סקס אפיל
סשן צילומי העירום הסתיים במין בסוויטה | #124
34:55
(האזינו לפרק החדש של "סקס אפיל" על צילומי עירום זוגיים)
סקס אפיל הוא פודקאסט המיניות של ynet יחסים, בהנחיית לורי שטטמאור, עורכת הערוץ. מוזמנים ומוזמנות לעקוב אחרינו בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, ביוטיוב ובכל מקום אחר שבו אתם נוהגים ונוהגות להאזין לפודקאסטים שלכם. רוצים לדבר איתנו? בואו לקהילה שפתחנו בפייסבוק - "סקס אפיל - הקבוצה לדיונים".
"קרה לי כמה פעמים שזוג המשיך לסקס, הם לא יכלו להתאפק. אז אני זזתי הצידה, נתתי להם את הזמן שלהם, אבל זה לא כל כך טוב לצילומים, כי יורדת האנרגיה, המתח המיני כבר ירד והגבר מתעייף. אני, כצלמת, רוצה לצלם את המתח המיני הזה, לפני שהוא מגיע לפרקו", אומרת ליבנת פרלמוטר, צלמת נשיות וזוגיות אינטימית, יוצרת "מצלמים אהבה", חוויית צילום זוגית ואינטימית בסוויטה, שהגיעה ל"סקס אפיל" כדי לשתף כיצד נראה ומתנהל סשן צילום אינטימי, ומי הם הזוגות שמבקשים להצטלם אצלה.
"התחלתי לצלם בתיכון", היא מספרת. "למדתי במגמת אמנות, וצילום היה חלק ממנה. כבר אז הבנתי שאני הכי נהנית לצלם נשים ונשיות, אינטימיות, זוגיות, חיבוקים ונשיקות, אבל בהתחלה לא עסקתי בזה כמקצוע. החיים קצת לקחו אותי למחוזות אחרים. התחלתי ממחשבים, אלוהים יודע איך כי זה הכי רחוק ממני, אבל מזל שחזרתי לצלם. אפשר לומר שהקריירה שלי לאט-לאט התפתחה, יחד עם השלבים ההתפתחותיים שעברתי בעצמי".
מה זה אומר?
"שבשלב מסוים עזבתי את המחשבים והלכתי להיות מטפלת במגע. הייתה לי קליניקה לרפואה משלימה, שם פגשתי נשים שסבלו מכל מיני בעיות גופניות. טיפלתי למשל בנשים ששרדו את מחלת הסרטן, והייתי הראשונה שנגעה לנשים הללו בצלקות. הרבה נשים שעברו כריתות או שחזורים ונותרו עם צלקות, מרגישות שמשהו השתנה בנשיות שלהן, חלקן ממש לא רוצות שום קשר לאזור הזה.
"אז אני הייתי הראשונה לפעמים שנגעה להן בצלקות, וכמה בכי וכמה דמעות היו שם. נוגעים לך במקום הכי כואב, ולגוף שלנו יש זיכרונות, את מבינה? הוא אוגר את הדברים האלה. אחרי הטיפול הרבה מהן חזרו הביתה ונגעו, והתחילו להחזיר לעצמן את הנשיות שלהן, את החזה שלהן, את הבעלות על כל איברי הגוף".
"מבחינתי, זאת הייתה תקופה מאוד-מאוד מרגשת. מהמפגשים האלה צמחתי בעצמי. שם הלב שלי התחיל את המסע שלו לעבר הקבלה והאישור של אנשים אחרים, לתת לאנשים מסביבי את התחושה שהכול ממש בסדר, שאין פגם בשום דבר, שהגוף שלהם יפה כפי שהוא. 25 שנה הייתי בקליניקה, וזאת עבודה יומיומית של לחבר, ולגעת, ולהקשיב ולהכיל. אנשים באים אלייך עם כאב הכי גדול שיש להם, ואת מנסה לעזור להם לחזור ולהתחבר לגוף.
