שעת לילה. העיניים מתעייפות. טרדות היום מתערבבות במוח. איך תרגיעו את עצמכם עכשיו? יש מי שישתו כוס יין, אחרים יפתחו אריזת עוגיות מול המסך. ויש גם מי שפשוט גומרת.
"מבחינתי, הדרך הכי טובה לסיים את היום היא עם אורגזמה - בין אם ביחסי מין ובין אם באוננות", מספרת נגה (שם בדוי). "הגמירה לקראת השינה גורמת לי להרגיש רגועה אחרי יום מטורף בעבודה. המוח מתרוקן ממחשבות ואני מוכנה לעבור לשלב השינה. אגב, גם השינה הרבה יותר טובה ושלווה אחרי גמירה".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
נגה ובן זוגה, שנמצאים בתחילת שנות הארבעים לחייהם, משתדלים לקיים יחסי מין אחת ליומיים, ובימים אחרים, כך הם מספרים, הם גומרים לבד. "בהתחלה לבן הזוג שלי היה מוזר שאני מתעקשת גם לגמור לבד, בלעדיו. הוא לא הבין למה אני צריכה לאונן אם יש לי אותו, אבל אחרי שהסברתי לו שגמירה מחדירה היא לא זהה לגמירה מאוננות הוא הבין את זה, והתחיל ליישם את זה גם בעצמו".
לגמור כל יום יכול להיות מאוד מעייף.
"אותי לא. אני ממש מרגישה שאני זקוקה לזה. זה מייצר לי את ה'קאט' בין היום ללילה. אני כמובן לא מגזימה וגומרת עשר פעמים בדקה, אבל גמירה אחת או שתיים לפני השינה עושות פלאים. יש אנשים שקוראים ספר או צופים בסדרה בנטפליקס בסוף היום כדי להירגע, ואני גומרת. התוצאה הסופית זהה, ומבחינתי אין שום הבדל".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
השיטה של נגה אולי נשמעת קצת יוצאת דופן, אבל למעשה היא הגיונית. לאורגזמה - יעידו חוקרים וגם כל השאר - יש לא מעט יתרונות, והם לא טמונים רק בהנאה הרגעית.
"במהלך האורגזמה והפליטה שלאחריה משתחררים במוח אנדרופינים ודופמינים - הורמונים שידועים ביכולתם לשכך כאבים ולגרום לאדם ליהנות מתחושות של אופוריה וסיפוק. אלו אותם הורמונים שמשתחררים בזמן פעילות גופנית, במהלך צחוק ושופינג וגם בלידה, כלומר במצבים שנחשבים מרגשים עבור בני האדם", אומר ד"ר דניאל וטלמן, סקסולוג קליני, מטפל ומדריך מיני מוסמך וחבר סגל במכללה האקדמית בית ברל.
לדבריו, "התחושה היחידה שמשתווה לאורגזמה מבחינת ההנאה היא זו שמרגישים אחרי הסנפת קוקאין. "נתקלתי כבר במטופלים שהודו כי כמה שורות של קוק מהנות עבורם הרבה יותר מאשר אורגזמה. הם לא מאוד טועים, כי מבחינת התחושה בגוף גם זו סוג של אורגזמה, היא רק לא מינית".
"הריגוש המיני והאורגזמה מעלים אותנו, ואז מגיעה הגמירה, ואיתה גם הנפילה שמובילה אותנו לתשישות. דומה מאוד לתהליך שמתרחש בעת שימוש בסמים"
ההשוואה בין אורגזמה מינית לנטילת סמים אינה חדשה, ומבוססת על הנפילה שמגיעה אחרי העלייה המאומצת בדרך אל העונג המושלם, או כפי שהצרפתים מכנים את אותו רגע מזוכך של פורקן, "המוות הקטן" (La Petite Mort). בצרפתית זה מתנגן טוב יותר.
"חלק מהאנשים פורצים בבכי אחרי שהם גומרים, ויש כאלה שאפילו נכנסים לדיכאון רגעי או לעצבות שחולפים זמן קצר לאחר מכן. וזה גם די מובן - הריגוש המיני והאורגזמה מעלים אותנו, ואז מגיעה הגמירה ואיתה גם הנפילה, שמובילה אותנו לתשישות. דומה מאוד לתהליך שמתרחש בעת שימוש בסמים", מסביר ד"ר וטלמן.
אורגזמה מינית גם ממכרת כמו סמים?
