סקס אפיל
בין BDSM לטראומה: שיחזור ותיקון | #112
46:00
(האזינו לפרק החדש של "סקס אפיל" על BDSM וטראומה)
סקס אפיל הוא פודקאסט המיניות של ynet יחסים, בהנחיית לורי שטטמאור, עורכת הערוץ. מוזמנים ומוזמנות להאזין לנו כאן ב-ynet, וגם לעקוב אחרינו בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, ביוטיוב ובכל מקום אחר שבו אתם נוהגים ונוהגות להאזין לפודקאסטים שלכם. רוצים לדבר איתנו? בואו לקהילה שפתחנו בפייסבוק - "סקס אפיל - הקבוצה לדיונים", ואם נהניתם להאזין - נשמח מאוד אם תדרגו אותנו באפליקציות השונות.
4 צפייה בגלריה
ד"ר טל פלג שגיא. מטופלים שעוסקים ב-BDSM הגיעו אליה ועוררו את סקרנותה
(צילום: מתי קרימרמן)
"לפני כמה שנים ראיתי שהרבה מטופלים שלי מתעניינים בנושא ה-BDSM. שאלתי מין שאלת תם כזאת באיזו קבוצת וואטסאפ של מטפלים, 'מה זה BDSM וממה זה נובע?', וגיליתי שאוכלוסיית המטפלים מאוד מפוצלת בדעות שלה לגבי זה. גיליתי שיש ממש ספקטרום שבקצה האחד שלו יש מטפלים שאומרים, 'זה סבבה, זאת נטייה מינית, הכול טוב', ובקצה השני ניצבים מטפלים שממש לא מבינים את העולם הזה, ובטוחים שזאת איזושהי התנהגות נורא-נורא פצועה, ולמה שאנשים ירצו בכלל שישפילו ויכו אותם?
"מהמקום הזה אמרתי, וואי, זה נורא מעניין לבדוק את זה, ובעצם שנייה וחצי לפני שהתחילה הקורונה, יזמתי כנס ב'איטם', שהיא עמותת המטפלים המיניים, שהוקדש כולו ל-BDSM", מספרת ד"ר טל פלג שגיא, פסיכולוגית קלינית ומטפלת מינית מוסמכת.
BDSM הוא שם כולל לנטייה והעדפה מינית המערבת פרקטיקות ארוטיות בעלות מרכיב מרכזי של יחסי שליטה, שיכולות לערב קשירה (Bondage), משמעת (Discipline), סאדו-מאזוכיזם ודינמיקות בין-אישיות אחרות. ל-BDSM צורות ביטוי רבות, המשקפות את טעמם והעדפותיהם האישיות של הנוטלים והנוטלות בו חלק, כשעיקר העולם מערב בתוכו היררכיות של שליטה וכוח.
ב-2020, כשד"ר פלג שגיא התחילה לעבוד על הכנס שלה, היא הצליחה להשיג אנשים שיכניסו אותה לקהילה הישראלית, ומצאה 17 מרואיינות ומרואיינים מהקהילה ששיתפו אותה בחוויות שלהם בתוך העולם הזה. התוצאה הייתה הרצאה על BDSM וטראומה, נושא שלמרבה ההפתעה, כמעט ולא נחקר באקדמיה, והמחקרים שכבר קיימים, בעיקר מעולמות הפסיכואנליזה, הם שיפוטיים לדבריה.
באופן ספציפי, מה שהכי משך את טל לעולם הזה הוא הקשר שלו לטראומה. "אינטואיטיבית נשמע לי הגיוני שאנשים שיש להם איזושהי חווית טראומטית בעבר שלהם, ייטו להתעניין ולעסוק בעולם הזה. למשל, שאם אני שורדת טראומה, אני ארצה לעבור שחזור של החוויה הטראומטית, או שאני אמשך מראש לחוויות קיצוניות".
אז מה גילית?