"הייתי הראשונה לפעמים שנגעה להן בצלקות, וכמה בכי וכמה דמעות היו שם. אחרי הטיפול הרבה מהן חזרו הביתה ונגעו, והתחילו להחזיר לעצמן את הנשיות שלהן, את החזה שלהן, את הבעלות על כל איברי הגוף"
"לפני חמש שנים אמא שלי נפטרה ולא ידעתי איך להכיל ולנווט את הכאב הרב שחשתי. איך להוציא אותו החוצה, וחיפשתי משהו חדש ללמוד שיכיל את כל הדברים שהופכים אותי למי שאני, שזה אמנות ומוזיקה וכל הדברים האלה. הגעתי לבסוף לפוטותרפיה, ריפוי בעזרת צילום. התחלתי לצלם את עצמי בשלל מצבים, ממש ביטאתי את האבל מהמוות של אמא שלי בהמון תמונות קשות, אבל גיליתי שאנשים לא אוהבים לראות תמונות קשות. הייתי עוטפת את עצמי בתחבושות ומצלמת את זה, וראיתי שאנשים בקושי מגיבים, שיש פחות לייקים, פחות תגובות. בסוף הבנתי שאני צריכה להשאיר את זה לעצמי, שאת אף אחד לא מעניינים הרגשות שלי.
"אז התרוממתי מזה והתחלתי במקביל לצלם יותר ויותר נשים. הפכתי לצלמת נשיות. ראיתי נשים מדהימות, יפות, שראו את התמונה שלהן והביטו בה מופתעות. 'וואו, זאת אני?', שאלה אותי אחת המצולמות, ואני מסתכלת עליה ואומרת, כאילו, את לא רואה שזאת את? 'לא'.
"צילום הוא כלי מאוד טיפולי, שמאפשר לחבר את האישה שוב פעם אל עצמה, וזה לא קל, כי לפעמים נשים מקבלות תמונות שהן לא אוהבות, אבל גם עם זה שווה לעשות עבודה ולהבין שגם התמונות האלה הן את. יש לנו ימים כאלה וימים כאלה, וזה חשוב להכיל ולקבל את הכול".
זה מתקשר גם למיניות, שכל יום במיניות הוא שונה, הגוף שלנו מתנהג אחרת. לפעמים נהנינו נורא אתמול בלילה והיום פתאום לא. לעיתים אפילו אותו סוג מגע שנהנינו ממנו מאוד אתמול - פחות נעים לנו, כי משהו מטריד את מנוחתנו, כי אנחנו ביום מסוים בסייקל החודשי שלנו. בכלל, ההתמודדות מול דימוי הגוף שלנו היא קריטית ליכולת שלנו ליהנות מהמיניות שאנחנו עושות.
"כשבאות אליי להצטלם, אני תמיד מציעה לדחוף טיפ-טיפה את הגבול. אני לא מבקשת מהן לשבור את הכלים, אבל טיפה. כבר הגעתן עד אליי, כבר פיניתן זמן, שילמתן כסף, נסו לצאת מאזור הנוחות שלכן טיפה, כי כשאנחנו מעזות, הפרסים הם אדירים, פשוט אדירים. לא סתם הרבה נשים אומרות לי, 'וואו, תודה שאמרת לי לעשות את זה ככה'. התגובות האלה ממש מרחיבות לי את הלב.
"אגב, כל דבר שאני מצלמת אני מנסה על עצמי קודם, מנסה על הגוף שלי, בשביל להבין איך האישה בצד השני תרגיש כשהיא תצטלם בצורה מסוימת. יש תמונה בחדר שלי שבה אני מצולמת חשופה, כשהישבן האשכנזי והלבן שלי מנצנץ בחוף הים. כשקשה לי, אני מסתכלת עליה ואומרת לעצמי, וואלה, ליבנת, יש לך ביציות, כל הכבוד. כי אנשים עברו, הלוך ושוב בחוף, ואני נצנצתי שם. אבל אני אומרת, אני עושה את זה בשבילי, אני לא רואה לא רואה אף אחד".
"התקשרה אליי ממש לאחרונה מישהי ואמרה לי, 'ליבנת, אל תיעלבי, אבל בגלל שאת שמנה, וגם אני שמנה, אז יותר קל לי לבוא להצטלם אצלך, כי את מבינה אותי. לא הייתי רוצה להצטלם אצל מישהי שמצלמת דוגמניות, הייתי מרגישה מאוד מכווצת, הייתי מרגישה שהיא שופטת אותי"
אז את בעצם לקחת את כל הידע והרגישות שצברת מצילום נשים וגם מריפוי במגע, אל המקום החדש הזה של לצלם זוגות. זה אומר שיש לך את הכלים לגרום להם להרגיש בנוח עם הגוף שלהם, עם האינטימיות שלהם.
