אני שוכבת על הספה, מניחה עליו את רגלי. הוא מלטף אותה בעדינות, ומסתכל עמוק אל תוך עיניי. היד שלו מטפסת לאט-לאט במעלה הירך, מגיעה לישבן שלי וחופנת אותו. גל של צמרמורת עובר בי ואני מקרבת את האגן שלי לכיוונו. אנחנו כבר ממש קרובים, מביטים בתאווה זה בעיניו של זו, אך שנייה אחרי זה אני נסוגה במבוכה. המון זמן לא הייתי באינטימיות כזאת, אבל המבט הישיר שלו כמו מתחנן בפניי, "לכי איתי". אני נזכרת שזה רק אנחנו פה בבית, שאין לי סיבה לפחד ואני שוב נדלקת, מישירה אליו את מבטי בחזרה ומנשקת אותו בפראות.
באותו הרגע אני מבינה שנפתח לי.
בתקופה האחרונה המיניות שלי הייתה חסומה, עצורה ומדוכאת. שלושה חודשים שהיתי בבית "האח הגדול" והדבר מאוד השפיע על החשק המיני שלי. אם לומר את האמת, ההתפתחויות והשינויים שקרו לליבידו שלי בתוך הבית הזה היו מסע מוזר ומעניין. בחודשים האחרונים זכיתי לעשות ניקוי ולגלות, צעד-צעד, מה משפיע ומה מפעיל את המיניות שלי.
חלום ליל קיץ
קודם כל, איך שנכנסתי לבית, החשק המיני שלי התפוגג. במצבי לחץ קיצוניים או בסביבות חדשות שנמצאות מחוץ לאזורי הנוחות והביטחון שלנו, מאוד קשה לחשוב על מין, מכיוון שמנגנון ההישרדות שלנו עובד חזק מאוד והמוח עסוק בדברים אחרים. בגלל שכבר ידעתי את זה, לא נבהלתי מההרגשה החדשה שליוותה אותי. זה היה נראה לי הגיוני והיה לי ברור שמתישהו, היא תעבור. זה קרה לי כבר כמה פעמים קודם לכן בחיי, למשל כשלקחתי גלולות וכשסבלתי ממצבי רוח ירודים ומדיכאון. בתקופות הללו לא היה לי חשק לקיים יחסים עם הפרטנרים שלי, והם ואני סבלנו מזה מאוד.
גם כשכבר התחלתי להרגיש קצת יותר בבית, עדיין לא חשתי במאה אחוז נינוחה. תמיד היה איזה תדר קטן מבפנים שנשאר מודע לסביבה, חשש פועם שממש עוד רגע משהו עלול לקרות ולשבש את הכול. בית האח הגדול הוא שעמום אינסופי, שבתוכו אין רגע דל של שקט. לחשק המיני שלי לא היה מקום בתוך כל הסערה הזאת. אבל אם במהלך שעות היום היצר שלי היה כבוי, כשהגיע הלילה הגוף והתודעה שלי שמחו להזכיר לי שאני בכל זאת יצור מיני וחרמן. פתאום, אחרי שבועיים של אפס ליבידו בתוך הבית, חלומות ארוטיים התחילו לפקוד אותי.
"בית האח הגדול הוא שעמום אינסופי, שבתוכו אין רגע דל של שקט. לחשק המיני שלי לא היה מקום בתוך כל הסערה הזאת"
לילה אחד חלמתי שאני הולכת בשבילים של הקיבוץ שבו נולדתי עד שאני מגיעה לבית נטוש. אני נכנסת לבית הזה, שמעולם לא ראיתי, ושם מחכה לי גבר שלא הכרתי, אך בחלום ידעתי שאנחנו מכירים. חייכנו זה אל זו, התפשטנו והתחלנו להזדיין. הבית היה שקט ולא היה בו איש. פתאום נשמע קול זמזום ובפינת החדר הופיע רחפן שהתחיל לצלם אותנו. עצרנו מיד, והבטנו בו בבהלה. הדפתי את הבחור ממני, מנסה להתלבש ולברוח הבית, כשפתאום נשמעו קולות, ולתוך הבית נכנסה אישה. הבחור נמלט מהחלון ואני נותרתי לבדי, עדיין מנסה להבין איך אני מתחמקת משם. תחושות קשות של אשמה ובושה השתלטו עליי. הרגשתי שעשינו משהו אסור, במקום אסור, לעיני כל.