"היא יכולה להיות, בעיקר כשמעורבים בזה סרטי פורנו. צפייה בפורנו היא כמו שימוש בקוקאין - היצר להמשיך לצפות בו הוא חזק מאוד ועבור הרבה אנשים, במיוחד גברים, לעשות מין עם עצמם קל יותר מאשר עם בת או בן זוג. אחת הבעיות בפורנו היא שהכול מוגזם שם ומאוד לא מציאותי; לנשים תמיד יש חשק מיני, הן תמיד גומרות והסקס תמיד מושלם. כל אלו מובילים ליצירת פנטזיה שנשתלת במוחם של הצופים, וכשהם מוצאים את עצמם במצב שבו הפרטנרית שלהם לא מצליחה לגמור מחדירה, הם מרגישים רע עם עצמם וחוזרים לאוננות מול הפורנו, שם הם לא צריכים להוכיח את עצמם ולהשקיע בניסיון לגרום לפרטנר שלהם לגמור.
"ובכל זאת, חשוב לציין שהתמכרות תמיד יושבת על מקומות של דיכאון, ריקנות, עצבות ותחושת כישלון והיא מצליחה להבריח אותנו מהתמודדות עם המחשבות האלו. כך שכדי להתמכר לאוננות או לתחושת אורגזמה, צריך יותר מאשר רק צפייה בפורנו".
"אורגזמה זאת אחת הפעילויות הטובות ביותר למוח", מסבירה ד"ר ליאת יקיר, ביולוגית ומומחית לגנטיקה מולקולרית. "הרבה מאוד אזורים פעילים בזכותה, גם אלו הרגשיים שקשורים לעונג ולסיפוק אבל גם אלו שאחראים על יכולת התנועה שלנו - והשילוב שלהם יחד עם הכימיקלים שמופרשים בזמן הפעילות המינית, ובמיוחד במהלך האורגזמה עצמה, מאפשר למוח לעבור התחדשות של התאים. אחד החומרים הכימיים שמופרשים במהלך האורגזמה הוא למשל הסרוטונין, שנחשב לחומר מרגיע במיוחד, אפילו יותר מציפרלקס שדווקא פוגע בחשק המיני.
"הטיפ שלי לחיים ארוכים של המוח הוא לחוות הרבה אורגזמות ולפתור תשבצים. בכלל, אורגזמה היא משהו שכדאי לחוות לעיתים תכופות, לא רק באמצעות סקס אלא גם על ידי גירוי עצמי, כי אם לא החשק המיני עלול להיעלם".
ואיך זה עלול להשפיע עלינו?
"אפשר לחיות בלי מין באופן עקרוני, אבל אין ספק שיש בו אלמנטים שעושים טוב מאוד לגוף ולנפש: הפרשה של תאי עצב כמו סרוטונין ודופמין מורידה את רמות הסטרס והלחץ והופכת אותנו לרגועים יותר; הורמון האוקסיטוצין שמופרש גם הוא במהלך ריגוש מיני ואורגזמה, ומאפשר לנו לחוש אמפתיה ולהיות חברותיים יותר, מה שמסייע לנו להיקשר לבני הזוג שלנו. נשים בגיל המעבר שהן פעילות מינית סובלות פחות מתסמינים כמו דכדוך ושינוי קיצוני במצב הרוח, ולעיתים גם מתסמינים פיזיולוגיים. לגבי גברים, מחקר בתחום האורולוגיה שבחן את הקשר בין סרטן הערמונית למספר האורגזמות שהגבר חווה במהלך החודש הראה ש-21 אורגזמות בחודש, שכוללות שפיכה, עשויות למנוע מהגבר להיות חולה בסרטן הערמונית. כמובן, זה לא אומר שמי שלא גומר באותה תדירות יחלה בזה, אבל זה כן מראה שפורקן מיני הוא חשוב לגוף".
בעולם מתוקן יכולנו, כנראה, ליהנות מאורגזמות אינסופיות, אבל במציאות רוב האנשים, ובפרט נשים, חווים אורגזמה בתדירות נמוכה יחסית וודאי שלא בכמות שמועילה למוח. יש לכך שלל סיבות, החל מחוסר בזמן, דרך לחץ אינסופי ומחשבות טורדניות בלתי פוסקות ועד לעייפות הגוף והנפש.
