הזהירו שהאומיקרון יותר מידבק מכולם, וצדקו. על אף שחוסנתי שלוש פעמים והשתדלתי להתרחק ממקומות הומי אדם, לקורונה חוקים משלה, וכך מצאתי את עצמי חולה ומבואסת בבית. חברים חמודים הזמינו לי שלל משלוחי אוכל מנחמים. לקחתי קופסה של מאפים מתוקים וצנחתי על הספה, מוכנה לבלוס מול "אמילי בפריז".
הוצאתי חתיכת עוגייה ונגסתי. מה זה? זה באמת הטעם של הבראוני או שאני הוזה? נתתי עוד ביס. כלום. אולי זה פשוט בראוני לא מוצלח? שלפתי עוגייה מסוג אחר וטעמתי. זה היה מתוק, אבל גם הרגיש כאילו שכבה שלמה של טעמים נעלמה. הצמדתי את אפי אל העוגייה ורחרחתי. כפי שאתן יכולות לנחש, לא הרחתי דבר.
יובל, לא להיבהל, ניסיתי להרגיע את עצמי, והחלטתי לבדוק אם אובדן חוש הריח תקף גם למאכלים אסייתיים. החלטתי להכין לעצמי מוקפץ תאילנדי עשיר בטעמים, אך לא משנה כמה תבלינים הוספתי לתבשיל, הריח היה חלש וחסר נוכחות. אולי כשאטעם זה יהיה אחרת, עודדתי את עצמי. נתתי ביס במנה ו...כלום, תפל. הטעם היחיד שהרגשתי היה מליחות עדינה.
אחר כך ניסיתי להריח רוטב צ'ילי חזק ועשיר במונוסודיום גלוטמט, מתוך הנחה שמאכל כל כך קיצוני בטוח יפתח לי את החושים, אך גם הפעם כל מה שהרגשתי היה זיהוי שזה חריף ותו לא. זהו? בזה מסתכמת כל סקאלת הטעמים שלי מעתה ועד עולם? מלוח, מתוק וחריף? עם זה נתקעתי?
במצבים רגילים אני רגישה מאוד לריחות, אפילו מריחה למרחקים. אני יכולה להיעצר באמצע הרחוב כי שובל של ריח יסמין התגנב לאפי משיח רחוק, ולדעת בדיוק מה אני מריחה. חבר יכול לתקוע גרעפס ואני יכולה לתאר לו בפרטי פרטים מה אכל בצהריים. אני יכולה לזהות שהבחורה היפה בקצה הרחוב התיזה על עצמה שאנל מספר 5, ואני יודעת להבדיל בין סוגי ויסקי שונים בהרחה בלבד.
"כל החשקים התעמעמו. אפילו לא רציתי לעשות סקס יותר, ואני טיפוס מאוד מיני. כבר שנה וחצי עברו מאז, ועדיין חוש הריח שלי לא לגמרי חזר לעצמו. זה גם פגע לי בזיכרון"
ריח הוא כוח העל שלי. הוא עוזר לי להתענג על אוכל, על טבע, על ים, על פרטנר, על פלומת שיער של תינוק, בו בזמן שהוא מזהיר אותי מפני דברים מסוכנים כמו אוכל מקולקל, דליפה של חומר כימי ועוד. רוב בני האדם יגידו שחוש הריח שלהם הוא החוש הכי פחות משמעותי, בטח כשמעמידים אותו מול חושי הראייה והשמיעה, אבל בהיעדרו את מגלה עד כמה קדום החוש הזה. פתאום הכול נצבע באותו הצבע, וכך גם התחושה הכללית שלך.
מעניין מה זה יעשה לחיי המין שלי, תהיתי. חוש הריח הוא הרי חלק בלתי נפרד מהמיניות שלנו ומהמשיכה המינית שאנחנו חשים. עד פרוץ הקורונה, שיעור קטן מאוד מאוכלוסיית העולם סבל מתתרנות - אובדן חוש הריח - אך בשנתיים האחרונות המספר הזה גדל במידה ניכרת מכיוון שרבים מאלו שנדבקו בקוביד עדיין מתמודדים עם האובדן, כחלק מתופעות הלוואי המתמשכות המכונות "לונג קוביד". ביקשתי לבדוק כיצד אובדן חוש הריח השפיע על החשק המיני של נשים וגברים בישראל, ולהפתעתי היה לי קל מאוד למצוא מרואיינים שחווים בדיוק את זה.
