הידיעה על מותה של ד"ר רות וסטהיימר, הסקסולוגית המפורסמת בעולם, שהלכה אתמול (שישי) לעולמה בגיל 96, בביתה במנהטן שבניו יורק, הותירה את קהילת הטיפול המיני של ישראל באבל כבד. וסטהיימר, יהודייה אמריקנית, נחשבת לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בתחום הטיפול המיני והסקסולוגיה.
"אני נפרדת בצער רב ממורתי הראשונה והמנטורית המיוחדת, שהייתה מגיעה מארצות הברית לישראל, עם המבטא היקי שלה, הכבד, והייתה מדברת מילים כמו 'אוננות', 'יחסי מין', 'מין אוראלי' ו'תגידי לו' ו'תגיד לה', והיא הייתה מגיעה בשמחה ומעבירה פה קורסים מדי קיץ", אומרת גילה ברונר, מהסקסולוגיות הראשונות בישראל, ומטפלת מינית בכירה במרפאת יסמין לטיפול מיני, המרכז הרפואי איכילוב.
"ד"ר רות הייתה אחד המקורות הראשונים שלמדנו מהם טיפול מיני וחינוך מיני, שהם הולכים ביחד. אישה מצחיקה שבתחילת דרכה הייתה דלה בכסף, אחד המקורות הראשונים שלה לפרנסה היה לבוא לארץ ולהרצות כאן. כשהיא הגיעה לארצות הברית, הזמינו אותה לתוכנית רדיו של שעת לילה מאוחרת, תוכנית שבה עונים על שאלות ותשובות, והיא - עם הקול המיוחד שלה ועם הפתיחות המיוחדת שלה מיד קנתה את המאזינים ומיד קיבלה תוכנית משלה. שנה אחרי זה, כשהיא הגיעה שוב לארץ, היא סיפרה לי עד כמה היא מאושרת.
"רות, כמה שהיא הייתה קטנה, היא הייתה גדולה. היא סיפרה לי שנורא קשה לה להשיג נעליים, היא הייתה מידה 34. היא רצתה נעליים אלגנטיות, אבל במידה שלה היו רק נעלי לקה עם סרט פפיון של ילדות. כשהיא רצתה לקנות בגדים, היא הייתה רזונת וקטנה, אז היו מציעים לה בגדים עם סרטים של ילדות, וכשהיא קיבלה מעמד, שכמובן שיפר את מעמדה הכלכלי, היא אמרה לי, 'סוף-סוף אני יכולה להשיג בגדים בדיוק כמו שאני רוצה'.
"ד"ר רות לא הפסיקה לעבוד. גם בשנים האחרונות היא הייתה מעורבת בפרויקטים משמעותיים מאוד, כולל פרויקטים באפריקה למניעת מחלות מין. דמות מקסימה, פשוט השראה לאיך אפשר לקחת אידיאל חשוב כמו קידום בריאות מינית, שהוא חלק בלתי נפרד מאיכות חיים, ופשוט להפוך אותו למסע עולמי. אני מחבקת אותה באשר היא, יהי זכרה ברוך".
"ד"ר רות נולדה בבית חרדי שמרני, והתגלגלה לארץ לאחר שהוריה נרצחו בשואה. היא סיימה לימודי פסיכולוגיה ודוקטורט בחינוך, לפני שהחלה התמחות בטיפול מיני אצל ד"ר הלן זינגר-קפלן, שהיא סיפור בפני עצמה", אומר פרופסור רפי חרותי, רופא מומחה ברפואת שיקום ומטפל מיני מוסמך. "לד"ר רות וסטהיימר היתה תרומה משמעותית ביותר בהעלאת המודעות לתחום המיניות בארצות הברית ובעולם. היא ממש הביאה את השיח על מיניות לקדמת הבמה, באמצעות תוכנית הרדיו והפינה הטלוויזיונית שהיו לה, שהיו מאוד פופולריות בשנות ה-80.