"ככל שמתבגרים הורמוני המין יורדים והורמוני הסטרס עולים, ודאי כשיש ילדים קטנים, והפעילות המינית נדחקת לתחתית סדר העדיפויות - ואיתה גם האורגזמה. במיוחד בקרב נשים, שגם כך מתקשות ליהנות ממנה במהלך יחסי מין והרבה פעמים מוותרות גם על אוננות, כנראה בגלל נורמות חברתיות שהתקבעו", אומרת יקיר. "ויש גם את הסטרס, שנחשב לאויב הראשי של החשק המיני. הורמון הקורטיזול, שמופרש במהלך לחץ, ממש מחרב את הליבידו. מי שסובלות מזה במיוחד הן נשים, שבמוחן מופרש פי 3-2 יותר קורטיזול מאשר אצל גברים, ובהתאם לכך הן גם סובלות יותר מסטרס".
הדרך הטובה ביותר להבין איך סטרס משפיע על החשק המיני ועל היכולת להגיע לפורקן, ולמה יש הבדלים בין המינים, היא להתעמק בפעילות שמתרחשת בתוך המוח בעת ריגוש מיני. בדיקות FMRI הוכיחו כי בזמן פעילות מינית האונה המצחית - אותו אזור שמכונה הקורטקס החדש, ואחראי בין היתר על היכולת שלנו להפעיל שיפוטיות וביקורת עצמית, ומנגד גם גורם לנו לסבול מחרדות ומדאגות - נכבה אצל הגברים ברגע שבו הם חשים בגירוי המיני. אצל נשים, לעומת זאת, הוא נכבה רק בעת האורגזמה עצמה. במילים אחרות: הדרך אליה עוברת ביכולת של האישה לנתק את המחשבות המעיקות - וזאת לא משימה קלה במיוחד.
"נגיעה בדגדגן לא מאפשרת לאישה לכבות את האונה המצחית ולאפשר לעצמה מרחב בטוח מבחינה פסיכולוגית ורגשית. לעומת הגבר, ברוב המקרים כדי להגיע לאורגזמה היא זקוקה לחיבור הרגשי עם בן הזוג".
אבל יש גם לא מעט מקרים שבהם היא מרגישה מחוברת רגשית, ולמרות זאת מתקשה להתנתק.
"נכון, במיוחד כשיש ילדים קטנים. אני קוראת לזה הצפת פרולקטין - הורמון שמופרש אחרי הפורקן המיני ונשאר בדם במשך כמה ימים, במטרה להשהות את תחושת הגירוי המיני כדי שלא נסתובב חרמנים לאורך כל היום. ויש לו גם תפקיד נוסף - הוא אחראי על כל מה שקשור להתנהגות ההורית, ולכן כשיש ילדים קטנים בבית הוא מופרש כל הזמן, לרוב אצל האימהות. אז בנוסף לפערים במוח בעת הגירוי המיני, יש כאן גורם נוסף שפוגע בחשק של האישה".
אז אורגזמה טובה לנו, אבל עבור גברים היא גם מתישה. בכל שפיכה גברית ישנם בין 50 ל-250 מיליון תאי זרע. כל אחד מהם יכול להפרות ביצית של אישה. כשהגבר מגיע לאורגזמה ופולט זרע, הוא מאבד מגופו כמות אנרגיה אדירה, שמקורה במספר העצום של תאי הזרע שעוזבים את גופו. זו הסיבה לעייפות שתוקפת את הגוף מיד לאחר הפליטה, ולפי אנשי הטנטרה - היא גם זו שמובילה לתחושת הדיכאון שהגבר חש לאחר הפליטה. בניסיון למצוא פתרון לבעיה, הם הגו שיטות שמטרתן העיקרית היא אורגזמה גברית ללא שפיכה.
"לפני פליטת הזרע, בזמן המשחק המקדים, משתחררים הורמונים מענגים, שמטפסים כלפי מעלה וגורמים לנו להרגיש טוב עם עצמנו ולחפש אחר החיבור לבת הזוג שלנו, וממלאים אותנו במוטיבציה לכיוון של חדירה ואורגזמה", אומר בודהי דנה, מורה לטנטרה ומיניות מודעת. "ברגע שמגיעה השפיכה, מתרחש תהליך ביוכימי במוח שגורם לכך שההורמונים שעלו קודם נופלים, ואת מקומם ממלא הפרולקטין, שמדכא את החשק המיני לתקופה שיכולה להימשך בין כמה דקות ועד לכמה ימים אצל שני המינים".
