הרבה זוגות נשואים חווים דרמה לילית, שמהווה מקור למתיחוּת ולאומללות אינסופית. אך למרות היותה דרמה, היא שקטה להחריד. צד אחד, בדרך כלל הגבר, חושב איך הוא גורם לצד השני לקיים איתו יחסי מין ("אם אעשה כך וכך, אולי זה יגרום לה לרצות יותר"), כשהצד שמנגד, בדרך כלל האישה, מנסה לחשב כיצד הוא יוצא מהתסבוכת הזאת ("נראה לי שהוא רוצה סקס, אכנס למיטה הרבה לפניו או הרבה אחריו"). התוצאה היא מיעוט יחסי מין, כשצד אחד משתוקק לשנות את המצב והצד השני מעדיף להשאירו ככזה.
תשוקה בהגדרתה אינה מינית אלא פסיכולוגית. להשתוקק זה בעצם לרצות. כשזוגות אינם מקיימים יחסי מין, לרוב אין להם בעיה בתשוקה המינית פר-סה, יש להם בעיה ברצון וגם ביכולת להיות האחד עם השני. אנשים שעסוקים בתשוקה המינית יתר על המידה, מוטב שיפנו את הזרקור לבחינת הרצון הרחב שלהם להיות זה עם זה, במובן העמוק של להיפגש האחד עם השני באמת.
המפגש המיני של הזוג הנשוי, שכולל סט תנוחות מוכרות כאלה או אחרות, הופך להיות בשלב מסוים צפוי ולפיכך משעמם. לכל זוג יש מספר תרחישים מיניים די מוגבל שהוא מיישם במפגש המיני. כשחושבים על זה, כמה כבר אפשר לחדש? הרי הגוף הוא אותו הגוף. לא סתם אנשים פונים לפורנו בחיפוש אחר סצנות חדשות להתרגש מהן. כשהם מפתחים סבילות גם אליהן, אחרי זמן מה, הם מחפשים תרחישים אחרים שיעברו את סף הריגוש החדש.
אך כשסף הריגוש, המופעל על ידי דופמין, הוא הקריטריון העיקרי שלנו לתשוקה, אנחנו בעצם נמצאים עמוק באופן הפעולה הצרכני. בעולם הצרכני-הקפיטליסטי, כאשר הדבר אותו אנו צורכים מתיישן או מתכלה, אנו מחפשים להחליפו בחדש. במסגרת מערכות יחסים זה יבוא לידי ביטוי בגירושים, בפתיחת היחסים, בחילופי זוגות או ברומנים מהצד. כשאדם אומר בהומור "כמה כבר אפשר לאכול את אותו סטייק כל יום?", הוא מתייחס לקשר הזוגי כצרכן לכל דבר, כי גם סטייק, שנחשב למאכל בעל סטטוס גבוה, הופך למשעמם ולצפוי ככל שאנו צורכים ממנו יותר, בדיוק כמו בן זוג.
"כשאדם אומר בהומור, 'כמה כבר אפשר לאכול את אותו סטייק כל יום?', הוא מתייחס לקשר הזוגי כצרכן לכל דבר, כי גם סטייק, שנחשב למאכל בעל סטטוס גבוה, הופך למשעמם ולצפוי ככל שאנו צורכים ממנו יותר, בדיוק כמו בן זוג"
הרי לכם מפגש מיני צרכני: זוג מקיים יחסי מין. הגבר משקיע ומשתדל לענג היטב את זוגתו. לאחר שהם מסיימים הוא שואל אותה איך היה לה, והאם יש משהו שהוא היה יכול לעשות אחרת בשבילה. היא אומרת לו שמאחד עד חמש זה היה בערך שלוש, אבל שזה לא בגללו, אלא בגלל שהיא הייתה עסוקה בכל מיני מחשבות לא קשורות. הוא מתבאס, היא מנחמת אותו, הם מסתובבים והולכים לישון. הבחור לכאורה התחשב בה, אך בסתר ליבו הוא עשה זאת כי הוא מפחד שאם לא יספק אותה, יתעורר בה רצון למשהו אחר ממישהו אחר. מנגד, כלל לא בטוח שהיה לאישה חשק לקיים יחסי מין עם כל מה שעבר לה בראש, אבל יתכן שהיא רצתה לגרום לבן זוגה להרגיש טוב כדי שהוא לא יכעס עליה, או כדי שהם יוכלו להתחבק וללכת לישון בנעימים, אז היא העניקה לו את איבר המין שלה. מעגל הצריכה הושלם.
