סקס אפיל
הפוליטיקה של אמצעי המניעה | #98
51:38
(האזינו לפרק החדש של "סקס אפיל" על איך למצוא את אמצעי המניעה שהכי מתאים לכם)
סקס אפיל הוא פודקאסט המיניות של ynet יחסים, בהנחיית לורי שטטמאור, עורכת הערוץ. מוזמנים ומוזמנות להאזין לנו כאן ב-ynet, וגם לעקוב אחרינו בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, ביוטיוב ובכל מקום אחר שבו אתם נוהגים ונוהגות להאזין לפודקאסטים שלכם. רוצים לדבר איתנו? בואו לקהילה שפתחנו בפייסבוק - "סקס אפיל - הקבוצה לדיונים", ואם נהניתם להאזין - נשמח מאוד אם תדרגו אותנו בחמישה כוכבים באפליקציות השונות.
והפעם: ההיסטוריה של אמצעי המניעה מתחילה בימי קדם וממשיכה עד היום. במאה ה-20 החלו להתלוות לאמצעי המניעה גם פוליטיקות פנימיות שנגעו בקשר שבין דת, רפואה ומגדר, עם אקטיביסטיות נשים שהחלו לפעול להסדרת הילודה ובכך גם להפחתת לידות מסכנות חיים.
בפרק מספר 98 של "סקס אפיל" אירחתי את ד"ר שרון אורשלימי, סוציולוגית של רפואה וחוקרת בריאות מינית של נשים, לשיחה על כל אמצעי המניעה הידועים לאדם, כדי שלכל אחד ואחת מכם תתאפשר בחירה מודעת באמצעי המניעה שהכי מתאים לו או לה. בין היתר, שוחחנו על היתרונות והחסרונות של הגלולה, חזרתן של הספוגית והדיאפגרמה, היתרונות שבהתקן תוך רחמי, החוכמה שבשיטת המודעות לפוריות, טרנד הווסקטומי, וגם על השיטה העתיקה שרופאים נוטים לגנות של "גמירה בחוץ". שוחחנו גם על אמצעי המניעה של העתיד, ולבסוף על כל הדרכים שיעזרו לזוגות לדעת מהו אמצעי המניעה שהכי יתאים לאורח החיים שלהם. האזינו לפרק המלא שנמצא בראש הכתבה.
"בהרצאות שאני נותנת, תמיד יש אישה שתרים את היד בקהל ותגיד, 'אבל גם אני לא אוהבת קונדום', ואז אני חוזרת למה שאני תמיד אומרת - אמצעי מניעה הם בחירה בין פשרות. אני רוצה שתהיה שיחה על הפשרה. אני רוצה שלא יהיה תסריט מובן מאליו שברגע שאני בזוגיות רצינית ומונוגמית, זה ברור שאני כאישה מתחילה משהו הורמונלי והקונדום יורד. אני רוצה שיחה, כי גם לאמצעי מניעה הורמונליים יש מחיר, וחשוב שתתקיים שיחה שתיקח בחשבון את המחיר שאני משלמת, את המחיר שאתה משלם, ומי מוכן לשלם מה", אומרת דוקטור שרון אורשלימי, סוציולוגית של רפואה וחוקרת בריאות מינית של נשים, שעבודת הדוקטורט שכתבה עסקה באמצעי מניעה בישראל.
לפני שנעמיק במכלול אמצעי המניעה הידועים ושאינם ידועים לנו, אני קודם כל אשמח אם תתני סקירה היסטורית קצרה באשר למה קרה במאה הקודמת, לפני המצאת הגלולה למניעת היריון.
"אני אפתח ואומר שלאורך כל ההיסטוריה האנושית מנעו היריון בצורות כאלה ואחרות, בעזרת פפירוסים, בעלי חיים וצמחים. כלומר, האדם חיפש כל הזמן דרכים לחצוץ בין צוואר הרחם לפין, כדי שלא יהיה מפגש בין זרע לביצית, למרות שלא ידעו אז שמדובר בזרע וביצית אבל כן ידעו משהו.