"דייוויד דיידה, מורה אמריקני ליחסים, אמר כי 'האורגזמה מרגישה נהדר לכמה שניות, אבל המחיר שאתה משלם על ההתעטשות של איברי המין שלך בזמן שפיכה הוא מחיר הבינוניות שלך בחיי היומיום'"
מדובר למעשה בלא פחות מאשר הדממה של המערכת המינית. "הפרולקטין אחראי על כך שגברים מסתובבים והולכים לישון אחרי שהם גומרים. נכון שזה מעליב, אבל אין להם אופציה אחרת מכיוון שיש מנגנון ביולוגי שדואג שהם יהיו מותשים אחרי השפיכה ויאבדו את הכוח והמוטיבציה שלהם", הוא מסביר. "הדופמין והאוקסיטוצין הנפלאים שמשתחררים בזמן העוררות המינית מתחילים לטפס בחזרה רק כעבור שישה ימים מרגע הגמירה, ולוקח להם 14 יום לחזור לאיזון. עכשיו, מכיוון שכבר מגיל 14-13 רוב הגברים לא מחזיקים 14 יום בלי לגמור, רובם נמצאים במצב תמידי שבו ההורמונים האלו מתקשים לטפס ונשארים במצב נמוך".
מהי המשמעות של זה?
"יש משפט מאוד יפה שנאמר על ידי דייוויד דיידה, מורה אמריקני ליחסים, שאומר: 'האורגזמה מרגישה נהדר לכמה שניות, אבל המחיר שאתה משלם על ההתעטשות של איברי המין שלך בזמן שפיכה הוא מחיר הבינוניות שלך בחיי היומיום'. כלומר, אתה אף פעם לא מגיע לשיא שלך ומגשים את הייעוד שלך, שבשבילו נולדת, בגלל שאתה גומר ומבזבז את האנרגיה שלך".
מהו הפתרון?
"ללמוד לשלוט על השפיכה שלך ולא לשפוך את האנרגיה הזאת, לא ממקום מיסטי אלא ממקום של דופמין-אוקסיטוצין, אותם כימיקלים שחסרים לך במוח כדי להביא אותך למקום שבו אתה צריך להיות. זה כמו לנהוג באוטו שחסר בו דלק".
התיאוריה הזו לא מתנגשת עם הביולוגיה שלנו?
"הטבע כיוון אותנו שנגמור, ולא סתם שנגמור אלא שנגמור מהר. מבחינה אבולוציונית, את הטבע לא מעניין האינדיבידואל, מעניינות אותו התרבות המין והבאת צאצאים נוספים. אז כולנו צאצאים של גברים שגומרים מהר, כי אי שם אחורה כשירדנו מהעצים בסוואנה, אם הייתי לוקח את הזמן לסקס טנטרי, היה מגיע נמר ואוכל אותי. מי שגמר לאט לא שרד, ולכן מבחינה אבולוציונית כולנו בנויים לגמור מהר. אבל זה לא טוב לנו, ולא טוב לבת הזוג שלנו. זה טוב רק לטבע, וזו גם הסיבה שבעלי החיים גומרים מהר, אף אחד שם לא נהנה מסקס טנטרי. מזדווגים כמה שיותר מהר ועם כמה שיותר, ולפעמים זה גם נגמר במוות.
"אבל לנו יש יכולות להסתכל על הדברים מנקודת מבט ביקורתית, ולבחון אם הפעולה הזו משרתת אותנו או שהיא בכלל מזיקה לנו. אם עכשיו רודף אחריי נמר אז לגמור מהר כנראה משרת אותי, אבל אנחנו לא חיים בסביבה כזאת כבר. אני רוצה עכשיו להתענג על המיניות שלי ולקחת אותה למקום גבוה יותר".
לדבריו, יש ארבע סיבות לכך שבני אדם בוחרים בפעולות מיניות. הסיבה הראשונה היא התרבות. סיבה נוספת היא בשביל הכיף. עבור רוב הזוגות אלו שתי הסיבות העיקריות לקיום יחסי מין. שתי הסיבות הנוספות, לפי האמונה הטנטרית, פחות נפוצות בקרב אלו שלא נחשפו אליה.
"סיבה אחת היא כי המיניות מטעינה אותנו מבחינה אנרגטית, ממש כמו מקלחת טובה שמנקה אותנו מבפנים. הסיבה הנוספת היא להגיע להתפתחות אישית בעזרת המין, והיא גם זו שמתקשרת לכל נושא האורגזמות והשליטה בשפיכה. בעצם, אני יכול להשתמש באורגזמה שלי, כלומר ברגע הזה שכל הכימיקלים עולים וגועשים בתוך המוח, כדרך להגשמה ובריאה של מציאות חדשה".