3 צפייה בגלריה
"יתכן שהיא רצתה לגרום לבן זוגה להרגיש טוב כדי שהם יוכלו להתחבק וללכת לישון בנעימים"
(צילום: Shutterstock)
הדהוד הדדי שלעולם לא מתכלה
בקצה המנוגד לצרכנות נמצאת היצרנות. לא בכדי שורש המילה הוא 'יצר'. כשאנחנו נמצאים באופן פעולה יצרני, אנחנו לא מצפים שהאחר יעניק לנו חוויה מהנה, או חוששים שאנו צריכים לספק משהו למישהו, אנו מייצרים את החוויה הזאת בעצמנו בתוך המפגש עימו. מה אנחנו בעצם מייצרים? חומרי נפש שעולים מתוכנו מתוך החוויות, האפשרויות והפרספקטיבות שנקרות בדרכינו. כשחומרי נפש אלה פוגשים את נפשו של האחר, הם יוצרים אדוות ייחודיות שפוגשות את עולמו הפנימי של האחר וגורמות לו לייצר חומרי נפש משלו המוחזרים אלינו. כך נוצר הדהוד הדדי שלעולם לא מתכלה, מכיוון שהנפש היא מערכת שמייצרת כל הזמן מחשבות מרגשות, רגשות ממחשבות ומשמעויות מדברים. הנפש שלנו לעולם לא נחה מייצור של חומרים ומחיפוש אחר אמת רגשית, השאלה היא האם יש לנו את האומץ להיות אותנטיים ולשתף את האחר ברגשות הללו?
לאמיתו של דבר, ככל שהתלות ההדדית עם בן זוגנו הולכת ומתהדקת, והוא הופך לחשוב יותר עבורנו, אנחנו יותר עסוקים בשאלות כמו: האם הוא יסכים איתנו או לא, והאם הוא יגיב אלינו בחיוב או לא. הפחד הנורא לאבד את מקומנו בנפשם של הקרובים אלינו ביותר, יכול לזמן את המופעים הקשים ביותר של הסתרה עצמית, חוסר אותנטיות ועיסוק יתר בדימוי העצמי שלנו בעיני האחר. לכן יצרנות מחייבת מספר דברים שבלעדיהם קירבה לא מתאפשרת. הדבר הראשון הוא להיות במגע רגשי עם עצמנו ויכולת לפענח את מה שעולה ממעמקי הנפש שלנו. היא דורשת את היכולת להשתחרר ממבטו הבוחן של האחר על הגוף שלנו במגע המיני ועל הנפש שלנו במגע הרגשי. היא דורשת אומץ לצאת מאזור הנוחות שלנו ולתת לאחר להיות עד לסיפור חיינו, על המשמעויות האידיוסינקרטיות שלו. היא דורשת את היכולת לשאת ביקורת ושיפוטיות מסוימת מצד בן זוגנו.
קשרים רבים מדשדשים כי אנו לא מסוגלים או יודעים לעבור מאופן פעולה צרכני לאופן פעולה יצרני. בתחילת הקשר האחר מספר לנו את סיפור חייו וכל דבר בו חדש לנו. אולם עם הזמן, אנחנו כבר מכירים את מרבית סיפוריו של האחר והם אינם מרגשים אותנו עוד כפי שריגשו אותנו בעבר. אם אנו לא מסוגלים להראות לבן זוגנו משהו מהאופן שבו אנו מסתכלים על המציאות החולפת על פנינו בזמן נסיעה ארוכה במכונית, נגזר עלינו לשבת בשתיקה לאורך כל הנסיעה, ולהציץ בשעמום בנייד כדי לשרוף זמן עד לדבר המרגש הבא.