"סביב סוף המאה ה-19 ואז כמובן תחילת המאה ה-20, הסיפור הזה של מניעת היריון, תכנון ילודה וצמצום ילודה מתחיל לשחק תפקיד מאוד משמעותי, גם ברמת המדיניות, גם ברמת הפיתוחים וגם ברמת התנועות החברתיות שהחלו לפעול. סביב 1910 עד 1920 גם בארה"ב וגם באנגליה מוקמת התנועה לתכנון משפחה, ומרגרט סנגר מאמריקה ומארי סטופס באנגליה מתחילות לקרוא לנשים להתחיל לתכנן ילודה ולמנוע היריון. כמובן, נשים נשואות".
צפו בשיחה בין לורי שטטמאור לד"ר שרון אורשלימי
מה זאת התנועה הזאתי? למה היא קמה?
"קודם כול אנחנו רואים עלייה בתוחלת החיים, והאוכלוסיות נהיות הרבה יותר גדולות בהרבה מאוד מדינות. בנוסף, נשים נמצאות בשלב שבו הן מתות בלידה בגלל לידות מרובות, וגם עולה הסיכון לתמותה בלידה של ילודים. לכל אלו מצטרף עוני מאוד-מאוד גדול, כך שלמעשה יש לנו כאן שילוב של כל מיני תנאים חברתיים, שמובילים לכך שנשים אקטיביסטיות מתחילות לקרוא לצמצום ילודה. גם הפמיניזם גם נמצא שם. זאת אומרת, היכולת להיות במוביליות חברתית ולא לחיות בעוני ולגשת להשכלה גבוהה ושתהיה לך עצמאות כלכלית קשורים ביכולת לשלוט על הילודה, נקודה.
"באותה תקופה האופציות הסתכמו בעיקר בקונדום של תקופתו, בדיאפרגמה של תקופתה, ובשיטות מסורתיות כמו משגל נסוג, גמירה בחוץ והנקה, למרות שבמקרה הזה זה תלוי מאוד בסוג ההנקה, כי למרות שיש הרבה נשים שכן נכנסות להיריון בזמן ההנקה, הסיכון להיריון יורד. אז בעצם מרגרט סנגר מתחילה לחלק אמצעי מניעה, דיאפרגמות וקונדומים, ולקרוא לתכנון משפחה, כשאמצעי המניעה היו לא חוקיים בתקופה ההיא, למעשה עד 1930, ובתגובה לכך היא מוכנסת לכלא. ואז בעצם סביב 1930 יש כבר לגליזציה של אמצעי מניעה, אבל רק לנשים נשואות.
"ובעצם עד 1960 קונדומים, דיאפרגמה, שיטות מסורתיות וההתקן הלא הורמונלי הם אמצעי המניעה שזוגות משתמשים בהם. ההתקן הלא הורמונלי הומצא סביב 1957, ונתנו אותו לנשים שכבר ילדו או לנשים בסיכון. נשים בסיכון הן 'נשים סוררות', נשים בזנות, נשים בבתי משוגעות, נשים שקראו תיגר על הפטריארכיה, אפשר להגיד שכל מי שנחשדה כמכשפה. אבל גם נשים שרצו למנוע היריון, זאת אומרת, אלו היו האופציות שלהן.
"לאורך כל העשורים האלה מתחיל להיעשות גם הרבה מאוד מחקר על ההורמונים הנשיים. עכשיו אנחנו מגיעות כבר לאמצע המאה ה-20, למלחמת העולם השנייה. בתקופה הזאת יש ממש מרוץ חימוש לגילוי ההורמונים. ואז בעצם מצליחים לסנתז את מה שאנחנו מכירות היום כגלולה למניעת היריון. מעניין לדעת כי המחקר על הגלולה נעשה על נשים עניות בפורטו-ריקו, באי שהיה בו פיצוץ אוכלוסין, ולמחקר הזה היו כל מיני אינטרסים, ביניהם גם אינטרסים גזעניים".
אילו חברות היו מעורבות בזה?
