סקס אפיל
להיות אישה טרנסית בזנות | #117
51:40
(האזינו לפרק החדש של "סקס אפיל" על זנות טרנסית)
סקס אפיל הוא פודקאסט המיניות של ynet יחסים, בהנחיית לורי שטטמאור, עורכת הערוץ. מוזמנים ומוזמנות להאזין לנו כאן ב-ynet, וגם לעקוב אחרינו בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, ביוטיוב ובכל מקום אחר שבו אתם נוהגים ונוהגות להאזין לפודקאסטים שלכם. רוצים לדבר איתנו? בואו לקהילה שפתחנו בפייסבוק - "סקס אפיל - הקבוצה לדיונים", ואם נהניתם להאזין - נשמח מאוד אם תדרגו אותנו בחמישה כוכבים.
"אם אתם חושבים ש'קוקסינלית' היא מילת גנאי, בואו תהיו יום אחד בנעליים שלי. בנעליים של אישה טרנסית שמפחדת לצאת מהבית כי אני לא יודעת אם אחזור, בנעליים של אישה שכל גבר יכול להרגיש איתה הכי פתוח כדי להטריד אותה מינית, כי איזה שוטר יאמין לה? יגידו לי, 'את קוקסינלית, את בטח רצית את זה'", אומרת ג'סיקה ואן דה רובארט, מדריכה לנוער ולצעירים בסיכון, וגם אישה טרנסית בת 29, שמפלרטטת עם עולם הזנות מאז שהיא בתיכון.
"לכן, אם הייתי צריכה לבקש משהו אחד מאנשים שמאזינים לנו, הייתי מבקשת חמלה. כשאתם רואים אותנו, תראו רגע את הסיפור שמאחורינו. אין מה לצחוק ואין מה להקניט אותנו, ואם אנחנו יוצאות עם בני הזוג שלנו בציבור, אל תבהו בנו כמו שהיה ב'בייבי ריינדיר', כשהוא חשב שאנשים מסתכלים עליה ברכבת וקולטים שהיא טרנסית. תנו גם לנו להתקיים".
"כשאתם רואים אותנו, תראו רגע את הסיפור שמאחורינו. אין מה לצחוק ואין מה להקניט אותנו, ואם אנחנו יוצאות עם בני הזוג שלנו בציבור, אל תבהו בנו כמו שהיה ב'בייבי ריינדיר', כשהוא חשב שאנשים מסתכלים עליה ברכבת וקולטים שהיא טרנסית. תנו גם לנו להתקיים"
בשמונה השנים האחרונות ג'סיקה מתעסקת עם נוער וצעירים בסיכון. היא מתנדבת בהוסטלים ובעמותות, ומדריכה כיתה במכללת 'מרשה', מיזם חברתי מבית היוצר של 'מרימה', תנועת הבוגרים והבוגרות של 'איגי' ששמה לעצמה למטרה להיות מרכז לפיתוח אישי ותעסוקתי לצעירות ולצעירים גאים.
"אני בעיקר מתנדבת עם נשים טרנסיות בזנות ובסמים, כי אני עצמי שורדת זנות", היא משתפת. "אז חשוב לי לעזור לאלו שנמצאות בשולי-שולי החברה, אם זה טרנסיות ערביות, הומואים ערבים, הומואים שיוצאים בשאלה, כל הקיצון. לא נגיד ההומו התל-אביבי המצוי, שהוא סליחה, פחות מעניין אותי. מעניין אותי יותר להיות שם עבור האנשים האלה שמפחדים לצאת לרחוב כי אולי הם לא יחזרו, שזה פחד שהרבה מאנשי הקהילה, במיוחד הקהילה הטרנסית, חוות על בסיס יום-יומי".
בואי נתחיל את שיחתנו מהילדות שלך. את גדלת בדרום הארץ. ספרי קצת על המשפחה.
"נולדתי בשדרות. אמא שלי הייתה תיירת שהגיעה משוויץ עם דרכון הולנדי, וכשהיא נכנסה להיריון עם אחי הגדול, היא הבינה שהיא חייבת לקבל אזרחות כדי להישאר. היא התחתנה עם גבר ששידכו לה כדי לקבל אזרחות. זאת הייתה טעות חייה וחיינו. הוא היה מתעלל נפשית, פיזית וכלכלית, ובעצם עד גיל חמש שלי חווינו בבית התעללויות מאוד-מאוד קשות, אמא שלי בעיקר. התעללויות מיניות ופיזיות.
