"חוויתי המון שנים כאבים בעת קיום יחסי מין, עד שהבנתי שלא אמור לכאוב לי, שזה לא תקין", משתפת אבישג זלוף (39) מפרדס חנה, אמא לילד בן שנתיים ומטפלת מינית. זלוף מספרת שבצעירותה, לא היה מידע על כאבים ביחסי המין, וכשכבר כן נכתבו כתבות בנושא, המסרים היו שעל האישה 'להתפשר למען שלום בית'.
"אני ממש זוכרת שקראתי ריאיון עם סקסולוגית בנושא של כאבים ביחסי מין, שבו היא הציעה לנשים שסובלות מכאבים לחשוב על שיר שהן אוהבות עד שזה ייגמר. זה גם מה שהכרתי על עצמי - מיניות מתוך ריצוי. להיכנס למיניות למרות שכואב לך כי 'ככה צריך', כדי לא לאכזב, כי זאת הדרך של הגבר לדעת שאת אוהבת אותו.
"גם הייתה איזושהי התחשבנות בחוויות שהיו לי – אווירה של 'אם לא בא לך סקס, אז לפחות תרדי לי, לפחות תעשי לי ביד'. המון שנים חשבתי שזה התפקיד שלי, ולקח לי המון זמן להתפטר ממנו, להוציא את הריצוי ולא לעשות שום דבר שהגוף שלי לא רוצה".
"כל מה שהכרתי זה מיניות מתוך ריצוי - להיכנס למיניות למרות שכואב לך כי 'ככה צריך', כדי לא לאכזב, כי זאת הדרך של הגבר לדעת שאת אוהבת אותו"
זה מנע ממך להיכנס לקשרים או הרחיק אותך מלחוות מיניות?
"לא, כי רוב הזמן הסתרתי. לא אמרתי לפרטנרים שלי ולקח לי זמן להודות בכאב ביני לבין עצמי. אם הייתי יוצאת עם מישהו, אז בשלושת הימים של הכאב לא הייתי רואה אותו בכלל. היה לי לפעמים כאב כל כך חריף שלא אפשר לי לשים תחתונים אפילו. לא יכולתי לקיים יחסים כל יום כי הייתי צריכה הפסקה של כמה ימים, וגם מראש נמנעתי מבני זוג עם איברי מין גדולים.
"המיניות סבבה מסביב לשאלה - האם אני רטובה מספיק? האם הולך לכאוב לי עכשיו, וכמה ימים הכאב הזה יימשך? זה גרם לי לפתח הרבה דרכים לעשות אהבה בלי חדירה, אבל בשלב מסוים כבר היו לי דלקות ופטריות שבכלל מנעו ממני לקיים יחסים".
(האזינו לפרק ב"סקס אפיל" עם שולמית שפרבר, שעוסק בכאבים בכניסה לנרתיק)
"המיניות שלך היא לא מקום למיקוח"
בחיפוש אחר פתרון שיפסיק את הכאב, זלוף הגיעה לבסוף למטפלת סינית, ששאלה אותה מה קורה במיניות שלה. "היא אמרה לי משפט שהולך איתי עד היום - 'המיניות שלך היא לא מקום למיקוח'. בהשראתה נכנסתי לתקופה של לתרגל להגיד 'לא', עד שלאט-לאט מצאי את ה'כן' שלי, את החיבור שלי בחזרה לגוף, את העונג שלי. כל השנים המיניות שלי הייתה תגובתית – היא נעשתה בתגובה למה שהפרטנר רוצה. בתקופה ההיא התחלתי לחקור עם עצמי מהי המיניות שאני רוצה, בלי קשר למצבי הזוגי".
התהליך הזה עזר עם הכאב?
"הכאב נעלם לתקופות ואז חזר. מבחינתי, כאב בא לסמן שמשהו לא מדובר. יש לי נטייה מאוד חזקה לשמור דברים בבטן ולהימנע מעימותים מתוך מקום של פחד לפגוע, וזה גורם לי הרבה פעמים לחצות את הגבולות האישיים שלי. זה משהו שאני מתרגלת כל יום".
"כל השנים המיניות שלי הייתה תגובתית – היא נעשתה בתגובה למה שהפרטנר רוצה. בתקופה ההיא התחלתי לחקור עם עצמי מהי המיניות שאני רוצה, בלי קשר למצבי הזוגי"
קיבלת איזושהי אבחנה רפואית בנושא?
