"בגלל שלא קיבלתי כלום, אמרתי לעצמי שכשאני אהיה אימא, זה יהיה אחרת. אבל גם את זה לקח לי זמן לבנות. זה לא הלך עם הילדים הראשונים, זה התקדם. בסוף זה מסע למידה פנימי. אם לא קיבלת את זה בעצמך, עלייך להוליד את זה יש מאיין, לייצר משהו שאין אותו". את המילים האלו שיתפה ע', אחת המרואיינות בעבודת התזה של תהילה סרי-גרינצויג (30), אותה היא כותבת כחלק מהתוכנית ללימודי מגדר לתואר שני באוניברסיטת בן-גוריון, ותחת הנחייתה של פרופסור מיה לביא אג'אי.
סרי-גרינצויג היא אישה נשואה ואמא לשלושה מירוחם, שעובדת בתור מרצה ומנחת סדנאות בנושאי מיניות בריאה. בעבודת התזה שלה היא מבקשת להבין את חוויותיהן של אימהות בחברה הדתית-לאומית, והיא מתמקדת בפן של החינוך המיני שהן מעניקות לילדיהן, מהגיל הרך ועד לבגרות. "המחקר שלי מתעד את השינוי שנעשה בחברה הדתית-לאומית בישראל, שינוי שקורה כבר מעל עשור. המחקר מראה שקיים שיח חיובי על מיניות בחברה הדתית, שלא עוסק רק בעניינים שמסביב לחתונה. השיח הזה לוקח בחשבון שמיניות נוכחת גם קודם, ושיש חשיבות לקיום של שיח כזה כבר מגיל צעיר".
"ביהדות מיניות היא דבר חיובי והגוף הוא דבר חיובי, וזה איזשהו תהליך של דיוק או סנכרון בין הערכים שהתורה מעניקה לנו. התורה מדברת על מיניות. היא לא מטשטשת ולא מסתירה את הנושא הזה"
איך את מסבירה את המהפכה הזאת שקורית עכשיו בחברה הדתית-לאומית?
"בחברה הדתית יש היום הרבה יותר שיח על מיניות, מתוך מודעות והבנה שחשוב לעסוק בנושא. זה איזשהו תהליך שקורה כבר מעל עשור, עם נשים חלוצות בתחום כמו ד"ר מיכל פרינס, מאור קפלן ועוד רבות וטובות, שממש מובילות את התחום הזה. יש היום סדנאות לנערות בבתי ספר, באולפנות ובישיבות תיכוניות. מותר לדבר, ואפילו יש מסר שזה טוב ובסדר לדבר.
"אני חושבת שזאת איזושהי חזרה למהות של הערכים היהודיים. ביהדות מיניות היא דבר חיובי והגוף הוא דבר חיובי, וזה איזשהו תהליך של דיוק או סנכרון בין הערכים שהתורה מעניקה לנו. התורה מדברת על מיניות ולא מטשטשת ולא מסתירה את הנושא הזה, וגם בהלכה יש שיח. זה תהליך של חזרה לעקרונות הבסיס האלו, וחשוב שיהיה מידע אמין וחיובי, שנאמר כמובן בהתאמה לערכים הדתיים".
עבור עבודת התזה שלה, תהילה ראיינה 18 אימהות, בטווח מאוד רחב של גילאים. אימהות לילדים צעירים, אימהות למתבגרים ואימהות לילדים גדולים שכבר יצאו מהבית. המרואיינות מגיעות ממגוון מקומות גיאוגרפיים, כולן על הרצף הדתי - נשים דתיות שהן שמרניות יותר, לצד דתיות ליברליות. לדבריה, מילותיה של ע' המרואיינת משקפות את האתגר איתו מתמודדות האימהות הדתיות של זמננו, כאשר הן מבקשות להעניק לילדיהן חינוך מיני, ונאלצות ממש להמציא לשם כך שפה חדשה, שפה שהן לא גדלו עליה, שפה שדורשת פתיחות ונינוחות מול נושא רגיש כל כך כמו מיניות.