"בשלב מסוים הרווחה התערבה ואמא שלי הייתה צריכה להוציא אותנו מהבית. אז גם התפצלנו. אחי הגדול נזרק, לא יודעת לאן עד היום, ואחי הקטן, שהוא החיים שלי והלב שלי, הלך יחד איתי למשפחת אומנה ואחר כך לפנימייה. רק לקראת סוף כיתה ה' חזרנו הביתה.
"בפנימייה אני עוברת אונס על ידי ילד שהיה גדול ממני ממני בשמונה שנים. אני הייתי בת שמונה-תשע, הוא היה בן 15. לא סיפרתי לאף אחד. אני זוכרת שאמרתי לעצמי שאני חייבת לשתוק. שאני אעשה הכול כדי שאני אהיה הילדה הכי טובה, והתלמידה הכי טובה, כדי שכדור שלג הזה לא יפגע באימא שלי ובאחים שלי. אבל זה נתן את אותותיו, והתקשיתי ללמוד. לא הייתי קשובה, הייתי מאוד פחדנית.
"אותו תוקף היה חי איתי באותה פנימייה. הפחד המתמיד הזה, החרדה שהוא השריש בי והשנאה העצמית הזאת שהוא השריש בי, ילכו איתי עד יום מותי. מחשבות כמו, 'זה מגיע לך, את מכוערת, אף אחד לא יאהב אותך'. אני חושבת שתוקפים - זה אחד הדברים שהם הכי אוהבים לעשות - קודם כל להקטין אותך, לגרום לך להרגיש שאת אפס, ואז אני האלוהים שמסכים לגעת בך. אני הגבר החתיך, וגם מי יאמין לך? אני זוכרת שהוא היה אומר לי את זה כל הזמן.
"תוקפים - אחד הדברים שהם הכי אוהבים לעשות זה קודם כל, להקטין אותך. לגרום לך להרגיש שאת אפס, ושהוא האלוהים שמסכים לגעת בך. וגם מי יאמין לך? אני זוכרת שהוא היה אומר לי את זה כל הזמן, 'מי יאמין לך?"
"כשחזרתי הביתה, אמא שלי כבר הייתה נשואה לגבר שאני עד היום רואה אותו בתור אבא שלי. הוא האבא הרוסי שלי, המלך של החיים שלי, הכתר שעל ראשי. הוא הבן אדם הכי מדהים שפגשתי בחיים. הוא לקח אישה פצועה עם שלושה ילדים, הביא את אחותי, שהיא הבת הביולוגית שלו, ולא נתן לנו אף פעם הרגשה שאנחנו לא הילדים הביולוגיים שלו. הוא נלחם בשבילנו, עשה בשבילנו, עבד בשלוש עבודות כדי שיוכל לפרנס את כולנו. גבר רוסי עם הלב הכי ענק שפגשתי בחיים שלי".
איזה יופי, איזה תיקון חשוב. ותגידי, ברווחה לא בדקו מה המצב שלך? אם טוב לך בכלל בפנימייה?
"לצערי, הדבר היחיד שידעו לעשות ברווחה זה לקחת אותנו מהבית שלנו. בחיים לא שאלו אותי אם אני אוכלת מספיק, אם אני ישנה טוב, אם יש לי בגדים. אותה עובדת סוציאלית ראתה זוג הורים מאמצים שיש להם כסף, וזה הספיק לה. אני גם זוכרת שנורא פחדתי לספר. כי אם אני אספר משהו שהוא לא בסדר, אז מה? ירחיקו ממני את אמא שלי עוד יותר? העדפתי לשתוק, ומעולם לא התלוננתי במשטרה.
"אני מרגישה שמרחבים כאלה כמו שאני ואת עושות כרגע, עם ההקלטה הזאת בפודקאסט, הם הרבה יותר תיקון מבחינתי מאשר כל תלונה במשטרה. חשוב לי שאנשים ישמעו את זה - שאנשים שנפגעו מינית ידעו שהם לא אשמים, בטח לא כשאתם בני שמונה. אף אחד לא לבש משהו שביקש את זה, אף אחד לא אמר משהו שביקש את זה. הייתי בסך הכול ילדה.