"הלכתי לרופאים וכולם אמרו שאין לי כלום. יש כאב שמופיע בפתח הנרתיק מצד שמאל, אבל לא זיהו שום דבר פיזיולוגי. כשהייתי אצל פיזיותרפיסטית של רצפת אגן, היא אמרה לי שיש שם איזשהו מתח ושצריך לעשות עיסוי. לכן מה שכן עזר לי זה סשנים של עיסוי עצמי, שמשלבים הקשבה רגשית והתמקדות.
"היה לי מאוד קשה עם ההנחה שיש רופא שאמור להציל אותי, או בן זוג שאמור להיות מאהב מספיק קשוב ולהציל אותי, עד שבשלב מסוים הבנתי שאני המרפאה של עצמי ושרק אני יודעת מה הגוף שלי רוצה. היום אני גם מלמדת נשים אחרות את העיסויים האלה".
במהלך השנים איך בני הזוג שלך קיבלו את זה?
"זה מייצר כובד, כי אני לא הקלילה הזאת, הזמינה והרטובה תמיד. מצד שני, אני גם לא מפילה על הפרטנר את האחריות לזה. האחריות היא שלי לתקשר ולהגיד מה אני רוצה ומרגישה. יש תקופות שהכאב לא מופיע ויש תקופות שכן.
"זה גם מאוד קשור למצב ההורמונלי, לתקופה בחודש. בחלק הראשון של המחזור, בשלב האסטרוגני, יש הרבה יותר רטיבות וגמישות, ובשלב של הפרוגסטרון יש ירידה. כשהייתי בהיריון לא יכולתי לחוות חדירה בכלל, הייתה לי כמו טבעת של כאב. הגוף אמר 'לא' והקשבתי לו. זה ביאס אבל זאת תקופה, ולשמחתי זה עבר".
"מאז הכאב הפך להיות המצפן שלי – למדתי לעצור, להאט, לשנות את הכיוון של מה שעושים, ובעיקר להבין שזה סבבה להפסיק. הרבה מהדרמה הייתה כי אני הרגשתי פגומה עם מחשבות כמו: איך אני אפיל את זה עכשיו על הפרטנר, ומי ירצה אותי ככה? היום אני מקבלת שזה הגוף שלי, ובני זוג שלא התאים להם ולא יכלו להכיל את זה - אמרתי להם להתראות. בנוסף, אם אני פוגשת בקליניקה גבר שחווה בעצמו איזשהו אתגר, אני מגיעה עם מבט הרבה יותר אנושי ומכיל על המקום שהוא נמצא בו".
"הכאב הפך להיות המצפן שלי – למדתי לעצור, להאט, לשנות את הכיוון של מה שעושים, ובעיקר להבין שזה סבבה להפסיק"
"החלטנו שלא משנה מה, ברגע שמתחיל אפילו כאב קל, אנחנו עוצרים"
צליל סבח (28) מקריית חיים, נתקלה בכאבים בנרתיק כבר על החוויה המינית הראשונה שלה, אך לעומת אבישג, צליל היא בין בנות המזל המעטות שקיבלו מענה לכאב תוך חודשים ספורים בלבד. "בעלי הוא החבר הראשון שלי והראשון שהייתי איתו. מההתחלה כאב לי", היא משתפת.
"חשבתי שזה אמור לכאוב כי מדברים על זה שבהתחלה תמיד כואב. לקח לי בערך חודש להבין שזה לא משתפר, ושמשהו לא בסדר. כתבתי פוסט בפייסבוק בקבוצת נשים, ביקשתי הפניות ועצות, והתקבלתי לקבוצה סודית לנשים שסובלות מכאבים ביחסים. פתאום הייתה לי קהילה שלמה של נשים שסובלות מאותו דבר".
ואז מה קרה?
"קיבלתי הפניות למומחים מהנשים בקבוצה, פגשתי כל מיני גינקולוגים, רובם היו מאוד מזלזלים. היו כאלה שאמרו לי, 'תשתי יין' או 'תנסי להיות רגועה יותר'. בזכות התמיכה של הקבוצה הבנתי שזאת לא אני שלא תקינה אלא הם. גיליתי שיש כחמש נשים גניקולוגיות בארץ שמתמחות בתחום הכאב, וקבעתי תור לד"ר אחינועם לב שגיא.