"אני ממש מצטערת שאני מעלה את זה, אבל זה הכול קשור לרפואה הנאצית. כן. אבל גם חברת באייר, שהיא עד היום החברה עם הכי הרבה אמצעי מניעה. הניסוי שנעשה בפורטוריקו נעשה על אימהות מרובות ילדים, ובמהלך הניסוי הזה הרבה נשים התלוננו על הרבה מאוד תופעות לוואי, ושלוש נשים אפילו מתו במהלכו. ככל הנראה, ההורמונים שנבדקו היו במינון מאוד גבוה, וגם כל הסיפור של כללי אתיקה במחקרים קליניים הוא חדש, ולא הייתה לכך מודעות בתקופה ההיא. וגם היו פה כל מיני אינטרסים. גם אינטרסים פמיניסטיים, גם אינטרסים קפיטליסטיים, שביקשו לקדם את זה חרף תופעות הלוואי שהתגלו.
"אז ב-1960 הגלולה הראשונה משווקת עם מינון הורמונלי גבוה. היא מכילה אסטרוגן ופרוגסטרון, ומאז ועד היום לקחו את המוצר הזה והפחיתו, שינו, סינטזו קצת אחרת, פיתחו סוגים שונים של פרוגסטרון, וניסו לענות על הצרכים של הנשים שמשתמשות בזה על התלונות שלהן סביב המוצר הקיים.
בתקופה ההיא הגלולה הייתה חד-משמעית Game Changer. אנחנו מדברות על תקופה שהפלה היא לא חוקית, ושנשים כן מקיימות יחסי מין מחוץ לנישואים, ולהיות בהיריון מחוץ לנישואים היה במקרה הטוב נידוי וחרם, ובמקרה הרע גזר דין מוות של הפלה בסמטה. הגלולה העניקה לראשונה לנשים שליטה מלאה ויעילה מאוד בין יחסי מין לפריון".
מה קרה אחר כך?
"שנות ה-60 וה-70 הם שני העשורים הגדולים של הגלולה. שני עשורים שבהם כל מה שנקרא 'סקס, סמים ורוק'נרול, המיניות החופשית, המהפכה מינית, הגל השני של הפמיניזם, הכול קורה שם והגלולה משחקת תפקיד מאוד מרכזי עד שמגפת האיידס מתפרצת בשנות ה-80. אבל אני גם אגיד שהגלולה, למרות המהפכה שהיא יצרה, היא גם קצת בעוכרינו, במובן הזה שלנשים כבר לא היה יותר משהו לנהל עליו משא ומתן של 'היום לא'. כי אם את מוגנת, אז לכאורה מה אכפת לך?".
שזה תירוץ שעד היום מהווה ניסיון שכנוע של נערים וגברים.
"נכון. מצופה ממך תמיד לרצות, כי כבר אין את הסיכון של היריון. האם זה נתן לנשים שליטה על יחסי המין שלהן? לא בהכרח. בנוסף, אחת התלונות המרכזיות של נשים על אמצעי מניעה הורמונליים משולבים, זאת אומרת גלולות, זה שהן מביאות לכאבי ראש, משנות את מצב הרוח שלהן, מייצרות דכדוך, ירידה בחשק מיני ויובש נרתיקי. אבל היעילות שלה גבוהה, זה אין ספק. היעילות יכולה להגיע ל-99 אחוז. זאת אומרת, אם אני עכברית במעבדה וכל יום נותנים לי את הכדור באותה שעה - לא יהיה היריון, אבל בהתנהגות אנושית זה יורד בערך ל-92 אחוז, כי אנחנו אנושיות, ולקחת תרופה כל יום באותה השעה, זה נורא-נורא קשה.
"מבחינה רפואית, הגלולות המשולבות בעצם עושות שלוש פעולות: הן מונעות ביוץ, זאת אומרת ביצית לא יכולה להשתחרר מהשחלה לחצוצרה, הן הופכות את רירית הרחם לדקה, כך שגם אם השתחררה בטעות ביצית כי פספסתי גלולה, היא לא תשתרש, כי אין לה במה להידבק, והיא גם עובדת על פתח צוואר הרחם, והופכת אותו ליותר קשה למעבר לזרע. גלולות עם פרוגסטרון בלבד פועלות יותר על הרירית ופחות על הביוץ".
מה הגיע אחר כך?
