אופיר שלום, השכנה שלי גונחת מדי לילה בצעקות שמעירות את הילדים. לא נעים לי ואני לא בן אדם כזה, אבל זה הגיע לרמה שהדבקתי לה פתק על הדלת בבקשה מנומסת להוריד את הקול. לצערי הרב, כלום לא עזר. השינה שלנו יקרה לכולנו ואנחנו ממש אבודים. מה לעשות?
תודה,
נורית, הרצליה
נורית יקרה, מהשאלה שלך עולות מספר בעיות מטרידות. הראשונה היא ילדים, אבל נניח לזה הפעם. מאחר וכבר באו לעולם, גם להם, כמוך, מגיעה שינה ראויה ובלתי מצלקת. על פניו, נראה שהצדק עמך: סיימת עוד יום מתיש של הורות ואולי גם קריירה, והנה הגעת לשינה, זמן מתוק שבו את שוכחת איך נראים החיים שלך ומחליפה אותם באחרים. דווקא אז, נשמעת מבעד לקיר הסמוך גניחה חזקה ורועשת שמפריכה כל סיכוי להירדמות מוקדמת.
אומר בזהירות שייתכן שהשכנה הקולנית מזכירה לך נשכחות. אולי את הרווקה שהיית פעם, לפני שהתמסדת, ואין ספק שזה לא תמיד קל להיזכר בחיים שחלפו ואינם עוד. מהצד השני, השכנה, נקרא לה רוחמה (לא יודעת למה הסתדר לי משהו מאזורי ה"אסקימו לימון"), לה ככל הנראה אין ילדים, והיא נהנית ממנעמי החיים שמתאפשרים בהיעדרם. מנעמי החיים האלה אינם כוללים סקס שמרני ומאופק, כי אם צרחות משוחררות, חזקות ומשולחות רסן.
שיהיה ברור: היא לא עושה את זה בהתרסה כלפייך או כלפי הילדים שלך, היא פשוט עושה את זה. למעשה, ייתכן שזה הדבר היחידי שעושה לה טוב בסופו של יום עבודה מתיש ומדכא לא פחות משלך. תופתעי אולי לשמוע, אבל גם ללא ילדים החיים הם בסך הכול מוצר די בינוני עם שיווק מוגזם.
בדומה אלייך, גם היא חוזרת הביתה ומתכוננת לגולת הכותרת של יומה, אך במקום לנחות ברכות היא מוצאת על הדלת פתק מביך עם ביקורת כלפי הפרפורמנס שלה במיטה, שקרוב לוודאי מסתיים באימוג'י פאסיבי-אגרסיבי. אגב, ייתכן גם שאורח החיים הזה לא עושה לה טוב בכלל. יכול להיות שהיא עושה את זה כדי לספק איזה דוש שהיא אוהבת, יכול להיות שהיא מכורה למין ויכול להיות שמאז אביה נפטר בגיל 20 היא רק מחפשת אצל גברים אישורים בדמות היענות פיזית. כן, אני עדיין מדברת לגמרי על רוחמה.
כך או כך, זה מה שהיא רוצה לעשות בין קירות ביתה, עליהם היא משלמת כנראה מחיר מופקע בדיוק לשם הנגישות למין. אם כן, מי אנחנו שנמנע ממנה את התענוג/צורך/יצר ההרס העצמי הכה בסיסי הזה?
מצד שלישי, יחסי שכנות עירוניים. רוחמה, טהורת כוונות ככל שתהיה, לא חיה לבד, וברור שעל כולנו להגביל את עצמנו ולו במעט למען הסובבים אותנו, וכדי לשמור על שפיות הדדית בסביבת המחיה המשותפת. בעצם, אפשר להחיל את המשפט הזה עלייך ועל השכנה כאחת: מצידה, תצטרכי להתרגל לקולניות הכלולה בסוג כזה של שכנות, ומצידך, עליה לגנוח בשקט. שתיכן מתעקשות על צרכים ורצונות בסיסיים ביותר: מין ושינה. לא פשוט להתיר את הסבך, ובכל זאת יש לי הצעה.
פסק הדין
נורית יקרה, דילמה קשה הבאת בפנינו. לצערך, זה אחד המקרים שבו שני הצדדים טועים וצודקים במידה שווה. אם כן, מבחינה מוסרית, אתן בתיקו. כדי לשבור אותו, יש לזנוח את המוסר ולגשת לפרקטיקה. ופרקטית, את פשוט לא תצליחי להשתיק אותה. יהיה קשה יותר לסתום לה את הפה מאשר לילדים שלך, שגם הצרחות שלהם, כנראה, אינן חינניות מדי, וייתכן שאף רועשות לא פחות.
הצעה שלי? שמרי את הפתקים במגירת חומרי היצירה ואטמי את הקירות, או עברי לגור בשכנות להורים לילדים שיטרידו אתכם ברעש עמו לא תוכלו להתווכח.
בהצלחה!