"היא נרמלה נושאים רבים שנחשבו עד אז לטאבו ולא דוברו במדיה לפניה. הודות לד"ר רות התחילו לדבר בפריים-טיים על הומואים, שפיכה מהירה, כאבים בחדירה, קשיים בהגעה לאורגזמה ועוד ועוד נושאים, שאמריקה הפוריטנית העדיפה להצניע. היה לי הכבוד להיות שותף עמה בפרק בספר ברפואת שיקום, אשר כדרכה הנגיש את הנושא במטרה לסייע לרופאי שיקום לשוחח על כך מול מטופלים. היא בהחלט הייתה פורצת דרך".
גילה ברונר: "ד"ר רות לא הפסיקה לעבוד. גם בשנים האחרונות היא הייתה מעורבת בפרויקטים משמעותיים מאוד, כולל פרויקטים באפריקה למניעת מחלות מין"
"ד"ר רות עשתה מהפכה בדרכה בכך שדיברה בדרך הטבעית ביותר, כמו שמדברים על אוכל, על מיניות, הנאה מינית ותפקוד מיני, ובכך תרמה המון לתקשורת המינית בין בני זוג ובקהילה", אומרת המטפלת המינית הוותיקה, מרים ברנר. "ד"ר רות התראיינה בגילאי שישים פלוס, שבעים פלוס, שמונים פלוס ותשעים פלוס – ובכך נתנה דוגמה נפלאה ושוברת מוסכמות בנושא פתיחות מינית ותקשורת מינית מפורשת, ישירה ועניינית, שהיא מרכזית וחשובה עבור כל אדם וכל זוג בכל הגילאים".
פרופ' חרותי: "הודות לד"ר רות התחילו לדבר בפריים-טיים על הומואים, שפיכה מהירה, כאבים בחדירה, קשיים בהגעה לאורגזמה ועוד ועוד נושאים, שאמריקה הפוריטנית העדיפה להצניע"
"רות וסטהיימר הייתה מטפלת מינית שנונה וחדה, שדיברה עם המון הומור וקריצה", אומרת לי ראובני, מטפלת מינית מוסמכת. "הקסם והייחודיות שלה היו ביכולת שלה להנגיש תכנים מיניים שעוסקים בעונג של שני המינים, בישירות ובאותנטיות, כאילו שהיא נותנת מתכונים לעוגה. היא היתה כל כך נטולת יומרות וכל כך ישירה בעיסוק שלה במיניות, עד שהיא ממש נתנה את הרושם שמיניות היא דבר טבעי, כמו לחם ומים. היה בזה משהו מאוד מנרמל ומאוד חדשני.
"צריך לזכור שהיא עלתה לכותרות בשנות השמונים, שהייתה בהם הרבה רגרסיה שמרנית עם העלייה במחלות המין, התפרצות האיידס והבחירות של רייגן לשלטון, שהיה רפובליקן מאוד שמרן, ולמרות זאת היא עדיין התעקשה לדבר על עונג מיני, ולהנגיש את זה לזוגות באופן נינוח ומאפשר.
"אני זוכרת שבאחת ההרצאות שלה היא דיברה על החשיבות של שמירה על להבה מינית אחרי לידה, והציעה לזוגות לכוון שעון באמצע הלילה, לעשות סקס ולחזור לישון, רק כדי לשמר את הגחלת. אני לא יודעת אם הייתי ממליצה לזוגות לנהוג כך היום, אבל בהחלט יש בעמדה הזו חדשנות, שלוקחת בחשבון את חשיבות הסקס לחיי הזוג בכל שלב במהלך החיים".