"אחר כך לוקחים את הגלולות ומתחילים לפתח דברים שהם לא בכדורים, שהם לא על בסיס יומי, אבל שהם כוללים בתוכם את אותה תרכובת, פשוט נספגים אחרת בגוף. אני מדברת על המדבקה והטבעת, 'הנובה רינג' המפורסמת. אחר כך הגיעה גם הזריקה, שהיא רק עם הורמון אחד. באותן שנים גם משכללים מאוד את ההתקנים התוך-רחמיים, בין אם זה הלא-הורמונליים וההורמונליים".
מה ההבדל בין התקן בלי הורמונים להתקן רגיל?
"קודם כל, ההתקן בא לתת מענה לתלונות של נשים על תופעות לוואי שהן חוו מהגלולה, וגם על הנטל של נטילה של כל יום. ובעצם ככל שזה לא תלוי בי, ככה אמצעי המניעה הוא יותר יעיל. זאת אומרת, ככל שזה בגוף זה פשוט שם, ואז היעילות הכי גבוהה. אז יש התקנים שיש בהם פרוגסטרון בלבד, יש שלושה התקנים כאלה בארץ, ויש התקנים שנקראים התקני נחושת, שהמנגנון שלהם קצת שונה והם לא מכילים הורמונים. ההתקן ההורמונלי בעצם גורם לכך שרירית הרחם תהיה מאוד-מאוד דקה, ואז בעצם ביצית מופרית לא יכולה להשתרש. הוא גם משפיע קצת על הביוץ, על היציאה של הביצית, וזה מאוד יעיל".
אבל האישה חווה את התסמינים הרגילים של הביוץ? כי על גלולות אין ביוץ למעשה.
"בעיקרון כן, ובגלל שיש בזה רק פרוגסטרון, אז אנחנו שומעות פחות על תופעות לוואי שקשורות למצב הרוח, לאנרגיה ולחשק המיני".
אני יודעת שיש נשים שההכנסה של ההתקן מאוד כואבת להן.
"זה מאוד אישי כי כאב הוא משהו מאוד סובייקטיבי. אחת השאלות שאני שואלת נשים שפונות אליי היא בעצם מה הכי חשוב לך באמצעי מניעה שלך? אם היא אומרת לי יעילות ושאין מקום לפשרה כי החרדה מהשני אחוזים או מהחמישה אחוזים לא יתנו לה להתנהל ברוגע ביום-יום, אז אני אמליץ לה על התקן. עכשיו ההתקן הלא הורמונלי הוא התקן נחושת, ושום דבר לא יכול להשתרש ברחם כשיש בו התקן נחושת, אבל הוא כן יכול לעשות וסתות יותר קשות.
"בעבר לא היה נהוג לשים התקנים לנשים שלא היו בהיריון, ובעצם החל מ-2012, אחרי כמה מחקרים מאוד-מאוד גדולים וגלובליים, הבינו שאפשר לשים התקן גם לנערות ולצעירות, שזה לא פוגע בפוריות ולא עושה דלקות באגן, וגם ששביעות הרצון היא מאוד-מאוד גבוהה".
את זיהית לפני כמה שנים טרנד של זניחה של הגלולה. באיזה שנה זה היה ומה ביקשת לבדוק?
"אני התחלתי את הדוקטורט ב-2017, אבל אני אגיד שגם ב-2013 וגם ב-2016 היו כתבות בעיתונות הישראלית על הנטישה של הגלולות. ואז בעצם גללתי בפיד וקלטתי שבאמת יש איזה טרנד כזה של נטישה של הגלולות, בין אם זה בגלל שההתקנים נהיו יותר פופולריים, כי אפשר היה פתאום לשים אותן לנשים שלא היו בהיריון, ובין אם בגלל שיטת המודעות לפוריות שנכנסה בעצם מאוד-מאוד חזק מהשוליים למרכז, שזאת שיטה למניעת היריון מבוססת מדע והבנה של סממני הפוריות, והיא גם חלק מתנועת ה-Wellness.
