בגיל 15 עברה רונה סופר, קולנוענית, פרסומאית ופעילה חברתית בנושאי מיניות ונכות, תאונת דרכים ששינתה את חייה. "התאונה הייתה בשיאו של גיל ההתבגרות, ואף אחד לא הכין אותי לזה. רגע לפני התעסקתי בחזייה הראשונה שלי ובכל מיני מחשבות מטופשות כאלה של 'איזה עולם מבלבל', ואז פתאום תאונה.
"הפציעה שלי התגלתה כפציעה רב-מערכתית. קיבלתי טיפול בפיזיותרפיה, ריפוי בדיבור, ריפוי בעיסוק, ריפוי בזיבי, אבל אף אחד לא הסביר לי מה איבדתי, מה יהיה עכשיו, מה זה הגוף החדש הזה שקיבלתי? אף אחד לא אמר לי שגם עם הגוף הזה אפשר ליהנות. בתקופת השיקום הרגשתי, באיזשהו מקום, כאילו שהגוף שלי כבר לא שלי. בראש אני בסדר, ואני עדיין הילדה החושבת והמעצבנת שהייתי, אבל אני מסתכלת למטה, והגוף הוא לא שלי, הוא לא מגיב אליי.
"אני רואה את הרופאות והאחים שנוגעים בי כאילו שזה הגוף שלהם הרבה יותר משהוא שלי. הם נוגעים בו ונוגעים בי, אבל אני לא מרגישה קשורה. רק אחרי שיצאתי מבית החולים השיקומי, התחלתי לחקור את הגוף החדש שלי וגיליתי שהוא דווקא לא כזה תלוש והוא דווקא כן שלי; שאני בעצם אחראית על העונג שלי, שאני אחראית על האורגזמות שלי. אנשים אחרים יכולים להצטרף, אבל זה קודם אני", היא מספרת על ההארה שחוותה. "אני חושבת שיש משהו ברגע שהגוף נשבר שמשחרר תפיסות מיניות, והעובדה שאני לא סטרייטית מאפשרת לי לחקור את עצמי יותר. אולי יותר טוב לי עם נשים? אולי עם גברים? אולי עם א-בינאריים? זה מאוד משחרר את התפיסה שאני צריכה גבר, שלושה ילדים וכלב".
"אתם לא רואים אותי כגוף, אבל אני הרבה יותר גוף מכם"
סופר סבורה שהחברה בישראל ובעולם נוטה להסתכל על אנשים נכים כעל אנשים שאינם מיניים. "אני חושבת שזה נובע מאיזושהי דה-הומניזציה שעושים לנו. כשרואים אנשים על כיסא גלגלים, המסקנה הראשונית היא שהם לא מיניים. הם חמודים, הם גיבורים, הם השראה", היא אומרת בטון סרקסטי, "אבל באמת לוקחים מאיתנו את הקטע של המיניות, שזה לא סבבה. אבל אנחנו אנשים שלמים שהם גם מיניים, גם נכים, חלקנו גם חרא של בני אדם וחלקנו אנשים נהדרים. אנחנו לא מקשה אחת".
התפיסה החברתית של אנשים נכים כא-מיניים עומדת לדברי סופר ביחס הפוך לחלוטין מאיך שהיא תופסת את עצמה. "הקטע הדפוק פה הוא שמרגע התאונה שלי הפכתי להיות גוף. כל מילה שאני אומרת, כל צעד שאני הולכת, הצרכים שלי. מצד שני, ברגע שהפכת להיות נכה, כבר לא רואים אותך כבעלת גוף, וזה כל כך לא הגיוני! אני הרבה יותר בעלת גוף מכם. אני יותר מודעת לגוף שלי מכם, הוא כל הזמן מזכיר לי שיש לי פיפי, שאני צריכה לנשום, שאני צריכה לדבר יותר ברור כי לא שומעים אותי", היא מתרעמת.
