השבוע עשיתי טעות ונדלקתי על ילד. לא ילד-ילד, הסטיות שלי תמיד היו חוקיות לגמרי. אני מתכוונת לבחור בשנות העשרים לחייו, שצעיר ממני בעשור. לזכותי יאמר שאני לא שופטת את הסטוצים שלי לפי האופי והתכונות אישיות, אלא לפי המראה החיצוני שלהם בלבד, וייאמר לזכותו שהוא גבוה, שחום וחתיך לא נורמלי. וכמובן שהוא גם אידיוט גמור. נו, מה כבר אפשר לצפות מילד?
כבר מההתחלה היה ברור שיש בינינו הבדל אישיותי גדול, ואפילו לא ניהלנו אי אילו שיחות מעמיקות על משמעות החיים. התוכנית הייתה לפתוח בפלירטוט תמים שיוביל לסקסטינג, שיוביל, בתקווה, לסקס חסר משמעות.
זה המקום לציין שאני טיפוס די צ'יל וזורם, ואינני נמנית עם קפוצות הישבן שמחפשות סיבות לריב. אני פשוט אישה מינית שאוהבת סקס ויודעת מה היא רוצה. ובמילים פחות מכובסות: אני אוהבת לזיין גברים יפים, ומדובר פה בבחור גבוה ויפה עד כאב.
יש משהו בגברים גבוהים שפשוט לא ניתן להסביר במילים. זאת העדפה לא הוגנת בעליל לתכונה שאינה ניתנת לשליטה ולא מעידה דבר על האדם הנושא אותה, ועדיין - היא שם. זה כאילו שמשיכה לגבוהים חקוקה לנו ב-DNA מאיזושהי סיבה קדומה. אולי גברים גבוהים צדו ממותות יותר בהצלחה? קטפו פירות מעצים גבוהים יותר? מי יודעת.
בכל מקרה, את הדייט הראשון שלנו אני יזמתי. אני לא אוהבת לרקוד יותר מדי סביב הנושא, אז שלחתי לו הודעה ושאלתי בצורה הכי ישירה שיש אם הוא מעוניין להיפגש איתי לבירה. יכולתי כמעט לשמוע אותו מרים גבה מן העבר השני, אבל הוא ענה לי, "בכיף". יופי, הבחור זורם. או מבולבל. בכל מקרה, הצעד הראשון הוכתר בהצלחה. או לפחות כך חשבתי.
הילד ואני
ביום של הדייט שלנו לא יכולתי להתרכז בשום דבר מרוב התרגשות. השעות נקפו באיטיות, ועם כל שעה שחלפה, גברו הפרפרים שבבטן ונמוך ממנה. רק המחשבה עליו יושב לידי, האינטימיות של גבר ואישה שיושבים בבר חשוך, בלי שום דאגה בעולם, בלי שום מחשבה מיותרת מלבד הכאן והעכשיו, תאוות הבשרים וסיפוק היצרים. הולך להיות לנו ערב נפלא, כך חשבתי. אך כמובן שטעיתי.
"בזמן הקצר שחלף בין ההודעה שלי ועד לפגישה שלנו, הוא הספיק לרוץ לספר לחבר'ה שמכרה זקנה ונשואה שלו הזמינה אותו לבירה. אני יכולה ממש לשמוע אותו אצלי בראש: 'כוסית, בטח כוסית, אבל בת איזה 40 ומשהו'"
כבר בדרך לבר בו קבענו, החל הטלפון שלי לצלצל. על הקו: חברה משותפת של שנינו. אני עונה בהיסוס, והיא יורה, "לא הבנתי, את נפגשת איתו לבירה?". עכשיו, אתם צריכים להבין שאותה בחורה יודעת על אורח החיים שלי ושל בעלי, ומדי פעם גם מקבלת עדכונים על הרפתקאות מיניות וגברים מזדמנים. במילים אחרות, כשהיא שאלה את השאלה הזאת, היא ידעה היטב את התשובה, ואני ידעתי שהיא יודעת, וגם ידעתי שהילד המטומטם לא חשב לסתום קצת את הפה ולשמור על דיסקרטיות.