"הסתכלתי על זה ואמרתי, זה מעניין אותי. וככה יצאתי למחקר שלי, ואכן הממצאים שלי פחות או יותר צדקו, והראיתי שיש חוסר שביעות רצון מאמצעי מניעה לנשים, ושזה מייצר הרבה מאוד קונפליקטים גם ביחסי המין וגם במערכות יחסים רומנטיות. אני חושבת שהיום, הדור הצעיר שואף לפתרונות לא הורמונליים וגם לא חוצצים כמו קונדום. זאת אומרת, אני חושבת שיש הרבה גברים צעירים היום שכועסים גם על חברות התרופות והמדע שלא פיתחו בשבילם דברים שהם לא קונדום, והם היו מאוד רוצים שליטה על הפריון שלהם בצורה הפיכה".
אני יודעת שיש קונדום נשי, אבל לא שמעתי אף פעם על מישהי שמשתמשת בו.
"היה ניסיון סביב 2012-2011, משהו כזה, להביא אותו לארץ. קראו לזה 'לונה', זה היה כזה מותג. מדובר בקונדום פנימי, חד-פעמי, שהאישה שמה אותו בתוך הנרתיק, ואחרי יחסי המין זורקת לפח. הוא לא נחל הצלחה בישראל, למרות שיש קצת מדינות שכן משתמשות בו, אבל זה אמצעי מניעה חמוד. זאת אומרת, הוא נותן מענה להגנה מפני מחלות מין בלעדי לנשים, שלא תלוי ברצון של הגבר לשים קונדום גברי. אין לו תופעות לוואי והוא חד-פעמי".
מה לגבי התחושה? כי זה מה שהכי מעניין אנשים בסוף.
"תחושה של מי? כי לגבר זה דווקא מאוד נחמד. זה מתחמם בשפשוף ל-38 מעלות, וזה מלא בחומר סיכה כך שזה מאוד רטוב. זה יכול להיות כיפי, וגם עוד דבר טוב זה שזה לא מצריך זקפה גברית, בעוד קונדום גברי מחייב זקפה כדי להלביש אותו. הרבה פעמים כשגברים שמים קונדום והזקפה יורדת, הם משתמשים בכך לא בכוונה כאמצעי לחץ על הפרטנרית, ומנסים לשכנע אותה לוותר על הקונדום. אז פה לא צריך. אז נגיד אם יש גבר שיש לו בעיות זקפה עם קונדום גברי, והאישה רוצה שליטה מלאה, אז קונדום נשי יכול להוות פתרון טוב".
למה לדעתך זה לא הצליח בארץ?
"קודם כל כי זה היה יקר. זה היה שלושה קונדומים ב-47 שקלים, משהו כזה, לחפיסה. אני חושבת שיש הרבה נערות ונשים שלא מרגישות בנוח להכניס משהו לתוך הנרתיק שלהן, כי זה מחייב היכרות עם הגוף ותחושת נוחות. דברים שצריך להכניס לנרתיק כמו את ה'נובה רינג', לא מתאימים לכל אחת. אני מסתכלת תמיד על הבעת הפנים של האישה או הנערה כשאני מציגה בפניה אמצעי המניעה. אם אני אומרת שצריך להכניס אותו לנרתיק ורואה כזה פרצוף של גועל על הפנים, אני מבינה שזה לא מתאים לה ושצריך לעשות שם עבודה על אהבה עצמית".
זה גם נורא אירוני בגלל שאנחנו מדברים על קיום יחסי מין. כלומר, הוא הולך להכניס את האיבר שלו אלייך, אז למה זה בסדר אבל אביזר חיצוני לא?
"נכון אבל זה הוא עושה, זה לא אני עושה. אבל נערות או נשים שאומרות לי שהן שמות טמפונים או מונקאפ, אז זאת לא צריכה להיות בעיה עבורן. בכל מקרה הכול עניין של הרגל".
בואי נדבר על דיאפרגמה. מה זה?
"אז גם הדיאפרגמה חוזרת ובגדול. זה אמצעי מניעה שהיה נפוץ מאוד בתחילת המאה הקודמת. זה בעצם חומר מסיליקון רב-פעמי, מאוד דומה לגביעונית, שהאישה בעצם מכניסה לתוך הנרתיק עד לצוואר הרחם. היא בעצם סוגרת את המעבר לצוואר הרחם, כך שהזרע לא יכול לעבור אותו ולהיכנס פנימה. היום יש לנו דיאפרגמות חדשות בפיתוחים חדשים. שמים בפנים קוטל זרע, יש קוטלים בצורת נר ויש קוטל שהוא מוצר מדף שאפשר לראות אותו בבתי המרקחת שנקרא VCF.
