בגיל 16 עברה לימור אשכנזי, אז נערה פעילה וחרוצה מיפו, אירוע מוחי. באותם ימים היא כבר הייתה מאובחנת בתסמונת מורקיו, שמתבטאת בעיקר בקומה נמוכה ובעיוותים בשלד. היא למדה בבית ספר רגיל עם בני נוער בריאים ומתפקדים ולא נזקקה לתנאים מיוחדים, אולם אז הגיע אותו אירוע מוחי שהותיר אותה עם חצי גוף משותק.
אשכנזי נשבעה שהיא לא תיכנע למגבלות החדשות שהחיים הועידו לה. תוך כדי לימודי התיכון היא פנתה לקורס כתיבה וכתבה שירים שחלקם ראו אור. רבים מהם עוסקים במוגבלות הפיזית שמלווה אותה. "הרבה מהאמנות שלי לאורך השנים מתמקדת בנכות שלי", היא מספרת. עד היום, היא נעזרת באמנות כדי למצוא משמעות בתוך הקושי.
במשך 14 שנה היא שיחקה בתיאטרון הקהילתי "זולת" בבת ים, שם הציגה מחזה פרי עטה שנושא את אותו השם, ועוסק במערכות יחסים ובמיניות אצל בעלי מוגבלויות. "את המחזה פיתחתי עם הבמאית נירה מוזר, והוא מתמקד בכל מיני סוגי אהבות", היא נזכרת. "אני הייתי שפנפנה שמחפשת ג'ירף, והשדכנית לא מבינה - 'הוא גבוה ואת קטנה…'". את ההשראה לסצנה התמימה והדמיונית קיבלה מבחור גבוה שהתאהבה בו בגיל 19, וליווה אותה לאורך טיול שעשתה עם אחותה. "הוא היה כל כך מקסים ורגיש אליי", היא נזכרת. "לא היה לי את האומץ לספר לו, אבל למעשה הוא היה האהבה הראשונה שלי".
"פחדתי שלעולם לא אספק את הפרטנר כי הוא יצטרך לעזור לי פיזית"
אשכנזי משתפת שלאורך חייה נכנסה למספר מערכות יחסים, כשנושא המיניות הדהד ברקע כאתגר. "תמיד הרגשתי לא מספיק מינית, ופחדתי שלעולם לא אספק את הפרטנר שלי כי הוא יצטרך לעזור לי פיזית או כי אני לא יכולה לבצע תנוחה כזאת או אחרת", היא מודה. "באיזשהו מקום, תמיד הרגשתי שאני מאכזבת".
העיסוק שלה במיניות נולד מתוך קושי, בעיקר פסיכולוגי, ונמשך עד לנקודה שבה היא נמצאת היום, כמרצה על מיניות אצל בעלי מוגבלויות וכאמנית פרפורמנס שמיניותה מונחת במרכז היצירה. אולם האתגר לא נעשה פשוט יותר, בטח לא היום כשהיא נעזרת בסיפאפ (מכשיר עזר לנשימה) ובקטטר.
אבל כשאשכנזי מגלה אתגר, היא כבר בונה לעצמה תוכנית שתעזור לה לצלוח אותו. ב-2017 קראה את הספר "50 גוונים של אפור", ורוח המשימה קראה לה. "פתאום הרגשתי משהו בפנים שמשך אותי", היא מספרת. "לא רק בהקשר המיני, אלא בכלל - הנושא של שליטה וכניעה מאוד מעניין אותי". אשכנזי לקחה את הסקרנות שלה צעד נוסף קדימה והלכה לסדנת BDSM, שם התנסתה בקשירות ובהצלפות שרק הגבירו את סקרנותה.
באותה שנה נתקלה בקול קורא בפייסבוק הפונה לשיתופי פעולה אמנותיים בין בעלי מוגבלויות לאלה שאינם, וזו הייתה מבחינתה מתנה משמיים. מיד פנתה לצלם גוסטבו הוכמן והציעה לו לגשת יחד לתחרות. "אמרתי לו, 'תקשיב, אני רוצה לקחת אלמנטים מעולם ה-BDSM כמו שוט ואזיקים, ושתצלם אותי בכל מיני תנוחות'", היא מספרת. הוכמן, שכבר התכתב עם עולם ה-BDSM בעבודותיו הקודמות, נרתם למשימה ללא היסוס. מתוך סדרת הצילומים שהגישו נבחרה התמונה "התעוררות", שתוצג בתערוכת "שוברים חומות" במהלך החגים בגלריה "ארטורה" בעמק חפר.