"בחינוך מיני בכלל קיימים אתגרים רבים כמו: מבוכה, מחסור בידע ובכלים, חרדה מפגיעה מינית שמנהלת את השיח, קושי במיניות האישית ועוד", היא מסבירה. "אימהות דתיות, בנוסף לכל אלה, גם מתמודדות עם המפגש המאתגר שבין שני עולמות ערכים – ערך הידע מול הערכים הדתיים שלהן, כששני אלו לעיתים מתנגשים או מייצרים איזושהי מורכבות.
"בעבודת התזה שלי, אמא שאקרא לה ח', הגדירה את זה כך: 'מה זה בשבילי חינוך מיני? זה לספק להם את המידע המדויק וגם את כל הערכים מסביב. זאת אומרת, אם הבת שלי רוצה לענג את עצמה, אז אוקיי, לתת לה מסר שזה בסדר בחדרי חדרים'.
"מה שקורה כאן הוא ש-ח' דוגלת בהענקת ידע לבת שלה, שמושתת על תפיסה חיובית של מיניות – כי היא אומרת לה שזה בסדר. מצד שני, היא בהחלט לוקחת בחשבון גם את ערך הצניעות. חוץ מזה, שיח על אוננות נשית אינו נפוץ בחברה הדתית, במיוחד לא שיח חיובי, למרות שאין איסור מפורש על כך, בניגוד כמובן לאיסור הידוע על אוננות גברית. אותה מרואיינת מתמודדת פה עם שני טאבואים - אחד על המיניות הנשית, והשני על עצם השיח על מיניות".
"זה לא יהיה קל, אבל זאת האחריות שלי"
סרי-גרינצויג מסבירה שמיניות היא תחום עדין, שמתעצב באופן משמעותי על פי עולם ערכים, ובחברה הדתית הוא מעוצב על פי ההלכה היהודית. לכן, הבחירה של הילד לפנות לדרך ששונה מהערכים של ההורה למשל, מביאה איתה אתגר נוסף למערכת היחסים הגם ככה עדינה ומורכבת שבין ההורה לילד. לא סתם אחד הדברים שהפתיעו – אך גם שימחו אותה מאוד – היה לגלות שכל האימהות שאיתן היא שוחחה, הביעו נכונות לדבר עם הילדים שלהן גם על נושאים שאסורים על פי ההלכה.
"ההפתעה הייתה בנכונות שלהן לדבר גם על דברים שהם אולי לא מותרים על פי ההלכה, אבל חשוב להן להיות שם עבור הילדים, מתוך הבנה שאם אנחנו לא נהיה שם, אז הם ילכו למקורות אחרים, או שלא יהיה להם מידע, והם עלולים לשלם על היעדר המידע הזה מחיר נפשי וגופני כבד. כלומר, להיפגע באופנים כאלו ואחרים מחוסר המידע הזה", היא מסבירה.
איך אימהות דתיות מיישבות את החשש מהתנגשות עם ההלכה?
"אני חושבת שקודם כל, הרצון לגעת כשאת במערכת יחסים הוא רצון שהוא טבעי, כן? הוא קודם כל מביע בריאות ונורמליות, אז קודם כל זה קיים שם, ההבנה שזה נורמלי. זה נורמלי שמתבגרים ומתבגרות מתנהגים ככה. בסוף השמירה על בריאות הגוף ובריאות הנפש היא גם ערך חשוב, זה לא הכול או כלום. אבל הקונפליקט עם ההלכה קיים ומתקיים אצל כל מי שחי חיים דתיים. זה לא שבחרתי לשמור הלכה וכל החיים שלי הם חסרי מורכבויות. לא, יש מורכבות גם בתוך שמירה על חוקי ההלכה, ואצל כל אחד זה מתקיים במקום אחר. האתגר הוא לחיות בתוך הקונפליקט.