"אני בכלל בן אדם מאפשר. הכול נוח איתי. אפשר לספר לי הכול והכול בסדר, אני בחיים לא אשפוט. עשרות שנים חונכנו להתבייש בגוף שלנו, ועל מה? זה הדבר הכי טבעי שיש. אז אני מתנהגת בעולם כמו שהייתי רוצה שינהגו בי. אין בי שיפוטיות. את יודעת, הרבה נשים מתקשרות כדי לברר פרטים, ואומרות לי, אנחנו מתביישות בגוף שלנו. יש לי בטן אחרי הריונות, החזה שלי - עוד פעם אנחנו חוזרות לחזה - הוא לא מה שהיה פעם, ואני אומרת להן, הכול בסדר, באמת שהכול בסדר".
חזה הוא גם ממש איבר שאישה יכולה לראות איך הוא משתנה עם השנים ואחרי לידות. למעשה, החזה שלנו נראה קצת שונה בכל יום בסייקל החודשי שלנו, וזה בהחלט איבר קריטי לנשים ולתפיסת הנשיות שלנו.
"נכון והוא עולה המון בחששות של נשים שמדברות איתי לפני צילומים. גם נושא הבטן שהשתנתה עולה המון. התקשרה אליי ממש לאחרונה מישהי ואמרה לי, 'ליבנת, תקשיבי, אל תיעלבי, אבל בגלל שאת שמנה, וגם אני שמנה, אז יותר קל לי לבוא להצטלם אצלך, כי את מבינה אותי. לא הייתי רוצה להצטלם אצל מישהי שמצלמת דוגמניות, הייתי מרגישה מאוד מכווצת, הייתי מרגישה שהיא שופטת אותי".
בואי נדבר על סשן הצילומים הארוטי שלך. מי הם הזוגות שמגיעים אלייך?
"זה מגוון, אבל שמתי לב שזה הכי פופולרי בקרב זוגות בפרק ב'. אולי יש להם בשלות מסוימת לצילומים כאלה. בפרק א' הם התמקדו בלבנות יחד בית, משכנתא, משפחה וילדים, וכתוצאה מכך הזוגיות קצת נדחקה צידה. בפרק ב' חשוב להם מראש הזמן הזוגי, המיניות שלהם. הם רוצים לחקור אותה, ליהנות ממנה".
אני שומעת על זה מהרבה נשים שהתגרשו אחרי שנישאו לחבר הראשון או השני שלהן, ופתאום נורא מתחשק להן לחקור את המיניות החדשה שהן לא ידעו שיש להן, ואז כשהן כבר נכנסות למערכת יחסים, הן רוצות שהפעם המיניות שלהן לא תהיה פשרה. נשים בפרק ב' ממש לוקחות בעלות על המיניות שלהן, ואני מניחה שחלק מזה זה גם לתעד בצילומים ארוטיים את האינטימיות החדשה שיש להן בחיים.
"כן, וזה גם מעצים ומדביק ומחבר בין הזוגות עוד יותר. אני מקבלת הודעות אחרי הצילומים בסגנון 'המיניות שלנו תמיד הייתה בסדר, אבל וואו, אחרי הצילומים ממש עלינו שלב. רק חיכינו שתצאי כבר מהחדר'. תחשבי שהצילומים שאני עורכת נעשים בחדרי סוויטות, והסשן הוא ממש כמו משחק מקדים של שעה וחצי. הם נוגעים ומתקרבים ומסתכלים וזזים, ואחרי שהסשן מסתיים, הם נשארים לבד בחדר כדי לממש את מה שבא להם. כפי שסיפרתי, קרה לי כמה פעמים באמת שהזוג עוד בשלב הצילומים זלג למיניות, ונתתי להם את הזמן שלהם. אני גם מסיימת כל סשן צילומים באמבטיה - מצלמת אותם שם בצורה ארוטית".
את לא מציבה בפניהם גבול כבר בשיחת ההכנה - אתם לא שוכבים מולי?