"קודם כל, גיליתי שרוב העוסקים והעוסקות ב-BDSM לא בהכרח חוו טראומה בעברם, אבל אלו שכן חוו, עניינו אותי מאוד. בנוסף, חשוב לי לציין שבעבר הגדירו BDSM כהפרעה נפשית, וזה עדיין מופיע בספר ה-DSM של הפסיכיאטריה, אבל המופעים שמופיעים בו הם 'סאדיסטיק דיסאורדר' וגם 'מאזוכיסטיק דיסוארדר', והם מוגדרים כהפרעה אך ורק כשהם מערבים איזשהו מרכיב שאינו בהסכמה ושאינו רצוני.
"אנשים נורמטיביים, וחשוב לי להגיד שרוב האנשים שנמשכים ל-BDSM הם נורמטיביים ואפילו מגיעים משכבות סוציו-אקונומיות גבוהות מהממוצע, עושים את זה בתוך סביבה של הסכמה, בתוך סביבה של רצון, וזאת בעצם הסיבה שהיום זה לא נחשב להפרעה. BDSM, כשהוא נעשה בסביבה מוגנת ובטוחה, הוא לא הסאדיזם במובן הפסיכופתי שאנחנו מכירות מהסרטים. הדגש פה הוא על הסכמה, על קביעה מראש, ואני כבר אגיד שזה מה ששבה אותי - ברגע שנכנסתי לתוך העולם הזה, ולצד השאלה המורכבת של הטראומה, שבה אותי שהעולם הזה, בהנחה שהוא מתקיים נכון, יכול דווקא לשמור על האנשים שנמצאים בתוכו. מדובר בפרקטיקה ששמה בראש מעיניה את עניין הגבולות, את המקום של ההסכמה, את העיבוד של החוויה, ואת מילת הביטחון שמטרתה לעצור כל סשן וחייבים לכבד אותה".
"BDSM, כשהוא נעשה בסביבה מוגנת ובטוחה, הוא לא הסאדיזם במובן הפסיכופתי. הדגש פה הוא על הסכמה, על קביעה מראש, על הסכמה, על עיבוד של החוויה ועל החשיבות של לכבד מילת ביטחון, שתפקידה לעצור כל סשן שנעשה"
למעשה, אפשר לומר שסצנת ה-BDSM הקדימה את תנועת MeToo בשיח על גבולות ההסכמה. המקום של להגיד 'לא', המקום של להגיד 'כן' נלהב, המקום של להגיד מה אני אוהבת במיניות, מה אני לא אוהבת במיניות, כל החוזה הזה שמתקיים בין השולט לנשלט או בין השולטת לנשלטת. רואים את זה ב'50 גוונים של אפור' למשל.
"זה מאוד מעניין שהרבה פעמים תנועות מיניות אלטרנטיביות מקדימות את הסטנדרטים ההטרו-נורמטיביים, כי הן צריכות לסגל לעצמן כל מיני חוקים יש מאין. את תראי את זה במיניות של להט"ב או אצל אנשים פוליאמוריים. בהשאלה, היהודי שחי בארץ ישראל פחות צריך לחשוב על איזה יהודי הוא, אז הרבה פעמים תנועות אלטרנטיביות צריכות לסגל לעצמן עולם של קודים וגבולות, וכמו להמציא לעצמם את הכללים.
"אנשים בחברה ההטרו-נורמטיבית כל כך שאננים שהם אומרים, 'למה אני צריכה לייצר איתך עולם של קודים וחוזה וגבולות ושל מה אני מוכנה ולא מוכנה לעשות במיטה', ואז מקבלים את מה שנקרא - ואני מתעבת את ההגדרה הזאת - 'התחום האפור', עם סיפורים כמו 'אני קפאתי אבל את לא ראית שקפאתי'. אבל למה לא ראית שקפאתי? כי מראש משהו בתקשורת בינינו לא הוגדר. בתוך עולם ה-BDSM, בהנחה שהוא מתנהל נכון, הגבולות האלה מדוברים. בניגוד לסאדיסט שאת מדמיינת מהסרטים, שולט או שולטת טובים יהיו קשובים לנשלטת שלהם. זאת אומרת, חלק מהעניין זה ההדדיות, זה ההקשבה, זה לקרוא את האחר".