"כששואלים אותי מה המשפט הכי חזק ששמעתי בחיים, אני אומרת, 'את לא אשמה'. וכששואלים מה המשפט הכי חזק שאמרתי בחיים? 'אני צריכה עזרה'. לפני ארבע שנים, ממש עם תחילת הקורונה, החברה הכי טובה שלי, אלין, נפטרה. זה ריסק אותי. הייתי מרותקת חודש למיטה. לא יצאתי, לא אכלתי, לא יכולתי לעבוד, כלום. זה מוטט אותי ואת אמא שלי, כי גם אמא שלי הכירה אותה. מיכל סולר, שהיא העובדת הסוציאלית שלי וחברה מדהימה, והדס וכל הצוות שלי ב'איגי', אמרו לי, 'די, את לא עוברת את זה לבד', כי זה באמת היה מפחיד.
"למזלי, נפלתי על פסיכולוגית מדהימה בשם מאירה. היא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, ושם אמרתי לה, 'אני צריכה עזרה'. תוך יומיים היא הטיסה אותי לפסיכיאטרית פרטית תותחית, התחלתי כדורים, וברגע שהתחלתי עם הכדורים, פתאום הבנתי כל כך הרבה דברים על החיים שלי, שלא הבנתי קודם. הבנתי למה היה לי קל בזנות, הבנתי למה היה לי קל להיות תלמידה מצטיינת מצד אחד וזונה בלילה, פעילה חברתית ביום וזונה בלילה. כאילו, פתאום הדברים האלה הסתדרו לי. הניתוקים האלה.
"כששואלים אותי מה המשפט הכי חזק ששמעתי בחיים, אני אומרת, 'את לא אשמה'. וכששואלים מה המשפט הכי חזק שאמרתי בחיים? 'אני צריכה עזרה'"
"אחד הקעקועים האחרונים שעשיתי הוא הפרצוף הצוחק - המלאך והשטן, שהוא מסמל את המאניה-דיפרסיה שיש לי, שזה משהו שמלווה אותי כל החיים. כל החיים נעתי בין קולות בראש שאמרו לי, 'תעזבי הכול ותחזרי לזנות', או 'אף אחד לא אוהב אותך', לבין קולות כמו 'את חזקה ואת חכמה ואת טובה'.
"בתור ילדה, לא היה לי הורה נוכח כל כך. ההורים שלי, עם כמה שאני אוהבת אותם, לא יכלו לתפקד כהורים. הם היו צריכים להביא פרנסה הביתה בשביל ארבעה ילדים, וזה בעצם מה שגרם לי באיזשהו שלב להבין שאני חייבת לעשות משהו. לא יכולתי לראות את הבית הזה מסתמך רק על אדם אחד, כי גם אמא שלי לא כל כך עבדה. היא הייתה מכורה-נקייה שהתמודדה עם דברים משלה, וזה גרם לי לצאת לדרך מסוימת".
שם למעשה את פוגשת את הזנות.
"נכון. הכול התחיל כשהגעתי לתל אביב בגיל 16 למועדון. אני והחבר הכי טוב שלי, שאני קוראת לו 'אחי' מבחירה, כי אנחנו זוכים לבנות משפחה חלופית כשאנחנו להט"בים, הלכנו יחד למסיבה, ופתאום אני רואה שם חבורת בנות יפהפיות. לא יכולתי להסיר את העיניים שלי מהן, אבל משהו שם היה שונה, מין וייב שונה של של העצמה נשית.
אמרתי לאחי, 'תראה איזה נשים יפות', והוא אמר לי, 'הן קוקסינליות'. הוא הסביר לי מה זה, ושם נפל לי האסימון. הייתי כזה, What the fuck? זה אפשרי?! ואז הלב וכל הדברים שחוויתי בעבר התחברו פתאום כמו חתיכות של פאזל. התחלתי לחקור את העולם הזה, אך לצערי, האישה הראשונה שלקחה אותי תחת חסותה לא הייתה דמות כל כך מיטיבה, מה שנקרא.
"הכרתי אותה במסיבה הזאת, וציפיתי שהיא תכיר לי את העולם הזה במובן של את יודעת, מה תלבשי, מה תעשי, אבל משהו אחר קרה. בפעם הראשונה שנפגשנו בתל אביב, קבענו בתחנה המרכזית, ובזמן שאנחנו הולכות, היא אומרת לי, 'אנחנו עכשיו הולכות לשתות, ואת הולכת לעשות קליינטים'. אני הייתי כזה מה? מה? לא הבנתי. לא הולכים ל'ג'פניקה'? לא הולכים לאכול מלוואח ב'נאפיס'? ואת יודעת, מתוך הצורך שלי לרצות, כי כזאת אני, בן אדם מרצה, אמרתי, טוב, נעשה מה שצריך. מהר מאוד מצאתי את עצמי עומדת בתחנה המרכזית הישנה, ועולה למכוניות אחת אחרי השנייה".