"אני אומרת להם מראש שאני לא מצלמת סקס, ושאת זה הם יכולים לעשות אחרי שאני יוצאת מהסוויטה, אבל לפעמים זה קורה, מחליק, המתח המיני גדול מדי. אין מה לעשות, אני מבינה אותם. זה גם חלק מסיכוני המקצוע", היא צוחקת. "אבל בצילומים עצמם אני באמת מאפשרת להם להגשים את כל הרצונות והפנטזיות שלהם. אנחנו בונים יחד תסריט עם סיפור על מה שהולך לקרות בחדר, ואנשים מביאים איתם חפצים ולונג'ריי, מה שהם רוצים.
"אני גם שולחת אותם לעשות שיעורי בית. אני מבקשת מהם לחפש תמונות השראה שמעניינות אותם. מישהי שאלה אותי - 'איך אני אדע מה לעשות'? אמרתי לה - את יודעת להתנשק? היא אומרת לי 'כן'. את יודעת לחבק? היא אומרת לי 'כן', אז זה מה שצריך לעשות, הכי פשוט שיש. באמת, כי אני מצלמת אותנטי, אנחנו לא מנסים לזייף, ותקשיבי לורי, זה מטורף לראות את האהבה של הזוגות האלה בעיניים. אומרים שאי אפשר לצלם אהבה, אבל אפשר לצלם אהבה. ממש עכשיו ערכתי תמונות, ואת רואה איך הוא מסתכל עליה, איך היא מסתכלת עליו, אלו דברים שמבינים אותם אחר כך, כשרואים את התמונות.
"הגיעו אליי גם זוג לסביות, ואחת מהן אמרה לי, 'תקשיבי, זאת הפעם הראשונה שאני רואה איך היא נוגעת בי'. זה פשוט מטורף, זה כל כך רגיש. אני אומרת, מי שאין לו רגישות לא יכול לעסוק בזה, כי מבט אחד לא במקום ועשית למצולמים טראומה. אז אני באמת מסתכלת עליהם כעל אמנות, שני גופים שמתאחדים ויוצרים משהו שגדול יותר מסך החלקים שלהם, וזה מה שחשוב לי, לראות את התמונה הכללית".
באים אלייך גם זוגות שמרנים יותר? דתיים?
"פונים אליי, כן, וממש בקרב יש לי סשן צילום עם זוג דתי. הייתי שמחה להיכנס לאוכלוסייה הזאת אפילו עוד יותר".
"אני אומרת להם מראש שאני לא מצלמת סקס, ושאת זה הם יכולים לעשות אחרי שאני יוצאת מהסוויטה, אבל לפעמים זה קורה, מחליק, המתח המיני גדול מדי. אין מה לעשות, אני מבינה אותם. זה גם חלק מסיכוני המקצוע"
אני מניחה שעבורם להיות בעירום בנוכחות של אדם נוסף זה עוד יותר מאתגר.
"נכון, נכון. זה מעניין שעם דתיים, אלו בדרך כלל הגברים שמתקשרים לברר. נשים דתיות מחונכות להיות סגורות יותר, אבל אני אומרת - תרשו לעצמכן. כשאת עם בעלך, זה המקום לעשות בו הכול, כמובן שכל עוד יש הסכמה ורצון מלאים והדדיים".
איך את ממוססות את הבושה? כי בטח בהתחלה יש המון-המון בושה, ממש כמו במיניות - בפעם הראשונה שהדייט שלי רואה אותי בעירום, יש אי-נעימות כזאת. אני עוד לא מרגישה ביטחון מלא לידו, אז בטח לא ליד אדם חיצוני שמצלם אותי. יש פה כמה רבדים, גם להרגיש בנוח להיות ערומה וגם לעשות זאת מול אדם נוסף ומול עין המצלמה.
"אני אומרת להם - Don't mind me. תתרכזו האחד בשנייה, תשאירו לי את השאר. אני באמת מסתובבת מסביב למיטה, מסביבם, מדי פעם זורקת את ההנחיות הכי קלות: תתנשקו, תשבו, תזוזו, תעשו את זה, אני באמת משתדלת כמה שפחות להתערב. בשביל לשבור את הקרח אני אומרת לאישה למשל, 'תעשי כאילו שאת אוהבת אותו', וזהו, ברגע הזה הם בדרך כלל מתחילים לצחוק, ואז הקרח נשבר".
היום מדברים הרבה על החשש מדליפה של תמונות עירום כאלו לרשת. איך את פותרת את זה?
