סקס אפיל
עשיתי כל מה שאסור לעשות בזוגיות פתוחה | #116
41:29
(האזינו לפרק החדש של "סקס אפיל" על המעבר מזוגיות פתוחה למונוגמיה)
סקס אפיל הוא פודקאסט המיניות של ynet יחסים, בהנחיית לורי שטטמאור, עורכת הערוץ. מוזמנים ומוזמנות להאזין לנו כאן ב-ynet, וגם לעקוב אחרינו בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, ביוטיוב ובכל מקום אחר שבו אתם נוהגים ונוהגות להאזין לפודקאסטים שלכם. רוצים לדבר איתנו? בואו לקהילה שפתחנו בפייסבוק - "סקס אפיל - הקבוצה לדיונים", ואם נהניתם להאזין - נשמח מאוד אם תדרגו אותנו בחמישה כוכבים.
"אחד הקשרים הרציניים הראשונים שלי היה במסגרת של זוגיות פתוחה, רק ששנינו לא ידענו מה זה בכלל זוגיות פתוחה, וזה היה קטסטרופה. זה היה ממש כישלון כואב. לא הזוגיות שלנו, שהייתה מהממת, אבל הפורמט הזה של מערכת יחסים פתוחה, שהייתה יותר כמו 'המדריך לאיך לא לעשות את זה נכון'", משתפת מרינה קושניר, מפיקה ומנחת סדנאות ופסטיבלי מיניות, אינטימיות ויחסים, וגם אינפלואנסרית מעולמות האינטימיות והמיניות, שהפוסטים הוויראליים שלה מגיעים לעיניהם של עשרות אלפי אנשים.
"כל הטעויות שאפשר לעשות כדי ממש להכאיב האחד לשנייה - עשינו, וזה נבע בעיקר מחוסר מודעות. כי כשאין מודעות, כשאין את המקום הרגיש של ההחזקה של הלב האחד לאחר, אז אנחנו פוגעים. אנחנו יכולים לרפא את עצמנו דרך מערכות היחסים שלנו, ובאותה מידה אנחנו יכולים ממש לפגוע בצד השני".
"אני מתנצלת מראש על השיתוף הזה, אבל אני חושבת שעשינו הרבה השוואות. זאת אומרת, אם הוא היה עם מישהי, אז הוא אמר לי, 'את יודעת, היא יכולה להחזיק הרבה יותר זמן במיטה ממך'. או כזה אני הייתי עם מישהו ואמרתי לו כזה, 'וואו, אתה יודע, כאילו, גמרתי איתו הרבה יותר'".
ככה אמרתם?
"לא, לא במילים האלה, אבל זה כן היה הסאב-טקסט. כמו כזה, 'תשתפר, כי תראה, יש יש יותר טוב'".
ב-14 השנים האחרונות מרינה מפיקה אירועים ופסטיבלים מעולמות המיניות והאינטימיות. "אני מתעסקת בכל מיני תחומים שבעיניי הם שילוב מדהים של רגש, אינטימיות, מערכות יחסים, מיניות, תנועה, חיבורים והיכרויות, והדבר שאני הכי נהנית ממנו זה לקחת את המסע האישי שלי ואת כל מה שאני עוברת, ולהפוך אותו למסע משנה חיים עבור אנשים אחרים.
"למשל, כשעלה בי איזשהו צורך למרחב רגשי כדי לפרוק, כמו שקרה כשהתחילה המלחמה, אז הפקתי כל מיני מרחבים שבהם אפשר היה להיפגש ורגע לזכור שאפשר להיות ביחד. יש מרחבים שהפקתי כשהייתי יותר נועזת מינית, כשהייתי בשיא הפוליאמוריה שלי, כמו פסטיבל 'לאבולושן', שנולד כי רציתי לחקור עם הרבה אנשים עם אינטימיות, אהבה ויחסים".
אנחנו נרחיב עוד על המקום הזה של יחסים פתוחים ופוליאמוריה, כי הפרק היום עוסק במסע האישי שלך. בניגוד לרוב האנשים שמתחילים במונגמיה ורק בשלב מאוחר יותר, אם בכלל, פותחים את הקשר, את התחלת בדיוק מהקצה ההפוך - מאז שאת בתיכון את נמצאת במערכות יחסים פתוחות, ורק היום את מתרגלת למונוגמיה לראשונה בחייך.