"היעילות בשימוש נכון היא בערך 95 אחוזים, ושימוש נכון אומר שאת הולכת למתאימה שמתאמת לך את הדיאפרגמה. היא צריכה להיות או אחות לבריאות האישה, או מיילדת או פיזיותרפיסטית רצפת אגן. מעט מאוד רופאים ורופאות יודעים לעשות את זה. זה ידע נשכח בעצם ברפואה. אבל זה כן פופולרי בקרב הציבור הדתי ובקרב הציבור האנגלוסקסי, כי זה נפוץ ופופולרי יותר במדינות דוברות אנגלית, וזה גם מותר הלכתית ולא הורמונלי, בזמן שקונדום אסור מבחינה הלכתית. הוא נשאר שם שש שעות, ואני תמיד אומרת, שימי את זה לפני הדייט ואז זה בפנים ואת מוגנת. הבעיה היא שבשימוש לא נכון היעילות יורדת ל-85 אחוזים בערך, ויש נשים שלא מוכנות לקחת את הסיכון של ה-15 אחוזים האלה".
מה זה שימוש לא נכון?
"אם לא שמתי קוטל, או אם זה זז כי לא הכנסתי את זה נכון. זה בעצם יושב בין עצם הפוביס ללמטה של צוואר הרחם. את צריכה להרגיש בנוח עם הגוף שלך, להבין איפה זה ממוקם ולהכניס את זה נכון. זה רב פעמי, שורד שנתיים בערך וזה אקולוגי. אם רוצים עוד סיבוב בתוך השש שעות האלה אז צריך להוסיף עוד קוטל זרע, ועוד פעם לספור שש שעות אחרי השפיכה. ואז את מוציאה, שוטפת, מרתיחה וכדומה כדי לנקות את זה".
הזכרת קודם את ה-VCF, מה זה?
"זה דף כזה קטן שאת מכניסה פנימה והוא מתמוסס והוא קוטל אבל הוא לא קוטל מספיק טוב. לי נגיד 80 אחוזי הצלחה זה לא מספיק גבוה מבחינתי. אבל אם מישהי תגיד לי, 'אני נשואה ולא נורא אם מתפלק עוד ילד, אני אסתכן ב-20 אחוזים האלה', וזה השיקול שלה, אז אחלה, הכול טוב".
בואי נדבר קצת על שיטת המודעות לפוריות, שהוזכרה אצלי בפודקאסט לא פעם.
"אז שיטת המודעות לפוריות היא שיטה מבוססת מדע, והיא איננה ספירת הימים הבטוחים. שיטת המודעות לפוריות בעצם מלמדת אותך כל חודש מחדש מתי את פוריה ומתי את לא פוריה, על ידי מדידת חום כל בוקר כשאת מתעוררת, ותיעוד של החום, ואז יש כל מיני שיטות. בעצם השיטה היא חמש שיטות - זה גם לבדוק הפרשות, כי בעצם בחלון פוריות שזה כמה ימים לפני הביוץ ובביוץ, יש הפרשות אחרות משאר החודש, ומרגישות את זה על התחתונים.
"לפעמים זה לבדוק את המיקום של צוואר הרחם, אבל זה לא בכל השיטות, ובעצם את לומדת כל חודש מחדש לזהות מתי זה קורה, ולפי זה לתכנן או למנוע היריון. לזה הצטרפו המדחומים. יש היום גם את ה'דייזי' וגם את ה'טמפ-דרופ', שבעצם חוסכים ממך את הצורך לכתוב בטבלה את מידת החום שלך. זאת אומרת את קמה בבוקר, מכניסה וזה משדר לאפליקציה. אבל השיטה הזאת מחייבת פרטנר משתף פעולה".
למה הכוונה?
"יש לך כשבוע-עשרה ימים, כל אחת והחלון שלה, שבה אתם חייבים אמצעי מניעה נוסף, או הימנעות מחדירה, וצריך שיהיה לך פרטנר שמסכים לזה. זאת אומרת, שמכבד את זה שהיום עליכם להשתמש בקונדום או באמצעי מניעה אחר".