"ד"ר רות הייתה אישה אגדית. מעבר לכך שהיא הביאה את נושא המיניות והעונג לתוך השיח היום-יומי, בטבעיות, בחוכמה ובחוש הומור, היא גם הייתה דוגמה יוצאת דופן לחוסן ולגדילה מתוך אובדן וכאב. לנצח היא תהיה בליבנו", אומרת ד"ר מיכל לוריא, רופאת נשים, מטפלת מינית, ויו"ר איט"ם, האגודה הישראלית לטיפול מיני. "אחד הדברים המרכזיים שאפשר היה ללמוד ממנה הוא הדגש שנתנה לחשיבות החינוך המיני, ולנושא התקשרות הפתוחה והכנה בין בני זוג, ומעבר לכל הדוגמה האישית. לאורך כל חייה, היא המשיכה להיות פעילה, ולא הפסיקה לקדם את ערכיה ואת תשוקותיה".
לי ראובני: "הקסם והייחודיות שלה היו ביכולת שלה להנגיש תכנים מיניים בישירות ובאותנטיות, כאילו שהיא נותנת מתכונים לעוגה. היא ממש נתנה את הרושם שמיניות היא דבר טבעי, כמו לחם ומים"
"כשנושא הסקסולוגיה התחיל להתפתח בארץ, ד"ר רות הייתה הסמל של העולם הזה", אומר הגינקולוג והסקסולוג, ד"ר יורם לוטן. "עד שהיא הגיעה, הנושא הזה היה עדיין בשושו. לא עשו תוכניות טלוויזיה, לא ראיינו אנשים, הכול היה מסתורי. היא הראשונה שהוציאה את זה החוצה. בכל מקום שבו היא הופיעה, היא תמיד דיברה והסבירה כמה חשוב זה שהידע יגיע לכולם, ודור שלם של סקסולוגים גדל על המסרים שהיא העבירה".
3 צפייה בגלריה
הסקסולוגית ד''ר רות וסטהיימר. נשארה רלוונטית עד יומה האחרון
(צילום: Jordan Strauss/Invision/AP )
"ד"ר רות נשארה רלוונטית גם כשהגיעה לגיל 90. היא כל הזמן המשיכה ליצור ולהתראיין ולהיות מלאת התלהבות כלפי העבודה שלה", אומרת המטפלת המינית המוסמכת וחוקרת המיניות, שולמית שפרבר. "הייתה בה חיוניות באמת מדהימה ומעוררת השראה. ממש בפסח האחרון הייתי בניו יורק ורציתי לפגוש אותה, אבל היא לא יכלה כי היא כבר עברה שבץ, אבל היא שלחה לי מסר וזה היה כל כך יפה ולבבי. בעיניי, הרלוונטיות שלה עד גיל כל כך מבוגר זה משהו נדיר שלא רואים הרבה. היא יצרה מהפכה. גם בדיבור החופשי שלה על מיניות, בזמנים שבהם זה לא היה מקובל, וגם בחייה האישיים. רות הייתה נשואה שלוש פעמים. היא בעצם הייתה גרושה פעמיים, וסיפרה שהזוגיות האחרונה שלה הייתה הזוגיות הכי משמעותית. הילדים שלה מאוד מחוברים ליהדות ולישראל".
"יש שני דברים שמאוד מעוררי השראה בד"ר רות, שהופכים את סיפור המוות שלה לעצוב", אומרת המטפלת המינית המוסמכת, ד"ר דניאלה מזור. "הראשון זה ההיסטוריה האישית שלה, סיפור החיים הלא קל שהיה לה כמי שהוריה היו בשואה. הרבה פעמים אני כמטפלת עם סיפור חיים לא פשוט בעצמי, אוהבת את סיפורי החיים של האנשים שאני מעריצה ולומדת מהם. הדבר השני שמעורר בה השראה הוא התשוקה העצומה שהייתה לה. את רואה אישה קטנטונת ומבוגרת, עם כל כך הרבה תשוקה ואמונה במה שהיא עושה, שלרגע לא הפסיקה. ד"ר רות פיזרה מהאנרגיה ומהאור שלה בכל העולם, והשפיעה על כל כך הרבה אנשים, ואני מאחלת לכולנו לא לאבד אף פעם את התשוקה לעשייה".