זאת הפעם הראשונה שעשית את זה? אני המומה. היא אמרה לך משהו? נתנה לך קווים מנחים לאיך להתנהג? הרי היית בקושי בת 16.
"כן. היא אמרה לי, 'רק עם קונדום, לא לעלות עם שני גברים לרכב'. בזמנו זה היה מאוד חשוב לא לעלות עם ערבים, כי מה שהיה קורה זה שברגע שיש לך מפגש של טרנסיות וערבים, לא משנה מי ירצח את מי - את המשטרה זה לא יעניין, אז עדיף שלפחות אם ירצחו אותך, זה יהיה אדם שאפשר יהיה להגיש עליו אחר כך תלונה.
"היא ממש לימדה אותי את כל התורה הזאתי - מה עושים, מה לא עושים, הכול. ופתאום, את יודעת, הכסף פתאום מגיע, ואת ילדה בתיכון, ילדה שתמיד הייתה מאוד-מאוד ענייה, שלא הייתה מגיעה תמיד עם אוכל לבית הספר, ושלא היו לה את הספרים הכי חדשים, ולא היו גאדג'טים או אייפונים או את הפלאפונים הכי טובים. פתאום את מסתנוורת. שם התחילה ההתמכרות, ההתמכרות שלי לכסף".
מה זה אומר?
"אני, ברגע שאני רואה שטרות - זה הסמים שלי. כשאני רואה שטרות, אני רואה חשבון חשמל משולם, חשבון גז, ארנונה, מזגן, טלוויזיות. זה בגדים לאחים שלי. בזכות הכסף הזה העמדתי לאחים שלי כל שנה את הציוד הכי יקר, את הבגדים הכי טובים, טאבלטים, פלאפונים, שילמתי חשבונות, עשיתי הכול. בנוסף, גם עבדתי בחנות בגדים, שזה היה סיפור הכיסוי שלי לסיבה שאני מרוויחה כל כך הרבה כסף.
"התחלתי לחיות בשגרה שבה אני מפצלת את עצמי - יש את הילד הטוב הזה שלומד בבית ספר והולך לעבודה מסודרת, ויש את מה שאני עושה בלילות. אני זוכרת שהייתי הולכת לקפיטריה של בית הספר, ומילדה שלא היו לה חמישה שקלים לבורקס, פתאום התחלתי להזמין את כל החברות שלי. זה היה סיפוק מאוד גדול".
היו גם מצבים מסכני חיים בתקופה הזאתי?
"כן. היה לי לקוח שניסה להוריד לי את הפאה בכוח, ומצאתי את עצמי מתנגדת לו. זה כבר קרה אחרי התיכון. הייתי גרה בדירה מאוד קטנה, דירה מחולקת, ואמרתי לו, 'אחי גר בדירה ממול. אם אני נותנת צעקה, הלך עליך', אבל זה לא הפחיד אותו. עכשיו, אני גם ככה בניתוק. כשאת עובדת בזנות את לא יכולה להיות אותו האדם שאת. את אסיה עכשיו, את לא ג'סיקה, את דמות. ובדמות הזאת אני גם מאוד מסוכנת, פחות רואה בעיניים. אז הוצאתי סכין מתחת לכרית, ואמרתי לו, 'תקשיב, יש לך שתי אפשרויות. או שאני יוצאת מפה עם דקירה, או שאתה יוצא מפה עם דקירה'. ואז הוא פשוט קם והלך.
"היה לי לקוח שניסה לאנוס אותי בכוח. כאילו, חדירה בלי קונדום. קרו הרבה אירועים שהם היו מסוכנים לי, גם כי הטראומה שלי לא הייתה מעובדת, גם כי לא דיברתי על זה עם אף אחד וגם כי הגעתי לזנות אחרי שנים של פגיעות מיניות. אבל רוב המפגשים לא היו אלימים וטראומטיים. ברוב הפעמים, זאת אני שקובעת מי יהיו הלקוחות שלי. אני תמיד דואגת לבקש תמונות לפני. אגב, להבדיל מזנות של נשים סיסיות, כלומר נשים שנולדו נשים, שבה הן הנחדרות, גברים שהולכים עם טרנסיות בדרך כלל מבקשים להיחדר. גם אין סרסורים בזנות טרנסית.
