"הייתי בטוחה שלסדנת המיניות הראשונה בחיי אני אגיע הכי נבוכה שיש, אבל זה לא מה שקרה בפועל", משתפת יפעת שמש, בת 28 שגדלה בבית חרדי בבני-ברק, ויצאה בשאלה לפני כשלוש שנים. "עד לפני שנה ומשהו חשבתי בכלל שאני א-מינית. לא רציתי אף אחד. הייתי שוכבת עם גברים ואף פעם לא נהניתי, ובטח שלא הגעתי לאורגזמה.
"בעקבות הסדנה חוויתי פתאום התעוררת מינית כמו שלא הייתה לי מעולם. התחלתי לצאת עם מישהו, ובשלוש הפעמים הראשונות ששכבנו, כל פעם עצרתי אותו. בפעם הרביעית הייתי מוכנה להירגע, ולשחרר, והצלחתי אפילו לגמור! זה היה ממש כיף! אני מודה על הסדנה הזאת שעזרה לי להבין מה אני רוצה ושגם לי מגיע ליהנות מקשר אינטימי. היא ממש עוררה בי תיאבון מיני ורצון לחקור ולדעת עוד".
"בעקבות הסדנה חוויתי פתאום התעוררת מינית כמו שלא הייתה לי מעולם. התחלתי לצאת עם מישהו, ובשלוש הפעמים הראשונות ששכבנו, כל פעם עצרתי אותו. בפעם הרביעית הייתי מוכנה להירגע, ולשחרר, והצלחתי אפילו לגמור! זה היה ממש כיף"
בתקופה האחרונה יותר ויותר צעירים וצעירות יוצאים בשאלה שגדלו בבתים חרדיים, מוצאים את עצמם בסדנאות למיניות מודעת, שמטרתן להעניק להם ידע וביטחון בנושא שמרבית חייהם נחשב לטאבו. הסדנה שיפעת הלכה אליה נולדה כחלק משיתוף פעולה בין עמותת הלל למיזם Fusion.
עמותת הלל הינה עמותה המסייעת מזה 30 שנה ליוצאים בשאלה להשתלב בחברה הישראלית, דרך מלגות לימודים, קורסים וסדנאות, מפגשים, ייעוץ וליווי, עזרה בדיור ועוד. FUSION הוא מיזם שהוקם לפני שנה על ידי מעיין רוטהולץ ודניאל ברמן, ומטרתו לעזור לצעירים וצעירות בגילאי ה-30-20 ללמוד ולהתנסות באינטימיות ובמיניות בריאה ומיטיבה.
4 צפייה בגלריה
מעיין רוטהולץ ודניאל ברמן. מעבירים צעירים תהליכים משני חיים במיניות
(צילום: אנה קובובסקי)
התהליכים בסדנה הינם תהליכים קבוצתיים, המתמקדים בלמידה של הגבולות האישיים של כל אחד ואחת מהמשתתפים, דיבור על רצונות ותשוקות, ועבודה רגשית דרך כלים מעולמות המיניות המודעת, ביניהם: תנועה, נשימה, מגע, חקירה מגדרית ומודלים של תקשורת מקרבת. כשהכלים הללנו ניתנים לקהל שרוב חייו מיניות היתה נושא מושתק אצלו, הם חזקים פי כמה.
יפעת טוענת כי הסדנה עזרה לה להיפתח למיניות שהיא טרם הכירה לפני כן. "אחד התרגילים שהכי התחברתי אליהם היה תרגיל די פשוט, במהלכו התבקשנו לעמוד זה מול זו, ולהסתכל האחד בעיניים של השנייה. כשעשיתי את זה הרגשתי מאוד נבוכה כי זה מוזר. מצד שני, זה היה עוצמתי כי זה מדבר על אינטימיות וקרבה, שהן מאוד קריטיות במיניות".
מתי עזבת את הדת?
