סקס אפיל - פודקאסט המיניות של ynet יחסים, בהנחיית לורי שטטמאור, עורכת הערוץ. מדי שבוע נדבר עם מומחית אחרת מעולמות הסקס, היחסים והמיניות. מוזמנים ומוזמנות להאזין לנו כאן ב-ynet, וגם לעקוב אחרינו בספוטיפיי, באפל פודקאסטס ובכל מקום אחר שבו אתם נוהגים ונוהגות לשמוע את הפודקאסטים שלכם.
פספסתן את הפרק הקודם? תוכלו להאזין לו כאן. רוצות ורוצים לשוחח על הפרקים השונים? מוזמנות ומוזמנים לקבוצה החדשה שפתחנו בפייסבוק - "סקס אפיל - הקבוצה לדיונים", ואם בא לכם לפרגן - נשמח מאוד אם תדרגו אותנו בחמישה כוכבים באפליקציות השונות.
והפעם: "כשמדברים על בעלי מוגבלויות, יש לנו אנשים עם מגבלה שקרתה באמצע החיים, אנשים שנולדו עם מגבלה שנראית לעין, ואנשים עם מגבלה שלא נראית לעין. יש אנשים עם הנמכה קוגניטיבית, ואנשים על הרצף האוטיסטי", מסבירה דניאלה מזור, ד"ר לעבודה סוציאלית, מטפלת מינית מוסמכת באיט"ם ומזכ"לית הארגון, ומנהלת-שותפה במרכז לטיפול מיני אמה.
"אני עוסקת בנושא של מיניות בכלל ומיניות במוגבלות בפרט משהו כמו 18 שנה", היא מספרת. "בהתחלה עסקתי בעיקר בנושא של מניעת אלימות מינית, מניעת פגיעה ומניעת מחלות, ולאט-לאט נחשפתי לחומרים שדיברו על הזכות למיניות בקרב אנשים עם מוגבלות.
"ד"ר מיטשל טפר מארצות הברית, שבעצמו מתנייד על כיסא גלגלים, הוא אחד החלוצים בנושא הזה. הוא כתב מאמר על היעדר שיח של עונג בקרב אנשים עם מוגבלות, ואז הבנתי שאנחנו, כאנשי מקצוע וגם בני המשפחות עצמם, מעולם לא הפנמנו את המסר הזה. רוב האנשים לא רואים באנשים עם מגבלה כיצורים מיניים בכלל, וזאת רק לא דעה קדומה של החברה. לעיתים אפילו בעלי המוגבלויות עצמם לא רואים את עצמם כיצורים מיניים. הם מוקפים במסרים שמקדמים הגנה - 'אנחנו רוצים להגן עליכם, אנחנו לא רוצים לחשוף אתכם'. או שרואים אותם כילדים קטנים שמיניות היא נושא שלא רלוונטי אליהם".
מה הסיבה לכך?
"אני חושבת שיש המון פחד של הסביבה ופחד של ההורים להכיר במציאות של האדם, והרבה פעמים גם פחד של האדם להכיר במיניות שלו עצמו. תחשבי שפתאום אני באה ומדברת איתו על הזכות שלו למיניות, והוא אומר לי, 'אבל דניאלה, אני לא מתפקד מינית כבר המון שנים. אז על מה את מדברת? איזה מיניות אני אעשה אם לא עומד לי'?
"יש סרט מדהים בשם 'מחוברים לחיים', ויש שם קטע שאותו אדם שמתנייד בכיסא גלגלים משוחח עם המלווה שלו ששואל אותו איך הוא מתפקד מינית, ואז הוא אומר לו את מילת הקסם - 'אדפטציה'. 'אני צריך לעשות אדפטציה למיניות'. וזה בדיוק זה – לחלק גדול מהאיברים בגוף אין תחושה, אבל אורגזמה יכולה להופיע גם מאיברים אחרים בגוף, צריך לעשות את השינוי המחשבתי הזה וללמוד להרחיב את המנעד.
"יש כמובן הבדל בין אנשים שנולדו עם מגבלה, לבין אישה שקרתה לה למשל תאונה באמצע החיים, והיא הייתה מינית לפני כן וכבר חוותה אורגזמות. במקרה כזה, הלמידה תהיה להכיר את הגוף החדש, את התפקוד החדש, ולמצוא במרחב הזה אזורי עונג חדשים. אבל קודם כל צריך לשנות את התפיסות שהיא הגיעה איתן. אם אותה אישה הסתכלה לפני התאונה על נשים עם מוגבלות כנשים שאינן מיניות, אז העבודה תהיה על שינוי הדעות הקדומות שהיו לה ואחר כך על הרחבת המנעד המיני, לנסות למצוא אזורי עונג שאינם מהדגדגן למשל".
מה לגבי הבדלים מגדריים?
"יש שלל מחקרים בנושא. לצערי, נמצא פה לא מעט חוסר סימטריה. קודם כל, נשים עם מגבלה הן מהאוכלוסיות שסובלות הכי הרבה, למשל מהכנסה נמוכה. יש גם הבדלים מגדריים במקרים של הפיכה לבעלי מוגבלויות באמצע החיים. למשל נמצא שבמקרה שגבר שהופך להיות אדם עם מגבלה, בדרך כלל האישה שנישא לה לפני התאונה תישאר איתו גם אחריה. אך כשזה הפוך, אנחנו נראה אחוזים יותר גבוהים של גירושים. לפעמים זאת האישה עצמה שתגיד לבעלה, 'אין לך מה להישאר איתי, אני לא האישה שהכרת. אתה יכול ללכת'".
"בסופו של דבר, צריך קודם כל לפרק את התפיסות. אני חושבת שעצם ההגעה לטיפול תחת הכותרת 'טיפול ושיקום מיני' כבר עושה משהו לבן-אדם. אנחנו לא הולכים להתעסק בפתולוגיה, אנחנו לא הולכים עכשיו לרפא, אנחנו הולכים לדבר על עונג והנאה.
"אז נכון, יש המון דברים שכבר לא נוכל לעשות. אבל יש המון דברים שכן אפשר. יש למשל מחלקה בבית החולים שיבא בשם 'מילבת', שמקדמת את הנושא הזה של צעצועי מין מונגשים. למשל אם לאדם יש בעיה במוטוריקה עדינה, אז המתגים יהיו יותר גדולים. או שאפשר להציע לו כפפות רטט שיכולות לשמש כתחליף לאצבעות. יש עולם שלם של עזרים שאפשר ושווה להכיר ולהשתמש בהם כדי ליהנות ממיניות נגישה מתמיד".
