן לילדים, בנות ובנים כאחד, מכיתה ח' עד גיל 18, בחינם בבתי הספר.
לאחר מכן, קופות החולים משתתפות בעלות החיסון ונותנות 60% הנחה עליו עד גיל 40, כשעלות חיסון אחד מתוך סדרה של שלושה היא 600 שקלים. חרף הפופולריות הרבה של המחלה, חלק ניכר מהציבור הבוגר, זה שפעיל מינית, מעולם לא חוסן למחלה או שהוא חוסן רק באופן חלקי, ורבים ורבות עדיין חוששים מהחיסון.
"אחד הדברים המביכים שקרו לי כשנדבקתי היה לדבר עם הנשים שהייתי איתן בחודשים שלפני האבחון, לספר להן ולהתנצל", הוא משתף. "הרגשתי נורא אשם, אבל ידעתי שאני חייב לגלות אחריות. ככל ששיתפתי ודיברתי על זה, למדתי איך לחיות לצד זה. אני יכול להגיד שזה בנה לי עמוד שדרה, כי יש כאן שיעור ללמוד. היו לי קשרים מיניים מאז שנדבקתי אבל מאוד נזהרנו. מכיוון שאני קורא ויודע ודואג לצרוב כל הזמן ולהיות נקי, אף אחת לא נדבקה".
גיא: "אחד הדברים המביכים שקרו לי כשנדבקתי היה לדבר עם נשים שהייתי איתן בחודשים שלפני האבחון, לספר להן ולהתנצל. הרגשתי נורא אשם, אבל ידעתי שאני חייב לגלות אחריות. ככל ששיתפתי ודיברתי על זה, למדתי איך לחיות לצד זה"
מה קורה איתך היום?
"אני יוצא לדייטים ואם הדייט הראשון טוב, אז בדייט השני אני מספר, ובדרך כלל שם הדלת נסגרת. זה מאוד מבאס אבל זה גם מחזק ומחשל, זה משהו שאני כבר מוכן אליו. עברתי אלף דחיות מנשים שברחו, פחדו לגעת בי וחששו, אבל חייבים, חייבים להגיד את האמת, גם אם היא תעלה לי בסקס או בקשר. בקהילת הא-מונוגמיים שבה אני פעיל יש הרבה יותר מודעות למחלות מין. דווקא בגלל שיש תחלופה של פרטנרים, אז יש יותר מודעות לעניין ואנשים יותר נבדקים, לעומת אנשים שהם מונוגמיים שנעים מקשר לקשר וחושבים שבגלל זה הם בטוחים".
אני חושבת פתאום על כל הגברים שהייתי איתם, וניסו לשכב איתי בלי קונדום. גברים שלא לקחו אחריות על החשש מהיריון לא רצוי או על עניין המחלות, והנה מגיע בחור ישיר וכן, שבעקבות הווידוי שלו מקבל דחיות. מעניין אם אותן נשים שדחו אותו, נעתרו לגברים אחרים שבשל פחד מדחייה מעלימים עין ולא נבדקים למחלות מין, והן אפילו לא יודעות שזה לא שהם "נקיים", הם פשוט קטני ראש. זה גם העניין לדעתי, אם אנחנו לא נבדקים ולא יודעים, אז אנחנו לא חוששים ולא מפחדים, וזה לא מעניין אותנו. ברגע שאנחנו מודעים, החשש מתחיל לחדור פנימה, ואנחנו מתחילים לחוש אחריות.
"אני זוכרת שלא הבנתי מה זה אומר, רק שזה טרום סרטני"
"הסיפור שלי עם פפילומה הוא רומן שנמשך כבר ארבע שנים", משתפת מיכל, בת 28 מהשרון. "טסתי לטיול אחרי צבא, שם הכרתי מישהו והפכנו לזוג. אני חושדת שהוא זה שהעביר לי את הפפילומה כי לא הייתי פעילה מינית לפני שהכרנו. כשהיינו מקיימים יחסים, הייתי מדממת, אבל לא כל כך התרגשתי מזה, וגם הייתי בחו"ל רק עם בן אדם אחד, אז לא חששתי. אבל הייתי צעירה וטיפשה, וגם לא עשינו בדיקות למחלות מין לפני שקיימנו יחסים בלי אמצעי מניעה.