"נכון. מערכת היחסים הראשונה שלי התחילה בגיל 14 אפשר להגיד, ונמשכה לאורך התיכון, וקצת אחרי זה הוא נהרג במלחמת לבנון השנייה. אפשר לומר שמעולם לא היינו סגורים או מונוגמיים או מודעים לזה בכלל. זאת אומרת, היה ברור לנו שאני יכולה להיות עם עוד בנים, ושהוא יכול להיות עם עוד בנות, למרות שזה כאילו לא היה מדובר, והייתה לנו אהבה מאוד-מאוד גדולה, חזקה ועוצמתית".
אם לא שוחחתם על זה, אז איך זה היה ברור שאת יכולה להיות עם בחורים אחרים והוא עם בחורות אחרות?
"כי זה מה שקרה בפועל. מדי פעם הייתי כזה, 'אה, וואו, היית איתה? בסדר', ואני רציתי להיות עם בחור אחר, אז זה פשוט היה קורה, אבל באמת שמדובר פה בגילאים כל כך לא מודעים. הקשר הזה הסתיים בכאב כל כך גדול בגלל המוות שלו, שיכול להיות שיש חלקים שאין לי גישה אליהם. רק בדיעבד, אני מבינה עד כמה הקשר הזה השפיע עליי שנים אחר כך".
באיזה מובן?
"מטפלת שעבדתי איתה באופן צמוד, עזרה לי להבין שיש דבר שנקרא 'חוזים סמויים' או חוזים שאינם מדוברים, ואנחנו אפילו לא יודעים אותם. אנחנו כותבים אותם עם הלבבות שלנו, ויכול להיות שבאיזשהו מקום שמרתי לו את החוזה הזה של הזוגיות הפתוחה, בלי לדעת שזה מה שאני עושה. זה אומר שכל הקשרים שהיו לי אחריו היו פתוחים, והיה בי חלק שאמר שאני לא רוצה להשקיע בבן זוג אחד, כי אני אפגע, כי איבדתי כבר את היקר לי מכל".
"היה בי חלק שאמר שאני לא רוצה להשקיע בבן זוג אחד, כי אני אפגע, כי איבדתי כבר את היקר לי מכל"
מה קרה אחר כך?
"קצת אחריו היה לי עוד בן זוג כזה לקצת זמן, ואז התחיל בעצם קשר מאוד משמעותי, שמראש הוגדר כזוגיות פתוחה, אבל כפי שאמרתי בתחילת השיחה - הוא היה קטסטרופה. השיתופים וההשוואות שעשינו עם הבחורים והבחורות האחרים שהיינו איתם - היו דבר שאסור לעשות. לא אומרים דברים כאלה לבן אדם שאוהבים. ואין שום סיבה לבוא ולהוריד ביטחון, או לגרום לבן הזוג לתחושה שיש בחוץ מישהו שהוא יותר טוב ממנו, כי ברור שיהיה יותר טוב. המוח שלנו גם ככה כל הזמן משווה אותנו לאחרים. פשוט לא היינו רגישים ללבבות האחד של השנייה".
אני מכירה את ההשוואות האלה מאקסים - אנשים לפעמים משווים את בן/ת הזוג הנוכחיים לאקסים שהיו להם, זה ריב מאוד מוכר ומפורסם - "האקס שלי תמיד הגיע לפגישות האלה", או "האקסית שלי בחיים לא התנהגה אליי ככה", והדברים האלה תמיד מכווצים ותמיד מצלקים, ויכולים להיחקק בזיכרונו של אדם לחיים שלמים. שום טוב לא יכול לצמוח מההשוואות המכאיבות האלה.
"אז במקום שנשים את האקס כגורם שהוא טריגר עבורנו לכאב ולכעס ולרגשות לא נעימים, אנחנו שמנו את האהובים הנוספים שלנו כמקור להשוואה. נניח, אם הוא היה עם מישהי שהיא גם חברה שלי, אז היא הפכה להיות שעירה לעזאזל, וכל הכאב והקושי שלי פתאום ניצבו מולה, עם השוואתיות אין סופית ותחושה של רגע, מה, היא יותר טובה ממני? אז איך אני אהיה יותר טובה ממנה? שם התחיל לו מסע מאוד-מאוד מכאיב וממש לא בריא.