"לא רציתי סקס יותר, ואני טיפוס מאוד מיני"
"חוש הטעם וחוש הריח קשורים זה בזה, וחוש הטעם בסקס הוא פקטור משמעותי מאוד בשבילי, אני אוהב לטעום. לכן זה היה כל כך מוזר לגלות שהחוש הזה כבר לא תופס מקום במיניות שלי", מודה אורי (28), שחלה ביולי 2020 בקורונה. "בכלל, כל סקאלת הכיף שהייתה לי פשוט הצטמצמה מאז המחלה. כל החשקים התעמעמו. אפילו לא רציתי לעשות סקס יותר, ואני טיפוס מאוד מיני. כבר שנה וחצי עברו מאז, ועדיין חוש הריח שלי לא לגמרי חזר לעצמו. זה גם פגע לי בזיכרון. לא זוכר כבר מה שאלת אותי", הוא צוחק.
אבל זה לא מצחיק. חוש הריח קשור לרגשות ולזיכרונות שלנו. קרה לכם פעם שהרחתם ריח שהחזיר אתכם מיד אחורה לזיכרון מסוים מהעבר? כשאנחנו מריחים משהו, הריח מגיע ישירות למערכת הלימבית במוח, חלק ממערכת העצבים שאחראי על הרגשות, הזיכרון והלמידה. זהו חלק קדום שאחראי על ההישרדות שלנו.
אי אפשר להפסיק את פעילות האף כמו שניתן לעצום את העיניים. אנחנו נושמים דרכו כל הזמן. לכן בכל רגע נתון אנו מעוררים את המוח ומציפים אותו בשלל נושאים, זיכרונות ותחושות, כך שאין זה פלא שעם הפגיעה בחוש הריח יחוש האדם גם פגיעה בזיכרון.
האובדן הפתאומי שלו יכול גם להעלים רמזים רגשיים שבימים כתיקונם אפילו לא נחשוב עליהם: ריח הכרית של בן הזוג, ריח העור, ריחם של איברי מין למשל. לחוות אינטימיות ללא הסממנים הללו עלול לייצר קרע של ממש באינטימיות ולהוביל לתחושת ריחוק, מבלי שנבין למה.
"לא נהנה מהמשחק המקדים בגלל היעדר הריח. משהו שם לא מתרומם"
מדענים, פילוסופים ואמנים מסבירים שלריח יש השפעה חזקה על משיכה ועוררות מינית. כבר במצרים העתיקה החלו לייצר בשמים למשל, כדרך פיזית לעורר את התשוקה. אז אולי זה הפתרון למי שאיבד את חוש הריח? "לפעמים או שאין לי חוש ריח בכלל, ואני גם לא מריח את החברה שלי, או שאני מריח אבל רק ריחות מסריחים", מספר עומר (23) שחלה בקורונה בסוף אוגוסט האחרון.
"אני מאוד אוהב כשחברה שלי נהנית, אבל אני ממש מתקשה לענג אותה מאז כל השינוי שחל אצלי עם הריח. אני אוהב את ריח הגוף הטבעי שלה בזמן האקט, אבל עכשיו הכול מרגיש מעומעם או שיש ריחות כימיים לא טובים. אנחנו מדברים על הדברים באופן פתוח, אבל עדיין יש קושי בתקופה האחרונה"
"חליתי בזן הדלתא, שהיה די קשוח. איבדתי את חוש הטעם והריח שלי למשך שבועיים, ואז ממש בבת אחת הוא חזר. זה היה מוזר. חודשיים לאחר מכן, כשכבר הייתי בריא לחלוטין, התחלתי שוב להרגיש שינויים בחוש הטעם והריח. פתאום התחלתי להריח ריח לא נעים, ריח כזה שמזכיר קצת שילוב של ריח הדברה עם בשר או אולי עוף. משהו כימי ומעופש.
"פתאום הריח הזה התחיל להיות בכל מקום, ומשבוע לשבוע זה רק הידרדר. תוך שבוע השלתי חמישה קילוגרמים, פשוט כי לא הייתי מסוגל לגעת באוכל יותר, וברור לי שזה משפיע על כל החשקים - לא מתחשק לעשות כלום. נגיד, לצאת עם חברה שלי לדייט? לא מסוגל, לא יכול. כבר חודשיים לא יצאנו. אין חשק, זה כיבה את הכול. ואז כשמנסים להיכנס למיניות, אז עד שאני מצליח בכלל להיכנס לתוך האקט אני גומר ממש מהר. אני לא מסוגל לשאת את כל החלק של המשחק המקדים, הוא מרתיע אותי בגלל החוסר בריח. משהו שם לא מתרומם.
