"אל תטרחי בשבילי, אני לא נשאר לארוחת בוקר. קפה מספיק לי", רוני אמר וליבי נחמץ. בילינו לילה מדהים יחד, הגוף שלי בער והסימנים האדומים עליו יישארו לעוד כמה ימים נוספים עד שיחליפו צבעים.
זה שבת בבוקר, ולהתפנק יחד בבית אחרי ליל תענוגות זה אחד הדברים האהובים עליי. גם היה לנו נעים ורציתי עוד מזה, לגיטימי.
"אתה בטוח שאתה לא רעב אחרי כל הפעילות שהייתה כאן הלילה?", שאלתי בעודי מרתיחה חלב.
"מאה אחוז, אני לא נשאר אף פעם לארוחת בוקר".
"אוקיי, אתה יודע הכי טוב", הגשתי לנו את הקפה והתיישבתי לצידו.
"אני יודע מה עובר בראש היפה שלך אבל זה לא ככה. תביני, לא מתאים לי לפתח רגשות כרגע, אני לא בנוי לזה".
"אתה יודע שאתה נשמע כמו חתיכת דוש שאני צריכה להעיף עכשיו לקיבינימט וחבל, כי אני ממש מחבבת אותך, אבל זה באמת מיותר מה שאמרת עכשיו".
סיימנו את הקפה, הוא קם וליוויתי אותו לכיוון הדלת. הוא הדביק אותי לקיר בעוצמה, ליקק את אוזני ולחש, "יהיה לנו עוד הרבה כיף ביחד. לא שבעתי ממך. עכשיו תלכי ותשחקי עם פינקי". לעזאזל איתך, ברור שאני אשחק עכשיו עם הוויברטור שלי.
כשסיימתי לספק את עצמי הבחנתי בחגורה שלו זרוקה על הרצפה. תהיתי אם הוא באמת שכח אותה או שהוא עשה את זה בכוונה כדי שתהיה לו סיבה לחזור. צלצול הטלפון ניער אותי ממחשבותיי. הנה, הוא בדיוק נזכר בחגורה, חשבתי, אבל זאת הייתה אדל. "איך היה אתמול? אני סקרנית בטירוף!", היא צעקה לי באוזן. "ממממ... מעניין?" אמרתי וצחקקתי. "בואי אליי ואספר לך". שעה אחרי זה היא באה, אבל לא סיפרתי לה על החגורה.
שבוע עבר ולא שמעתי ממנו. גם אני לא ניסיתי ליצור איתו קשר. בינתיים קבעתי עם איציק לארוחת ערב במסעדה על החוף. אחרי כמה חודשים שהוא חרש את ספרד ולמד פלמנקו הוא חזר ארצה, ויש לנו הרבה על מה להתעדכן. גם הגעגועים רבים. אני אוהבת גברים שסוגדים לגוף האישה ואיציק הוא אחד מהם. רק המחשבה על מפגש איתו מעוררת בי את כל החושים.
רגע לפני היציאה צלצל הטלפון. זאת הייתה אדל. "רוני צלצל וביקש ממני לשאול אם הוא שכח אצלך אולי במקרה את החגורה שלו?", היא שאלה וזה מעט הביך אותי. "כן, הוא שכח אותה", אמרתי במבוכה. "לא סיפרת לי שום דבר על חגורה", היא אמרה והסמקתי. "הוא לבש ג'ינס עם חגורה וכשהוא התפשט הוא זרק אותה על הרצפה ושכח אותה כאן", עניתי בהיתממות. "את לא מספרת לי הכול. אני שומעת בקול שלך שאת לא ישרה איתי. רגע, הוא הכאיב לך? פגע בך? אני אפרק אותו", היא אמרה בדאגה.
"לא, הכול בסדר אהובה שלי, באמת".
"אני לא מאמינה לך! בכל אופן, אני בדרך אלייך לקחת את החגורה כי אנחנו נפגשים היום".
"לא ממוש, אני יוצאת לארוחת ערב עם איציק, זוכרת אותו? בכל אופן, אני אקח אותה איתי בתיק, ומקסימום ניפגש בדרך כי הוא אוסף אותי עכשיו".
איציק רצה לעשות טיול על החוף לפני האוכל. תוך כדי הליכה לכיוון שובר הגלים שיתפתי אותו במה שקרה לי עם רוני, כולל החגורה, והוא היה המום. "האמת שזה מדליק, אבל אני לא הייתי מעז להכאיב לך".
הוא לקח את ידי, נשק לה בעדינות והוביל אותי לשבת איתו על ספסל. ריח הים ורחש הגלים הרגיעו את שנינו. "אני כבר שבוע פה מאז שחזרתי מספרד ואיתך יותר מכולם אני מרגיש בבית. אבל זה לא המקום שלי, אני חייב לעוף מפה. המדינה הזו מלחיצה אותי", אמר והניח את ראשו על כתפי. דמעה זלגה מעיניי. הבנתי אותו.
"נראה לי שאנחנו צריכים לעשות צ'ייסר ולרדת על איזה מגש מטוגנים. בוא נלך לאכול", הצעתי והלכנו לכיוון המסעדה. כשנכנסנו שמעתי קול מוכר קורא בשמי וראיתי את אדל ובעלה יושבים עם זוג נוסף. כשהתקרבתי לכיוונם הבנתי שמי שיושב מולם זה רוני ולצידו יושבת מישהי שלא הכרתי.