"אחרי הזוגיות הזאת פגשתי עוד מישהו ממש מהמם. אני והוא ידענו מההתחלה שאנחנו נרצה להיות פתוחים ושנרצה להתקדם לכך בהדרגה ובהקשבה, כי בכל זאת, אחרי הקשר הקודם כבר היה לי יותר ניסיון ויותר הבנה לגבי מהי זוגיות פתוחה. הפעם אמרתי שאני רוצה לעשות את זה מודע וקשוב, ושנעשה את זה באופן הכי הכי בטוח שאנחנו יכולים, האחד עבור השנייה".
איך זה עבד?
"זה באמת היה קשר מדהים עם תקשורת מדהימה עד היום, למרות שאנחנו כבר לא ביחד. אחרי כמה שנים של זוגיות יחד התחתנו, וגם עברנו לגור יחד בחו"ל. התחתנו שלוש פעמים - חתונה עם המשפחה, חתונה עם החברים וחתונה אחת שהייתה ספונטנית, והתקיימה בפסטיבל ברנינג-מן. מה שקרה זה שבפסטיבל הגענו לקמפ של מיניות, והייתה שם מישהי ממש מתוקה שפגשנו, והיא הציעה לחתן אותנו באופן ספונטני.
"הבעיה היא ששם, יחד איתה, חוויתי את הטריגר הכי גדול שהיה לי בחיים מול קנאה. זה היה שלב די ראשוני של הקשר שלנו, עוד לא פתחנו אותו באופן רשמי, אבל כבר התחילו שיחות. אמרנו שברור לנו שאנחנו רוצים להיות ביחד, ושהקשר שלנו הוא מעל הכול, אבל היה לנו כמו חלום או פנטזיה שב'ברנינג מן' נעשה את האורגיה הראשונה שלנו יחד".
"יומיים אחרי החתונה הספונטנית היה ממש לילה סגרירי, שהתרחשה בו סופת חול. הוא וזאת שחיתנה אותנו נשארו יחד באוהל, בזמן שאני טיפלתי קצת באנשים ברפואה סינית. בזמן ששמתי לאנשים מחטים, אני קולטת בזווית העין אותו ואותה מתכרבלים, ופתאום עלה בתוכי זעם מאוד גדול. אני שומרת בפנים ואומרת לעצמי, לא, זה תמים, הם לא יעשו שום דבר, אבל אני מרגישה שיש שם אנרגיה מינית מאוד-מאוד דחוסה, ושוב עולה לי ועולה לי, עד שבאיזשהו שלב, אני כמו חוזרת לאוהל ונכנסת באמצע, בדיוק ביניהם, והיד שלו כמו עוברת אותי ומגיעה אליה.
"מצאתי את עצמי מאוד כועסת, ממש הופכת ללהבת זעם. לקח לו רגע כדי להבין שמשהו לא בסדר. ואז לקחתי את הדברים שלי, עליתי על האופניים, בזמן שהוא רץ אחריי, והכול קורה בעיצומה של סופת חול, והכול נורא אפוקליפטי. אני מטיחה בו, 'איך התחתנתי איתך? מה עשיתי לעצמי? זאת טעות חיי! אני רוצה להתגרש!', והוא כזה, 'רגע, חכי, תנשמי, לא קרה שום דבר'. לקח לי כזה זמן להירגע, נסעתי לחברים בצד השני של הפסטיבל, והם תמכו בי והרגיעו אותי. הברנינג-מן הזה היה חרא", היא מסכמת וצוחקת.
"מצאתי את עצמי מאוד כועסת, ממש הופכת ללהבת זעם, ואני מטיחה בו, 'איך התחתנתי איתך? מה עשיתי לעצמי? זאת טעות חיי! אני רוצה להתגרש!'"
את יודעת מה כל כך הכעיס אותך?
"האנרגיה המינית שזרמה ביניהם, שכבר אז הרגשתי שיש שם איזה, איזה משהו עמוק. הם אגב בזוגיות היום וגם הפכו להורים, ואנחנו עד היום חברים טובים. אבל באותו רגע הרגשתי מושפלת שלא בוחרים בי, וכאילו בעלי, שאמור לשמור לי אמונים, נמצא עם מישהי אחרת. שם חוויתי חצייה של הגבולות, כי אם זה היה מתוקשר, אם הוא היה מקבל את ה'כן' שלי, לא הייתי כועסת ככה.