"נכון. לכן אני עורכת את התמונות לא על הרשת, בשביל שבאמת תישמר דיסקרטיות, ואני גם מוחקת אותן, אחרי שאני מעבירה אותן לזוג".
אמרת לי שכל סשן מסתיים במקלחת. את לא מפחדת על הציוד?
"יש לי שתי מצלמות, אחת שהיא מיועדת לחדר האמבטיה ואני נכנסת איתם. עכשיו, האמבטיה זה דוש כזה ארוך, אז הם בצד אחד עם המים יורדים מעליהם, כשכל טיפה היא כמו יהלומים על הגוף והשיער נדבק. זה חושני ברמות. אני עומדת בצד אחד והם עומדים בצד השני ועושים את שלהם".
"מסשן הצילומים הראשון שעשיתי, יצאתי בוכה. אני ממש דיברתי עם אלוהים. אמרתי לו, כזאת אהבה אני רוצה. כזה עומק, כזה רוך"
מה זוגות אומרים לך אחרי הצילומים? אמרת שיש זוגות שאמרו לך שזה ממש גרם להם להבין איך הצד השני מסתכל עליהם. זה סופר רומנטי בעיניי.
"יש כאלה שרגשית, זה העלה אותם עוד שלב באינטימיות, כי אינטימיות זה לא רק לשכב ליד בן אדם ערום, אינטימיות זה להביע את עצמי רגשית, זה לדעת שגם אם קשה לי עכשיו, יש מי שיעזור לי, והצילומים האלה מחברים. הם עוברים ממש חוויה, לפעמים מאתגרת, והם עוברים את זה יחד. יש להם סוד משותף שהוא רק שלהם ואף אחד לא יודע.
"תקשיבי, לפעמים אישה אומרת שקשה לה לשכב בפוזה מסוימת, ואת רואה את בן הזוג שלה מביט בה ואומר לה, 'את הכי יפה בעולם, את מושלמת בשבילי', וכשאת שומעת את זה עשר דקות, חצי שעה, שעה, שעה וחצי, את אומרת - איזה גבר זה? כאילו, כל הכבוד! וגם יפה שהיא יכולה לקבל את האהבה שלו, כי לא כולנו מסכימות לקבל את האהבה שמציעים לנו. מסשן הצילומים הראשון שעשיתי, יצאתי בוכה. אני ממש דיברתי עם אלוהים. אמרתי לו, כזאת אהבה אני רוצה. כזה עומק, כזה רוך".
יש זוגות שזה לא יתאים להם?
"אנשים שלא מחוברים ביניהם. יש לי גם שיחות עם אנשים, היא לא רוצה אבל הוא כן רוצה, ואני אומרת להם, תקשיבו, זה לא יעבוד. אין, אי אפשר להביא בן אדם בכוח, זה לא עובד, ותחת עינית המצלמה רואים הכול. כשאת סובלת - רואים את זה. אז כשאין הסכמה הדדית, זה לא מתאים. לא סתם אני מדברת מראש עם שני בני הזוג לפני הסשן עצמו כי חשוב לי באמת לדייק את הדברים, שכולם יבינו מה הם מקבלים ומה לא מקבלים, מה אפשרי ומה לא.
"מישהו פעם הציע לשלם לי כסף כדי שאכנס איתם לאמבטיה. אמרתי להם לא, אני פה בשביל האמנות. כשאנשים קוראים שאני מצלמת אהבה, אז יש מי שחושב שיש פה אורגיה, שהולכים לעשות יחד חגיגה. אני מקבלת גם הודעות כאלה, לא רק את הדברים הרגילים והנורמליים. אז צריך לדעת לסנן ולבדוק מראש אם זה מתאים. בסוף אני לא בן אדם של חומר. כסף לא מעניין אותי. אני מעדיפה שזה יהיה מדויק ונכון, ואם אין ברירה, אני אעדיף להפסיד לקוח מאשר שלא נהיה מסונכרנים".
יש לך טיפ לזוגות שיעזור להם להרגיש בנוח עם העירום שלהם?
"להתחיל בקטן, ולבוא מהמקום שהם רוצים ליהנות ולהשתעשע, כל המטרה שלנו היא באמת להשתעשע, להסתכל על הצילום כעל משחק, לא לקחת שום דבר ברצינות. בדיוק כמו בסקס - זה המקום האחרון שיש לקחת ברצינות".