"היינו יחד עשרה חודשים, וכשחזרתי לארץ עשיתי בדיקות כלליות וגם בדיקות למחלות מין. הייתי בת 24 כשחזרתי, והלכתי לכמה גינקולוגים ואף אחד מהם לא נתן שום התייחסות לזה שדיממתי בזמן יחסי המין. הם עשו בדיקות ממש מהירות ולא נעימות, ואני המשכתי לצעוק שאני מדממת ביחסי מין. בסוף שלחו אותי לעשות בדיקת פאפ שנעשתה לא טוב. התעקשתי שיעשו לי שוב, והיא חזרה חיובית לזן 16 של פפילומה".
איך הגבת?
"אני ממש זוכרת את התחושה התהומית שאני לא יודעת כלום, ושאין לי מושג מה זה אומר, רק אמרו לי שזה טרום סרטני. המילה הזו, סרטני, ישר מדליקה מלא נורות אדומות והגוף מתכווץ. ניסיתי כל הזמן למצוא אינפורמציה והכול לבד. ואז שלחו אותי לעשות בדיקה. אמרו לי שיחתכו לי דגימת עור מרירית הרחם ללא הרדמה. הרופא פשוט לקח ממני דגימה בנונשלנטיות, בלי להזהיר מה הוא עומד לעשות. הוא אולי עושה את זה על בסיס יומיומי, אבל עבורי זו פעם ראשונה. יצאתי משם כולי מדממת ובטראומה, ולא ידעתי איך אני אמורה לנהוג ככה חזרה הביתה.
"בכלל התשובות של הרופאים תמיד היו לוקות בחסר, 'את מגיעה, אנחנו מורידים את החלק הנגוע', וככה הייתי שלוש שנים, עד שלא יכולתי לקבל את זה יותר. צוואר הרחם הוא איזה שלושה סנטימטרים, אני אחרי שלושה ניתוחים. מה עוד תורידו לי ממנו? כבר תוציאו לי הכול! הרגשתי שחלאס, לא בא לי יותר. תוציאו את מערכת הרבייה שלי החוצה. ואז התחלתי לעשות מחקר בעצמי".
מה זה אומר?
"נחשפתי לקבוצות פייסבוק של סרטן צוואר הרחם ונשים למען נשים, והיו שם כל כך הרבה תגובות של נשים שקיבלו תשובה חיובית והרגישו שחרב עליהן עולמן. כמוני, גם הן לא קיבלו שום מענה מהרופאים, ושום מידע, וכולן בסטרס, וכל מה שאת צריכה זה מישהי שתגיד לך שהכול בסדר, שתרגיע אותך. הדבר הכי חשוב זה להפחית את הלחץ, כי הווירוס הזה מצליח להשתלט כשהמערכת החיסונית חלשה.
"במחקר שלי הבנתי גם שתאים טרום סרטניים אוהבים סוכר. התחלתי טיפול אצל נטורופתית ועשיתי שינוי תזונתי מטורף. זה לא היה פשוט כי בהכול יש סוכר. התחלתי להקשיב לגוף שלי ולהבין את החיבור של הגוף והנפש, לתקשר עם איבר המין שלי ולהבין איך להטיב איתו. זה היה השיעור הכי גדול שהיה לי בתהליך הזה. אחרי ארבע שנים ושלושה ניתוחים, התחלתי להבריא. היום כשאני עושה בדיקת פאפ, הווירוס לא נראה יותר בגוף שלי".