רגע, הם בדאבל דייט? לא הבנתי. איציק מיד הבין את הסיטואציה. הוא אחז במותניי, הצמיד אותי אליו ברכושנות ולחש באוזני, "זה הוא שצריך להיות נבוך, לא את. תני לו את החגורה שלו עכשיו מול כולם. זה בטוח יהיה מעניין".
"אהלן", קראתי ליושבי השולחן ואדל זינקה לחבק אותי. "הבאת את החגורה?" היא לחשה באוזני, "כן, היא בתיק". גם בעלה קם לחבק אותי ורוני כמו אחרון הקשישים לחץ את ידי. מה לעזאזל?
"תכירו, זה איציק, חבר טוב שלי", אמרתי והכרתי לו את יושבי השולחן מלבד הבחורה שישבה ליד רוני. רוני אמר, "תכירו, זאת החברה שלי, מגי". חברה שלו?! עכשיו אני באמת מבולבלת. עוד נותרו לי סימנים בגוף משבוע שעבר. האם הוא פירק אותי בזמן שהחברה שלו מחכה לו בבית? אולי כדאי שבאמת אביא לה עכשיו את החגורה, נראה שהיא תצטרך אותה, חשבתי לעצמי.
"קחי מגי, נראה לי שתצטרכי את זה". הגשתי לה את השקית והיא לא הבינה מה יש בתוכה. היא פתחה את השקית והביטה לתוכה, וזה היה הסימן שלנו להתנדף. ניגשנו לבר ובזמן שקיבלנו את קערת הצ'יפס והבירות שלנו, העניינים בשולחן שלהם התחילו להתחמם וכעבור כמה דקות הם קמו והלכו. כשיצאנו מהמסעדה חשכו עיניי. ארבעתם עמדו בחניה ליד הרכב של רוני, מגי צרחה על רוני ודחפה אותו, אדל ניסתה להרגיע אותה ובעלה עמד בצד והתפקע מצחוק.
בדיוק כשהתכוונתי לומר לאיציק שניכנס בחזרה פנימה, מגי ראתה שיצאנו החוצה וצרחה חזק יותר: "אנחנו בבית באמצע סשן, אני מבקשת ממך להצליף בי עם החגורה כמו שאני אוהבת והחגורה בכלל נמצאת אצל הזונה הזאת? אתה לא מתבייש?! לא באתי איתך לחתונה אז חיפשת לאן להכניס את השמוק שלך?".
אני בהלם, לא ידעתי בכלל שיש לו חברה. "בואי, ניכנס פנימה, את לא צריכה להיות חלק מהטירוף הזה", איציק אמר והלכנו לשירותים. מסתבר שיש יציאה צדדית מהמסעדה, אז יצאנו משם בתקווה שהם לא יראו אותנו. נכנסנו מהר לאוטו ונסענו משם מבלי להסתכל לכיוונם.
כשנכנסנו למעלית איציק הדביק אותי לדופן המעלית ונישק אותי. "אירועי הערב עוררו בי רצון עז להצליף בך", הוא אמר בציניות וכמובן שבפתחה של המעלית עמדה השכנה הנודניקית שלי. נכנסנו הביתה ושחררתי מעצמי כזאת אנחת רווחה שהערב האיום הזה סוף-סוף הסתיים.
"תה חם ועוגיות?", שאלתי את איציק. "רצוי". בעודי ממלאת מים בקומקום נשמעו דפיקות וצעקות היסטריות בדלת הכניסה. "תפתחי את הדלת יא חתיכת זונה", אני שומעת מבחוץ. מגי? מה היא עושה פה ואיך היא גילתה איפה אני גרה? פתחתי במהירות את הדלת. בכל זאת, כבר אחרי חצות וריחמתי על השכנים. היא נכנסה פנימה כמו רוח סערה והמשיכה לצעוק. באיזשהו שלב קצת חששתי שהיא תרים עליי את היד ושמחתי שאיציק נמצא איתי. אם הוא לא היה פה, הייתי מזמינה משטרה.
"אני רוצה הסברים, למה לעזאזל את נוגעת בגבר שלי?"
"קודם כל, אל תרימי עליי את הקול, ודבר שני, מי שחייב לך הסברים הוא רוני ולא אני", אמרתי ובדיוק באותו הרגע נשמעו דפיקות חזקות בדלת. רוני? מה קורה פה?
"מגי מה את עושה? תעזבי אותה בשקט, זאת לא אשמתה!", הוא ניסה להרגיע אותה. כשהיא נרגעה ניגשתי אליה ואמרתי לה בכנות, "אני ורוני הכרנו הרבה לפני החתונה. רוני ואדל לא הזכירו אותך ולא ידעתי על קיומך. אחרי החתונה היה לנו סטוץ. אין כאן רגשות או קשר, ואין לי שום כוונה לקחת את הגבר שלך. לגבי יתר ההסברים, כדאי שתלכו הביתה ותיישבו את העניינים ביניכם, זה לא קשור אליי".
נבוכה, מגי יצאה מביתי בלי לומר מילה, רוני התנצל ויצא מיד אחריה. סגרתי את הדלת, נעלתי אותה וראיתי את איציק בצד מחכה לי עם שתי כוסות תה וצלחת עוגיות חמאה שהכנתי בצהריים.
"אחרי הערב הזה מגיע לך פינוק כהוגן", הוא אמר והוביל אותי לחדר. מבלי להתמהמה, הוא הפשיט אותי ונישק אותי בכל סנטימטר בגופי. הוא פינק, סגד ועינג אותי כמו שרק הוא יודע. כשהוא חדר אליי הוא נאנח בהנאה ואמר, "כמה טוב לחזור הביתה".