או אז שאלה תמימה כגון "ספר לי משהו", הופכת בעיני האחר לבקשה או למבחן צרכני, במקום שתהווה נקודה כניסה לעולמו הפנימי. מה גם שאם תשובתו תהיה מכוונת אל האחר, היא לעולם תהיה צרכנית. הוא יאמר, "אין לי משהו חדש לספר לך", או "מה אתה רוצה שאספר לך?". אולם אם תשובתו תהיה יצרנית, היא תהיה קודם כל מכוונת כלפי עצמו, תהיה מלווה אולי בשתיקה ותתנסח במבוכה. הוא יאמר, "אני חושב רגע עם עצמי" או "אני מרגיש כך או כך". באותו האופן, אם בן הזוג נמצא באפן פעולה יצרני, הוא מלכתחילה לא יאמר "ספר לי משהו", אלא ישתף את האחר בחווייתו שלו, וכשזה קורה שני הצדדים לוקחים את האמירה המהוססת של האחר ומעבירים אותה דרך עולמם הפנימי.
"הייתי מציע לבחור לשאול באומץ האם היא קיימה איתו יחסים למרות שלא באמת התחשק לה? יכול גם להיות שאם הבחורה הייתה עוצרת אותו באמצע ומשתפת אותו במה שעובר עליה, הם היו שוכבים מחובקים ואז ממשיכים או לא ממשיכים, אבל בכל מקרה היה נוצר ביניהם מפגש יצרני אמיתי"
במובנים רבים, הדבר דומה לאופן שבו כל אחד מאיתנו מתייחס לאמנות. לאמנות אין הרי תכלית בפני עצמה, אולם מרכיביה השונים הם מאוד תכליתיים. הם משחקים עם האופן שבו אנו חווים את המציאות החיצונית, כדי לעורר ולשנות את המציאות הפנימית. לכן אמנות יש בה כדי לייצר תנועה נפשית, ותנועה היא חיוּת. אם אנו צורכים אמנות לשם הצריכה כפי שחלק עושים, היא לא תשאיר עלינו חותם רב. מה שחשוב הוא המשמעות שאנו נותנים לדברים ולא הדברים עצמם. לכן, כשזוג מחליט להשתמש באביזר כלשהו או להשתתף במשחק תפקידים, מה שחשוב זה התוכן האישי שהוא מייצר סביבו ולא השימוש בדבר עצמו.
נסיים עם הזוג הצעיר שפגשנו בתחילת הכתבה. אם הייתי זבוב על הקיר, הייתי מציע לבחור לשאול באומץ על המחשבות שהיו לה - האם היא קיימה איתו יחסים למרות שלא באמת התחשק לה? האם היא חוששת מהאופן שהיא נראית בעיניו? האם זה קורה לה הרבה שהיא בתוך המחשבות של עצמה? יכול גם להיות שאם הבחורה הייתה עוצרת אותו באמצע, משתפת אותו במה שעובר עליה, הם היו שוכבים מחובקים ואז ממשיכים או לא ממשיכים, אבל בכל מקרה היה נוצר ביניהם מפגש יצרני אמיתי. או אז גם היא הייתה מגלה את מידת ההתחשבות האמיתית של הבחור, לא עקב ההשקעה באורגזמה שלה, אלא כמידת הסבלנות והאיפוק שהוא מסוגל להפגין כשעוצרים אותו.
רועי צור הוא מייסד "דרך הקשר – הבית לטיפול במערכות יחסים" העוסק בטיפול פרטני, טיפול זוגי וטיפול אונליין.