"אבל זה משהו אחר. הייתי כזה רגע, אני לא יודעת אם בחרתי בזה בכלל, אני לא יודעת אם זה בגבולות שלי. אני נכפית לתוך סיטואציה שאני אפילו לא יכולה לשלוט בה. זה היה אובדן שליטה, לא שחרור משליטה. אם הייתי משחררת שליטה, אני לא חושבת שהייתי מגיבה ככה, אבל הרגשתי שאני מאבדת את הזוגיות שלי, שאני מאבדת את עצמי. זה הדבר שכל כך פגע בי, שכל כך נגע לי בנקודות".
הצלחתם לגשר מעל זה?
"כן, חד-משמעית זה עשה ממש טוב, כי יכולתי להשמיע את האמת שלי והוא יכול היה להשמיע את האמת שלו, והוא אמר שהוא הכין את השטח עבורנו, בשביל באמת לנסות לעשות את האורגיה הראשונה. אמרתי לו, 'אבל זה היה בלעדיי והרגשתי מחוץ לסיטואציה'.
"בסוף האירוע הזה היה נקודת מפנה מאוד-מאוד משמעותית בזוגיות הזאת, כי שם הבנתי שאם אני לא מתקשרת את מה שאני חווה ואת מה שאני מרגישה, לא יצליחו להבין אותי בצורה טלפתית, לא יבינו מה אני חווה, ואז זה מתפוצץ".
היו עוד אירועים כאלו בקשר שלכם?
"לא הרבה זמן אחרי אותו ברנינג-מן, עברנו לגור בקליפורניה. באיזשהו שלב הוא טס לארץ, והוא שאל אותי לפני הטיסה אם הוא יוכל להיות עם חברות שלנו בזמן שהוא בישראל, כי היינו חלק מקהילה שהיא פתוחה, פוליאמורית ומאפשרת. בלי לחשוב יותר מדי, אמרתי לו, 'כן, בטח', כי יותר חשבתי על החופש שאני יכולה לקבל פה בקליפורניה עם כל הבנים החתיכים, עד שזה קרה.
"זה גם לימד אותי שיעור מאוד חשוב, על כך שלמרות שהסכמתי ואמרתי כן, גם כשיש הסכמה יכול לעלות הרבה כאב, והכאב הוא שהייתי רוצה שידברו איתי לפני שזה קורה, אם מדובר במישהי שאני מכירה, אם זאת חברה. הייתי שמחה שהיא תיצור איתי קשר לפני ואחרי, בשביל שנעשה יחד אינטגרציה של רגע, חלקנו את אותו גבר, את אותו גבר שמאוד משמעותי עבורי.
"יש מקום לפנטזיות שלנו ולתשוקות שלנו, זה למה מלכתחילה אנחנו יוצאים למסעות כאלה, כי ההתרגשות והפרפרים שהם מביאים איתם, מייצרים המון טוב והמון התרחבות וחקירה, אבל בו זמנית יש שם אנשים, והאנשים האלה הם חברים, ואם לא תהיה תקשורת שהיא מקרבת, שהיא מיטיבה, שהיא רואה את הלבבות האחת של השנייה ונותנת להם מקום, זה יכול לכאוב ברמות, וממש לפגוע במערכות היחסים. לקח לי המון זמן לשקם את מערכות היחסים שלי עם אותן חברות וגם עם מי שהיה בעלי. הייתי צריכה עוד תקשורת, הייתי צריכה רגע ששוב יגידו לי שאוהבים אותי, שאני בסדר, שלא נוטשים אותי.
"אני רק אגיד שאחרי שאני ואותו בן זוג נפרדנו, הייתי בעוד קשר, שהיה כבר פוליאמורי ממש. בקשר הזה בכל פעם כשהתעורר טריגר, הייתי הולכת למאהבים האחרים ומעבדת איתם את הדברים. היום זה לא ככה. היום אני בקשר מונוגמי, במערכת יחסים שהיא סגורה. אם אני מוצאת את עצמי מטורגרת, האינסטינקט שלי הוא ללכת לעבד את זה בחוץ, אבל היום אני אפילו לא הולכת לחדר אחר. היום אם משהו עולה, אני נשארת במקום, ואנחנו עובדים יחד על השיט שעלה. אנחנו פותרים אותו ביחד, ואנחנו נושמים אליו.
"בסוף תמיד יעלו דברים, כי אנחנו שני אנשים שונים, ואנחנו במסע ההתפתחות. בכלל מערכות יחסים לדעתי הן אולי הדבר הכי מתגמל שאני מכירה. מערכות יחסים הן קרקע להתפתחות עצמית, קבוצתית, אנושית. זה המסע הרוחני הכי עמוק שיש".