בלילה אחר חלמתי שאני ועוד שני דיירים מהבית נמצאים בדירה חשוכה, מחפשים דבר מה בחדר, אולי כחלק ממשימה. פתאום שני הדיירים היו ערומים, ואיבר מינם התנוסס מול עיניי בגאון. התעוררתי מבועתת, ולאורך כל אותו היום נמנעתי מלהביט לדיירים האלה בעיניים. אבל זה בית קטן עם אפס פרטיות ובשלב מסוים כבר לא יכולתי להתאפק. הייתי חייבת להוריד ממני את תחושת הבושה שמילאה אותי, וסיפרתי להם. כל כך הוקל לי כשהם קיבלו את זה בהומור ואפילו הסתקרנו לגבי הפרטים (שלא העזתי לספר).
מאז אותו הלילה התחלתי לפנטז על כמעט כל דיירי הבית (אל תדאגו, הם יודעים). לפעמים החלומות היו מרומזים ולפעמים מלאים בפרטים, ובבוקר הדיירים כבר ידעו לשאול, "נו, יובל, על מי חלמת הפעם?". "אתם לא רוצים לדעת", הייתי עונה. "אנחנו רוצים! אנחנו רוצים!". ואז הייתי מספרת להם, אבל לא לפרטי פרטים, כדי לא להביך את המעורבים. החלומות האלה הבהירו לי שלא איבדתי את מי שאני, שאני עדיין יובל, עדיין מינית ועדיין יצרית. זה היה מרגיע.
אגב, חוסר חשק מיני אומר שגם לא היה לי חשק לגעת בעצמי, זה לא עלה לי בראש אפילו. זה קרה רק פעם אחת, בכל התקופה הזאת, וזה נעשה מתוך שינה. לילה אחד התעוררתי מעורפלת וקלטתי שאני נוגעת בעצמי בעדינות. הבטתי ימינה, עוד לא מבינה איפה אני, ונבהלתי נורא כי לא הייתי לבדי במיטה. אני ממש זוכרת איך הסתובבתי בחשש, כאילו שעשיתי משהו אסור. זה לא קרה רק לי. דייר אחר סיפר לי שהוא היה מתעורר באמצע הלילה, קולט שהוא מאונן מתוך חלום, נבהל ומפסיק.
קשה לגעת בעצמך כשאתה בחדר עם עוד כל כך הרבה אנשים שישנים סנטימטרים ספורים ממך, לפעמים אפילו באותה המיטה. מיניות דורשת ביטחון, וחלק ניכר מתחושת הביטחון שלנו זקוק לפרטיות. רק כך אפשר לחקור ולהתנסות בשקט, צעד-צעד, בלי שיפוטיות מהעולם החיצון. לרובנו קשה לחלוק את המקום הכי מוצנע שלנו, את האינטימיות הכי גדולה שלנו, מול אנשים אחרים שאינם אנחנו או בני הזוג שלנו, ובבית האח הגדול כולם מסתכלים - הדיירים הנוספים, המצלמות, אנשי ההפקה והצופים שבבית. אובדן הפרטיות הזה מחבל באופן ישיר ביצר המיני ומדכא אותו.
החדר האינטימי שלי
השינוי אירע בכניסה השנייה של הדיירים, כשלבית נכנס דייר גיי שהזכיר לי שיש לי יצר מיני! תמיד אמרתי שלקהילה הגאה יש יכולת מופלאה לקחת מיניות וגוף בהומור, הודות לקלילות ולפתיחות המחשבתית שכל כך מאפיינת אותה. משהו באנרגיה המינית הקלילה שנכנסה לבית גרם לי להרגיש פתאום הרבה יותר נינוחה עם המיניות שלי. נזכרתי בבית ביפו וחשבתי על החברים שלי מהקהילה. נזכרתי בעצמי ההומואית והכיפית שאוהבת להתנסות ולחגוג את הגוף והמיניות שלה.
