"היי! את יובל של ניצן!", כתב לי בחור באפליקציה. הפנים שלו נראו לי מוכרות. גיל... גיל... מאיפה הוא מוכר לי? אוי! זה הבחור עם השעועית! האסימון נפל, וחיוך גדול השתלט על פניי. לפני יותר מחצי שנה ישבתי עם ניצן, חברה טובה שלי, באחת המסעדות בתל אביב. "סליחה? היי... אממ, זה יישמע קצת מוזר", אמר בחור ממושקף שישב בשולחן הסמוך, "אבל הזמנו את המנה הזאת והיא דוחה. אנחנו מוכנים לתת לכן אותה, אם אתן רוצות". ניצן שאלה אותו ואת חבר שלו מה יש במנה, ותהתה אם היא טבעונית, והממושקף ענה שמדובר בממרח שעועית, והוסיף, "כן, זה טבעוני אבל גם מגעיל. בבקשה".
הוא צדק, המנה לא הייתה טעימה, אך הגילוי המשעשע הזה פתח צוהר לשיחה קולחת וכיפית, שגרמה לנו ולשני הבחורים לאחד יחד שולחנות. לקראת סוף הערב, כשנפרדנו מהם לשלום, הבחור הממושקף ביקש ממני את המספר שלי. היה לו לוק חנוני, כחוש וגמלוני, ולאורך כל הערב הוא הפגין הומור שנון וסרקסטי, וזה הדליק אותי. נתתי לו את המספר. גברים מצחיקים עושים לי את זה.
באמת לא נפגשנו מאז אותו הערב? הייתה לי תחושה שדווקא כן דיברנו. חיפוש מהיר בוואטסאפ חשף שהוא אכן כתב לי, אבל אני לא ממש הייתי פנויה באותה תקופה, ובשלב מסוים הניסיונות מצדו פסקו.
"היי! אני זוכרת!", השבתי. "אתה הבחור עם השעועית המגעילה".
"נכון! יפה שזכרת".
התחלנו לשחזר יחד את השתלשלות האירועים של אותו הערב, ונוצרה שיחה משעשעת, שהתגלגלה בקצב מהיר. "נו, אז מתי נפגשים?" הוא שאל. ניסינו לתאם יחד תאריך שיתאים לשנינו, אבל שוב ושוב ראיתי שיש לי משהו אחר בלו"ז. "אוף, אני ממש מצטערת. זה בסדר אם נזיז לרביעי?"
"יובל, לי זה לא משנה רביעי, חמישי או שישי. רק תגידי מתי. אני אפילו אקח יום חופש מהעבודה".
זה הצחיק אותי. לא ידעתי אם הוא מגזים בכוונה או שאולי הוא רציני, אז המשכתי באותו הקו.
"אולי תיקח חופש בחמישי, ונעשה סופ"ש ארוך ביוון?"
"האמת, מתאים לי מיקונוס".
העובדה שהוא לא נלחץ מההצעה הקומית שלי, ושהוא מספיק בטוח בעצמו בשביל לפנטז יחד על דברים שנתפסים כרציניים או כהבעת עניין רומנטי, הדליקה אותי. אוקיי, אפשר להשתחרר עם האיש הזה, לא צריך לשחק במשחק חיזור מוקפד וזהיר, שבו אנחנו שומרים את הקלפים לעצמנו מתוך פחד להרחיק או להרתיע, ונותרים חסרי ביטחון. היה ברור ששנינו נהנים מהפינג-פונג שנוצר, וששנינו רוצים לפגוש זה את זו. היה בזה משהו מחרמן, אבל גם מרגיע. רציתי כבר לפגוש אותו.
נפגשנו בבר שכונתי קטן, והיה קל מאוד לזהות את הבחור הגבוה והגמלוני שזכרתי מהמסעדה. התיישבנו והזמנו בקבוק יין. "לאן עכשיו?", הוא שאל אחרי שסיימנו לשתות. הוא גר לא רחוק מהמקום, אז החלטנו לבוא אליו. בכניסה לדירתו עמד מתלה, שבו בגדיו נתלו לראווה. התחלתי לדפדף בין הקולבים השונים, והוא מיד נכנס למוד של תצוגת אופנה, והתחיל למדוד על עצמו את כל הפריטים שאהבתי, ולדגמן לי אותם. היה בזה משהו מאוד משחקי. הרגשתי נינוחה ומשוחררת בחברתו.
בשלב מסוים, נפלנו על הספה בתשישות. המזגן הקפיא אותי והוא הביא לי שמיכה. התכסינו יחד מתחתיה. הוא הניח יד על הירך שלי. רציתי עוד. ידעתי שאני רוצה אותו, לא היה לי ספק בכך. נשכבתי טיפה אחורנית, והוא הסתובב, התקרב אליי, ונישק אותי. הרגשתי שהוא רוצה לאכול אותי. נצמדנו זה לזו יותר ויותר, והוא הידק את אחיזתו על הירך שלי. היה בו משהו שידע מה הוא רוצה והלך על זה. אהבתי את זה נורא. בשילוב הגמלוניות החיננית שלו, המשקפיים, השנינות והמשחקיות, זה פשוט השתלב מעולה.