"התהליך התחיל בגיל 19. היה לי אז חבר שגם יצא בשאלה והיה סוג של חילוני כבר. הוא הציע לי נישואים, אך בערך חודש אחר כך הוא נפרד ממני, ומשהו בי נשבר. עדיין נשארתי בדת ושמרתי שבת וכשרות, אבל היה ברור שזה מתחיל להתפורר. בגיל 21 קיבלתי הצעת עבודה בהרצליה. תמיד רציתי להיות עצמאית אז לקחתי אותה בשתי ידיים. המשכתי עדיין את אורח החיים הדתי, אך כל פעם השלתי עוד קצת ועוד קצת, עד שבגיל 25 הרגשתי שאני סתם משקרת לעצמי, ועזבתי את הדת".
אילו מסרים קיבלת על מיניות בתור ילדה חרדית?
"כמעט ולא היו מסרים שקשורים למיניות, מכל סוג שהוא. אני לא כל כך יודעת איך זה עובד במשפחות אחרות, אבל אצלי בבית לא היו שום גילויי חיבה בין ההורים. חיבוק מקסימום. על מחזור למשל, שמעתי לראשונה בגיל 10 מסבתא שלי, שהחליטה משום מה לקחת את התפקיד הזה על עצמה. אמא שלי פחות רצתה לעשות את זה. היא גם העדיפה שזה יקרה בגיל יותר מאוחר. אבל לא הסבירו לנו למשל על היריון, או איך בכלל כל הפרוצדורה הזאת עובדת.
"אני זוכרת שיום אחד הלכתי עם חברה שלי לספריה ברמת-גן, ומצאנו שם ספר לילדים שמסביר על היריון, ומשם חקרנו את הנושא. זה נשאר אצלי בסוד כמעט שנה, עד שניגשתי לאמא שלי ואמרתי לה שאני יודעת איך ילדים באים לעולם, ואז לא הייתה לה ברירה והיא ישבה והסבירה לי את המכניקה של ההיריון. לא של הסקס אלא של ההיריון בלבד. אני חושבת שאם כבר נשמעו בבית מסרים, זה יותר היה בכיוון של 'אל תלכי ברחוב לא צנועה כי גברים מסוכנים'. אפילו לא הסבירו לי למה ומה מסוכן בהם".
"עד החתונה לא מדברים איתך בכלל על מיניות"
גם יוסי מרקס, רווק בן 27, הוא יוצא בשאלה שהגיע לסדנת המיניות של Fusion והלל. "גדלתי בירושלים בבית חרדי ליטאי, מודרני ופתוח. בית שחזק בכל מה שקשור בדת, אבל גם הייתה בו יחסית פתיחות ומודרניזציה בכל מיני דברים שונים", הוא משתף.
הפתיחות הזאת הייתה גם ביחס למיניות?
"בציבור החרדי מיניות היא נושא מאוד עלום. מתעלמים ממנו לאורך השנים עד שאתה עומד להתחתן והולך למדריך חתנים שמכין אותך, וגם זה מאוד משתנה בין מדריכי החתנים השונים. יש כאלה שיתנו פרקטיקה יותר מעשית וטובה ברמה הטכנית, ויש כאלו שפחות. אבל עד שלב החתונה לא מדברים בכלל על מיניות. אתה כן יודע להישמר במחיצתן של נשים, כדי לא לעבור גבולות בעיתיים כמו נגיעה, טהרת עיניים ועוד, אבל אתה לא באמת מבין מה עומד מאחורי זה, כי לא מסבירים לך באופן ישיר. הכול מעורפל".
"בבית לא היו שום גילויי חיבה בין ההורים. חיבוק מקסימום. על מחזור למשל, שמעתי לראשונה בגיל 10 מסבתא שלי. אמא שלי פחות רצתה לדבר על זה. לא הסבירו לנו על היריון, או איך בכלל כל הפרוצדורה הזאת עובדת"
יוסי מספר שהיעדר השיח עורר אצלו רגשות מעורבים בנושא. "מצד אחד, יש רגשות מסוימים שמושכים אותך לאיזו בחורה, אך מצד שני אסור לך לדבר ואסור לך לחשוב על זה, אז אתה מכה על חטא ובוכה ביום כיפור על העובדה שאתה בכלל חושב על הדברים האלה. יש המון-המון אשמה".
