בגיל 8 חבר חשף אותי לפורנו. אבא שלו יצא מהבית והוא פשוט הדליק את זה בטלוויזיה. אני זוכר שלא הבנתי מה אני רואה אבל הרגשתי שזה מחלל אותי, וקפאתי. שנים רבות לפני שבכלל דיברתי עם ילדה, בטח ובטח לפני שנגעתי בבחורה, הוטמעו בתוכי הדימויים האלה למפגש בין גבר לאישה. אני חושב היום - מה למדתי שם על אהבה? על מיניות?
השנים עברו והלמידה הבעייתית המשיכה. למדתי שכגבר אסור לי לבטא רגשות, שאני תמיד צריך להיות חזק ושמגע חברי קרוב בין גברים הוא אסור. לאט-לאט הלך ונסגר הנתיב שחיבר בין הלב שלי לבין חלקי הגוף והנפש השונים שלי, מה שסגר בפניי למשל את האפשרות לבכות כי כואב לי, או כי אני חווה עכשיו קושי, אפילו סתם לבכות מהתרגשות כבר לא הצלחתי.
כשגיל ההתבגרות התחיל לתת את אותותיו בגוף שלי, התפעלתי מהמפגש הראשוני עם העונג המיני, אבל לצד זה גם חוויתי מצוקה מאוד גדולה. הרגשתי כמו ילד תמים וחולמני, שבין לילה התעורר בתוכו גבר יצרי ומלא תשוקה. לא היה לי מושג מה לעשות עם היצר הזה, שהטריף את נפשי ואת גופי ושיגע אותי מבפנים.
"בגיל 8 חבר חשף אותי לפורנו. אבא שלו יצא מהבית והוא פשוט הדליק את זה בטלוויזיה. אני זוכר שלא הבנתי מה אני רואה אבל הרגשתי שזה מחלל אותי, וקפאתי. שנים רבות לפני שבכלל דיברתי עם ילדה, בטח ובטח לפני שנגעתי בבחורה, הוטמעו בתוכי הדימויים האלה למפגש בין גבר לאישה"
ככל שהתבגרתי, בחסות המדיה והחברה שמסביבי, הלך ונוצר בתוכי פיצול שנבע מהפער שהרגשתי. הפער שבין הנער הרגיש שמסתגר בחדר שעות עם הגיטרה וכותב שירי אהבה, לבין הגבר הטורף והאגרסיבי שהרגשתי שאני צריך להיות במפגש אינטימי עם בחורה.
הפיצול הזה הלך והתרחב ככל שהתבגרתי. הרגשתי כאילו השכל והתודעה שלי מתפתחים והופכים למורכבים ועמוקים, בו בזמן שהמיניות והשדה שמקיף אותה נותרו גסים בצללים. לא מצאתי תשובות לפיצול הזה בעולם החילוני, אז התחלתי להעמיק בחוכמת היהדות. גיליתי בה תפיסה עמוקה שרואה את המפגש בין גבר לאישה כמשהו קדוש, אבל הרגשתי שאת כל אלו מלווה גם המון פחד מהכוח העוצמתי הזה, וזה הרתיע אותי. ביקשתי לעשות שלום עם היצר במקום למצוא לעצמי עוד דרך מתוחכמת להילחם בו, להילחם בעצמי.
הכאבים הללו הובילו אותי לבסוף לעולם הטנטרה, שסחף אותי מיד. שם למדתי מחדש את מה שטבעי לכל ילד - לבכות כשכואב לי, להיאנח כשנעים לי, לרקוד כשהמוזיקה מזיזה אותי. למדתי להגיד כן לחיים שזזים בתוכי ולקדש את אנרגיית החיים שמפעמת בי בכל רגע.
זה גם היה השלב שבו הצלחתי סוף-סוף להיגמל מפורנוגרפיה. שנים של בושה וביקורת לא עזרו. רק אחרי שטעמתי מהו חיבור אמיתי לעצמי, יכולתי להפסיק להסתפק בחיקוי החיוור והרעיל הזה למעשה האהבה. התחלתי לשים לב מתי המגע אני מקבל ונותן נעים לי, מתי הוא הופך לאינטימי, מתי מצטרף אליו גוון ארוטי ומתי זה כבר ממש מיני, והתפעלתי מכמה כל חוויה כזו היא עולם שלם שאפשר להתענג ממנו ולהעמיק בו עוד ועוד.