"לדבר למשל על אמצעי מניעה זה משהו שיכול להיות מאוד מאתגר, לכל הורה בלי קשר לדת, כי זה מאוד אינטימי ומצריך מיומנויות תקשורת טובות בין ההורה לילד, וגם בכאלו מסרים נתקלתי בראיונות. הייתה אמא אחת שאמרה לילדה שלה, 'אם תגיעו לקיום יחסים, ויכול להיות שתגיעו, למרות שאני לא בעד, אני עדיין רוצה שתראי בי כתובת. אני רוצה שתהיה לי האפשרות לעזור לך, שנלך יחד לרופאת נשים למשל'. כלומר, היא הביעה את הרצון להיות שם, גם אם הבת שלה בוחרת לחיות בצורה שמנוגדת להלכה או לערכים הדתיים של האמא".
2 צפייה בגלריה
כל האימהות הביעו נכונות להיות שם עבור בנותיהן, גם אם הן בוחרות אחרת. אילוסטרציה
(צילום: Shutterstock)
"בכלל כששאלתי על האפשרות לדבר על שימוש באמצעי מניעה עם מתבגרות ומתבגרים שנמצאים בזוגיות ולא שומרים נגיעה, אימהות רבות שיתפו בתחושת הצער שתיגרם להן וגם בתחושת הכישלון בחינוך, לצד ההחלטה המאוד ברורה מבחינתן להמשיך ולהוות כתובת עבור ילדיהן. המרואיינת י' סיכמה את זה כך: 'זה לא יהיה לי קל. אבל זאת האחריות שלי'".
יש לך עוד דוגמאות לאימהות שנאלצו להתמודד עם פער מובהק בין עמדת ההלכה לבין הרצון להעניק חינוך מיני מיטיב למתבגרות ולמתגברים שלהן?
"אמא שאקרא לה נ', אמרה לי כך: 'אני לא יודעת מה אני חושבת על יחסי מין לפני החתונה. אני חושבת שזה בעייתי, אבל להיות בקשר זוגי ממושך בלי יחסי מין, עד החתונה, זה גם בעייתי. אני לא יודעת מה להגיד להם'. כלומר, היא נמצאת במבוכה מול הפער הזה, שמותיר אותה מבולבלת ובחוסר בהירות לגבי איזה מסר להעביר לילדיה, ולמרות זאת היא עדיין מבינה שזאת האחריות שלה כאמא.
"גם מרואיינת בשם ת' שיתפה בסיטואציה דומה מול המתבגרת שלה, כאשר היה לה חבר: 'הם לא היו חברים יומיים, כן? הם היו חברים איזה חצי שנה, אז את יודעת, דברים יכולים להתגלגל, גם אצל דוסים כידוע. אז אמרתי לה שאם דברים כן יגיעו לקיום יחסים, אני רוצה שתבואי אליי. אני לא רוצה שתיכנסי להיריון, אני רוצה להסביר לך על אמצעי מניעה".
"הייתה אמא אחת שאמרה לילדה שלה, 'אם תגיעו לקיום יחסים, ויכול להיות שתגיעו, למרות שאני לא בעד, אני עדיין רוצה שתראי בי כתובת. אני רוצה שתהיה לי האפשרות לעזור לך, שנלך יחד לרופאת נשים למשל'. כלומר, היא הביעה את הרצון להיות שם, גם אם הבת שלה בוחרת לחיות בצורה שמנוגדת להלכה"
"הרבה פעמים הורים ומחנכים נמצאים במבוכה שאולי נספר יותר מדי", מסבירה סרי-גרינצויג, "שאולי המידע יכניס רעיונות לראש או יביא לגיטימציה, אבל הוא לא עושה את זה. להיפך, מחקרים מראים שדווקא חינוך מיני מיטיב וחיובי מגיל צעיר דוחה את גיל קיום יחסים בפעם הראשונה. כלומר, הודות לחינוך המיני יש פחות התנהגויות שמעמידות את הנער או הנערה במצבי סיכון".