מתי החלטת לעזוב את הדת?
"זאת שאלה שכל יוצא בשאלה תמיד נשאל, והתשובה לכך מורכבת. זה תהליך מאוד ארוך שמורכב מהרבה שינויים קטנטנים, ובסוף שינוי אחד גדול ומתבקש. עד היום אני מרגיש שאני בתהליך מסוים, כי כל הזמן אני מגלה על עצמי עוד ועוד דברים חדשים, ושואל את עצמי איפה אני ממוקם בתוך העולם מבחינת רוחניות, דת, אלוהים ומיניות. אנחנו בני אדם, אנחנו אבולוציוניים וכל הזמן אנחנו מתקדמים ומגיעים למקומות חדשים, מעניינים ומסקרנים. אבל בגדול, בגיל 15 החלטתי לעזוב את ירושלים. היום אני בקשר עם המשפחה שלי, והם מקבלים אותי".
איך שמעת על הסדנה?
"בשנים הראשונות של העצמאות שלי פחות הזדקקתי לעמותת הלל, אבל מדי פעם אני קורא על פעילות בעמותה שתופסת לי את העין, וכך קפצה סדנת המיניות הזאת. לא עשיתי מעולם סדנה כזאת, אז אמרתי לעצמי, 'זהו, אני נרשם'. מכיוון שאני כבר תקופה מחוץ לדת, אז היו בסדנה דברים שכבר הכרתי ויישמתי, אבל היו גם דברים חדשים. היא הציפה אצלי כל מיני דברים".
"מצד אחד, יש רגשות מסוימים שמושכים אותך לאיזו בחורה, אך מצד שני אסור לך לחשוב על זה, אז אתה מכה על חטא ובוכה ביום כיפור על העובדה שאתה בכלל חושב על הדברים האלה. יש המון-המון אשמה"
כמו יפעת, גם יוסי התפעל מתרגיל האינטימיות שמבקש מהמשתתפים להסתכל עמוק בעיניו של הפרטנר. "זה מאוד קשה לעשות משהו כזה, זה מאוד אינטימי וחשוף", הוא מודה. "מילא כשזה באינטראקציה עם אישה, אבל גם התבקשתי לשבת ולהסתכל בעיניים של גבר אחר, וזה כבר היה הרבה יותר מורכב וקשה עבורי.
"ואז אתה לומד על עצמך עוד דברים, כי כמה שאתה חושב שאתה פתוח בחשיבה, פתאום אתה מגלה תחושות אחרות בתוך הגוף שלך. זה היה מאוד מעניין. גם היו בסדנה מספר שיתופים שעוררו אצלי הזדהות, שיכלתי ללמוד מהם גם על עצמי. פתאום אתה מגלה שאתה לא לבד ושיש עוד כמוך שחווים את אותו הדבר".
אתה ממשיך לחקור את נושא המיניות גם לאחר הסדנה?
"חד-משמעית. זה תחום שמאוד מעניין אותי, יש הרבה מה לחקור ולהתפתח. היו לי מערכות יחסים גם לפני הסדנה והתנסויות, אבל חלק מהמטרות שלי לשנים הקרובות הן להמשיך לחקור את המיניות שלי דרך סמינריונים או קבוצות, בהחלט".
"מיניות לא חייבת להיות מפחידה, נסתרת ורעה"
ליאם סטיקר, בת 23, היא יוצאת בשאלה טרייה יחסית, אשר גדלה בבית חרדי ליטאי בירושלים, וכיום מתגוררת ברחובות. "בבית שלי לא דיברו בכלל על מיניות", היא משתפת. "יש לי טראומה מפגיעה מינית שהתרחשה בילדות, ואילו הייתי יודעת משהו על מיניות, אולי הייתי יכולה לעבד אותה באיזושהי צורה או לדבר עליה. אבל לא הבנתי כלום. הפוגע אמר לי שזה מותר, ומנה בפניי את הסיבות, אך בפנים הרגשתי שמה שנעשה לי היה אסור. לא העזתי לדבר על זה והשארתי את זה אצלי".