"אני מאוד אוהב שחברה שלי נהנית, אבל אני ממש מתקשה לענג אותה מאז כל השינוי שחל אצלי עם הריח. אני מאוד אוהב את ריח הגוף הטבעי שלה בזמן האקט, אבל עכשיו הכול מרגיש מעומעם או שיש ריחות כימיים לא טובים. אנחנו מדברים על הדברים באופן פתוח, אבל עדיין יש קושי בתקופה האחרונה".
מין, משיכה ופרומונים
מחקרים אקדמיים שמתמקדים בחוש הריח נחשבים לזניחים ולנדירים בהשוואה למחקרים על חושים כמו שמיעה וראייה. אנחנו לא יודעים, למשל, למה מולקולת ריח בריכוז אחד יכולה להדיף ריח שנגדיר כנעים, אך בריכוז אחר היא תעורר בנו סלידה. אנחנו אפילו לא יודעים כמה ריחות ברורים אנחנו יכולים לזהות או מה נחשב לחוש ריח נורמלי, ופחות מכך כיצד מערכת החישה המורכבת הזו מקיימת אינטראקציה עם המורכבות של מין ומשיכה מינית.
לרוב, כשקושרים בין חוש הריח למשיכה מינית, מדברים על פרומונים - כימיקלים נדיפים שבעלי חיים מפרישים כדי להשפיע על ההתנהגות החברתית או המינית של בעלי חיים אחרים. מחקרים הראו שבדומה לבעלי חיים, גם האדם מגיב לפרומונים מסוימים, אם כי באופן מתון יותר.
נמצא, למשל, שתינוקות נמשכים לריח השד האימהי, ושתרכובות מסוימות שמופרשות מבלוטות הזיעה הנשיות מסייעות להשגת תיאום במועדי הביוץ – כפי שרואות הרבה פעמים אצל חיילות שמשרתות יחד והווסתות שלהן מסתנכרנות. גם לזיעה הגברית נמצאה השפעה מסוימת על נשים, גילוי שבהחלט מעיד על איתותי פרומונים בין המינים.
בשנות ה-90 נמצא ש-17% מהאנשים שאיבדו את חוש הריח חווים גם איזושהי הפרעה בתפקוד המיני. לאחרונה, סדרת מחקרים של צוות קטן של חוקרים גרמנים גילתה שגברים שנולדו ללא חוש ריח נוטים להיות בפחות מערכות יחסים מיניות במהלך חייהם, ושלרבע מהתתרנים יש פחות חשק מיני, והם יותר מדוכאים מאנשים אחרים.
"לא יכולה לסבול את הריח של חבר שלי. שולחת אותו להתקלח פעמיים ביום"
חוסר חשק מיני ודיכאון הם גם חלק מתופעות הלוואי של ה"לונג קוביד", יחד עם איבוד זמני של חוש הטעם והריח. כל אלו, מעריכים החוקרים, קשורים זה בזה. אבל מה לגבי אלו שחוש הריח שלהם חזר, אבל בצורה אחרת? מסתבר שיש לא מעט אנשים שחלו בקורונה ומדווחים על שינוי בחוש הריח שלהם. לתופעה הזאת ניתן אפילו שם, פרוסמיה, כלומר תפקוד לקוי של חוש הריח.
"התחלתי לסלוד מהריח של חבר שלי, ואני רגילה לריח שלו כבר ארבע שנים! פתאום אני לא יכולה לסבול את הריח של השיער, של הזיעה, של הבוקר, של אחרי המקלחת. הכול"
מיכל (30) חלתה בקורונה בספטמבר האחרון, ולדבריה אותה פרוסמיה הפכה את הריח הטבעי של בן זוגה לבלתי נסבל בעיניה. "הייתי חולה כמעט חודש, והאמת היא שלא הרגשתי שנפגע לי חוש הריח בזמן המחלה, אבל מאז שהחלמתי התחלתי לא לסבול ריחות. אני רצינית. ממש נהייתי רגישה לריחות ובא לי להקיא מרוב הריחות, ממש כמו אישה בהיריון.
