חרף הקלישאה, הדרך הטובה ביותר להסביר איך הרגיש הביקור הראשון שלי בליין מסיבות הפטיש במועדון ה"טאבו" בתל אביב, היא באמצעות דימויים. כי להתהלך במסיבה שבה הכול לכאורה מותר, הרגיש לי כמו לקנות בסופרמרקט חרדי, כשהמצרכים מגיעים באריזות גדולות מדי. זה אולי אפקטיבי, אבל גם חזירי למדי. או כמו לאכול ארוחת בוקר באמריקה - המנות ענקיות ותקבלי כל מה שתרצי, אבל על חשבון הטעם המעודן. רגע, יש לי עוד דימוי. אחרון, מבטיחה: זה הרגיש כמו לצפות בסרטון בפורנהאב - אבל מהאמצע, כשהם כבר עמוק בתוך הזיון. עולם של פורנוגרפיה בלי טיפה אחת של ארוטיקה.
דיסקליימר: אני לא תושבת קבועה במסיבות פטיש, ואת מספר הפעמים שביקרתי בכאלה אפשר לספור על כמות האצבעות שלגיטימי להכניס לכל מיני איברים. אבל אני אדם בעל סקרנות ורעב מיני בריא. את הסקרנות אולי השבעתי, אבל אחרי הביקור הזחל נשאר רעב והנפש נמלאה בעצבות.
ישבן, אישה ומכות כואבות בהסכמה
למועדון ה"טאבו" הגענו בזוג, כמו שמחייבת ההזמנה. הוא בשחור, אני במחוך, אזרחים ממושמעים במדינת הקינק החדשה. בדרך כלל, מזדחלת בי התרגשות בקצות האצבעות כשאני נכנסת להלבשה תחתונה סקסית, אבל הידיעה שכולם מסביבי הולכים ללבוש את אותו הדבר, הנמיכה את הלהבות הפנימיות.
זה הרגיש כמו לצפות בסרטון בפורנהאב - אבל מהאמצע, כשהם כבר עמוק בתוך הזיון. עולם של פורנוגרפיה בלי טיפה אחת של ארוטיקה
נכנסנו לתוך רחבה חשוכה, עם מוזיקה בינונית למדי ואנשים לא-צעירים וגם לא מושכים באופן מיוחד. סקירה איטית ומדוקדקת של כל הגברים והנשים במועדון העלתה רק זוג אחד שהייתי מוכנה לקחת לאחד החדרים האחוריים, או לפחות למצעים הנקיים שלי, כי אלוהים שיעזור אני לא נוגעת פה בכלום.
אחרי מספר שירים שנשמעו כמו גרסת מסיבה לשיר של דפש מוד, התחיל המופע הראשון. בחור בארשת פנים רצינית מדי נזף במנקה "שלא ניקתה מספיק טוב" – והעניש אותה על כך בספאנקים. שניהם נראו כאילו שהם מגלמים את תפקיד חייהם, אך עם אפס חוש הומור באוויר, תחושה שהפכה את כל הסיטואציה להרבה יותר הומוריסטית בעיניי.
המופע הסתיים ותשומת הלב עברה לשלל מופעים מאולתרים שנערכו באדיבות המבקרים במקום, שרק רצו שניראה כמה חזק הם מפליקים על ישבנים. והו, הם מפליקים חזק מאוד. משם המשכנו במדרגות לחלל שישבו בו מספר זוגות. זוג אחד שנראה שהכיר לא מזמן, זוג אחר שכלל אישה משועממת וגבר שירד לה תוך כדי שהיא נותרה משועממת, ושני זוגות שהיו עסוקים בהצלפת ישבנים רועשת.
למעשה, כל באי המועדון שמעו את עוצמת היד סוטרת על העור פעם אחר פעם, אחר פעם, אחר פעם. אחת לכמה דקות, קרן אור חדרה לחלל החשוך והמחישה את מחיר המכות על עורה של האישה, דבר שהעלה בי צמרמורת בלתי נשלטת. באהבה רבה אני מבינה שיש מי שנהנה מהדבר, אבל הפער בין האדישות שבה האישה הגיבה לקבלת המכות ובין הסימנים שהן הותירו אצלה בגוף, היה לי קשה לעיכול.
אני כן לוקחת בחשבון את האפשרות שאולי זאת אפילו לא הייתה אדישות, וכדי לספוג את ההשפלה החביבה עליה, אותה אישה נכנסה למצב מדיטטיבי כלשהו. מה שבטוח הוא שהיא לא זזה לאורך דקות ארוכות מדי של חבטות הולכות וחוזרות, לא שחררה קולות של עונג, אבל גם לא שידרה שהיא סובלת. בסוף היה כאן ישבן שבלט אחורה, אישה שנשענה על המעקה, והמון-המון מכות. איט-איז-וואט-איט-איז.
חשוב לי לציין שכן הרגשתי תחושה בטוחה במקום. בניגוד לציפיות, לא הרגשתי כמו חתיכת בשר, אבל בהחלט הרגשתי בלתי נראית. כאילו שהגעתי להסתכל על הסיטואציה, אבל אני לא חלק ממנה ואף אחד מהבליינים במקום גם לא חשב שאני חלק ממנה. אף גבר לא התחיל איתי, והליכה ברחוב בתל אביב גורמת ליותר בחורות להסתכל על הגבר שלי מאלו שחייכו אליו במסיבה עצמה. מה שבטוח הוא שבתוך כל המיניות הבוטה הזאת, הרגשתי הכי פחות מינית מאיך שהרגשתי שנים, וזה כולל ביקורים באמ-פמ בטרינינג מהוה בלי חזייה, בימים הקשים של הקורונה.