בעבודתך את מדברת גם על המורכבות של השיח על צניעות האישה בחברה הדתית. כחילונית מובהקת תמיד חשבתי שזה שיח שנשים דתיות פשוט לוקחות על עצמן כחלק מהציות אחר חוקי ההלכה, ושאין פה דיאלוג או מורכבות.
"היו מרואיינות שדיברו על המסרים שהן עצמן קיבלו כנערות, שהגוף הוא דבר שצריך להסתיר, ומשכך - הוא לא יפה, לא טוב, לא מכובד ואפילו מגעיל. כלומר, הן מכירות את הנזקים הטמונים בשיח שלילי על צניעות מהחוויות שלהן כילדות ומתבגרות, ולמרות זאת, הן לא מוותרות על ערך הצניעות. הן כן מבקשות לדייק את השפה. להעביר את הערכים, אבל הפעם לעשות זאת בשפה חיובית ומתוך כבוד והערכה לגוף.
"אני חושבת שהחיפוש אחר שפה חדשה ומיטיבה הוא התפתחות מבורכת, שבסופו של דבר גם מדויקת יותר עם הערכים של ההלכה היהודית, שבמהותה מתייחסת למיניות ולגוף כאל דברים חיוביים. אנשים שוכחים שמיניות ביהדות היא לא רק למטרת הבאת ילדים לעולם. ביהדות יש מה שנקרא מצוות עונה, בסדר? שגבר מתחייב כבר במעמד הכתובה לדאוג להנאה המינית של אשתו. זה משהו בסיסי. הקשר הפיזי בין בני זוג, הקשר המיני בין בני זוג, הוא דבר בסיסי ומהותי בקשר לפי היהדות".
אחד הדברים המרגשים בעבודה שלך הוא שהאימהות שראיינת רואות את עצמן כחלק מדור בחברה הדתית-לאומית שמדבר שפה חדשה, דור מעבר.
"זה בדיוק זה. אחת המרואיינות אמרה לי, 'אני מרגישה שיש עלינו הרבה עומס, שאנחנו מן דור מעבר כזה. אנחנו כבר מודעים להמון בעיות ואנחנו מנסים לעשות משהו אחר. אם זה בהורות ואם זה בתחום של המיניות. בסוף העולם הוא גדול והוא תהליך ואנחנו חרוז בשרשרת הזאת. אני אעשה את זה יותר טוב, והילדה שלי כבר תעשה את זה הרבה יותר טוב. וזה גם עוזר לי. עוזר לי לדעת שאני לא אעשה את הכול טוב, אבל הדור הבא יהיה עוד יותר טוב וזה בסדר, לא צריך שכל העבודה תהיה עלינו'. זה משהו מדהים בעיניי, אפשר ממש לראות כאן את הכבוד שיש לה לדור ההורים שעשה מה שביכולתו, מה שהיה במודעות שלו, מתוך הבנה שזהו תהליך מתמשך.
"הרבה פעמים גם אני והקולגות שלי, כמי שבעצם מפתחות שדה שהוא יחסית חדש – כל המקום הזה של חינוך למיניות בריאה בעולם הדתי, יכולים להרגיש את כובד המשקל של התפקיד. של להיות דור מעבר או דור ראשון לשיח כזה, והמרואיינת שלי מרגיעה ואומרת, היי, אנחנו חלק משרשרת. הילדים שלנו יעשו את זה יותר טוב מאיתנו. אנחנו רצים עם המקל ביד, ויבוא יום שהם יתפסו אותו וימשיכו אותנו".