"מאז אני מנסה לעזור לכל מי שעוברת את החוויה הזו, או צריכה אוזן קשבת או חברה. כי זה לא פשוט. אני רואה את זה בתור אחד השיעורים הכי משמעותיים שעברתי בחיים, וכיום אני לומדת חינוך למיניות בריאה, בתקווה לעזור לצעירים וצעירות להיות בתקשורת עם הגוף שלהם ולהיות מודעים. חשוב להעלות את המודעות, בטח כשמדובר במחלה כל כך נפוצה".
גיא: "בדייט השני אני מספר, ובדרך כלל שם הדלת נסגרת. זה מאוד מבאס אבל זה גם מחזק ומחשל, זה משהו שאני כבר מוכן אליו. עברתי אלף דחיות מנשים שפחדו לגעת בי וחששו, אבל חייבים להגיד את האמת, גם אם היא תעלה לי בסקס או בקשר"
ועוד איך נפוצה. באחד מביקוריי במכון הכושר השבוע, חברה ניגשה אליי ושאלה על מה הכתבה הבאה שלי. "אני עושה כתבה על פפילומה", אמרתי. "וואלה? אני נדבקתי פעם!", אמר מתאמן גיי חביב. "צרבו לי את זה וזה עבר. נו ביג דיל". תמיד הפליאה אותי היכולת של חברי הקהילה לדבר על מחלות מין בכזאת פתיחות וקלילות. "כן, גם לי היה פעם, אבל על הכתף!", אמר בחור נוסף.
בהמשך היום ישבתי עם חברה שסיפרה לי שהיא גם חלתה בפפילומה בעברה. "זה לא היה יבלות, רק הווירוס, והוא לא היה סרטני. הייתי במעקב וזה מתישהו נעלם". בנוסף היא סיפרה שחברה אחרת שלה גם חלתה בפפילומה, ושהדבר הוביל אותה ואת בן זוגה לפרידה כואבת ולתקופה מאתגרת ביותר בחייה.
באותו היום ממש, שכנה שלי עצרה אותי ברחוב לשיחת חולין קצרה, וכשציינתי שאני כותבת על פפילומה, היא הודתה בפניי שהיא מאובחנת במחלה, אבל זה לא מפריע לה לצאת לדייטים. "אני מספרת להם, ברור. זה לא הזן המסוכן".
"כנראה שלרוב האנשים שאת מכירה יש פפילומה"
נראה שפפילומה נמצאת בכל מקום, יש לה שלל צורות והיא משנה את אופיה כמו זיקית. כן מדבקת, לא מדבקת, כן מסוכנת, או "סתם בקטנה, משהו שחיים איתו". "אפילו אני נדבקתי", אומרת לי סיוון דרשן, עובדת סוציאלית ומקימת מרכז למחלות מין בלוינסקי, שמעבירה הרצאות על מיניות בריאה ועל התמודדות עם מחלות מין.
"יש מאות זנים של פפילומה. בידיים, ברגליים, בפנים. יש כל מיני סוגים. אחד הדברים שגורמים לאנשים ללכת להיבדק זה היבלות שנמצאות בכניסה לנרתיק או על איבר המין של הגבר, שנראות כמו כרוביות קטנות. זה מגרד ולא נעים. יש הרבה אנשים שלא יודעים מה זה, אז הם מתעלמים, עושים מין אוראלי או סקס ומסתכנים בהדבקה".
"כשהווירוס נכנס לנרתיק הוא עלול לעשות יבלות, ובמידה והוא מגיע לצוואר הרחם, הוא משנה את התאים לתאים טרום סרטניים או סרטניים בהמשך, וזה כבר לא ניתן לאבחון באופן ויזואלי. לכן מומלץ לכל אישה שמקיימת יחסי מין לעשות אחת לשנה בדיקת פאפ, שזאת בדיקה של רירית צוואר הרחם, שפשוט מצילת חיים".