"ההמתנה לתור הייתה שישה חודשים שהיה כרוך בהם הרבה מאוד סבל. כשהגעתי אליה היא אבחנה אותי עם כיווץ יתר בנרתיק - דרגה קלה של וגיניסמוס עם וסטיבוליטיס משני. זה אומר שמרוב הכיווץ נוצרה דלקת קלה בעצבים. היא גם הסבירה לי שברגע שייפתר כיווץ היתר, הווסטיבולטיס גם תסתדר. היא שלחה אותי לטיפולים פיזיותרפיסטיים, אבל לא סיימתי את הטיפול כי הצלחתי לפתור את זה בכוחות עצמי".
"פגשתי כל מיני גינקולוגים, רובם היו מאוד מזלזלים. היו כאלה שאמרו לי, 'תשתי יין' או 'תנסי להיות רגועה יותר'. הבנתי שזאת לא אני שלא תקינה אלא הם"
איך פתרת את הכאב?
"מה שבעיקר כאב לי היה החדירה הראשונית, ותוך כדי היו כאבים שבאו והלכו. אני ובן זוגי החלטנו שלא משנה מה, ברגע שמתחיל אפילו כאב קל אנחנו עוצרים מיד, מתחבקים במיטה ופשוט נרגעים. לא מנסים להמשיך, אלא נושמים. זה מאוד הקל עליי ועזר לי פחות לקשר מין עם כאב.
"דבר נוסף הוא שרגע לפני החדירה הייתי עוצרת אותו, לוקחת הרבה נשימות ומשתמשת בדמיון מודרך על מנת להרפות את השרירים. חזרנו על זה כל פעם במשך שנה וחצי. במהלך אותה תקופה הייתה לי כל חודש וחצי פגישה עם הפיזיותרפיסטית. מאז אפשר להגיד שנרפאתי. חשוב לי שידעו שאפשר להיפטר מזה, ומצד שני, גם אם זה חוזר, גם אם זאת בעיה כרונית, אפשר לפתור את זה ולחיות בלי כאב".
זה נשמע שבן הזוג שלך מדהים, זה ממש לא מובן מאליו.
"נכון. כאב לי מאוד להבין שרוב הנשים לא מפסיקות כשכואב, ושם שורש הבעיה בעיניי. כואב לי לחשוב שלא כולן מקבלות את התמיכה הזאת מהפרטנר שלהן. הדבר שהכי ריגש אותי היה כשהגעתי לד"ר אחינועם וראיתי פתאום את כל בני הזוג בחוץ יחד עם בנות הזוג שלהם, מחזיקים להן את הידיים. זה ממש הרגיש כאילו שזאת המלחמה שלנו כנגד העולם.
"הכי חשוב לדעתי זה להדגיש שכשכואב צריך להפסיק, ושבן הזוג הוא קריטי בתוך התהליך הזה. אצלי הכאב נבע ממקום פסיכולוגי, הבעיה שלי היא לא עצבית, והיכולת שלי להירפא מהכאב נובעת מהתמיכה שקיבלתי בבית. חשוב לי שנשים יבינו שהן חייבות לדרוש מבני הזוג שלהן את ההקשבה הזאת, או שהן לא יהיו איתם. הוא לא שווה את הכאב שלכן".
"אני ובן זוגי החלטנו שלא משנה מה, ברגע שמתחיל אפילו כאב קל, אנחנו עוצרים מיד, מתחבקים ונרגעים. זה מאוד הקל עליי ועזר לי פחות לקשר מין עם כאב"
חשוב לך לתת תקווה לנשים אחרות?
"מאוד. אני מקפידה לכתוב בקבוצות הסודיות שהחלמתי, שידעו שיש אור בקצה המנהרה. יש לי מחויבות כאישה לנשים אחרות, ואני יותר משמחה כשפונות אליי ומשוחחות איתי על נושא".
"כל דבר שנכנס אליי, חייב לקבל רשות"
תמר לרנר (39), היא גרושה ואמא לילד בן 11, מורה ליוגה ומטפלת ביוגה-תרפיה. תמר התחילה לחוות כאב שנים רבות לאחר שהחלה להיות פעילה מינית. "הכאב אצלי התחיל רק אחרי הגירושים. לפני שש שנים התחילה לי פטריה וגינלית, קנדידה. זה דבר ממש לא נעים וזה מפריע. אי אפשר לקיים יחסים, והכאב גרם לי להרחיק את בן הזוג ולהיסגר.