אז את שוחחת עם 17 מרואיינים. באילו גילאים?
"טווח מאוד גדול של גילאים, החל מאנשים צעירים מאוד, אפילו 15-16, שאמרו לי שהם מזהים בתוכם את הנטייה, ועד לבני 40 ו-50. יש נשואים ולא נשואים, יש מונוגמים ויש פוליאמורים, יש אנשים שהם מונוגמים וזה קורה בתוך הקשר הזוגי שלהם, ויש אנשים שצריכים לנהל את זה בסתר. זה נורא-נורא מגוון.
"אגב, כשסיפרתי שאני מראיינת אנשים מהסצנה הזאת, אז גם אנשים שלא משתתפים בקהילה אופן ישיר או גלוי, אמרו לי בשיחות סגורות שמשהו בעולם הזה עושה להם את זה, ותמיד אני אומרת שאם כל כך הרבה אנשים נמשכים ונמשכות למשהו, חייב להיות אלמנט משותף שהוא אוניברסלי. לא יכול להיות שכל כך הרבה אנשים הם במירכאות 'סוטים'.
"הרבה אנשים חולמים על מישהו מבוגר מהם שיגדל אותם, 'שימשמע' אותם. אגב, עכשיו אחרי טראומת 7 באוקטובר, הצרכים הילדיים עוד יותר עולים. אנשים צריכים חום, אנשים צריכים החזקה במובן הפסיכולוגי שלה, אנשים צריכים לפעמים שיחליטו עליהם החלטות. אז בתוך הדבר המורכב הזה, חוויה בדס"מית טובה, תקשורתית, הדדית וקשובה, יכולה להיות גם משהו מאוד-מאוד מחזיק, מאוד שומר, היא יכולה להוות שגרה ולהוות מקום לסיפוק של צרכים".
"אחרי טראומת 7 באוקטובר, הצרכים הילדיים שלנו עלו. אנשים צריכים יותר חום, אנשים צריכים החזקה במובן הפסיכולוגי, אנשים צריכים לפעמים שיחליטו עליהם החלטות. אז בתוך הדבר המורכב הזה, חוויה בדס"מית טובה, יכולה להיות משהו מחזיק ושומר"
באילו סיפורים מיטיבים כאלו נתקלת מהמרואיינים שלך?
"אז סיפור אחד, שהוא מהמם בעיניי, עוסק בשולט שסיפר לי שהייתה לו נשלטת והיה בסשן שלהם אקט של משיכה בשיער. מה שקרה זה שהיא כמעט נפלה לאחור ולא אמרה את מילת הביטחון. היה לו שם איזה רגע של להחליט אם להמשיך או להפסיק, כי היא עצמה לא הפסיקה אותו, והוא החליט להפסיק. הוא הרגיש משהו שאינו כשורה, ואחרי זה היא אמרה לו, 'יכולתי להמשיך עוד, אבל תודה רבה ששמרת עליי'. כאילו, משהו באמון הזה של 'ראיתי אותך שומר עליי', כבר מביא אותנו לכמה BDSM הוא חשוב כחוויה שומרת וחיובית.
"הסיפור שני הוא על מישהי ששיתפה אותי באיזושהי פוביה מאוד ספציפית שהייתה לה ממשהו שקשור לאוויר, והשולט בטעות עלה על זה, ממש בטעות, ואז הוא שאל אותה, 'תרצי שנעבוד על זה יחד'? היא אמרה, 'כן', והם עשו תהליך, שהוא כאילו קצת חסם לה את דרכי האוויר, והיא הייתה צריכה לסמן לו מתי זה יותר מדי".
את מדברת על חניקה?