מיכל: "התחלתי להקשיב לגוף שלי ולהבין את החיבור של הגוף והנפש, לתקשר עם איבר המין שלי ולהבין איך להטיב איתו. זה היה השיעור הכי גדול שהיה לי בתהליך הזה. אחרי ארבע שנים ושלושה ניתוחים, התחלתי להבריא. היום כשאני עושה בדיקת פאפ, הווירוס לא נראה יותר בגוף שלי"
מה לגבי גברים?
"לא ניתן לאתר אצלם את הווירוס עד שהוא מתפתח לכדי יבלת. הרפואה לא מספיק מתוחכמת או שלא מספיק מעניין אותה לפתח בדיקה, כי זו מחלה שהיא 'כאילו של נשים'. לכן גם עם החיסון היו מלחמות עולם כדי שיחסנו גם בנים. בהתחלה אמרו 'ניתן חיסון לילדות לפני שהן מקיימות יחסי מין, אבל לא ניתן לבנים'. למה? הגברים הם הנשאים של הווירוס, זה עובר דרכם. גבר יכול להיות נשא של אחד מזני הפפילומה בלי שזה בהכרח יתפתח ויסכן אותו, אבל הוא יכול להעביר את הזן הזה דרך קיום יחסים ואפילו דרך חיכוך בלבד, ואצל האישה אותו הזן כבר עלול להתפתח לסרטן צוואר הרחם ולסכן את חייה.
"לכן היום כן מחסנים גם בנים בחיסון של הפפילומה, מגיל 13 בערך, לפני שהם מתחילים לקיים יחסים ועלולים להיחשף לנגיף, ואז האפקטיביות של החיסון יורדת. היום יש כבר כמה סוגים של חיסונים וכל אחד מגן פני זנים אחרים. אני לקחתי את החיסונים בגיל 26 ואפילו חשבתי לרגע לעשות את החיסון הנוסף לזנים האחרים.
"אגב, אפשר לקבל את החיסון גם אחרי גילוי הווירוס, כי הווירוס יכול להתגלות אצלנו ולדגור במשך שנים ולא להתפרץ, או שהוא יכול פתאום להתפרץ. התפרצות הרבה פעמים קשורה למצבי לחץ, למערכת חיסונית חלשה, לכל מיני דברים. אבל חשוב להיות במעקב אחרי גילוי הווירוס בגוף מדי חצי שנה, כדי לוודא שאין התפתחות של הווירוס בצוואר הרחם".
זה בטח משפיע גם על החשק המיני ועל תחושת הביטחון במיניות.
"הרבה פעמים אצל נשים, ברגע שמתגלה אצלן איזושהי מחלת מין ולא משנה איזו, החוויה היא חוויה של בושה מאוד גדולה, אשמה, הביטוי 'חולת מין' נהיה ממש מוחשי. תחושה שאת מלוכלכת, דימוי הגוף נפגע, הנשיות נפגעת. יש המון פחד לקיים יחסים, והמון אחריות שנלווית לזה פתאום. חשוב לי לנרמל שמחלת מין זה לא סוף העולם, ושלרוב מחלות המין יש טיפול. אבל בפפילומה, גם כשמטפלים, הווירוס נשאר בגוף.
"ברפואה המערבית חוץ מצריבות וכריתות, אין איך לטפל. זה לא כמו זובירקס שאת מורחת וזה נעלם. זה וירוס שקיים בגוף ואין דרך לדעת מה הוא עושה שם. זה גם אחד הדברים הקשים עם הווירוס הזה. מי שמודעת לעצמה תוכל לראות שינוי בהפרשות בצוואר הרחם, אבל צריך מודעות גבוהה מאוד כדי לשים לב לזה".
אז אם הנגיף בעצם תמיד קיים, אז מה עושים? מתנזרים ממין לנצח כדי לא להעביר? איך חיים עם זה? אני מרגישה שהמחלה הזאת מבלבלת אותי.