רק בשלב יותר מאוחר, בסביבות גיל 18, אזרה ליאם את האומץ הנדרש ושיתפה בכך את הוריה. "אמא האמינה לי אבל לא כל כך תמכה בי. אני חושבת שהיא לא הבינה עד כמה זה חמור, אבל אני הבנתי שעברתי טראומה, והתחלתי טיפול פסיכולוגי בעקבות המקרה, ואני מטופלת עד היום".
קשה. איך בעצם החלטת לעזוב את הדת?
"לא לגמרי עזבתי. עד היום יש בי משהו שמאוד מאמין באלוהים, ושאר האחים שלי בבית עדיין קוראים לי דתייה. קשה להם עם זה שאני קוראת לעצמי חילונית למרות שאני מאמינה באלוהים, אבל ההתנהלות שלי כיום היא של בחורה חילונית לחלוטין.
"אני חושבת שהנטישה את המנהגים הדתיים התחילה בפעם הראשונה שחיללתי שבת. הייתי במחלקה מיוחדת של פוסט-טראומה מורכבת, והיה לי שם מאוד משעמם בשבת, אז חיללתי אותה. בהדרגה התחלתי לזנוח עוד ועוד".
"יש לי טראומה מפגיעה מינית שהתרחשה בילדות, ואילו הייתי יודעת משהו על מיניות, אולי הייתי יכולה לעבד אותה באיזושהי צורה או לדבר עליה. אבל לא הבנתי כלום"
איך נולד אצלך הרעיון להירשם לסדנת מיניות?
"האמת היא שאני ומיניות לא כל כך חברים. בגלל הטראומה, מיניות נתפסת אצלי באור מאוד שלילי. ניסיתי להיות בזוגיות עם אנשים וקלטתי פתאום שמיניות היא חלק מזה, וכשניסיתי את זה - זה עשה לי ממש רע. אז לסדנה הלכתי כי רציתי לשנות את זווית ההסתכלות השלילית שלי על מיניות. רציתי לשמוע דברים חיוביים על מיניות, ולהצליח לדבר על זה ולגלות ושזה לא חייב להיות מפחיד, ונסתר כזה, ורע. זה באמת עזר".
התעוררו בך חששות או רתיעה מהתרגילים?
"האמת היא שממש לא! לא הייתה מבוכה, ולא פחדתי, וזה גרם לי להרגיש ממש טוב. זה גרם לי להסתכל על מיניות בצורה הרבה יותר בריאה. היה בסדנה תרגיל גבולות בזוגות, כשאת אומרת לצד השני מתי להתקרב אלייך ומתי הוא חייב לעצור. זה אחד הדברים שהכי לקחתי איתי, שצריך לקחת אחריות על עצמנו, להגיד מתי טוב לנו ומתי לא. עדיין יש לי פחד מלהתנסות. זה לא שינה לי את הרצון או התשוקה, אבל זה כן שם את המיניות באור יותר חיובי".
"מיניות הייתה נושא אסור שלווה בשתיקה ובבושה"
אליהו שהרבני הוא בן 25, שגדל בבני ברק בבית חרדי-ספרדי. "גדלתי בבית מאוד מחמיר. אבא שלי היה אוסר על כל דבר, לא הייתה הסברה על מיניות, לא ידעתי בכלל מה זה", הוא אומר. "כן ידעתי שיש משהו שהוא אסור, ושיש שתיקה ובושה. ואז אתה הופך לנער מתבגר שמתחיל ללמוד דברים על הגוף שלו, ואין לך מושג איך לפרק את זה כמו שצריך. כל מה שהיה ידוע זה שנשים הן מחוץ לתחום. זה מה שידענו. אפילו הקשר עם הבנות דודות לא היה קיים. זה לא קשור למיניות, אבל כן הייתה אצלנו הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים".