אם הוא לא מכבד את זה, הוא מראש לא צריך להיות הפרטנר המיני שלך.
"נכון את צודקת לגמרי, אבל לא כולן, לא כל הנשים הן סובייקט באותה רמה בתוך הקשר הזוגי. לצערי, כשעבדתי עם נערות וצעירות בסיכון גם ראיתי את זה, אז השיטה הרבה פעמים מתויגת כ'שיטה לפריבילגיות', כי היא גם מחייבת אוריינות גוף מאוד-מאוד גבוהה, היכרות עם הגוף, נוחות עם הגוף, גישה לידע, וגם זמן להתעסק בזה. נשים שאומרת לי שהן עם הפרעות קשב או נשים שאין להן לו"ז מסודר, למשל נשים שעובדות במשמרות – זה לא יתאים להן. את צריכה להיות 'על זה'".
בואי נדבר על הטרנד החדש-ישן שעולה בחדשות לפעמים, ונקרא וסקטומי.
"נכון, וסקטומי בעצם מככב בכותרות מאז הפסיקה בבית המשפט האמריקאי לפני שנה על הביטול של ההפלות. וסקטומי היא שיטה לא הפיכה ברובה, של קשירת צינורית זרע, והיא בעצם מונעת מעבר של זרע מהאשכים לשופכה. הגברים שעושים אותה הם בדרך כלל אבות שלא רוצים עוד ילדים. אני אגיד שבארץ זה הרבה פחות פופולרי. קודם כל, זה לא בסל, אז זה יקר יחסית. זה ניתוח פרטי, וזה גם לא פוגש את המצ'ואיזם הישראלי כי זה התעסקות בפין של גברים. גברים תמיד חוששים שזה ישפיע על הזקפה או על השפיכה או על ההנאה או על החשק, אבל זה לא משפיע על אף אחד מהדברים האלה.
"אבל אם דיברנו על וסקטומי, אז שתדעי שאמצעי המניעה הכי נפוץ בעולם הוא הוצאת חצוצרות או קשירת חצוצרות. בארץ מציעים את זה הרבה פעמים לנשים בהריונות בסיכון אחרי קיסריים חוזרים, אבל עושים את זה בצורה לא כל כך טובה. כאילו, בדרך לקיסרי שואלים אותה, 'את רוצה כבר שנוציא לך את החצוצרות על הדרך'? וזה מפחיד כשאומרים לך את זה ככה".
5 צפייה בגלריה
לא כל הרופאים יודעים לבצע וסקטומי, ואם אתה אל-הורי לא בטוח שהם יסכימו
(צילום: Shutterstock)
אמרת לי שיש משהו שנקרא שתל תת עורי.
"כן אימפלאנט בעצם. זה אמצעי מניעה שמכיל פרוגסטרון בלבד כמו הזריקה, שמכניסים אותו לזרוע מתחת לעור והוא מפריש פרוגסטרון במשך שנתיים באופן קצוב. ככה הוא בעצם מונע מרירית הרחם להתעבות וביצית מופרית לא יכולה להשתרש. אין את זה בארץ. בשנות ה-90, עם ההגירה הגדולה מברית המועצות לשעבר, הגיעו לארץ כמה נשים עם השתל הזה, ואז רופאים היו צריכים ללמוד איך להוציא אותו, אבל מעבר לזה לא היה פה ניסיון עם השתל".
מה עם אמצעי המניעה שנקרא הגלולה לגבר?
"אז אני אגיד שבמקביל לפיתוח הגלולה לנשים תמיד פותחו הגלולות לגברים ותמיד המחקרים הופסקו. עכשיו זה תמיד מעניין לשאול למה הם הופסקו, והתשובה היא כי גברים התלוננו על תופעות לוואי כמו ירידה בליבידו, מצבי רוח, כאבי ראש... נשמע מוכר?".
בדיוק תופעות הלוואי שנשים מתלוננות עליהן!