"אבל מה שקרה בעצם זה שאני, מגיל קטן מאוד, הבנתי שברגע שאני עושה סקס, זה מבחינתי כמו ללחוץ יד לבן אדם. עברתי אונס פעמיים בחיים שלי, ולכן מבחינתי מה זה לעשות סקס היום? אין לזה משמעות כל כך בעיניי. אבל מבחינת הניתוקים, אז כן, זה יכול להיות מאוד אגרסיבי. את יכולה להיות בראש שלך, ואז אני חושבת הנה הוא נוגע בי, הוא לא הטעם שלי, הוא שמן, הוא מכוער, וזה מה שחוויתי בפעמים הראשונות כי מעולם לא עשיתי סמים. אני גם חושבת שבהכרח, אם לא הייתי נפגעת מינית, לא הייתי יכולה לעשות את זה לאורך זמן. את זה אני יכולה להגיד לך בוודאות.
"אם לא הייתי נפגעת מינית, לא הייתי יכולה לעסוק בזנות לאורך זמן. את זה אני יכולה להגיד לך בוודאות"
"אני יכולה לספר לך סיפור נוסף שקרה לי. מגיע לקוח. כשאני דיברתי איתו בוואטסאפ, הוא שלח לי תמונות. אגב, כמובן שאין להם אלוהים והם שולחים תמונות עם האישה והילדים שלהם. תקשיבי, זה תת רמה של התת רמה. ואז הוא מגיע אליי, והוא בכלל לא נראה כמו בתמונות. אני מסתכלת עליו והדבר היחיד שעובר לי בראש זה ג'סיקה, תקשיבי. אם את תגידי לו אתה לא נראה כמו בתמונות, לך מפה, הוא יפוצץ אותך מכות, הוא ירצח אותך, הוא ישאיר את הגופה שלך בבית, ושום שוטר בעולם לא יעז ולא ירצה לטפל בזה, כי מי את? אז עשיתי את מה שעשיתי, וזה היה אונס מבחינתי. להיכנס למיטה עם בן אדם שאני לא רוצה, שכל הגוף שלי לא רוצה אותו, כשאני סחית, בלי סמים, בלי אלכוהול, זה היה נורא.
"אבל כאמור, יש גם לקוחות מדהימים. יש לקוחות שהם מקסימים, שהם רומנטיים, שהדבר היחידי שהם רוצים זה מישהי שתקשיב להם, שתיגע בהם כמו שהאישה שלהם לא נגעה בהם שנים. מישהי שתהיה שם בשבילם, שתדע לרדת כמו שצריך, שתדע לעשות סקס כמו שצריך. היו לי לקוחות שאמרו לי, 'אני משלם לך על שעה, אנחנו מזמינים סושי ורואים כדורגל. תרצי תמצצי לי, לא תרצי אל תמצצי לי'. יש לי לקוחות עורכי דין שמייצגים אותי פרו-בונו, יש לי לקוח שהוא לוחם בצבא שנמצא במילואים מתחילת המלחמה".
"קשה, במציאות של היום במיוחד, לא להיות זונה כשאת טרנסית. נכון שאנשים רואים את ספיר ברמן ואת לינור אברג'ל, נשים באמת מדהימות ויקרות לליבי, אבל על כל אחת כמוהן יש אלף שלא משכירים להן דירות, שלא נותנים להן לעבוד בעבודות הכי פשוטות בעולם"
אז אני מבינה שאת עדיין בעולם הזה.
"מעגל הזנות נקרא מעגל הזנות בגלל שהוא מעגל, את לא יכולה לצאת ממנו. זה לא כמו מכורים-נקיים שאומרים, 'אני שבע שנים לא נגעתי בסם'. בזנות את לא יכולה באמת להתנקות מזה. קשה במציאות של היום במיוחד, לא להיות זונה כשאת טרנסית. נכון שאנשים רואים את ספיר ברמן ואת לינור אברג'ל, נשים באמת מדהימות ויקרות לליבי, אבל על כל אחת כמוהן יש אלף שלא משכירים להן דירות, שלא נותנים להן לעבוד בעבודות הכי פשוטות בעולם. אני רציתי להיות מחסנאית במותג בגדים מוכר. איך שהוא ראה בתעודת זהות זכר, ישר, 'אנחנו נחזור אלייך'.
"את רוצה ללכת לחפש עבודה, לא נותנים לך. את רוצה לצאת לדייט, הגבר מתבייש בך. את רוצה ללכת ברחוב, מרביצים לך. מה אתם מצפים מאיתנו שנעשה? מה? עכשיו עזבי את הקטע הפמיניסטי, שאני מאמינה שאישה טרנסית שעושה זנות זה דבר מאוד מעצים".