זה לא נגמר כאן – סופר טוענת שהיחס למיניות של נכים לא רק בא לידי ביטוי בעצם הנכות, אלא גם משתנה בהתאם למינו ומגדרו של האדם. "כל הטיפולים, נאמר, בגברים נפגעי עמוד שידרה שיש להם בעיות בהגעה לאורגזמה או בזקפה, מאוד ממוקדים בלמצוא להם פתרונות ולתת להם כדורים, ונשים כאילו... מה תגידי? שאין לך שפיכה? נשים נכות לא מקבלות מענה לבעיות המיניות שחלקנו חוות.
"לפני כמה זמן ישבתי עם דני גרמייז, שהוא פעיל בנושא מיניות ונכות, והשוונו חוויות. הוא אמר לי שהוא הגיע לסקסולוג בבית חולים, והסקסולוג אמר לו, 'מה הבעיה? תיקח זונה'. זה מזעזע בעיניי! זה נורא ואיום! אבל יחד עם זאת, לי בחיים לא הציעו דבר כזה. זה בהחלט משקף משהו שנוגע למיניות האישה, ואת ההבדלים האלה יש לשנות".
המטרה: להנגיש את צעצועי המין
כחלק משינוי ההשקפה באשר למיניותם של בעלי מוגבלויות, הולך ומתפתח בשנים האחרונות תחום חדש ומרתק מבחינה טכנולוגית – צעצועים ואביזרי מין לנכים. "פעם נכנסתי לחנות אביזרי מין בשנקין ואמרתי למוכרת, 'תקשיבי, יש לי בן זוג שמאוד מספק אותי, אבל עדיין אני רוצה גם לספק את עצמי, ויש לי בעיה כי יד שמאל שלי חלשה'", משתפת סופר. "היא הראתה לי כזה מכשיר שאפשר להניח בצורה שלא דורשת הרבה תפעול של הידיים, והכי הופתעתי לטובה", היא מתארת בהתרגשות את חדוות הגילוי.
עם זאת, הצעצוע שסופר מתארת, כמו גם החנות בה ביקרה הם אולי ידידותיים לנכים, אך הם לא מוקדשים ספציפית או מעוצבים ספציפית לצרכי הגוף של אנשים בעלי מוגבלויות. את הוואקום שנוצר מנסים למלא כרגע יזמים פרטיים, אמנים ומעצבים.
"פנתה אליי סטודנטית מתוקה מ'שנקר', שפרויקט סוף השנה שלה הוא אביזרי מין לנכים", היא מספרת בהתרגשות. "יש גם את עומרי גולד שהוא מרפא בעיסוק, ועובד היום בבית חולים 'רעות', שם יש מרכז שיקום מיני לנכים. ממש בתחילת הקורונה הוא לקח כמה נשים נכות ואותי ביניהן, והלכנו יחד לחנות הצעצועים 'סיסטרס' בנמל תל אביב. המטרה הייתה לעבוד יחד עם החנות ולחשוב על הנגשה של אביזרי מין. אני לא יודעת לאן הן לקחו את זה אחר כך כי בדיוק נכנסה הקורונה, אבל הן כן היו במוכנות להקשיב, הן רצו לפתח את זה".
בשיחה בינינו עולה גם חברת 'הנדי' האוסטרלית, שעתידה להוציא במהלך השנה הקרובה את צעצוע המין הראשון בעולם שמכוון לאנשים בעלי מוגבלות תנועה בידיים. "הנדי שלחו מייל עם ברכה לאיזה חג והיו שם תמונות של אנשים על כיסא גלגלים שמקיימים יחסים, ואני הייתי כזה, 'וואו! מה זה הדבר הזה?'", היא מספרת בהתרגשות. "למה אין יותר דברים כאלה? למה הסקס שלי צריך להיות בגדר סטייה? למה סקס עם נכים נשמע כמו איזה קטגוריה בפורנו? זה מטריף. יש היום שיח חדש על גיוון ועל הכרה במבני גוף שונים וזהויות מיניות שונות ומגוונות, אז למה הנכים צריכים להישאר מחוץ לחגיגה הרומנטית הזאת?".