מה גרם לך להחליט שאת סוגרת עכשיו את הקשר?
"כשהכרנו הייתי בקשר פוליאמורי עם מישהו אחר במשך ארבע שנים, והייתה לי עוד אהובה גם של ארבע שנים, הייתי כזה בקשר משולש, ופשוט הייתי מאוהבת בו במשך שנתיים והוא כל הזמן אמר לי, 'אני לא בעניין, אני לא רוצה'.
"יום אחד הזמנתי אותו להנחות איתי ריטריט, ובסוף הריטריט שאלתי אותו, 'גם אתה הרגשת את המשיכה הזאת?', והוא כזה, 'לא, אני לא בקטע של מערכות יחסים פתוחות, אני לא פוליאמורי. אני יודע את הדרך שלי, אני יודע את האמת שלי', והאמת שלו זה אישה אחת, איחוד מקודש ולהשקיע שם את הכול.
"משהו באיך שהוא דיבר על זה, עם כל כך הרבה תשוקה וכל כך הרבה אהבה וכל כך הרבה אמת, גרם לי להבין שבא לי את זה. אבל לא סתם בא לי את זה, בא לי את זה איתו. זה גם הגיע מתוך מקום של שחרור מאגו, והשתחררות מהזהות שפיתחתי לעצמי של מרינה הפוליאמורית. מבחינתי, פתאום להכיר את מרינה שמחויבת לבן זוג אחד - אני מוצאת בזה המון נחת כיום. וכזה, יש כאן מקום להתרחבות ולא להיות כל הזמן ברכבת הרים של הלב. זאת אומרת, יש עדיין רכבת הרים, אבל היא מסוג אחר, כי נורא מעניין לנו ביחד".
אחרי כל כך הרבה שנים במערכות יחסים פתוחות, אין חשש שהדפוסים הישנים יחזרו?
"אז קודם כל, כשהם עולים אני מתבוננת בהם, והוא גם משקף לי אותם, הוא ממש פרטנר טוב לעבודה הזאת. לפני שבועיים נערך פסטיבל 'לאבולושן' בהפקתי, וזה פסטיבל שכולו פתיחות וחופש ומיניות והגשמת פנטזיות, ורקדתי עם חברים באיזה סט אקסטטי. מרינה של קודם הייתה מניעה עם כולם עכשיו אנרגיה מינית בקטע משחקי, בקטע של להתמזמז יחד ברחבה בפסטיבל מיניות, כי זה משהו שאנחנו אוהבים לעשות ועשינו המון פעמים.
"הפעם עצרתי את עצמי, והייתי כזה, רגע, מי זאת המרינה של עכשיו? האם היא שמרנית? האם היא לא רוצה לטרגר את בן הזוג שלה? אני לא אבוא ואנשק עכשיו אנשים, כי אני יודעת שזה לא בגבולות שלנו יותר. זאת אומרת, לא בגבולות של הקשר הזה. הבנתי שיש כאן הזמנה לדייק את הביטויים שלי, הזמנה לדייק את ההתבגרות שלי, לחבק את הגרסה החדשה שלי".
אוי לא, הפכת לשמרנית. סתם!
"אני לא שמרנית, אני... אולי? אולי קצת שמרנית. אבל ברצינות, בא לי להגיד שמונוגמיה, פוליאמוריה, זה הכול הגדרות של הבחוץ. מה שחשוב הוא הבפנים. והבחור הזה, אני רוצה להיות איתו, אני רוצה להביא איתו ילדים, אז אני בוחרת במסע המקודש שלנו, ואני לא מרגישה שזה גורע לי כרגע ממשהו. אין כרגע מפגשים שמעניין לי לחוות או פנטזיות שאני רוצה להגשים, גם כאילו בואי, הגשמתי המון.
"אז ברור שעדיין יכולות לצוץ לי פנטזיות, כי יש לי מוח ארוטי מאוד מפותח, אבל אם עולה בי פנטזיה אני פשוט יכולה להביא אותה הביתה וכזה, 'אוקיי, שומע? בוא נעשה את זה ואת זה, זה יכול להיות ממש מגניב', והוא גם יכול להביא את הפנטזיות שלו. וגם, בתור מישהי שמחזיקה מקדשים מיניים, נוכל להגשים אותן ביחד".
רק תספרי למי שלא יודע או יודעת מה זה מקדש.