"בהמשך הפטרייה חזרה גם כשלא הייתי בזוגיות, או ביחסים מיניים בכלל. הבנתי שזה כנראה לא קשור בהכרח לגבר שאני יוצאת איתו, שזה משהו אצלי. משם זה פשוט הפך לכאב, בלי קשר לפטריה. כשזה קרה, עשיתי עצירה עם הטיפולים הרגילים שקיבלתי, וניסיתי לראות מה אני מרגישה כשאני לא מנסה להעלים את הפטרייה, אלא רגע מקשיבה לגוף שלי. ראיתי שהפטרייה עוברת לבד, גם בלי שאני דוחפת חומרים לגוף, והבנתי שיש פה משהו אחר שאני צריכה להקשיב לו".
מה גילית?
"ברור לי שכל דבר שקורה בגוף הוא רגשי-נפשי ושהגוף שלי תמיד מדבר, אבל לא כל כך הבנתי מה הוא אומר. חשבתי בהתחלה שזה קשור לדחייה רומנטית, שאולי הגוף אומר לי שזה לא הבן זוג שמתאים עבורי, אבל אחר כך הגיעו פרטנרים שהרגשתי איתם מאוד טוב והיו מאוד קשובים אליי, ועדיין הכאב היה נוכח כי אני לא הייתי מספיק קשובה. במקביל עשיתי כל סדנאות מיניות בזום בבית, במהלך הקורונה, מתוך מטרה לגלות את הפות שלי, את היוני שלי (פות בסנסקריט, ע"ש).
"ואז התחלתי לפתח יחסים איתה (לרנר מתארת את הפות בנקבה, ע"ש) - להסתכל עליה, לאהוב אותה, לא להיגעל ממנה. כל השנים לא הייתי מסתכלת, לא הכרתי אותה בכלל. הבנתי שאני חייבת להיות מאוד קשובה, שאני לא יכולה לרמות. לא רק כשאני עם גבר, גם אם אני מענגת את עצמי, גם בטמפונים - כל דבר שנכנס אליי, חייב לקבל רשות.
"למדתי לעשות הפרדה – לפעמים אני רוצה והפות לא. אם היא אומרת 'לא' ואני כן עושה, אז מיד כואב לי והרבה פעמים גם מופיעה פטריה. הבנתי שזה לא קשור למשהו רפואי או לפרטנר, אלא רק להקשבה שלי לעצמי".
הלכת לרופאים אבל?
"הלכתי לרופאים שלוש פעמים בשביל לטפל בפטריה והיה איזה רופא אחד שאמר לי, 'וואו, איזה פטריה. אני יכול לקחת אותך לסטודנטים שלי להראות את המקרה החמור והמעניין שלך'. זה היה נורא".
"היה רופא אחד שאמר לי, 'וואו, איזה פטריה. אני יכול לקחת אותך לסטודנטים שלי להראות את המקרה החמור והמעניין שלך'. זה היה נורא"
איך בני זוג הגיבו לזה?
"הופתעתי שהרבה לא מכירים את התופעה. אני מדברת איתך על גברים בני 40-50 שהיו עם לא מעט נשים ולא יודעים מה זה כאבים בחדירה. זה הראה לי כמה נשים לא משתפות, כי אין מצב שמכל הנשים שהם היו איתם, לא הייתה לפחות אחת שחוותה את זה. גיליתי שזה נושא מושתק לחלוטין וזה הדהים אותי.
"למזלי, רוב אלה שהייתי איתם היו קשובים, למרות שחלק היו קשובים בשיחה, אבל בפועל משהו בלהט הרגע גרם להם לא להיות קשובים באקט עצמו, ואז הייתה חדירה ולא הבנתי מה קורה. זה מצב נורא מבלבל. הם לא הבינו עד הסוף מה זה אומר שכואב לי, כי הגוף שלי הראה שאני כן מוכנה. מי שיותר מפותח רגשית מצליח להכיל את זה, אבל זה קשה. זה דורש מיניות אחרת, שמאוד שונה מהמיינסטרים".
"הופתעתי שהרבה לא מכירים את התופעה. אני מדברת איתך על גברים בני 40-50 שהיו עם לא מעט נשים ולא יודעים מה זה כאבים בחדירה"
"מטרת העל שלי היא לאהוב את עצמי ולקבל את עצמי בדיוק כפי שאני ברגע הזה. אני עושה הרבה עבודה רגשית ותודעתית כדי להרגיש ביטחון בעצמי ברצונות שלי ובגוף שלי, גם מול עצמי לבד, וגם מול פרטנר. כשאני מקבלת את מי שאני ובאה ממקום של אהבה עצמית, אז קל לפרטנר לקבל אותי כמו שאני, ואין לי עניין במי שלא מקבל אותי ולא מכיל".