הוא תפס עם היד שלו את הלסת שלי, מעך לי את הפנים, נישק אותי בחייתיות ואז הרפה את השפתיים שלו במין משיכה לאחור. זה היה לוהט. הרעב שלו השרה בי ביטחון, הרגשתי נחשקת. הוא התחיל לנשק ולנשוך אותי לסירוגין בכל איברי הגוף, יורד לאט-לאט לכיוון הפות. אהבתי את זה שאני קודם, שהוא רוצה לענג אותי. הוא הוריד לי את התחתונים, ליטף לי בעדינות את הפות, ואז נעצר, והסתכל. עיניו לא זזו, והוא חייך.
"מה קרה?", התחלתי לפחד. "זה השיערות?"
"ממש לא! פשוט לקחתי רגע כדי להתפעל מכמה שזה יפה, לפני שאני צולל פנימה".
במשפט אחד הוא גרם לי להתרווח ולהירגע. הוא גרם לי להרגיש שאני יפה, מושכת וסקסית בדיוק כמו שאני. בגוף, בשיער, בהפרשות. הוא התקרב בעדינות והתחיל ללקק אותי. הכניס בעדינות אצבע אחת, והמשיך להזיז אותה בתוכי עוד ועוד ועוד. האצבע תפסה קצב יותר ויותר מהיר. פתאום הפנים שלי קפאו. הוא פגע בדיוק בנקודה הנכונה. הרגשתי שמשהו בתוכי מתמלא. נפלט ממני "אה!" קטן ובלתי נשלט. הוא קלט את זה, לא הסיט ממני את המבט, ורק המשיך עם התנועה.
"כן, כן, כן, תמשיכי", הוא עודד אותי. הוא הבין שהוא עלה על הנקודה הכי רגישה בגוף שלי וביקש ממני לשחרר שליטה. הבטתי בו במבט המעט פעור שלי, הוא הביט בי בחזרה, ממשיך להניע את האצבע, עיניו לא זזות מעיניי. פתאום הרגשתי שטף חזק יוצא לי מהגוף, שחרור ענק ורטוב. הוא המשיך לזוז בתוכי. רעידות עוצמתיות פקדו את גופי עד שהרחקתי את האגן שלי מהיד שלו. התנשפתי והבטתי בו המומה. הוא הסתכל עליי ועל הפות שלי לסירוגין, וליטף אותי ברכות. הספה שלו הייתה רטובה.
"אני ממש מצטערת", התנצלתי במבוכה.
"את מתנצלת על זה שהשפרצת? את משוגעת?!"
לאורך כל הלילה הוא המשיך לענג אותי עם האצבעות שלו, ולהביט בי במבט המצפה הזה שלו, כאילו שהוא עלה על הטריק, ורק רוצה לראות שוב ושוב את "הפלא" הזה קורה. "די, מספיק", אמרתי לו אחרי הפעם הרביעית בערך. אני מבינה את גודל האטרקציה, אבל הותשתי.
"במשפט אחד הוא גרם לי להתרווח ולהירגע. הוא גרם לי להרגיש שאני יפה, מושכת וסקסית בדיוק כמו שאני. בגוף, בשיער, בהפרשות"
זאת לא הפעם הראשונה שאני שופכת. שפכתי כבר באוננות וגם שפכתי עם בחורים, אבל טרם קרה לי שהגעתי לשפיכה נשית עוצמתית וחזקה עם אדם שאני בקושי מכירה. אבל משהו איתו באמת היה מאוד משוחרר. יכולתי להרפות, והרגשתי בטוחה ונחשקת בדיוק כמו שאני.
זה הפתיע אותי. פתאום הבנתי כמה חסמים מסתובבים אצלי בראש ומונעים ממני להגיע לעונג הזה. כמה מחשבות מעכבות ומורידות ממלאות אותי. שזה מלוכלך, שהפות שלי לא טובה כמו שהיא, שלוקח לי יותר מדי זמן לגמור, שאני מתישה את הפרטנר, מעייפת אותו, שאני לא מגיעה לשם מספיק מהר, שבטח כבר נמאס לו, וכמה מרפא זה כשנותנים לי להרגיש שהכול ממש בסדר, ושהגוף שלי שלם בדיוק כפי שהוא.
כשחזרתי הביתה, צנחתי על הספה בקול אנחה גדול. וואו, מה זה היה עכשיו? צעקתי לחלל החדר הריק. הרגשתי תחושת פליאה וגאווה פנימית גדולה שהצלחתי לשחרר את החסמים ואת המבוכה, והבנתי לאן השחרור הזה יכול להוביל אותי. תחושה של קלילות אחזה בי, משהו בתוכי השתחרר. ידעתי שהרבה מזה הודות לבחור הזה, שנסך בי תחושת קבלה ונינוחות לגבי הגוף שלי. אין ספק שכדי להגיע לעונג, צריך לשחרר, ליטרלי. לשחרר את הבושה לגבי הגוף ולגבי המיניות, ואז כל ההנאה האפשרית פשוט נשפכת ממך החוצה.
ולרגע, זה קרה.
ונפתח לי.