"התחלתי לסלוד מהריח של בן זוגי, ואני רגילה לריח שלו כבר ארבע שנים! פתאום אני לא יכולה לסבול את הריח של השיער, של הזיעה, של הבוקר, של אחרי המקלחת. הכול. אני שולחת אותו למקלחת פעמיים ביום כדי לגרום לריח שלו להפוך לסביר בעיניי, וזה עדיין לא קל, מסכן. אגב, גם הוא חלה בקורונה יחד איתי, רק שעליו זה לא השפיע ככה. אני גם לא לוקחת גלולות או כל אמצעי מניעה הורמונלי אחר שעלול לדכא לי את החשק המיני, כך שזה בוודאות בגלל הקורונה".
"בלי חוש ריח יכולתי להתנשק כל היום, גם בבקרים"
אבל כמו שבכל רע יש טוב, יש מי שדווקא נהנה מהשינוי הכפוי בחוש הריח: "הייתה לזה דווקא השפעה טובה עליי", אומרת מירי (32), שחלתה בקורונה לפני שלושה חודשים. "פתאום יכולתי להתנשק כל הזמן, כולל בבוקר כשיש הבל פה, דבר שבדרך כלל מגעיל אותי", היא צוחקת.
"היה לי חבר מאוד טוב, שבמשך שנתיים רצה אותי מאוד אבל אני לא הייתי מעוניינת בו. לא נמשכתי לריח שלו", מספרת ספיר (28), שחלתה בקורונה ביוני 2020. "משהו בו הרתיע אותי, ואז חליתי בקורונה ואיבדתי את חוש הריח, ופתאום קלטתי שאני דווקא כן נמשכת אליו. הבעיה היא שבהיעדר חוש הריח, גם לא כל כך שכבנו. משהו הרגיש חסר. היינו יחד ארבעה חודשים, ואחרי ארבעה חודשים ללא חוש ריח עשיתי טקס קמבו (טקס שמאני שבו נעשה שימוש בארס של צפרדע - י"ל). הריח חזר אליי, ובשנייה שהריח חזר כבר לא יכולתי לגעת בו יותר.
"לא ידעתי עד כמה ריח הוא גורם מרכזי במשיכה, ועד שנעלם לי חוש הריח לא הבנתי שזו הסיבה שאני לא רוצה להיות איתו. כל הזמן תירצתי את הדחייה שהרגשתי בכל מיני תירוצים: אמרתי לעצמי שאני לא מעוניינת במערכת יחסים, שאני לא רוצה להרוס את החברות, שיש לו לפעמים התקפי עצבים שאני נרתעת מהם, וגם שאני לא אוהבת את הריח שלו, אבל כשנעלם לי הריח כל התירוצים נעלמו. אחרי שנפרדנו שמעתי פודקאסט על יחסים, והמגישה הסבירה שהדבר היחיד שאי אפשר לתת לו הזדמנות שנייה הוא הריח, כי אם אין משיכה לריח זה מעיד על חוסר התאמה בין בני הזוג".
אז מה בכל ניתן לעשות אם חוש הריח אבד או השתנה כדי לעורר את החשק המיני? קשה לשים את האצבע על פרקטיקה ספציפית. השפעות אובדן הריח בקרב מחלימי קורונה עדיין לא ידועות לחלוטין, ונעשו רק מחקרים בודדים בתחום, רובם בקבוצות מיקוד קטנות שלא נותנות מספיק מידע על המקרים השונים והמגוונים של איבוד חוש הריח. כן אפשר לנסות לעורר את חוש הריח על ידי אימוני הרחה. למשל, הרחה של שמנים אתריים.
אבל אם תשאלו אותי, חובבת מין עם קצת ניסיון חיים, מה שאפשר לעשות כאשר חוש אחד נחלש זה למקד את תשומת הלב בחושים האחרים שמעוררים אתכם מינית. לנסות לעורר תשוקה דרך מגע, ראייה, טעם, כל מה שעוד אפשר להשתמש בו. הגוף שלנו ימצא דרך לפצות על האובדן, פשוט צריך לאפשר לעצמנו לחיות עם מיניות קצת אחרת, ולחדד אותה דרך החושים האחרים שלנו.
נכון, אובדן חוש הריח עלול להיות הרסני בכל כך הרבה רבדים, אבל אם מסתכלים מעבר לכאב, יש אור קטן - הזדמנות ללמוד ולהעמיק עוד בחוויה שלנו במין, בתשוקות, לבחון מה מגרה ומה הכי נעים לנו. רק לא להתייאש ולוותר. הכתבה הזאת היא לא הזמנה לייאוש, היא הזמנה לחקור את הסקס שלנו מזווית אחרת, ולגלות מחוזות חדשים.