אליהו מספר שדווקא ההפרדה והשתיקה עודדו אותו ואת חבריו להתחיל להתנסות. "בגיל 7 כבר היו לי חוויות מיניות ראשונות. זה תמיד היה בסתר, מאחורי החדר, מתחת לשולחן. בגיל 10 בערך, זה יצא החוצה. אחד החברים שלי סיפר את זה לאמא שלו, וההורים שלו פנו להורים שלי וביקשו שאשמור ממנו מרחק.
"ההורים שלי פנו אליי ואמרו לי, 'אליהו, אם יש משהו, אתה תמיד מוזמן לבוא ולדבר איתנו', אבל אף פעם לא באמת פתחנו את הדברים. גם הרגשתי שזה מוצדק שהוא בורח ממני, הרגשתי שהכשלתי אותו בעבירות. אבל היה בי דיסוננס בין להרגיש מאוד לא בנוח ואשם לבין הרצון לרדוף כל הזמן אחרי עוד משהו מיני, ועוד משהו מיני".
למה הכוונה?
"אני זוכר שבגיל 15 חבר לימד אותי איך מאוננים. עד אז זה היה קורה באופן טבעי, ואז פתאום הוא לימד אותי, וזו הייתה התגלות מאוד-מאוד מיוחדת עבורי. כששאלתי על זה, קיבלתי תגובות מזעזעות כמו 'כל המקשה עצמו לדעת, חייב נידוי'.
"ואז אתה מתחיל להרגיש אשם על כך שאתה מהרהר בדבר עבירה, חושב על דברים לא צנועים, ואז עומד לך, ואתה חייב נידוי. הייתי עורך רשימות בפנקס וכותב לעצמי איך כל יום התחזקתי בדת ולא חשבתי על הדברים האלו, אבל זה לא באמת צלח.
"כמה שנים לאחר מכן, עליתי לישיבה גדולה, והייתה לי מערכת יחסים מינית עם חבר לחדר. באתי לשאול את הרב מה קורה איתי, מה קורה לי לגוף כי אני כבר בן 17 ואני רוצה להבין, והוא ענה לי, 'אליהו, עזוב, זאת סתם סקרנות', וזהו. את רוב הידע שלי למדתי רק אחרי שיצאתי מהדת. גם עם נשים התנסיתי רק לאחר מכן".
"היה בי דיסוננס בין להרגיש מאוד לא בנוח ואשם לבין הרצון לרדוף כל הזמן אחרי עוד משהו מיני"
גם אליהו לא עזב את הדת מיד. "בעולם החרדי יש מנגנון שגם אם אתה רוצה לצאת מהדת, אתה לא תצליח לצאת כל כך מהר. הם יעבירו אותך לישיבה סוג ב', ואז סוג ג'. קשה מאוד פשוט לקום וללכת. גם מנסים לשכנע אותך להישאר, מציעים לך שתתחתן עם אישה כלפי חוץ אבל שבסוד תעשה מה שאתה רוצה, העיקר הוא מראית העין. גם פחדתי. רציתי מיטה שאוכל לישון עליה. אני לא מהאנשים שפשוט קמו ועזבו הכול בגיל 15. אני מסתכל בהערצה על אלו שהצליחו לעשות את זה. אני עד היום גר עם ההורים.
"רק בגיל 18 התחלתי לנסות להתנתק מהדת, ואז התחלתי לצאת גם עם בנים וגם עם בנות. לצערי, מערכות יחסים עם נשים אף פעם לא עבדו לי, זה כל כך מתסכל! כשאתה עם גבר אתם יושבים יחד, קולטים האחד את השני ואז זה יותר לגיטימי לשלוח ידיים. עם בנות אני מבין שצריך לבקש רשות, צריך הסכמה מסוימת. אחד הדברים שלקחתי מהסדנה למיניות הוא את היכולת להגיד 'לא' לפעמים לאנשים. לתפוס שאני עושה משהו ממקום מרצה ואז לעצור את עצמי. זה שיח שלא הכרתי קודם".