"מקדש זה מרחב שבו אפשר לחקור חיבורים, ביניהם גם חיבורים ארוטיים. זה ממש להפוך מיניות למסע רוחני. מקדש לא חייב להיות מרחב מיני, אבל הוא יכול להיות גם מרחב מאוד-מאוד מיני. אז אנחנו בעניין של ללכת יחד למקדשים האלה. זאת אומרת, עדיין אפשר להיות שם יחד, לא חייבים לגעת באחרים".
"בתור מישהי שכבר שנים לא רואה פורנו, כי פורנו זה כזה פייק, ללכת למקדש זה לחוות את הדבר האמיתי. את רואה חיבורים אמיתיים ואנושיים בין אנשים, ואת רואה מגע, ואת רואה סוגי מגע, ואז את לומדת עוד דרכים לאהוב. אנחנו חיות עדריות, ולראות כל כך הרבה תשוקה ואנרגיה זזה, זה מלמד"
כמו שהרבה זוגות הולכים נגיד למסיבות סקס או BDSM, ופשוט נשארים עם עצמם, אבל הם מקבלים את האנרגיה המינית המאוד גדולה שיש במרחב הזה.
"זה מאוד מדליק בעיניי. בתור מישהי שכבר שנים לא רואה פורנו, אז פורנו זה כזה פייק, ובמקדש זה הדבר האמיתי. כאילו, את רואה חיבורים אמיתיים ואנושיים בין אנשים, ואת רואה מגע, ואת רואה סוגי מגע, ואת רואה איך היא נוגעת בו ואיך הוא נוגע בה, ואיך הם מפרטטים ואיך הם זזים, ואז את לומדת, את לומדת עוד דרכים לאהוב. אנחנו חיות עדריות, ולראות כל כך הרבה תשוקה ואנרגיה זזה, זה מלמד, זה מלמד ממש".
אז בואי ננסה קצת לפרוט מהניסיון שלך. לאילו זוגות לא יתאים להם לפתוח את הקשר? והאם יש כללי אצבע לאיך כן לעשות את זה נכון?
"פחות אמליץ לפתוח את הקשר אם אתם לא מרגישים בטוחים בתוך מערכת היחסים. מערכת יחסים פתוחה היא מערכת יחסים שדורשת אפילו עוד יותר שיח ותקשורת, כי אנחנו מכפילים את רמות הטריגרים פי 10. זה דורש מאיתנו ממש לתכנת את המוח מחדש, ולעבוד באופן אקטיבי כל הזמן על קנאה, וקנאה היא לא רגש אחד. קנאה היא כעס, היא עצב, זאת תחושת חוסר ביטחון, קנאה היא פחד. זה ממש לעבוד עם כל הפחדים שלנו. אם אין ביניכם תקשורת ממש עמוקה, אמון וכלים כדי לעבד יחד את מה שאתם עוברים, ולהחזיק יחד מרחב של כאב, כי כאב יעלה בוודאות לשני הצדדים, זה רק יהיה מתכון לסבל.
"לסיום אני רוצה להגיד שיש הרבה שיח בחוץ כי פוליאמוריה וקשרים פתוחים הפכו להיות מאוד טרנדיים, ובא לי כזה שנהיה טובים לעצמנו, שנהיה רגישים לעצמנו, שרגע לפני שנגדיר את מערכת היחסים שאנחנו נמצאים בה, נבין איפה אנחנו בתהליך, איפה אנחנו על הסקאלה, איפה אנחנו כרגע בשיח שלנו מול עצמנו.
"בא לי להזכיר פה כלים שיכולים לעזור גם במונוגמיה וגם בכל סוג של מערכת יחסים: אם עולים רגשות שהם מאתגרים או קשים, אז רגע לעצור ובאמת לחזור פנימה, לחזור הביתה, לשאול - מה זה הרגש הזה? על מה הוא יושב? מה יש שם מתחת? ולזכור שכל חיבור עם כל אדם הוא ייחודי, כל אדם הוא מסע שלם. ושאנחנו לא סתם ככה מתחברים, אנחנו מתחברים עם אנשים בשביל באמת להכיר את עצמנו בעוד רבדים, ויש עומק ומהות למסע המשותף שלנו. אז לא לזלזל ולא לפגוע, כי צלקות כאלה שאפשר לרכוש ממש בקלות במערכת יחסים, יישארו איתנו גם אחרי שהקשרים יסתיימו".