איך בכל זאת הצלחת להתגבר על הכאב?
"למדתי לזהות את המצבים השונים של הגוף שלי. יש מצב שנקרא 'טנטינג' (מהמילה אוהל באנגלית, ע"ש) – כשהפות מוכנה לחדירה. גם כשהגוף מעורר ורוצה ויש חרמנות ואני יכולה להיות דלוקה, עדיין לפעמים הפות לא תהיה מוכנה. 'טנטינג' זה מצב שהיא ממש פתוחה. זה נראה כמו אוהל. היא נפתחת ומתרככת, רוצה להזמין פנימה. כשהצלחתי לזהות עם הפרטנר שהפות שלי ב'טנטינג', הוא יכול היה להיכנס ללא כאב.
"כשחוויתי את זה בפעם הראשונה בלי כאב, זה היה מדהים! אני מאוד מודעת ומחוברת לעצמי ולגוף, ועדיין אני שוב ושוב מוצאת את עצמי בסיטואציות שאני לא בהקשבה, שאני אומרת 'כן', כשאני עוד לא שם. זה מצב ממש מתסכל. אני כל הזמן חושבת כמה נשים חוות את זה, איזה קושי גדול זה באמת להגיד 'לא', כשהראש רוצה וכשההורמונים משתוללים".
מה איתך כיום?
"כיום אני בזוגיות עם גבר מאוד-מאוד קשוב ומכיל, והכול קורה לאט ובקצב שלי. הוא לא עושה שום דבר שאני לא מוכנה אליו ושואל אותי מה שלומי תוך כדי, ואפילו איתו אני מוצאת את עצמי אומרת לו לפעמים 'בוא', גם כשאני עוד לא מוכנה ואז כואב לי. זה ממש מורכב.
"יש כאן שיחה עמוקה על דפוסים תרבותיים ועל האמונות החברתיות שאנחנו חיות על פיהן. על התפקידים החברתיים של גברים ונשים. לכאורה, אני צריכה לאפשר והוא צריך לחדור, לכאורה הוא צריך לענג אותי. כל 'הצריך' הזה - למרות שאני יודעת שזה שטויות, ועדיין לפעמים אני בכל זאת מתנהלת על פי זה".
בין חרדה לחדירה
"אני כבר 17 שנים בקליניקה, ואין יום שאני לא פוגשת מישהי שמדברת על נושא הכאב ביחסים. בין אם זאת נעילה שבכלל לא מאפשרת חדירה, ובין אם זה כאבים במהלך החדירה", אומרת גאולה פלדמן, מטפלת זוגית ומינית מוסמכת, ומחברת הספר "סקס או לוגיה – בין מסכים ומסכות, מה באמת קורה בחדר המיטות".
כשנשים מגיעות אלייך עם כאבים ביחסי מין, איך את ניגשת לטפל בזה?
"השלב הראשון הוא אבחון, כי הכאב הוא סימפטום, הוא מייצג משהו. חשוב להיבדק קודם כל אצל רופא או רופאה שיהיו אמפתיים ורגישים לנושא. רוב הנשים סובלות מאחת משתי תופעות - הראשונה היא וגיניסמוס, אותה אני מכנה 'גן נעול'. מדובר בהתכווצות לא רצונית של פתח הנרתיק, שכמעט לא מאפשר חדירה. השנייה היא וסטיבוליטיס – שזאת תופעה עצבית של ריבוי קצות עצבים בפתח הנרתיק.
"הרבה פעמים מגיעות אליי נשים צעירות שלא מקיימות יחסי מין עם חדירה, לא משתמשות בטמפונים, לא ניגשות לגינקולוג מהפחד מהבדיקה. יש נשים שהן לא נעולות לגמרי, אבל הן כן חוות סוגים שונים של כאב. יש כאב שיכול להיות רק בהתחלה ואז לעבור, יש כאב שנמשך לאורך כל האקט המיני, יש כאב שמסתיים עם סיום האקט המיני, וכאב שנשאר גם אחריו.