עלה לי! הללויה!
"מאז אותו הלילה התחלתי לפנטז על כמעט כל דיירי הבית (אל תדאגו, הם יודעים). החלומות האלה הבהירו לי שלא איבדתי את מי שאני, שאני עדיין יובל, עדיין מינית ועדיין יצרית. זה היה מרגיע"
פתאום היה לי עם מי לדבר על חוויות הסקס שלי, פתאום נזכרתי מי אני, הביטחון העצמי שלי חזר. כשיש ביטחון עצמי, יש גם יצר מיני. אומנם הבנתי שאני עדיין לא רוצה סקס, אבל כן מתאים לי להרגיש מגע, ליטופים, להתחבק עם אחרים, ומאותו הרגע רק חיפשתי את המגע שיהיה לי הכי נעים ובטוח בגבולות האפשר, אבל עדיין פחדתי. מה אני אמורה לעשות עכשיו? האם אני מעזה לבדוק את היצר המיני שלי בזמן שכולם מסתכלים ושופטים אותי? האם אני מסכימה לבדוק את היצר הזה בלי לדעת לאן הוא הולך, מה הוא אומר, ולאן הוא יוביל אותי? האם אני יכולה בכלל ליהנות מהיצר שלי בידיעה שכל עם ישראל ואחותו צופים בי כרגע?
ההבנה הזאת מיד גרמה לי לסגת לאחור. לא, מסתבר שאני לא יכולה ליהנות ככה, זה מעורר אצלי יותר מדי אשמה ובושה. מדהים עד כמה החברה השמרנית בישראל לימדה אותנו להתבייש ביצרים שלנו, וכמה היא מעכבת אותנו מלייצר אינטימיות אמיתית. אפילו התכרבלות קצרה של חצי שעה במיטה הספיקה כדי להבהיל אותי. כל כך הרבה זמן לא התחבקתי, כל כך הרבה זמן לא נגעו בי באהבה ובחיבה. אפילו לא עשינו כלום, רק התחבקנו, אבל דקות ספורות אל תוך החיבוק שוב הרגשתי אשמה ובושה. חששתי שהדיירים יפרשו את הדבר בצורה לא נכונה, ושאם לא נעצור עכשיו, נהפוך מחר לשיחת הברזייה.
קמתי וחזרתי במהרה למיטתי, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. היעדר הפרטיות בשילוב עם כמה דיירים ששמחו על ההזדמנות לייצר מזה דרמה, כיבו שוב את היצר שלי עד שנותרתי מבוהלת, מבולבלת. איך תמיד מגע, גם כשהוא אפלטוני לגמרי, עדיין יכול לבלבל את הסביבה ולסבך את הכול? אנשים, בייחוד בבית האח הגדול, ישר רוצים להכניס אותו לתבניות, להבין מה הוא אומר, ולרכל על זה עם השאר.
הבנתי שגם אם אני רוצה מגע או קרבה של מישהו, בית האח הגדול הוא לא המקום עבורי לממש אותו. אני צריכה פרטיות כדי לקיים אינטימיות אמיתית ונטולת שיפוטיות. אני צריכה לחכות עם זה עד שאצא מהבית. הפירוש הלטיני של אינטימיות הוא "הכי פנימי", כי אינטימיות דורשת פרטיות ופנימיות כדי להתקיים. לא משהו שיכול לקרות בבית עם 50 מצלמות וקהל.
עכשיו אני בחוץ וגם היצר המיני שלי חזר. כל כך הרבה יותר קל להתמסר באמת כשרק אני והוא עדים למתרחש. "תודה לך!", אמרתי לו מתנשפת, בעודי צונחת על החזה שלו.
"הייתי צריכה את זה. אני חושבת שזה הכי טוב שהיה לנו עד עכשיו".
"כן, משהו השתחרר".
"נכון, כי אף אחד לא רואה, ועכשיו אני יודעת להעריך את זה".
"אז זה אומר שלא תכתבי עליי?"
"אל תגזים, לכתוב זה משהו אחר".