"אנחנו אח ואחות שיודעים על המיניות של השני קצת יותר ממה שהיינו רוצים"
את Handi הקימו אח ואחות קנדיים, הת'ר מוריסון ונדרו גורזה. היא אסטרטגית חדשנות, והוא יועץ ופעיל בנושאי מודעות ונגישות לבעלי מוגבלויות. גורזה, המזדהה כגבר קוויר, חי עם שיתוק מוחין, ואף צילם סרט תיעודי שהציג את ההתמודדויות שלו כבעל מוגבלות בעולם ההיכרויות. מוריסון טוענת שהסרט פקח לה את העיניים, וגרם לה לשלב איתו פעולה כדי לעבוד יחד על מוצרים נגישים. "אנחנו אח ואחות שעוסקים בזכויות נכים בתחום המיניות, מה שיוצר שיחות די מעניינות בינינו, ואנחנו ככל הנראה יודעים האחד על המיניות השני קצת יותר ממה שהיינו רוצים, אבל זה הכול לטובת הציבור", אומרת מוריסון בריאיון ל-ynet.
לדבריה, השניים עובדים יחד במרץ עם צוות של מהנדסים ביו-רפואיים, מטפלות בעיסוק, ומעצבות תעשייתיות מאוניברסיטת RMIT אשר במלבורן, וכמובן מערבים את הקהילה עצמה בכל תהליך תכנון המוצר. "שמנו לעצמנו כמטרה ואסטרטגיה לעבוד עם קהילת בעלי המוגבלויות לאורך כל הדרך", מבהירה מוריסון. "ברור שאין סיכוי שמוצר אחד יתאים לצרכים, העדפות וסוגי המיניות של כל האנשים שחווים מגבלה בידיים, ועל כן בחרנו לעצב מוצר מגוון שיכול לשרת את הצרכים של כמה שיותר אנשים. המטרה היא ליצור שורה של צעצועים שישרתו את ההעדפות המיניות של קהילת בעלי המוגבלויות".
ה'הנדי ג'ויסטיק', הצעצוע הראשון של המותג, נראה כמו הכלאה בין מצוף בריכה בצורת גליל לפוף ארוך, כשהחלק האמצעי שלו רוטט או בצורת שרוול, הכול בהתאם לאיבר הגוף הרלוונטי. "זה מוצר גדול שמיועד לכרבול, תכונה שמורידה מהמשוואה את הצורך בכישורי מוטוריקה עדינה, כשהדגש הוא על מוטוריקה גסה ושרירים גדולים", אומרת מוריסון. "זה מאפשר לאנשים להשתמש בזרועות, ברגליים ובטורסו שלהם כדי לכוון את הצעצוע לתנוכה הנכונה.
"בניגוד לרוב הצעצועים בשוק, שכוללים כפתורים קטנים שדורשים מיומנות ידיים ושליטה בשרירים, ה'הנדי ג'ויסטיק' כולל כפתורים גדולים ונגישים. אנחנו גם בוחנים כרגע אפשרויות של הפעלה ושליטה בצעצוע בעזרת הסנטר או הקול. החלק העליון של ההנדי ג'ויסטיק הוא גמיש ומתקפל לצורות ותנוחות שונות. כך הוא מתאים את עצמו לצרכים שונים, מוגבלויות שונות, סוגי גוף שונים ומגוון העדפות מיניות. זה העיצוב הכי מגוון שבחנו עד כה".
מעבר לעיצוב המוצר, מוריסון מבהירה כי הנגישות באה לידי ביטוי בכל האספקטים שלו, מהזמנת המוצר והאריזה ("רוב אריזות המוצרים כיום מאוד לא נגישות"), דרך שימוש וטעינה ועד ניקיון ואכסון. "מבחינתי, זה לא מספיק שרק האקט עצמו נגיש. אנחנו יודעים כמה חשוב לאפשר עצמאות מינית לאורך כל המסע עם המוצר, אז לשם אנחנו שואפים". לדברי גורזה, קהילת בעלי המוגבלויות מגיבה למוצר בצורה נלהבת ומחבקת. "עצם הידיעה שיש מותג ששם גופים בעלי מוגבלויות בקדמת העשייה שלו, מאוד מרגש את כולם".