"בכל הקריירה שלי שמעתי אולי שתי נשים שאמרו שאיבר המין שלהן בסדר או יפה. הרוב המוחלט חושבות שהוא מגעיל, לא יפה, מפריש, שיש לו צורה מוזרה. אני לא צריכה להרחיב על כמה העולם שלנו גורם לנשים להרגיש לא טוב עם הגוף שלהן"
"נשים שמקיימות יחסי מין עם כאב, אפילו קטן, לאט-לאט הולכות וננעלות עד שהן מפתחות וגיניסמוס. חלק מפתרון הבעיה הוא קודם כל לחבר את האישה לגוף שלה באופן מאוד אמפתי. זהו שלב של הקשבה לכאב, התבוננות בגוף וניסיון להבין אילו חלקים אחרים בגוף מתכווצים יחד עם פתח הנרתיק. אחר כך אני בודקת בכלל את היחס לגוף ולאיבר המין.
"אני חושבת שבכל הקריירה שלי שמעתי אולי שתי נשים שאמרו שאיבר המין שלהן בסדר או יפה. הרוב המוחלט חושבות שהוא מגעיל, לא יפה, מפריש, שיש לו צורה מוזרה. אני לא צריכה להרחיב על כמה העולם שלנו גורם לנשים להרגיש לא טוב עם הגוף שלהן. אם יש מישהי שיש לה ממש חוויה של דחייה וגועל, אנחנו נעשה עבודה של הפחתת המטען הרגשי סביב איבר המין. יש גם לא מעט נשים שהפחד שלהן מחדירה מגיע מפחד מאיבר המין הזכרי".
למה הכוונה?
"ההפרעות בתפקוד המיני רובן ככולן קשורות לסוג של חרדה. יש מודל בקליניקה של איבר מין זכרי ונקבי, ואני מזמינה את הנשים לראות מה הפרופורציות. איבר המין הנקבי הוא מכווץ וסגור, ולאיבר המין הגברי יש קוטר גדול פי כמה וכמה. לא פעם עולה השאלה - איך זה בכלל אמור להיכנס לשם? אבל פתח הנרתיק הוא אזור מאוד אלסטי, שיכול בצורה נפלאה להימתח עד ל-10 סנטימטרים, ואחר כך באופן מופלא הוא גם חוזר להיות מכווץ וסגור כמו שהוא היה לפני כן. אז אם יכול לצאת משם תינוק, יכול להיכנס גם איבר מין זכרי, גדול ככל שיהיה.
"צריך להבין שהכיווץ הרבה פעמים קשור לתחושות של מתח וחרדה. תת המודע חושב שאנחנו באיזשהו סיכון וסוגר את השער, וצריך לברר על מה יושבת החרדה. לפעמים נשים יגידו, 'אני פשוט פוחדת שיכאב לי', כי הן שמעו סיפורים מחברות או מיתוסים על קרום הבתולין ודם. לפעמים יש חוויות עבר כואבות מיחסי מין שנעשו בצורה לא נכונה, או מבדיקות גינקולוגיות.
"הגוף שומר בתוכו דברים שאנחנו לא מסוגלות להגיד לבני הזוג ולעצמנו. אולי חוסר ביטחון, אולי כעס. עוד סיבה לכיווץ יכולה להיות אישיות שמתקשה להציב גבולות"
"במקרים אחרים מדובר במסרים נוקשים בנושא מיניות שהנשים קיבלו בצעירותן, למשל שמי שמינית היא אישה זולה או בסיכון לאונס. נשים רבות גם יכולות לשאת איתן איזושהי טראומה מינית או אחרת. אני אף פעם לא שואלת נשים אם הן עברו טראומה, אלא שואלת בעדינות, 'קרה איזשהו אירוע לך או למישהי קרובה שיכול לחבר בין מיניות ומצוקה?'.
"רצף הטראומות הוא רחב. בסוף אין אישה שלא עברה משהו על הרצף של הטרדה מינית או יחס מיני שאינו מותאם, וזה יכול להתבטא במתח ובחרדה שנמצאים ביחסי המין ולא מאפשרים לשריר להיות רפוי דיו. בטיפול אנחנו מתחילות לתת מענה, ביטוי ועיבוד לחלקים האלה.