באמת? באיזה אופן?
"קודם כל, בזנות טרנסית אני תמיד שולחת לגבר הודעה - 'אני בתשלום'. בחינה. אם הוא אומר לי 'סבבה', סבבה, אם הוא אומר לי, 'למה בתשלום?', אני אומרת לו, 'אתה תיקח אותי להכיר אותי את ההורים שלך? תיקח אותי לדייט? לא. אתה בא להגשים פנטזיה אצלי בבית. בין ארבע הקירות של הבית שלי, אני האישה הכי יפה שלו, אני האהבה הכי גדולה שלו, אני הסקס הכי טוב שלו, אבל בחוץ הוא לא יגיד לי שלום. אז אני אגשים לך פנטזיה? תשלם, מותק, תשלם".
ומה עם גברים שבאמת מתעניינים בך ורוצים אותך כבת זוג?
"אז אני אגיד משפט שלא נעים לי להגיד, אבל אלה שמתעניינים בי בקטע רציני, אני לא נמשכת אליהם. ואלה שאני נמשכת אליהם, רוב הסיכויים שהם לא ירצו אותי".
כי רציתי לשאול אותך באמת איך העבודה בזנות משפיעה על היכולת שלך להסתכל על גברים לא כעל שטר. זאת אומרת, נראה לי שאחת הבעיות שיש לעבודה הזאת היא שברגע שמין הופך להיות מטבע עובר לסוחר, קשה עד בלתי אפשרי ליהנות מסתם מיניות בריאה והדדית.
"אם גבר מסתכל עליי כפנטזיה, אני אסתכל עליו כשטר. זה החוק שלי. אני לא באתי להגשים פנטזיות מיניות של אף אחד. אני לא באתי להיות הסקס-דול של אף אחד. אני בן אדם, יש לי רגשות, יש לי רצונות, אני בת של מישהו, אני בת של אמא שלי, אני הבת של אבא שלי, אני אחות. יש לי חיים מאחוריי, יש לי רקורד, אני עובדת בחינוך. אתה לא תסתכל עליי כמו אישה עם זין, ותצפה לא לשלם על זה.
"אבל אם גבר באמת ירצה אותי ויגיד לי, 'בואי נצא לדייט, מחר בשמונה וחצי אני אוסף אותך', אז אני אתן לו צ'אנס ואני איפתח בפניו ואני אראה אינטימיות, ואני אקפיד אפילו לא לעשות סקס בדייט הראשון. אני אפילו לא אכעס אם הוא ירצה להיפגש מחוץ לעיר שהוא גר בה. צריך להבין שגברים שיוצאים עם נשים טרנסיות - זה מערער על הסטרייטיות שלהם והם נמצאים בתוך ארון, וכמו שהקהילה הגאה חורטת על דגלה לא להוציא אנשים מהארון, ככה אני אהיה סבלנית איתם".
איך אפשר לגרום לדור הצעיר של נשים ונערות טרנסיות להרגיש טוב יותר מבחינה חברתית?
"אז קודם כל, חשוב לי שנשים טרנסיות ידעו שמגיעות לנו זכויות בביטוח לאומי, הכנסה קבועה בחודש, מתוך הבנה שאנחנו לא יכולות להשתכר באופן עצמאי, שאנחנו עם פוסט-טראומה ומיליון ואחד דברים. חוץ מזה, את לא חייבת להיות זונה. כשאני הגעתי לתל אביב, אמרו לי, 'מאמי, כשאת טרנסית, או שאת זונה או שאת כלום'. היום זה משתנה. יש מכללות כמו מכללת 'מרשה', יש ארגונים כמו 'איגי', יש 'טרנסיות ישראל', יש את המרכז הטרנסי, יש את בית לינה, יש את 'בית דרור', מלא מקומות שיוכלו לתת לך עתיד אחר.
"ומה אני מבקשת מהציבור? חמלה. אתם לא חייבים להיות החברים הכי טובים שלי, אבל אל תפנו אליי בזכר בכוונה, אל תוציאו אותי מהארון אם אתם מזהים אותי, דברו אלינו כמו בני אדם, אנחנו בנות אדם. כשאנחנו יוצאות מהבית אנחנו יוצאות עם שכפץ ועם סמל ענק של מטרה על הגב שלנו, כל בן אדם עלול לפגוע בנו. אתן רוצות שאנחנו נהיה מנורמלות בחברה? אתן רוצות שנפסיק לעבוד בזנות? תנו לנו את ההזדמנות הזאת".