מציאות חדשה?
"ממש כך. את קולטת כמה כוח משתחרר בזמן האורגזמה? זה כוח שיכול לייצר חיים. אז את הכוח הזה אני מתעל למטרה רוחנית כזאת או אחרת, למשל להתפתחות האישית שלי, ובעזרתו אני יכול להגשים את הייעוד שלי ולצאת מהבינוניות. הסופר נפוליאון היל (מחבר הספר "חשוב והתעשר" - א"ה) הקדיש פרק שלם לאנרגיה המינית, ובו הוא כתב: 'אם ניקח את האנרגיה המינית ונתמיר אותה לכדי פעולה - נוכל להביא את האדם לגאונות'".
איך מתגברים על הכאבים שגברים מתלוננים עליהם כשהם לא גומרים?
"הרבה גברים חווים כאבי ביצים, והסיבה לכך היא שאותה אנרגיה שרצתה לצאת בשפיכה תקועה, והם לא יודעים איך לגרום לה לעלות למעלה, למוח. אחד הדברים שהטנטרה מלמדת היא איך להתמיר את אותה אנרגיה כלפי מעלה באמצעות תרגילים שמזכירים תרגילי יוגה. בנוסף לתרגילים, בסדנה שאני מעביר אני מבקש מאנשים שלא יגמרו במשך 21 יום אבל כן שיעשו סקס, הרבה סקס. ברגע שמוציאים מהמשוואה את הרדיפה אחרי הגמירה, פתאום נפתח עולם שלם ועמוק של חיבורים ואינטימיות בתוך הזוגיות".
אבל יש משהו משחרר ומרגיע בפורקן הזה, לא חבל למנוע אותו?
"בעולם הסטרסי שאנחנו חיים בו, לפעמים הרגע הזה שאחרי הגמירה הוא החלק השקט היחיד שיש לאנשים במהלך היום, ולפעמים אפילו במהלך השבוע. אז נכון שבגלל אורח החיים שאנחנו מנהלים הפריקה הזאת עוזרת לנו להירגע, אבל האם כשלעצמה היא נכונה לגוף שלנו? התשובה היא לא".
לשלוט על שפיכה בשעות הערות זה נחמד, אבל האתגר הגדול הוא דווקא בלילה, כשהמוח והגוף רדומים ומתרחשים מצבים בלתי נשלטים כמו קרי-לילה. "בזה מאוד קשה לשלוט. אבל יש דרך, היא נקראת 'חלימה צלולה' ומתרגלים אותה בדומה ליוגה. היא מאפשרת ללמוד איך לבצע בחירות מודעות בזמן השינה".
"אחרי 14 יום בלי שפיכה נעלמו הכאבים, נעלמה העצבנות והופיעו תחושות חדשות, חיוביות. אני מרגיש חזק פיזית, חד-מחשבה, פחות עייף. נגמלתי מצפייה בפורנו. אני מרגיש גם גברי ואטרקטיבי יותר"
הימנעות מגמירה במשך שלושה שבועות נשמעת כמו עונש עבור גברים רבים, אבל יש מי שהתנסו בה ומדברים בשבחה של השיטה. אנטוניו (שם בדוי) מספר שעבורו היא משתלמת, גם אם ההתחלה הייתה קשה. "הגעתי למצב שבו לא גמרתי יותר מ-40 יום, מתוך החלטה והבנה שזה הזמן שטוב ונכון לי. כבר כמה חודשים שאני במעגל הזה, ובעשרה ימים הראשונים האתגר היה גדול - הגוף רגיל לשפוך אחת לכמה ימים, וכשהוא לא מקבל את מה שהוא רגיל אליו הופכים להיות עצבניים, רגישים, מדוכאים, לא מרוכזים ולפעמים אפילו אגרסיביים, שלא לדבר על כאבי הביצים שמהם סבלתי.