בזמן הקצר שחלף בין ההודעה שלי ועד לפגישה שלנו, הוא הספיק לרוץ לספר לחבר'ה שמכרה זקנה ונשואה שלו הזמינה אותו לבירה. אני יכולה ממש לשמוע אותו אצלי בראש: "כוסית, בטח כוסית, אבל בת איזה 40 ומשהו" (אני לא בת 40, אגב).
"כן, אחי, אני לא יודע, זה מוזר לאללה. היא נשואה אבל וואלה, לא אכפת לי להרים אותה". כן, בדיוק כך אני מדמיינת שזה התנהל. לכן התחושה הראשונה שחשתי כשראיתי אותו, תמיר וחתיך, ממתין לי מחייך מעבר לכביש, הייתה כעס.
ניסיתי בכל כוחי לבלוע את הזעם כדי לא להרוס את הערב, מזכירה לעצמי שאני פה רק למטרה אחת, ולאחר שאקבל את מבוקשי לא אצטרך יותר לדבר עם הילד הזה לעולם. תאמינו לי, ככל שהוא דיבר יותר, כך כבר רציתי להגיע לנקודה שבה אני לא צריכה להקשיב לו. הוא ישב שם ערב שלם וליהג על דברים שגם אני פעם ליהגתי, עד שהתבגרתי.
הוא לא רוצה מחויבות, הוא לא רוצה ילדים, הוא לא מבין את העולם והעולם לא מבין אותו. הוא סוכן חופשי, נשמה שלא ניתן לכלוא, אזרח של העולם וכל הבלה-בלה-בלה. ישבתי שם והקשבתי בעניין, מורידה עוד ועוד אלכוהול על מנת שנוכחותו של פתית השלג הייחודי הזה תהיה נסבלת יותר, והיא אכן נהפכה לכזאת אחרי הקוקטייל השלישי בערך. זה גם הזמן שבו הוא רכן ונישק אותי. ידעתי שהוא אצלי בכיס, עד שהכול השתבש.
הדייט שלנו באותו היום הסתיים בנשיקה בלבד, וזה היה בסדר גמור מבחינתי. קודם כל, כי לא הספקתי לעשות שעווה. דבר שני, כי החלק הכי מעניין הוא המרדף, ואיפשהו בפנים היה לי ברור שספציפית הבחור הזה הוא זיון חד-פעמי. אז אלא אם הזין שלו עשוי מזהב משובץ ביהלומים, אין סיכוי שאני אסבול שוב את פטפטת הנעורים הזאת.
"די מהר הבנתי שזה לא יהיה כיבוש קל כפי שחשבתי. לא כי הוא לא בעניין, אלא כי הוא סתום רציני. הבדיחות שלי נתקלו בקיר אטום, הפלירטוטים לא זרמו, את הרמיזות הייתי צריכה להסביר"
מה שלא עלה בדעתי זה שבפגישה פנים אל פנים עוד אפשר להחליק את חוסר ההתאמה המשווע הזה, אך בהודעות הוא פשוט ילד בלתי נסבל. ואכן, לאחר אותו היום החל שלב הסקסטינג, אבל הוא היה הרבה פחות סקסי ממה שאתם חושבים.
די מהר הבנתי שזה לא יהיה כיבוש קל כפי שחשבתי. לא כי הוא לא בעניין, אלא כי הוא סתום רציני. הבדיחות שלי נתקלו בקיר אטום, הפלירטוטים לא זרמו, את הרמיזות הייתי צריכה להסביר. אז שינסתי שדיים ושלחתי תמונות. הוא שלח בחזרה דיק-פיקס ואפילו דיק-גיף (לא ידעתי שזה אפשרי!), וכך תקשרנו לנו ללא מילים.
בכל פעם כשניסינו גם קצת להתכתב, זה הפך ליותר ויותר גרוע. וכדי שלא תחשבו שאני סתם מגזימה, אתן לכם דוגמה: "בת כמה את בעצם?", הוא שאל יום אחד. עניתי. "אה, וואו", הוא הגיב. "את יותר צעירה ממה שחשבתי. אז אני אפילו לא משבר גיל ה-40 שלך". כשהתעצבנתי, הוא כתב לי, "טוב, תנשמי, עברנו הלאה", וביקש שאכתוב לו על מה אני מפנטזת.