"משהו בסגנון הזה. בכל מקרה, הוא כל הזמן שם עליה יד ושמר עליה, וזאת הייתה לדבריה חוויה מאוד משמעותית. עכשיו אני אבהיר שבשום שלב אני לא מדברת על BDSM כעל תחליף לטיפול, ממש-ממש לא. טיפול זה טיפול והוא חשוב, וחשוב שהוא ילווה את העוסקים והעוסקות ב-BDSM. אגב, במקרים כאלו מומלץ טיפול שהוא מה שנקרא 'BDSM פרנדלי'. זאת אומרת, מטפל שמכיר את העולם הזה. אחד האנשים שראיינתי אמר לי, 'הייתי בטיפול שמונה שנים, ושמונה שנים כל מה שהטיפול עסק בו זה ניסיון לשנות אותי'".
"היה לו שם איזה רגע של להחליט אם להמשיך או להפסיק, כי היא לא הפסיקה אותו, והוא החליט להפסיק. הוא הרגיש משהו שאינו כשורה, ואחרי זה היא אמרה לו, 'יכולתי להמשיך עוד, אבל תודה רבה ששמרת עליי'. משהו באמון הזה של 'ראיתי אותך שומר עליי', כבר מביא אותנו לכמה BDSM הוא חשוב כחוויה שומרת וחיובית"
זה קצת כמו טיפול המרה. אין לזה שום תוחלת. זה לא יעזור.
"ממש כמו טיפול המרה. הרבה פעמים אנשים כל כך מתביישים, שהם באים ואומרים, 'כל מה שאני רוצה ממך זה שתשני לי את הפנטזיה, שתמחקי לי את הנטייה'. אז א', אני לא משנה נטיות, כי באמת אין לזה שום תוחלת. ו-ב' זה לא פרקטי. נטייה זו נטייה. אני יכולה לעזור לך להבין מאילו מקומות זה מה שאת צריכה, ולמה את נמשכת לשם, אבל ממקום לא שיפוטי ולא כזה שחלילה יקטלג אותך כ'פגומה'. אני מאוד-מאוד נרתעת מזה".
אז אם נחזור לנושא שלנו של טראומה, איך את מגדירה טראומה?
"אז נגיד רגע שזאת שאלת מיליון דולר היום, בטח אחרי 7 באוקטובר, אבל אם נלך לפי ההגדרה המקובלת, אז טראומה היא איזושהי חוויה שהיה בה אלמנט של איום על החיים, או שהיית עדה לו או שעבר עלייך - כמו פגיעה מינית, כמו טיל, כמו חדירת מחבלים, כמו תאונת דרכים - שבעקבותיה את חווה תסמינים של טראומה כמו חודרנות, עוררות וניתוק.
"היום אנחנו גם מדברים על טראומה מתמשכת או 'קומפלקס טראומה', שהיא משהו שקורה בשלב יותר מוקדם של החיים ולאורך זמן, ואז היא ממש הופכת להיות חלק מה'עצמי' שלך. זאת אומרת, זאת לא נקודה בזמן, אלא חוויה התקשרותית יותר, נמשכת יותר".
כמו פגיעה חוזרת ונשנית.
"כמו פגיעה חוזרת ונשנית, כמו גילוי עריות, כמו לחיות במציאות מאוד מזניחה, מתעללת. אני רק אגיד שלצד זה, טראומה במובן הרחב זה כל מיני פצעים שאני סוחבת איתי. זאת אומרת, אני יכולה לגדול בילדות שהיא לא ילדות טראומטית, אבל עדיין יש לי פצע או חסך שהוא לא פוסט-טראומה".
אומרים שרוב האנשים שיחוו טראומה, לאו דווקא יחוו פוסט-טראומה. למעשה, רק אחוז קטן מהאנשים שיחוו את אותה חוויה טראומטית בדיוק יפתחו כלפיה תגובה פוסט-טראומטית.