"בתמונות רואים את יחסי השליטה והכניעה שלי מול המגבלה הפיזית שלי ומול כיסא הגלגלים שלי", מסבירה אשכנזי. בחייה, היא אומרת, לא חסרים רגעים כאלה. "למשל, כשאחת האחייניות שלי נולדה והרגשתי שפיזית אני לא יכולה להרים אותה, או כשעברתי את האירוע המוחי והפכתי מנערה שרצה ומתפקדת למי שלא מתפקדת בכלל. הרגשתי שהמגבלה שולטת בי. גם היום אני תלויה במטפלת שלי - היא מקלחת אותי, מלבישה אותי, מנקה אותי, חותכת לי את האוכל, מרימה אותי למיטה, לכיסא. יש בינינו יחסי שליטה".
הצילומים אפשרו לאשכנזי לבצע ניכוס מחודש של המגבלה, כדי להרגיש לראשונה בחייה שהיא זאת ששולטת במוגבלות ולא להפך. "פתאום הרגשתי נשית, סקסית, בשליטה", היא אומרת בחיוך. "התאהבתי בעצמי עם כל צילום מחדש".
80 סנטימטרים של מלכה
היום היא גרה בתל אביב עם אמה ועם מטפלת פיליפינית, ולמרות התלות בסיוע החיצוני, אשכנזי ממשיכה לקרוא תיגר על המגבלה. בשנים האחרונות, בעזרת סיוע של מלווים, היא הספיקה לטפס על הר, לעשות אומגה ואפילו סנפלינג. "בכל תחום בחיים שלי אני אוהבת לפרוץ גבולות. ציירתי, פיסלתי, צילמתי והיום אני עושה עבודות פסיפס". גם את גבולותיה בתחום הפרפורמנס כבר פרצה למחוזות נועזים יותר, כשהכירה את יוצר התיאטרון ואמן הפרינג', אריאל ברונז, המתגורר בסמוך אליה.
לאחר הצילומים עם הוכמן, החיבור בינה ובין ברונז היה אך מתבקש. ברונז עורר באשכנזי השראה ליצור מופע פרפורמנס, שאף זכה לתמיכה ממפעל הפיס, אלא שאז הגיעה הקורונה ושמה סטופ להכול. בינתיים, ברונז העלה מופע משלו ופנה אל אשכנזי כדי לארח אותה שם לקטע פרפורמנס קצר. "אמרתי לו, 'בוא נעלה שלב - נעשה קטע מעולם ה-BDSM", מספרת אשכנזי. "אני אהיה המלכה, ואתה תהיה העבד שלי".
היוצר האוונגרדי מיד נדלק על הרעיון, והשניים יצרו סרטון שפרץ עבורה גבול נוסף. "הופעתי בתחתונים וחזייה, עם הקטטר שהתקשיתי לקבל עד אז ומאוד התביישתי בו בעבר. ואז אמרתי לעצמי, למה את מתביישת? זה חלק מהמציאות שלך היום. קראנו לקטע '80 סנטימטרים של מלכה'. קיבלנו תגובות מדהימות, גם מגברים וגם מנשים. היה גבר שכתב שכשהוא ראה אותי הוא בכה, כי פתאום כל התפיסה שהייתה לו עד אז על הקשר בין אישה נכה למיניות, השתנתה. הרבה אנשים לא תופסים שאדם נכה הוא גם מיני".
בהזדמנות אחרת העלתה תערוכה עם חבריה מקבוצת התיאטרון בשם "תו תקן", לשם צולמה בהשראת ג'סיקה רביט, בשמלה אדומה ובתנוחות סקסיות. "בעצם אמרתי לצופה - בוא ותביט בי, בוא ותראה אותי", היא מסבירה. "אני נותנת לעצמי את תו התקן למה זה אומר להיות אישה סקסית. מי קבע שרק בר רפאלי סקסית? גם אם אני נמוכת קומה, אני עדיין יפה ונשית".
בימים אלה היא שוקדת על ספר ילדים לגילאי 4-8, במטרה לעודד שילוב של בעלי מוגבלויות בכיתות רגילות. "אני חושבת שצריך לחשוף ילדים לבעלי מוגבלויות מגיל צעיר, והחינוך מתחיל מההורים, מתחיל מהבית". יש גם מחזה נוסף בתכנון שהיא חולמת להפיק, ואם לסמוך על ניסיון העבר, זה גם יקרה. היצירה הבלתי פוסקת שלה מאפשרת לה, לדבריה, לקבל את הנכות שלה. "אני מרגישה שהמוגבלות שלי היא מתנה", היא מדגישה. "הייעוד שלי והשליחות שלי הם לייצר מודעות, הסברה ושיח בכל הרמות והרבדים".
בתערוכה "שוברים חומות", אותה יזם אלדד שושתרי ואצרו נעמי גורדון חן ומיכל תאומי סלע, ישתתפו מעל 30 אמנים עם מוגבלויות פיזיות ומתמודדי נפש. התערוכה תוצג בגלריה "ארטורה" בעמק חפר בין התאריכים 10-30.9.21