"פעם הפתרון היה ללכת לאונן ולשחרר את הלחץ, אבל עכשיו צריך היה להתגבר על האתגר. ובאמת, אחרי משהו כמו 14 יום נעלמו הכאבים, נעלמה העצבנות והופיעו תחושות חדשות, חיוביות. כיום אני מרגיש טוב מאוד, חזק פיזית, חד-מחשבה, מרוכז, פועל היטב בעבודה ובבית, פחות עייף, לא עצבני. נגמלתי מצפייה בפורנו. אני מרגיש גם גברי יותר ואטרקטיבי יותר בעיני נשים ועם ביטחון עצמי רב יותר - סימן ברור של טסטוסטרון ברמה גבוהה בגוף. כאבי הביצים נעלמו ולא שבו מאז".
את ההחלטה להימנע משפיכה קיבל אנטוניו, שנמצא בתחילת שנות הארבעים שלו, כחלק מ"תהליך עמוק ומשמעותי של התעוררות התודעה, חיבור לעצמי ושינוי בהרגלי החיים שאני עובר בשנים האחרונות". אחרי שנחשף לתהליך שימור הזרע (Semen Retention) - שבמסגרתו הגבר נמנע משפיכה - הוא החליט לחקור את הנושא ולהתנסות בו.
חששת להיכנס לתהליך הזה?
"ברור, זה מפחיד להיכנס לתהליך שדורש ממך לשנות דפוסים שאתה רגיל לעשות מגיל 13. בעיקר חששתי שאהיה לחוץ מדי, שאהפוך להיות חרמן כל הזמן, שלא תהיה לי דרך לפרוק מתחים ושזה ישפיע לא טוב על הזוגיות. בסופו של דבר זה עשה רק טוב".
יחסי המין עם זוגתך לא נפגעו?
"אני בזוגיות ארוכה, ולא - לא רק שזה לא מפריע לאינטימיות עם בת הזוג, זה תורם לה. היא עפה על השינוי שבי וגם נמשכת אליי יותר. היא מרגישה הרבה פחות לחוצה במיניות, ואפשר להיות באינטימיות מינית במשך שעות ארוכות עד שאתם מחליטים שמספיק לכם, ולא עד מתי שהגוף מחליט בשבילכם. זה משנה לחלוטין את הסקס ואת המשחק המקדים. החרמנות והדחף לפרוק שהיו מרוכזים באגן פינו את מקומם לתשוקה עמוקה יותר, פחות לחוצה ומלחיצה באופייה. זה יכול לעזור לפרטנרית להרגיש משיכה במקום להרגיש אובייקט מיני".
במהלך התקופה של שמירת הזרע הוא ממשיך לקיים סקס ולאונן, ההתנזרות היחידה היא מהשפיכה עצמה. "אם לא מניעים את האנרגיה המינית, היא נשארת תקועה באגן ומייצרת עצבנות, לחץ וכאבים", הוא מסביר.
איך מניעים אנרגיה מינית?
"בעזרת נשימות עמוקות, תנועה, ספורט, ריצה, ריקוד, משקולות, העיקר להניע את הגוף. בנוסף עושים תרגילים של חיזוק שרירי רצפת האגן כדי לשלוט בדחף לפלוט לקראת האורגזמה, ולמנוע כאבי ביצים. האורגזמה מתרחשת במוח ובמקביל הגוף פולט זרע, אבל הם לא חייבים להיות מחוברים, ואחרי הרבה אימון אפשר להצליח לשלוט בשפיכה".
את החוויות שעוברות עליו במהלך החודשים האחרונים הוא מתעד בחשבון הטוויטר שלו, שם הוא מכונה Antonio Grande. את ההחלטה לפרט את הפרטים האינטימיים הללו בפני עוקביו הוא קיבל, לדבריו, מתוך רצון לחשוף אחרים לאפקט החיובי של הימנעות משפיכה. "חשוב לי שגברים אחרים ידעו ויכירו את העוצמה שקשורה בשמירת הזרע לגוף ולנפש, חשוב לי שגברים יפסיקו את ההתמכרות שלהם לשפיכה וימצאו בתוכם את אותם הכוחות שאני מצאתי. בעיניי זה משנה חיים ממש".
ומה בדבר נשים? האם גם הן יכולות לקבל כוחות מחודשים באמצעות צום מפורקן מיני? "בטנטרה אנחנו עושים אפליה מתקנת, ולכן בשלב הזה אתן יכולות - ואפילו רצוי - שתיהנו מכמה שיותר אורגזמות", מבהיר בודהי דנה. "גם ככה הרבה מאוד נשים לא מצליחות לחוות אורגזמה, אז מי שכן מצליחה - שבינתיים תיהנה מזה כמה שבא לה".