"אני רוצה לשמוע מה מספר לנו פתח הנרתיק, מה מפריע לו לממש את הפוטנציאל האלסטי שלו ואיך לסלק את המכשולים. זה יכול גם לשבת על דינמיקה זוגית, במיוחד אצל נשים שבעבר לא היה להן כאב ובתוך יחסים מסוימים הוא פתאום מופיע. הגוף שומר בתוכו דברים שאנחנו לא מסוגלות להגיד לבני הזוג ולעצמנו. אולי חוסר ביטחון, אולי כעס. עוד סיבה לכיווץ יכולה להיות אישיות שמתקשה להציב גבולות - נשים מרצות למשל. במקרים כאלה, איבר המין הוא לפעמים המעוז האחרון שלא משתתף בריצוי. המקום היחיד שיכול להגיד 'לא'".
4 צפייה בגלריה
גאולה פלדמן. "איבר המין הוא לפעמים המקום האחרון שיכול להגיד 'לא'"
(צילום: האגודה לטיפול מיני)
מה תורם להצלחת הטיפול?
"אני לא מתחילה טיפול לפני שהאישה אומרת לי למה היא רוצה אותו. מרבית הנשים יכולות מאוד ליהנות ממגע חיצוני, להגיע לאורגזמות נפלאות, ולא חייבות חדירה. אני מחפשת מוטיבציה פנימית שהיא לא למען בן הזוג. אני מגדירה את זה כחופש לחוות את כל הטווח של הגוף שלנו.
"אגב, הרבה פעמים, אחרי שסילקנו את הכאב והן יכולות לחוות יחסי מין בלי בעיה, הן אומרת לי, 'זה כל הסיפור? יותר כיף לי לעשות דברים אחרים'. אבל המטרה היא קודם כל לא להיות מנוהלת על ידי פחד וחרדה. מעבר לזה, אם נשים רוצות ילדים, זאת הדרך הכי טבעית ופשוטה להגיע לזה".
מתי משלבים את בן/ת הזוג בטיפול?
"חלק מהתהליך הטיפולי הוא לתרגל יחד עם בו או בת הזוג. אנחנו מתחילות לתרגם את כל מה שהאישה הבינה על התנאים הרגשיים שהיא זקוקה להם, לתקשורת עם הפרטנר או הפרטנרית. הרבה פעמים קיים גם הפחד שיעזבו אותי, שיבגדו בי, ובמובן הזה יש המון משמעות לבני זוג שמקרינים יותר ביטחון שהחדירה היא רק אופציה אחת מיני רבות.
"אם יש איום של עזיבה שמרחף באוויר, אין בכלל טעם להמשיך בטיפול. לפעמים אני אומרת למטופלת, 'תראי כמה הגוף שלך חכם. אם מישהו מתנה את הביטחון הזוגי באקט מסוים, מי יודעת לאן זה יוביל'. משם אנחנו מתחילות לתרגל תהליך הדרגתי, תוך הקפדה אף פעם לא להגיע למקום של כאב. אני מנחה את הזוגות לחקור ביחד באיזו תנוחה השריר רפוי יותר.
"עצם הלגיטימציה שהחדירה לא צריכה לקרות מהר ושזה בסדר גם אם היא לא תקרה, תורמת להרפיה של פתח הנרתיק, באופן שמאפשר יחסי מין ללא כאב. אני כן חייבת להגיד שכשעוברים מהשלב של האימון העצמי לאימון עם בן או בת הזוג, יש המון תסכול. זה תהליך שיכול לקחת בין שלושה חודשים לשנה, תלוי כמה הסימפטום מושרש ועד כמה הפחד גדול".
אבל הבשורה היא שהכאב פתיר?
"ברוב המוחלט של המקרים זה פתיר. בנושא של כאב אני לא זוכרת מקרה שלא נפתר. כל המהות הנשית בעולם, החל מחווה אימנו שאמרו לה שבצער תלד בנים, קשורה לכאב. נשים מאוד משלימות עם הימצאות הכאב בחיים שלהן, אם זה דרך הסרת שיער, חורים באוזניים, יש כמעט רומנטיזציה לכאב בחברה שלנו, וזאת פשוט טעות כי הגוף לא משתף פעולה עם המשחק הזה, ולאט-לאט הוא נחסם.
"לפעמים מגיעות אליי נשים ואומרות, 'אין לי חשק', או 'אין לי אורגזמה', ואחרי בירור מעמיק אני מבינה שכואב להן, אז ברור שלא יהיה להן חשק מיני. כאב הוא איתות של הגוף להפסיק, לעצור ולנסות למצוא דרך אחרת ומותאמת יותר".