גיליתי שיש בגוף שלי הרבה יותר מקום לעונג ממה שחשבתי, ושאפשר לשחרר את "התסריט" ופשוט להתמסר ללא נודע, למה שנעים ומרגיש מחובר ברגע הזה שבו אני נמצא. גיליתי שאני יכול להיות עדין, קשוב, לבטא רגשות במילים ובצלילים, ועדיין להרגיש גברי. הרגשתי שאני מנקה מעצמי זיהום של 30 שנה ושלאט-לאט נפתח בי מחדש הנתיב שבין הלב לאגן, בין האהבה לתאווה ולתשוקה.
היו כמה רגעים שבהם יכולתי להרגיש את הפריצה של הנתיב הזה: באחת הסדנאות, התיישבה לידי בחורה שמצאה חן בעיניי והיה ברור לי שהיא מעוניינת להתקרב. בראשי התחילו לצעוק הקולות המוכרים של פעם: "תנצל את ההזדמנות! תהיה גבר", רק שהפעם שמתי לב שהגוף שלי קופא. עצמתי עיניים וניסיתי להבין מה קורה בתוכי. גיליתי שאומנם אכן הבחורה מושכת בעיניי, אבל הלב שלי עוד באבל על האהובה הקודמת, ואני לא בשל כרגע לאינטימיות עם אישה אחרת. לא האמנתי שזה מה שקורה לי, לא ידעתי שכגבר לפעמים פשוט לא בא לי!
"בראשי התחילו לצעוק הקולות המוכרים של פעם: 'תנצל את ההזדמנות! תהיה גבר', רק שהפעם שמתי לב שהגוף שלי קופא. עצמתי עיניים וניסיתי להבין מה קורה בתוכי. גיליתי שאומנם אכן הבחורה מושכת בעיניי, אבל הלב שלי עוד באבל על האהובה הקודמת, ואני לא בשל כרגע לאינטימיות עם אישה אחרת"
דמעות עלו בעיניי. שיתפתי אותה במה שקורה לי, והערב הסתיים בשיחה חברית מלב אל לב. זה היה רגע מכונן בחיי - להיות כל-כך מחובר ללב ולגוף שלי, לגלות שיכולה בכלל להתקיים בתוכי סתירה פנימית שכזו. מי יודע כמה פעמים היא הייתה שם ופשוט התעלמתי ממנה?
רגע אחר קרה בטקס שחוזר בסדנאות טנטרה רבות ומכונה "שלום בין המינים". זהו טקס שבא לרכך את המרחב שבין גברים ונשים, שהוא טעון ופצוע מדורות של כאב הדדי. באחד מחלקי הטקס, עמדה מולי אישה שלא הכרתי, כשאני מייצג עבורה ארכיטיפ של הגברים בחייה והיא מייצגת עבורי ארכיטיפ של הנשים בחיי. לא החלפנו מילה, אבל הטקס יצר אינטימיות מופלאה בינינו, כשהכאב על כל הפציעות שחווינו מהמין השני התחלף בהודיה על כל הטוב שקיבלנו מהמין השני.
הטקס הזה עשה שלום גם בתוכי - בין האהבה שחשתי למין הנשי, לבין הכאב העצום שנשאתי מהמפגשים השונים איתו. הרגשתי שהלב שלי פתוח לרווחה כמו שהוא לא היה מאז הילדות, ואז גם זכיתי בחסד עצום: יכולתי פתאום לראות בעיני רוחי איך הגוף יכול להיות כלי שדרכו אני מזרים אהבה מהנשמה שלי לנשמה של האישה שאיתי. חוויתי חזיון שגילה לי איך ייראה וירגיש מעשה אהבה כזה, שכמותו מעולם לא ידעתי.
בשנים האחרונות אני פוגש עוד ועוד גברים ונשים שצועדים בדרך הזו. אצל הדור הצעיר אני רואה שהרבה דברים שעמלתי קשה כדי לבסס בתוכי - עבורם הם כבר מובנים מאליהם. זה משמח אותי וממלא אותי בתקווה, שיש עוד מקום בעולם הגס הזה לעדינות, להקשבה, למפגש קשוב ובריא שמחובר ללב. בגיל 38 אני סוגר מעגל עם יוחאי בן ה-8 ומחזיר לו את התמימות שאבדה.