בניגוד לציפיות, לא הרגשתי כמו חתיכת בשר, אבל בהחלט הרגשתי בלתי נראית. כאילו שהגעתי להסתכל על הסיטואציה, אבל אני לא חלק ממנה ואף אחד מהבליינים במקום גם לא חשב שאני חלק ממנה
אני מבקשת לעבור לחדר אחר, ואנחנו נודדים למתחם שהכניסה אליו מוגדרת לזוגות בלבד. אם בחצי השעה הראשונה שלנו חשבנו שבסך הכול, מדובר בעוד מסיבה למבוגרים, את הסדום ועמורה האמיתיים גילינו במתחם הזוגי: בכניסה לחלל עם קירות שקופים עמדו שני גברים גדולי גוף ומזוקנים, אחד מהם עטה כפפות לייטקס. הם הזמינו נשים בלבד להיכנס לחדר, והושיבו אותן על כיסא גינקולוג. עם ויברטור מג'יק-וונד הם הגמירו אותן אחת אחרי השנייה, בו בזמן שנשים וגברים ישבו להם מחוץ לקירות השקופים, והתבוננו.
כמו בצפייה בתוכנית ריאליטי, גם כאן לא יכולנו שלא לתהות מה בתוך הסיטואציה הזאת אמיתי ומה משוחק. אחת גומרת, סוגרת רגליים, קמה והולכת, ואישה אחרת נכנסת, פותחת רגליים, גומרת, סוגרת רגליים ויוצאת. חלקן התנשקו עם המגמיר, שתיים החליטו למצוץ לו. האם הצלחנו להקים את עצמנו ולהפסיק להסתכל? לחלוטין לא. האם זאת הייתה סיטואציה מחרמנת? בחלקה. האם זה מילא לנו את הלב ואת הנפש ברגשות של מיניות מעצימה? פחות.
זוג שישב לידינו התחיל לעסוק במלאכת האוננות, וההרגשה המשונה שהרגשתי באותו הרגע הייתה שבאי המועדון עסוקים באובססיביות באורגזמה הנשית, אבל בעיקר באיך שגברים מדמיינים אותה, עם מקדשי ההשפרצה המאולתרים הללו שרודפים אחר הייצוג הכי גברי של גמירה שקיים, ודרישה או ציפייה קולקטיבית שתצרחי יותר חזק מכל הרעש שיש במועדון לילה בליל שבת.
בחור צעיר שעמד לידי בהה בזוג המאונן וסינן, "מה, זה כמו סרט פורנו", והרגשתי שהוא האיש היחיד מבין המאות שהיו שם, שניסה להקליל את האווירה. אבל כשיש לך כוס מול העיניים, קצת מוזר לנהל סמול-טוק, אז רק הנהנו בחזרה.
ההרגשה שהרגשתי באותו הרגע הייתה שבאי המועדון עסוקים באובססיביות באורגזמה הנשית, אבל בעיקר באיך שגברים מדמיינים אותה
המשכנו בסיבוב באותה קומת עינוגים, וראינו אורגיה של איברים (לא הצלחתי לספור כמה גברים, כמה נשים, ומה נכנס לאיזה חור), ועוד כמה שהחרמנות הכניעה אותם והם התחילו להתגפף בפומבי. מכולם, הם היו הכי מחרמנים בעיניי. בעיקר חיבבתי את הפרצוף המבועת של ילדון שהגיע עם אישה שבבירור יודעת מה היא רוצה, כשהיא אמרה לו שהיא רוצה להזדיין.
להגיד לכם שלא חזרנו אחר כך הביתה והיה לנו לילה מטריף שהמשיך לתוך בוקר משוגע? היה. להבטיח שאני לא יכולה לפרק את הסיטואציות האלה לזיכרונות מיניים שיעלו בי חשקים? לא מבטיחה דבר. להגיד שיעברו עוד כמה שנים טובות עד שאגיע למסיבה כזאת שוב, אם בכלל? עדיין קשה לקבוע.
ואולי, כמו בכל אירוע קהילתי, כשאת אאוטסיידרית את לעולם לא תביני את הקסם. יושבי קהילת ה-BDSM בוודאי חשו תחושות שונות לגמרי מאלו שחוויתי אני. אולי הייתי מביטה באותן עיניים גם על מפגש של ריקודי-עם בנווה מונוסון או על ערב מדיטציה בפרדס חנה, אבל המסיבה הזאת פתוחה הרבה יותר לקהל מבחוץ כמונו מאשר מסיבות אחרות מעולמות ה-BDSM, ולכן אני מרשה לעצמי להתבאס בפומבי.
למחרת, בן זוגי תהה בקול: "מה גורם לחיות להימשך אחת לשנייה, אם גם ככה הן כל הזמן ערומות?" - ובדיוק ככה זה הרגיש. תשאלו כל זוג נשוי (הייתי שם, אז תשאלו אותי), מה כל כך מסעיר במין חדש, והם יגידו לכם – המסתורין. ברגע שאובד כל שמץ של מסתורין, אובדות גם הרומנטיקה והסערה, והסקס הופך לעוד דרך להשבעת החרמנות שאינה שונה מאוננות. לקחתם את המסתורין והגשתם הכול על השולחן כמו בופה של "אכול כפי יכולתך"? שיהיה לכם בתיאבון. אני בחורה של גורמה.