כפי שציינה סופר, גם התוכן ש'הנדי' יוצרים מהווה פריצת דרך בכל הנוגע לייצוגים של מיניות בקהילת בעלי המוגבלויות. מעבר למיילים היצירתיים, הקים גורזה פודקאסט זוכה פרסים בשם "Disability After Dark" ("נכות אחרי חצות") שהפך עם השקת המותג ל"HandiCast", אותו הוא מגיש לצד מוריסון. השניים גם הוציאו יחד את "ספר האהבה, התשוקה והמוגבלות של הנדי", שגם הוא ייחודי בנוף. "הספר נולד מתוך הנחת היסוד שסקס בקרב בעלי מוגבלויות הוא טאבו רציני בחברה של היום, דבר שיוצר רגשות של בידוד חברתי, בושה ושונות בקהילת בעלי המוגבלויות. ככל שנוכל להאיר על הנושא ולהזמין אנשים בעלי מוגבלויות שונות ויכולות שונות להשתתף בדיון, נוכל ליצור חברה יותר אמפתית ומועצמת. בנוסף, הוא נולד מתוך ההבנה כי בעוד תוכן על סקס ומוגבלויות אומנם קיים בשוק, אבל מה שיש הוא מאוד קליני וטכני. אין כמעט דיון על התחושות שמעלה חוויה של מיניות עם מוגבלות.
3 צפייה בגלריה
הספר של Handi. נולד מתוך ההבנה שאין מספיק דיון על התחושות שמעלה חוויה של מיניות עם מוגבלות
(צילום: Sydney Stevenson)
"רצינו למלא את החלל הזה, ולענות על שאלות כמו: מה הייתה החוויה המינית הכי טובה שלך ומה הגרועה ביותר? מה הדבר הכי סקסי שמישהו אמר לך על הנכות שלך? איך נכות משפיעה על דימוי הגוף שלך? איך זה להיות הפרטנר המיני של אדם עם מוגבלות? הוצאנו את השאלות האלה ואחרות אל הקהילה עצמה, עבדנו עם 50 אנשים בעלי מוגבלויות ממגוון גילאים, רקעים, מקומות בעולם וסוגי מוגבלויות, כשהמטרה היא לתת מקום לקול שלהם שהושתק וזכה להתעלמות במשך כל כך הרבה זמן.
"אבל מעל הכל, תיקפנו את העובדה שאנשים בעלי מוגבלויות, בדיוק כמו אנשים ללא מוגבלות, הם יצורים מיניים שמגיעה להם אהבה, חיבה, רומנטיקה וחיי מיניות מספקים. אני יכול לומר שזה היה חתיכת מסע עבורי", מסכם גורזה. "הספר גרם לי לבחון מחדש את מערכת היחסים שלי עם מיניות, ומה שאני הכי מתרגש ממנו הוא שאנשים בעלי מוגבלויות יוכלו לקרוא אותו ולראות את הגרסה של עצמם משתקפת מתוכו. כשאני התבגרתי, יכולתי רק לייחל לדבר כזה, ועכשיו אני כל כך גאה שזה קיים".
אתם חושבים שנכות יכולה לאפשר גישה יותר יצירתית למיניות?
"אני בהחלט מרגיש שמוגבלות היא הזמנה להיות יצירתי בסקס. למעשה, לבעלי נכויות רבים אין ברירה אלא להיות יצירתיים. סקס עם אדם בעל מוגבלות יכול לערב רתמות, כיסא גלגלים או הליכון. הוא יכול ליצור צרכים שונים של מגע או שיחה. זה יוצר מצב בו התקשורת בין הפרטנרים טובה וחזקה יותר, כי אתה חייב לתקשר את הצרכים שלך. מדובר בסקס מעולה כי הוא לא דומה לשום דבר שעשיתם עד כה".