"נכון. אנחנו ממש יכולים לראות, גם בתקופה הזאת, שלצד זה שכולם חוו חוויות קשות, לא כולם יפתחו תגובה פסיכופתולוגית. מושג הזמן הוא גם משמעותי, כי חלק מהאנשים, למשל, בתחילת המלחמה סבלו מסיוטים והם לא נרדמו ולא ישנו ולא אכלו, ואחרי חודש כבר היה קצת יותר טוב, ואחרי חודשיים היה עוד יותר טוב. אנשים עם פוסט-טראומה יישארו בתוך התסמינים.
"אז המחקר המועט והמועט הטוב שיש על BDSM, מה שנקרא אפידמיולוגי, שהלך על אוכלוסיות, ממש מראה שאוכלוסייה שהיא שורדת טראומה היא מיעוט בקרב העוסקים ב-BDSM. כלומר, לעוסקים ב-BDSM אין יותר אחוזים של פסיכופתולוגיות, פגיעות מיניות וכן הלאה, אבל אלו שכן חוו טראומה - אנחנו כמטפלות רוצות לשים עליהם איזשהו זרקור, ולתת להם תשומת לב כי הם שורדי ושורדות טראומה, כי הם מגיעים מתוך חוויה של פגיעות".
אז עבור שורדי ושורדות טראומה, העיסוק ב-BDSM נובע מתוך רצון לא מודע לשחזר את החוויה?
"אני אגיד כן ואז אני אסייג, כי זה עלול להישמע קצת ביקורתי או שיפוטי. אגב, זאת לא חייבת להיות פגיעה מינית. זה יכול להיות גם איזה קומפלקס טראומה עם מציאות של השפלה, אבא השפיל את אמא למשל, אלימות, הזנחה. בנוסף, את לאו דווקא משחזרת את ההתנהגות המינית הפוגענית. את יכולה לשחזר טראומה אחרת מהילדות, טראומה מתמשכת, ואז באמת המשיכה היא ממקום של איזשהו שחזור של התנהגות מינית או התנהגות כוחנית אחרת שאת מכירה מילדותך".
אומרים שאנחנו מראש נמשכים ונמשכות לאנשים שמזכירים לנו את הדמיות המטפלות שלנו.
"לפעמים הם מזכירות את הדמות המטפלת, לפעמים אגב הם יכולים להיות תמונת מראה של הדמות. נגיד, אמא חוותה השפלה, אז אני נמשכת לחוות השפלה כהזדהות, או שאני נמשכת להסב השפלה כאיזו חוויה של היפוך תגובה, אבל אני מנהלת דיאלוג עם הילדות שלי.
"הרבה פעמים אנשים שהם שורדים טראומה יימשכו למקומות האלה, כי הם ינהלו דיאלוג עם צורות של מיניות ושל קשר שהם מכירים מגיל צעיר. גם אנשים שהם לא שורדי טראומה יימשכו לשם, אבל זה יהיה פחות חזק, פחות אוטומטי, עם יותר יכולת לחשוב את זה. אצל אנשים שהם שורדי טראומה, הרבה פעמים היכולת לחשוב את זה אולי יותר מצומצמת, כי טראומה נוטה לא להימצא באזורים הרציונליים והמודעים. אז אני כאילו משחזרת משהו בגוף שלי, בנפש שלי, שלא עד הסוף ברור לי מה אני מחפשת שם".
איך אני יכולה באמת לדעת אם אני עוסקת בשחזור כזה בתוך מערכת יחסים בדסמית?
"יש ספר שנקרא 'שפחה', שכתבה אותו אישה שנותרה בשם בדוי, והיא ממש מתארת שם איך היא עשתה איזשהו שחזור של חוויה של גילוי עריות בילדות בתוך סשנים של BDSM. ספר טריגרי מאוד, אבל מרתק ומומלץ למי שמתעניין. מה היא מספרת שם? אז למשל יכול להיות מצב שהשולט מפעיל עליי איזשהו כוח, משפיל אותי, מדבר אליי בשפה משפילה, מכה או קושר אותי. יכול להיות איזשהו שחזור של משהו שקרה לי בילדות. זה לאו דווקא חייב להיות אחד לאחד קשרו אותי - ועכשיו קושרים אותי, זה יכול להיות משהו באקט המשפיל, המזלזל, המקטין, שהוא השחזור.