"ובעצם זה מראה לנו כחברה מה אנחנו מוכנים ומוכנות להכיל ומה לא, ואצל מי כן ואצל מי לא. אבל היום יש כמה פיתוחים שהם לא מבוססי הורמונים שכן עובדים על התנועתיות של הזרע ועל היכולת שלו להפרות. יש כל מיני פיתוחים בדרך. יש גם איזה ג'ל אחד שיש בו טסטוסטרון שמורחים על הכתף פעם ביום והוא מוריד את ספירת זרע. יש זקפה, יש שפיכה, אבל הוא מוריד את הספירה. זה מוצר מאוד-מאוד מתקדם שכבר נמצא במחקר קליני.
"בצרפת למשל יש אמצעי מניעה לגברים שהוא כמו גומייה מאוד-מאוד הדוקה, שאת מכניסה פנים את האשכים ואת הפין, ואחרי כמה חודשים ספירת הזרע יורדת. ברגע שאתה מפסיק להשתמש בזה, הספירה חוזרת. זה קיבל אישור, והם כרגע במימון המונים".
אילן עוד אמצעי מניעה חדשים נמצאים בפיתוח?
"יש מוצר אחד שנקרא 'אדם' של חברה שנקראת קונטרליין. זהו אמצעי מניעה לגברים שעובד על חומר שיחסום את המעבר של הזרע מהאשך לשופכה. ויש גם מתג שנגר גרמני פיתח, ששמים על צינורית הזרע. כשאתה רוצה להכניס להיריון אתה מדליק אותו וכשאתה לא מעוניין בהיריון, אתה מכבה אותו. בהודו יש אמצעי מניעה ללא הורמונים שעובדים על הקולטנים של האסטרוגן. זה לא מיובא לפה וזה גם לא מאושר במערב, אבל בהודו הוא בשימוש. אבל גם אני חושבת שעד עכשיו לא היה מספיק לחץ ציבורי למצוא פתרונות שהם לא הגלולות, ובשנים האחרונות כן יש מוטיבציה לחשוב מחוץ לקופסה. צריך שמישהו ירצה לעשות את זה פשוט".
לסיום, איך זוג יכול לדעת מה האמצעי המניעה המוצלח ביותר עבורו או שהכי מתאים לו?
"אז קודם כול, שוב אני אומרת, אמצעי המניעה הם תמיד בחירה בין פשרות, וצריך לקיים שיחה על אמצעי המניעה. לבדוק מה סדרי העדיפויות של כל אחד ואחת. הרבה נשים, אחרי שהן סיימו ללדת, אומרות לי, 'אני 20 שנה הייתי זאת שאחרית על מניעת היריון, לא רוצה יותר'. אבל אם מישהי הייתה נגיד על אמצעי מניעה נשיים, גלולות, התקן, וואטאבר, במשך 15-20 שנה, והיא פתאום משנה את הכללים ולא רוצה יותר לקחת, עלול להיווצר משבר מאוד גדול בזוגיות. זה נתפס כשלילת זכות יתר. שללו ממני את הזכות היתר לכניסה חופשית בלי אחריות, וזה מייצר קשיים וריבים זוגיים. אני מציעה להתחיל לשלב: ללמוד את הסייקל שלך, ואז אפשר לשלב פעם קונדום, פעם דיאפרגמה, פעם אפליקציה, זה לא חייב להיות אחיד כל החודש, ודווקא משהו במשחקיות, בשוני, יכול להוסיף פלפל".
ומה תגידי על גמירה בחוץ, השיטה המושמצת ביותר על ידי רופאים?
"תראי, לגמור בחוץ עובד להרבה מאוד זוגות במשך הרבה מאוד שנים. זה מתאים לאנשים בוגרים יותר עם יכולת שליטה עצמית שיודעים לצאת בזמן, ולזוגות לא חרדתיים. זאת אומרת, אם אני חרדה, אז לא. באנו לעשות כיף, לא באנו להיות בחרדה אחרי הסקס. אבל בגדול, ואל תצאו נגדי רופאים, אם מקפידים תמיד ויוצאים בזמן תמיד, אז זאת שיטה לא רעה. שוב, לא לנוער, לא לזוג שעדיין בלהט, לא לגברים שלא יודעים בהכרח לשלוט בעצמם, כי צריך להיות מאוד 'על זה'".