"אנשים שוכחים שמיניות ביהדות היא לא רק למטרת הבאת ילדים לעולם. ביהדות יש מה שנקרא מצוות עונה, בסדר? הגבר מתחייב כבר במעמד הכתובה לדאוג להנאה המינית של אשתו. זה משהו בסיסי"
מקסים.
"את יודעת, בסוף הסיפור הזה של המחקר הוא גם הסיפור שלי. גם אני גדלתי בחברה הדתית, וגם אצלי לא היה שיח רחב על מיניות, הייתה אז ממש תחושה של טאבו לעסוק בנושאים האלה, וכשכבר ככן עסקו על זה, אז זה בעיקר היה סביב צניעות והימנעות מקשר עם הבנים, ואני זוכרת שידעתי ממש מגיל צעיר שבזה אני הולכת לעסוק. הרגשתי שאני רוצה להיות שם ולעשות את הדברים אחרת.
"אבל הדבר הכי משמעותי שקיבלתי מהמחקר הזה הוא שאם התחלתי אותו קצת בכעס על זה שלא קיבלתי מספיק חינוך מיני, והייתה בי ביקורת כלפי זה, אז ככל שהתקדמתי עם המחקר, גיליתי יותר חמלה כלפי דור ההורים והמחנכים שלנו. אני מתבוננת בחמלה כלפי דור ההורים, וגם אני רוצה את החמלה הזאת, גם כלפי עצמי, כלפי האתגרים שלי וכלפי כולם בעצם".
איך אמא שמעולם לא שוחחה על מיניות עם המתבגרת שלה, יכולה בכלל לגשת לנושא?
"קודם כל, לקבל את המבוכה שלנו, זה בסדר גמור שהיא שם. מבוכה היא חלק בלתי נפרד משיח על מיניות ולא צריך להילחם בה. אפשר וטוב להנכיח אותה, כי גם את הילדים שיח על הגוף ועל מיניות עשוי להביך, וגם אותנו. שנית, שיח על מיניות הוא שיח מתמשך ולא שיחה חד-פעמית. יש לא מעט אירועים ביום-יום שאפשר לנצל כדי לשאול שאלות ולפתח שיחה על הגוף ועל מיניות, ובאותה הזדמנות גם לתת את מה שחשוב לנו - ידע וערכים שאנחנו מתחברים אליהם.
"כשאנחנו מחפשים הזדמנויות כאלה, הן פתאום מופיעות, ושיחות כאלו עם הילדים יכולות להיות מתוקות וגם מרגשות. בגיל הרך זה יכול להיות בשעת המקלחות, או כשנולד תינוק חדש. גם בטבע יש מגוון של הזדמנויות בעולם החי והצומח. בגילאי היסודי והתיכון אפשר לעשות זאת בנסיעה משותפת, בסיבוב קניות, מול פרסומת או סרט. לדבר על גיל ההתבגרות והשינויים הפיזיולוגיים, על דימוי גוף ועל מערכות יחסים ואינטימיות, וגם כשאין לנו תשובות לשאלות של הילדים, או כשאין לנו מושג מאיפה להתחיל לדבר, אפשר לומר 'אני אחשוב על זה ואחזור עם תשובה', אחרי התייעצות קלה או עם ספר, רק לא לשכוח לחזור".
לאן תרצי לקחת את המחקר שלך בעתיד?
"מאוד מעניין אותי לחקור גם את החוויות של אבות דתיים בהקשר הזה -מה היו החוויות שלהם בגיל ההתבגרות, ואיך והאם הם עצמם מנהלים כזה שיח עם הילדים שלהם. מעניין אותי גם לראות מה בין אימהות דתיות לאימהות חילוניות בהקשר הזה של חינוך מיני בבית, מהן חוויות העבר שלהן ואיך הן תופסות את זה. אני סבורה שיש הרבה מהמשותף בין החילוניות לדתיות, לפחות בפער בין השיח שהן חוו בעבר לבין מה שהן רוצות לעשות היום".