"עכשיו, כששחזור קורה, אני יכולה להיות מאוד-מאוד מוצפת. לצאת מחלון העוררות שלי לעבר הצפה, או להתנתק, להיות בדיסוציאציה, ואז אני יכולה לדעת שקורית כאן חוויה של שחזור. זה יכול להיות גם בתוך סיטואציה בדסמית מיטיבה, אבל לפחות אז אני יודעת שאני נמצאת בתוך סיטואציה שמונעת ממני את השחזור פר-סה. כלומר, את השחזור בלי יכולת לעשות איתו עבודה או איזשהו עיבוד. כלומר, סיטואציה בדסמית 'טובה' במירכאות צריכה להיות סיטואציה שבה אני יכולה להגיד לשולט שלי לפני, 'שומע? אני סוחבת איתי כמה חוויות, תהיה ער'. סיטואציה שאני יכולה להפסיק עם מילת ביטחון כשזה יותר מדי עבורי".
החשש הוא באמת שאם אדם עובר למצב של דיסוציאציה, הוא לא יכול להגיד את מילת הביטחון כי הוא מתנתק.
"נכון, נכון. אז קודם כל, הרבה פעמים ההמלצה לאדם שיודע על עצמו שהוא מתנתק, זה לעדכן קודם את השולט או השולטת, ואז אם זה קורה, השולטים יודעים נגיד לקרקע, לעצור לרגע. ואם זה התפספס, אפשר לבוא אחרי זה לשולט ולהגיד לו, 'אתה יודע, היה לי שם איזה רגע שהתנתקתי', ואם הוא יגיד לך, 'אני כל כך מצטער לשמוע את זה', זאת גם תהיה חוויה שיהיה בה משהו מתקן. הדגש שלנו הוא על התנועה, הדגש שלנו הוא על זה שמשהו שפעם קרה כסצנה טראומטית, שאינה בשליטתי, בכפייה, עכשיו קורה במרחב משחקי, כשמישהו מאזין לי, כשיש לי שליטה, כשיש לי בחירה".
"הדגש שלנו הוא על התנועה, הדגש שלנו הוא על זה שמשהו שפעם קרה כסצנה טראומטית, שאינה בשליטתי, בכפייה, עכשיו קורה במרחב משחקי, כשמישהו מאזין לי, כשיש לי שליטה, כשיש לי בחירה"
זאת בעצם האופציה של התיקון שסשן BDSM יכול להציע, ושאת מדברת עליו בהרצאה שלך.
"נכון. ושוב, חשוב לי להגיד, זה לא שאני אומרת למטופל, 'אני רושמת לך BDSM, לך תתקן'. זה לא העניין. אבל לפעמים משהו בלחוות את הסיטואציה, בניגוד ללדבר עליה, הוא נורא עוצמתי לאנשים, ושוב אני אגיד - כשאני בסביבת BDSM בטוחה ושמורה".
זה אומר שזה משהו שמצריך היכרות ואינטימיות, ולא סתם סשן עם אדם שמעולם לא פגשתי, והרגע הכרנו באפליקציה. אני מניחה שזה כמו שאני לא אעשה אסיד במסיבה, אם אני רוצה לחוות את ההשפעה הפסיכדלית בצורה טיפולית.
"זה בדיוק זה. את יודעת שאחד הדברים שאומרים באופן מאוד מצער על ה'נובה' זה שאנשים בחרו במיוחד לקחת שם סמים פסיכדלים, כי הם חשבו שהם בסביבה שמורה ובטוחה, עם אנשים בטוחים, ואז התפרצו להם מחבלי הנוחבה. אז אותו דבר בסביבה בדסמית. אני אשאף לסשן עם מישהו שאני מכירה. ככל שהגבולות יותר ברורים, אני יכולה לפרוץ אותם בתוכם. אני יכולה לאבד שליטה רק כשאני יודעת ששומרים עליי".