ובכן, הפנטזיה שלי באותו הרגע הייתה כזאת: הוא יושב על הכיסא, בלי חולצה. אני ניגשת אליו, מעבירה את ידיי על החזה השרירי שלו. אחר כך אני הולכת מאחוריו, מתכופפת, מניחה את שתי ידיי על כתפיו, שפתיי נוגעות באוזנו, ואני לוחשת לו, "אמא שלך משבר גיל 40 יא חתיכת ילד קקה", בעודי חונקת אותו למוות במו ידיי.
אבל לא כתבתי לו את הפנטזיה הזאת כי לא רציתי לזרוק לפח את הזמן, הטרחה והסבל שהשקעתי בסטוץ הזה. מבחינתי, זה כבר הפך לעניין עקרוני. אני אזיין את הבחור הזה על אפו ועל חמתו ועל עוד כמה חלקים ממנו, ואז אני אזרוק אותו.
בפעם אחרת, הוא שאל אותי "מה עושה לי את זה", אז כתבתי לו. לא משהו שאני יכולה להעלות פה על הכתב כי בכל זאת, מדובר באתר נגיש לילדים ובכותבת טורים סוטה במיוחד, אבל להזכירכם, כל סטיותיי חוקיות לחלוטין ואינן פוגעות באיש. אתם רוצים לנחש מה הייתה תגובתו הבוגרת? "וואו, נראה לי שאת צריכה לראות פסיכיאטר לגבי זה".
עם כל מילה שיצאה ממקלדתו של הילד, הליבידו שלי איבד יותר ויותר מכוחו. הזקפה הנשית שלי נחלשה. הדם זרם הרחק, הרחק מהאזור הרצוי. כמעט נמלט מהמקום. מי יכול להאשים אותו?
כשהגיעו מים עד נפש, החלטתי שדיברנו מספיק ושהגיע הזמן לקחת יוזמה ולקדם את העניינים על מנת שלא איאלץ לתקשר יותר עם האיש הזה. אחרי שתיאר לי איך הוא יפרק אותי על האי במטבח ועד כמה הוא חזק, נמרץ ואגרסיבי, כתבתי לו, "נשמע טוב, רוצה לבוא היום?".
שתיקה.
שתיקה.
שתיקה.
שתיקה.
יכולתי להרגיש את אגלי הזיעה זורמים לו במורד הגב. "אני אבדוק לגבי היום", הוא שיקר ואני הבנתי. הוא ילד של דיבורים. ילד של טררם. הוא לא מכיר, לא יודע, לא נתקל באישה אמיתית, בוגרת, מנוסה. אישה שרק רוצה סקס, בלי כל המסביב. בלי לחפור ולהעמיד פנים, בלי רגשות. רק תאוות בשרים ותו לא.
נזכרתי בקומיקאית מצוינת שראיתי פעם בניו יורק, בקומדי סלר, אשר במהלך ההופעה שלה אמרה שלמרות שהיא גרה לבד, היא לא מפחדת. יש לה תוכנית. אם יבוא מישהו לאנוס אותה, היא פשוט תחבק אותו חזק-חזק ותלחש לו באוזן, "אני אוהבת אותך ואני רוצה לשאת את התינוק שלך", והוא כבר יברח בעצמו (זה היה מצחיק יותר כשהיא סיפרה את זה, כן?).
כשנזכרתי בה, הבנתי שהטווס הזה, שאני מכלה את זמני לריק בדיבורים איתו? הוא מת מפחד! יש לו חרדת ביצוע! הוא מעדיף את הסטוצים שלו עם בחורות צעירות יותר, אולי כאלה שאין להן הרבה למה להשוות. אולי כאלה שלא יודעות מה הן רוצות ומה הן אוהבות. כאלה שלא חייבות לגמור, רק לשכב שם בזמן שהוא עושה את שלו.
בהמשך היום, כשהגיעה ההודעה שלו, "הפעם לא מתאים, נדחה לפעם אחרת?", אפילו לא הייתי מופתעת, רק מבואסת. הצעירים של היום. הם לא יודעים מה טוב בשבילם.