"את צודקת בבלבול שלך. בכנות אני אומרת, זה וירוס מתעתע. שיעור הנגיף באוכלוסייה הוא 80%, כך שרוב הסיכויים שלרוב מי שאת מכירה יש אותו. פעיל או לא פעיל, זו שאלה אחרת. אי אפשר שכמעט כל האוכלוסייה תתנזר ממין, זו גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה. אנחנו רוצים להיות יחד, אנחנו רוצים לאהוב, אבל צריך ללמוד איך לחיות עם זה ולהיות זהירים. קונדום מפחית מאוד את הסיכוי להידבק, אם כי ניתן להידבק גם באמצעות חיכוך בלבד, ובדיקה ומעקב של פאפ יכול למנוע מצבים של גילוי מאוחר. מהבחינה של הרפואה הלא קונבנציונאלית, אני יכולה להגיד לך שאני מכירה המון נשים שעשו עבודת גוף-נפש עם הפפילומה, וחלקן הצליחו להשיג ממש נסיגה, עד שהווירוס לא נראה יותר בגוף".
סיון דרשן: "אי אפשר שכמעט כל האוכלוסייה תתנזר ממין, זו גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה. אנחנו רוצים להיות יחד, אנחנו רוצים לאהוב, אבל צריך ללמוד איך לחיות עם זה ולהיות זהירים"
אז איך משתקמים מזה?
"לתת מקום לבאסה ולקושי. לדעת שאת לא חולת מין ושאין לך סיבה להתבייש או להרגיש אשמה, זה קורה לטובות ולטובים ביותר. זה נורמלי. רובנו נידבק מתישהו במהלך חיינו באחת או יותר ממחלות המין הקיימות. הכי חשוב - לדאוג לעצמך. אם יש משהו שהוא לא תקין, לא להעלים עין ולהגיד, 'זה יעבור'. לטפל, כי רק באמצעות טיפול אפשר להגיע לריפוי, ולכך שלא תהיי מדבקת.
"אני אספר לך משהו, הרופא התקשר אליי בשמונה בערב ואמר שהביופסיה שלי יצאה לא תקינה, ושאני צריכה לבוא מחר דחוף לניתוח. כל מה שידעתי אז זה שביופסיה זה סרטן, אז הגעתי בלחץ. לא הייתה לי את הפניות אפילו לעכל מה קורה. נכנסתי לניתוח קוניזציה, כלומר כריתה של חלק מצוואר הרחם, והיום בדיעבד הייתי עושה את הדברים אחרת. הייתי עושה יותר בדיקות, שואלת שאלות, הייתי נושמת רגע לתוך הדבר הזה.
"מי שצריכה חיזוקים מהרפואה הלא קונבנציונאלית, אז לקבל חיזוק. אם זה דיקור, או נטורופתיה, תזונה. לבדוק מה הדרך שהכי נכונה לך. לחזק את המערכת החיסונית זה מאוד חשוב, כי הווירוס תוקף כשהמערכת חלשה. אם יש פרטנר חדש אז לקיים יחסים עם קונדום, וכמובן לעדכן וליידע. אם יש יבלות או נגעים, אז לא לקיים יחסים. אם מרגישים גרד אז לשים לב.
"להתחיל לזהות את התחושות ולהכיר את הגוף, וללמוד לעשות יחסים שלא כוללים יחסי המין ברגעים כאלו, ואפשר. יש עולם שלם של עונג גם ללא איברי המין. וכמובן לדעת שגורלך לא נחרץ. אחרי טיפולים רפואיים אפשר לחזור להיות לא מדבקת, על אף שהוירוס נמצא, ולהמשיך לחיות כרגיל כשהוא לצידך. הכי חשוב לטפל. לא רק בגוף, גם בנפש, כדי לא להיות עם הדבר הזה לבד. ולדעת שאת לא לבד".
